אני מקשיב, בטח שאני מקשיב

השבוע החולף היה שבוע אינטנסיבי במיוחד וכלל פגישות ואירועים שכל מטרתם להכין את שנת הלימודים האקדמית שנפתחת מחר (היפ, היפ הוריי!). אחת הסוגיות שהועלתה באחד המפגשים נגעה לשאלת המסכים בכיתות: המחשבים הניידים, מחשבי הלוח, הטלפונים הסלולריים ובעיקר מה שעושים איתם רוב הסטודנטים – גולשים בפייסבוק.

הדיון סביב המסכים בכיתות – כן או לא ואיך – הוא דיון שמעסיק מוסדות אקדמיים בכל מקום בעולם. בצד האחד יש את אלו שטוענים שצריך לאסור על הכנסתם לכיתות ובצד השני יש את אלו שטוענים שצריך להשתמש בהם כחלק ממהלך השיעור הרגיל. ובאמצע מה? באמצע, כרגיל, ישנם 50 גוונים של אפור.

כחלק מהדיון שהתפתח הזכרתי טקסט בו נתקלתי ממש בימים האחרונים. הכותב שלו הוא אחד הכותבים האהובים עליי בתחום הדיגיטלי, קליי שירקי מאוניברסיטת NYU. שירקי טוען שבמשך שנים השתייך לקבוצה שראתה באביזרים הדיגיטליים חלק בלתי נפרד מהשיעור – ולו רק מפני שהוא מלמד את עולמות התוכן שנוגעים במכשירים האלו ובהשפעותיהם החברתיות והפוליטיות – ואולם באחרונה, כך כתב, החליט לעבור לקיצוניות השנייה.

השנה שיניתי את הגישה, ובמקום להמליץ לסטודנטים להניח בצד את המחשבים והטלפונים, אני דורש זאת מהם, כחלק מכללי הכיתה – הכלל היום הוא “להישאר ממוקדים”: אין מכשירים בכיתה, אלא אם יש מטלה שדורשת זאת”.

שירקי מסביר בצורה מפורטת מדוע החליט לשנות את הגישה שלו וצריך להודות שהוא די משכנע (הוא בדרך כלל די משכנע, זו אחת הסיבות שאני מחבב אותו). באופן אישי אני מודה שאני מתלבט. בבית הספר לתקשורת ישנם מרצים שנותנים הוראה חד-משמעית שלא להוציא מהתיק את הטלפון הסלולרי ובמידה והם רואים אותו, הם שולחים את הסטודנט החוצה. יש גם מרצים שהחליטו להשתמש בסלולרי כשחקן פעיל בשיעור ויש מרצים אחרים, שסובלים בשקט (כמוני), ומקווים בסתר ליבם שהעניין שהם מייצרים בשיעור יגבר על הפיתוי לבדוק מה התחדש בניוזפיד. העניין הוא ששירקי טוען שזה פשוט לא כוחות.

בשדה הקרב של הכיתה, זה אני נגד צבא מבריק ומצויד היטב (וזה כולל רבים מהסטודנטים שלי לשעבר, שמהווים חלק מחוד החנית של התעשיה הזו). למעצבים ולמפתחים יש את כל התמריצים ללכוד כמה שיותר מתשומת הלב של הסטודנטים שלי, בלי להתחשב במחויבות של הסטודנטים כלפיי או כלפי עצמם, מבחינת המשימות שעליהם לבצע… התעשייה מחויבת למלחמה על תשומת הלב של הסטודנטים שלי, ואם מדובר על מצב שבו אני ניצב מול פייסבוק ואפל, אני מפסיד.

הייתי שמח לשמוע מסטודנטים: קראו את הטקסט של שירקי וספרו לי, מה אתם חושבים על העניין הזה? האם אנחנו עושים לכם טובה כאשר אנחנו מאפשרים לכם להיכנס עם הטכנולוגיות האלו, שכל מטרתן הסחת דעת, לתוך סביבה שדורשת מכם תשומת לב, או שמא אנחנו דווקא פוגעים בכם? האם הייתם מעדיפים שהמרצים יאסרו על השימוש בהן ולו רק מפני שהשימוש של החברים שלכם בסלולרי או בניידים מפריע לכם (זו, אגב, אחת הטענות של שירקי).

הייתי שמח גם לשמוע ממרצים: מה העמדה שלכם ביחס לסוגיה הזו? כיצד אתם מתמודדים איתה? האם מצאתם פתרון שמצמצם את הנזק (ויש נזק, על זה אין מחלוקת) אך לא יוצר את התחושה שהאקדמיה מנותקת מהעולם שבו כולנו מחוברים כל הזמן – גם בשיעור?

אם בני אדם היו טלפון סלולרי

כאשר אתה קם מוקדם מדי… רגע, אני אתקן את זה. כאשר אני קם מוקדם מדי, הראש שלי עדיין לא עובד. אני אתקן גם את זה; כאשר אני קם, בין אם זה מוקדם מדי או מאוחר מדי, הראש שלי עדיין לא עובד וכתוצאה מכך דברים מוזרים קורים. הבוקר למשל, או שמא צריך לומר, לפני שהבוקר בכלל חשב לעצמו "היי, אני בוקר!", קראתי את הכותרת של המאמר הזה וחשבתי שהכוונה שלו היא:"מה היה קורה אם היינו מתנהגים כמו טלפון סלולרי". זה קרוב ברמה העקרונית למה שמופיע בכתבה אבל לא באמת.

ואז התחלתי לחשוב, מה באמת היה קורה אם בני האדם היו טלפון סלולרי? איך היו נראים החיים שלהם? אז ככה.

* בעולם היו שלושה מעמדות: אליטיסטים, פועלים וזקנים.
* שלוש המעמדות היו קונים בחנויות אחרות ומדברים בשפות אחרות.
* העולם היה שייך לצעירים. למעשה, הכינוי של הזקנים, מגיל 10 ומעלה, היה "בני אדם מטומטמים". במדינות מתפתחות בני אדם היו נולדים זקנים.

אילוסטרציה: זקן בתנוחה אופיינית.

* בכל פעם שהיה נולד תינוק למעמד האליטיסטים הוא היה נחשב לאל בסדר גודל בינוני.
* אם הוא היה "ילד S" הוא היה סופרמן. הוא היה מודח מתפקידו כעבור שנה לאחר שהיה הופך לסופרמן טרנטה.
* בניסיון למנוע גניבת ילדים היה ניתן לאתר אותם ובמידת הצורך להשבית אותו מרחוק. זה לא היה נדיר לראות ילדים מסתובבים ברחוב עם זרים ופתאום צונחים ומתים.
* אם היית רוצה לדבר עם מישהו היית חייב שהוא יפקח עיניים. כדי לגרום לבני האדם לפקוח עיניים היית צריך ללחוץ להם על האוזן. אם הם היו שייכים לבני המעמד האליטיסטים היית צריך ללחוץ להם על הביצים.
* כדי להתחיל ולתקשר איתם היית צריך לדפוק להם על המצח.
* כאשר הם היו רוצים למשוך את תשומת הלב שלך הם היו מתחילים לשיר.
* כאשר בני האדם היו נולדים הם היו מתפקדים במשך כל שעות היממה אבל אחרי שנה-שנתיים הם היו צריכים ללכת לישון אחרי כמה שעות של פעילות.
* חלק גדול מהזמן הם היו משחקים ובחלק אחר הם היו מחכים שמישהו ילחץ להם על האוזן. או על הביצים. תלוי.
* היו מלבישים אותם בבגדי מגן קשיחים כי אם הם היו נופלים הם היו מתנפצים. את הזקנים לא היו טורחים להלביש בכלל.
* הילדים הגבוהים היו נחשבים לילדים הכי מקובלים.
* בכל פעם שהם היו מתעדכנים בחדשות הם היו נכנסים למצב של תרדמת. האליטיסטים היו כל כך מתרגשים מהעדכונים שלעתים התרדמת היתה הופכת סופנית.
* האליטיסטים היו מוכנים לתקשר רק באמצעות סרט צרפתי רע במיוחד.

הממממ, אני חושב שאני אלך לשתות קצת קפה.

תוספות מישהו?

חוזר ואוזל מהמלאי

אייפון 3gs אזל מהמלאי:
"חדשות רעות לכל אלו שתכננו על קמפינג ליד חנויות AT&T (מפעילה סלולרית בלעדית של ה-iPhone בארה”ב), במטרה לשים יד על המכשיר החדש – ה-iPhone 3GS. מחברת AT&T נמסר כי מלאי המכשירים אזל לחלוטין כבר בשלב ההזמנות המוקדמות (Pre-order בלעז), וכי אלו המעוניינים יאלצו להמתין בין שבוע לשבועיים נוספים" (יוני 2009)

אייפון 4s אזל מהמלאי:
"פחות מ-24 שעות לאחר שהפך זמין, אזל האייפון החדש בהזמנה מוקדמת בארה"ב. לפי מפעילת הסלולר AT&T, יותר מ-200 אלף אייפונים חדשים הוזמנו מראש תוך 12 שעות בלבד. נתונים אלו הופכים את השקתו של אייפון 4S לפופולרי ביותר מבין האייפונים של החברה" (אוקטובר 2011)

אייפון 5s אזל מהמלאי:
"רק הושק וכבר נגמר: החדשות הטובות הן שאפל הודיעה כי שברה את השיא של עצמה ומכרה חמישה מיליון מכשירי אייפון 5 בשלושה ימים בלבד; החדשות הרעות הן שהמלאי אזל ואין יותר מכשירים; המנכ"ל טים קוק מרגיע: "אנחנו מעריכים את הסבלנות של כולם, ועובדים קשה על מנת לייצר אייפון 5 לכולם" (ספטמבר 2013)

אייפון 6 אזל מהמלאי:
"אפל הודיעה היום כי הביקוש לאייפון 6 ואייפון 6 פלוס היה כה גבוה, עד כי רבים מהצרכנים שהזמינו את הסמארטפונים החדשים שלה יצטרכו להמתין עד אוקטובר כדי לקבל אותם" (ספטמבר 2014)

על מנת להקל על אמצעי התקשורת, להלן תבנית עבור ההודעות הבאות.

אייפון [הכנס מספר דגם] אזל מהמלאי:
"אפל הודיעה היום כי [שעות] לאחר השקת [מספר דגם] החדש אזל המלאי. בכך שוברת אפל את שיאי המכירה של [מספר דגם מינוס אחד] שהושק ב[תאריך]. מהחברה נמסר כי אין יותר מכשירים. "אנחנו עובדים ממש קשה כדי לספק לכולם [מספר דגם]", מסר מנכ"ל החברה. [מספר דגם] הושק לפני כמה ימים במחיר [נתון]. עוביו של המכשיר [נתון] מילימטר, משקלו [נתון] גרם והוא מציג [נתון] פיקסלים. אנליסטים סבורים ש[מספר דגם] ימכור [מספר מופרך כלשהו] מיליוני יחידות בשבועות הקרובים" [תאריך].

ולמחלקת יחסי הציבור של "אפל" אני אומר: אל תעופו על עצמכם; זה נכון שאתם מצליחים להכניס פעם אחר פעם את אותו הדיווח לאמצעי התקשורת אבל בהתחשב שהם כל כך מטומטמים, זה לא הישג כזה גדול.

טכנולוגיה ונפש האדם

כתבה של שחר סמוחה שהתפרסמה בסוף השבוע במוסף G של "גלובס" (עשו לכם מנהג וקראו כל כתבה של שחר סמוחה) מנסה להבין מה צופן לדור המסכים בעתיד. אחד המרואיינים בכתבה, פרופ' עזי ברק מאוניברסיטת חיפה, לא ממש מתרגש מהטענות שמופנות כלפי מה שמכונה "דור ה-Z". לדבריו:

"המחקרים הקיימים לא מראים על עלייה של בעיות קשב וריכוז אצל ילדים בגלל שימוש במכשירים אלקטרוניים או באינטרנט. כשמשהו מעניין ילד, הוא בהחלט יכול להתרכז בו לזמן ארוך, וילדים היום דווקא מפתחים את יכולת המעבר מנושא לנושא או מאמצעי לאמצעי. פעם, אם אתה זוכר, חיפשנו בדיוק אנשים כאלה כדי שהם יהיו טייסים, והיום פתאום אנחנו מגדירים את זה כבעיה. אני חושב שזו יכולת מצוינת שלא פוגעת בילדים בשום היבט. מבחינת האדם עצמו אין מהפכה. המהפכה היא בטכנולוגיה, אבל אין לטכנולוגיה השפעה מהפכנית על נפש האדם".

בשלב זה אני לא אתייחס לחלק הראשון של ההצהרה ואסתפק ואומר שככל הידוע לי, היא אינה הצהרה שכולם יחתמו עליה, וזאת בלשון המעטה (למתעניינים, חפשו מאמרים של חוקרת המוח הבריטית סוזן גרינפילד). מה שמעניין אותי הוא החלק השני של ההצהרה: "מבחינת האדם עצמו אין מהפכה. המהפכה היא בטכנולוגיה, אבל אין לטכנולוגיה השפעה מהפכנית על נפש האדם". קשה שלא להתקומם מול קביעה זו (כלומר קל, אם ממש מנסים, ובכל זאת).

הקביעה של פרופ' ברק רואה באדם ובטכנולוגיה שתי ישויות שאין ביניהן קשר. ישות א', שנקראת "האדם", וישות ב', שנקראת "הטכנולוגיה". מכיוון שאין ביניהן קשר, כי את הטכנולוגיות מייצרים חייזרים והן משפיעות בעיקר על חתולים, תיתכן מהפכה בישות א' ללא מהפכה בישות ב' וההיפך.

כך לדוגמה, תיתכן מהפכה מדעית-טכנולוגית בכל הקשור לפיצוח האטום אבל מהפכה זו לא תעשה שום רושם על האדם, על נפשו, על פחדיו, על דרך התנהגותו, על הפוליטיקה שלו, על יחסים בינלאומיים בין אומות, על תפיסת הביטחון, על העתיד של האנושות. וכי למה שיהיה כזה קשר? יש אדם ויש טכנולוגיה.

הנה דוגמה נוספת: תיתכן מהפכה טכנולוגית אשר תניח בידיו של כמעט כל אדם בעולם (לא רק בעולם המערבי, בעולם), מכשיר נייד שיאפשר לו לתקשר עם אנשים אחרים, לצרוך תכנים, לבדר את עצמו, ליצור וכן הלאה, אבל מהפכה זו לא תותיר את רישומה על נפש על האדם, על דרך התנהגותו, על האופן שבו הוא מתנהג בציבור, עם חבריו, מתקשר עם משפחתו או עם ילדיו. הטלפון הסלולרי, אופן פעולתו והאפליקציות המותקנות בתוכו, לא ישפיעו על תפיסת הערך העצמי של האדם, על יחסיו עם הסביבה, לא יפתחו בפניו נתיבים חדשים לנצל את יומו, לעבוד או להתבטל. וכי מדוע שהטלפון הסלולרי יותיר רישום כה עמוק על האדם? יש אדם ויש טכנולוגיה.

אפשר לטעון שהשתמשתי בדוגמאות קיצוניות וחד-משמעיות אבל הטענה שלי היא שכמעט כל טכנולוגיה, קטנה כגדולה, משפיעה על (נפש) האדם ו(נפש) האדם משפיע על עיצוב ואופן הפעולה של כל טכנולוגיה. האם מברשת השיניים לא משפיעה על האדם? המיקסר? הספר? השעון? האופניים? המטוס? המזרק? מכונת הכתיבה? קוצב הלב? האם נגן המוזיקה לא משפיע על נפש האדם? מצלמת הקולנוע? ספינת הקיטור? טחנת מים? הטלסקופ? שבב הסיליקון?

(אילוסטרציה: שעון. לא ברור האם זו טכנולוגיה שהשפיעה על נפש האדם)

אפשר גם לומר שהטיעון של פרופ' ברק היה מצומצם יותר. הוא לא טען שהטכנולוגיה "לא מותירה רושם" אלא רק שלא היתה לה "השפעה מהפכנית" על נפש האדם. ואז נזכרים במה עוסקת הכתבה. בדור המסכים, בטלפונים סלולריים, במחשבי לוח ומחשבים בכלל, במשחקי וידאו ובכל שאר הטכנולוגיות הדיגיטליות אליהן נולד דור הילדים מאז שנת 1995. לטכנולוגיות האלו לא היתה השפעה מהפכנית על האדם. כן.

המחשבה שקיים נתק בין האדם לטכנולוגיה, שאלו שתי ישויות נפרדות ומשום כך ניתן להצביע על מהפכה באחת מבלי שהיא תותיר את רישומה בשנייה (או ההפך), היא מחשבה שבהיעדר מילה אחרת, אתאר אותה כשגויה, ובעיקר ככזו שלוקה בהבנה של מהי טכנולוגיה וכיצד היא מתפתחת לאו דווקא בעידן הדיגיטלי אלא בעיקר מאז העידן הנאוליתי.

דוקטור סטריינג'לאב בביקור בישראל

נשיא ארה"ב: יש משהו שאני לא מבין, אלכסיי. האם היו"ר מאיים לפוצץ את הפצצה אם מטוסינו יבצעו את המתקפה?
שגריר ברה"מ: לא, אדוני. זה לא מעשה שפוי. מכונת יום הדין מתוכננת כך שתפעיל את עצמה באופן אוטומטי.
נשיא ארה"ב: אבל לבטח תוכלו לפרק אותה.
שגריר ברה"מ: לא. היא מתוכננת להתפוצץ אם ינסו לפרקה (…)
[נשיא ארה"ב מנסה לברר האם ייתכן שברה"מ אכן מפתחת נשק שכזה. הוא פונה לד"ר סטריינג'לאב, מנהל מחקר ופיתוח של כלי נשק בארה"ב]
נשיא ארה"ב:  איך אפשרי שהדבר הזה מופעל באופן אוטומטי, אבל בלתי אפשרי לנטרל אותו?
ד"ר סטריינג'לאב: אדוני, זה לא רק אפשרי, זה חיוני. זה הרעיון מאחורי המכונה. הרתעה פירושה להחדיר באויב את הפחד לתקוף. אז בגלל תהליך קבלת ההחלטות האוטומטי והבלתי ניתן לשינוי, שפוסל אפשרות של התערבות אנושית, מכונת יום הדין מפחידה, פשוטה להבנה, אמינה ומשכנעת לחלוטין.

(מתוך "דוקטור סטריינג'לאב או: איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה", בימאי: סטנלי קובריק, 1964)

***

יונתן אוריך: "לא מזמן נתת הרצאה ובה הצעת לפתח מערכת אוטומטית, ללא מעורבות אנושית, שמשגרת טיל מיידית לכל שיגור רקטה מרצועת עזה".

"אני עובד על זה", מאשר פרופ' ישראל אומן. "המטרה היא באמת שהמערכת תהיה ללא מעורבות אנושית, ללא שליטה אנושית. זה חשוב מאוד, מפני שאם יש שליטה, יגידו לנו שאנחנו פושעים ורוצחים ואכזריים. כשאין שליטה, זה כאילו שהם לוקחים את הנשים והילדים שלהם ומעבירים אותם בכוח דרך שדה מוקשים מסוכן. מן הסתם תהיה ביקורת עולמית נגדנו גם אז, אבל לפחות נהיה שלמים עם עצמנו. אם מדובר בירי אוטומטי בתגובה, האיום הוא משכנע: חמאס יורה רקטה על עזה כשהוא יורה רקטה על ישראל".

(מתוך סקירת העיתונות של "העין השביעית" בה מסופר על ראיון שהעניק פרופ' ישראל אומן למוסף "דיוקן" של "מקור ראשון", 8.8.2014)