אם בני אדם היו טלפון סלולרי

כאשר אתה קם מוקדם מדי… רגע, אני אתקן את זה. כאשר אני קם מוקדם מדי, הראש שלי עדיין לא עובד. אני אתקן גם את זה; כאשר אני קם, בין אם זה מוקדם מדי או מאוחר מדי, הראש שלי עדיין לא עובד וכתוצאה מכך דברים מוזרים קורים. הבוקר למשל, או שמא צריך לומר, לפני שהבוקר בכלל חשב לעצמו "היי, אני בוקר!", קראתי את הכותרת של המאמר הזה וחשבתי שהכוונה שלו היא:"מה היה קורה אם היינו מתנהגים כמו טלפון סלולרי". זה קרוב ברמה העקרונית למה שמופיע בכתבה אבל לא באמת.

ואז התחלתי לחשוב, מה באמת היה קורה אם בני האדם היו טלפון סלולרי? איך היו נראים החיים שלהם? אז ככה.

* בעולם היו שלושה מעמדות: אליטיסטים, פועלים וזקנים.
* שלוש המעמדות היו קונים בחנויות אחרות ומדברים בשפות אחרות.
* העולם היה שייך לצעירים. למעשה, הכינוי של הזקנים, מגיל 10 ומעלה, היה "בני אדם מטומטמים". במדינות מתפתחות בני אדם היו נולדים זקנים.

אילוסטרציה: זקן בתנוחה אופיינית.

* בכל פעם שהיה נולד תינוק למעמד האליטיסטים הוא היה נחשב לאל בסדר גודל בינוני.
* אם הוא היה "ילד S" הוא היה סופרמן. הוא היה מודח מתפקידו כעבור שנה לאחר שהיה הופך לסופרמן טרנטה.
* בניסיון למנוע גניבת ילדים היה ניתן לאתר אותם ובמידת הצורך להשבית אותו מרחוק. זה לא היה נדיר לראות ילדים מסתובבים ברחוב עם זרים ופתאום צונחים ומתים.
* אם היית רוצה לדבר עם מישהו היית חייב שהוא יפקח עיניים. כדי לגרום לבני האדם לפקוח עיניים היית צריך ללחוץ להם על האוזן. אם הם היו שייכים לבני המעמד האליטיסטים היית צריך ללחוץ להם על הביצים.
* כדי להתחיל ולתקשר איתם היית צריך לדפוק להם על המצח.
* כאשר הם היו רוצים למשוך את תשומת הלב שלך הם היו מתחילים לשיר.
* כאשר בני האדם היו נולדים הם היו מתפקדים במשך כל שעות היממה אבל אחרי שנה-שנתיים הם היו צריכים ללכת לישון אחרי כמה שעות של פעילות.
* חלק גדול מהזמן הם היו משחקים ובחלק אחר הם היו מחכים שמישהו ילחץ להם על האוזן. או על הביצים. תלוי.
* היו מלבישים אותם בבגדי מגן קשיחים כי אם הם היו נופלים הם היו מתנפצים. את הזקנים לא היו טורחים להלביש בכלל.
* הילדים הגבוהים היו נחשבים לילדים הכי מקובלים.
* בכל פעם שהם היו מתעדכנים בחדשות הם היו נכנסים למצב של תרדמת. האליטיסטים היו כל כך מתרגשים מהעדכונים שלעתים התרדמת היתה הופכת סופנית.
* האליטיסטים היו מוכנים לתקשר רק באמצעות סרט צרפתי רע במיוחד.

הממממ, אני חושב שאני אלך לשתות קצת קפה.

תוספות מישהו?

חוזר ואוזל מהמלאי

אייפון 3gs אזל מהמלאי:
"חדשות רעות לכל אלו שתכננו על קמפינג ליד חנויות AT&T (מפעילה סלולרית בלעדית של ה-iPhone בארה”ב), במטרה לשים יד על המכשיר החדש – ה-iPhone 3GS. מחברת AT&T נמסר כי מלאי המכשירים אזל לחלוטין כבר בשלב ההזמנות המוקדמות (Pre-order בלעז), וכי אלו המעוניינים יאלצו להמתין בין שבוע לשבועיים נוספים" (יוני 2009)

אייפון 4s אזל מהמלאי:
"פחות מ-24 שעות לאחר שהפך זמין, אזל האייפון החדש בהזמנה מוקדמת בארה"ב. לפי מפעילת הסלולר AT&T, יותר מ-200 אלף אייפונים חדשים הוזמנו מראש תוך 12 שעות בלבד. נתונים אלו הופכים את השקתו של אייפון 4S לפופולרי ביותר מבין האייפונים של החברה" (אוקטובר 2011)

אייפון 5s אזל מהמלאי:
"רק הושק וכבר נגמר: החדשות הטובות הן שאפל הודיעה כי שברה את השיא של עצמה ומכרה חמישה מיליון מכשירי אייפון 5 בשלושה ימים בלבד; החדשות הרעות הן שהמלאי אזל ואין יותר מכשירים; המנכ"ל טים קוק מרגיע: "אנחנו מעריכים את הסבלנות של כולם, ועובדים קשה על מנת לייצר אייפון 5 לכולם" (ספטמבר 2013)

אייפון 6 אזל מהמלאי:
"אפל הודיעה היום כי הביקוש לאייפון 6 ואייפון 6 פלוס היה כה גבוה, עד כי רבים מהצרכנים שהזמינו את הסמארטפונים החדשים שלה יצטרכו להמתין עד אוקטובר כדי לקבל אותם" (ספטמבר 2014)

על מנת להקל על אמצעי התקשורת, להלן תבנית עבור ההודעות הבאות.

אייפון [הכנס מספר דגם] אזל מהמלאי:
"אפל הודיעה היום כי [שעות] לאחר השקת [מספר דגם] החדש אזל המלאי. בכך שוברת אפל את שיאי המכירה של [מספר דגם מינוס אחד] שהושק ב[תאריך]. מהחברה נמסר כי אין יותר מכשירים. "אנחנו עובדים ממש קשה כדי לספק לכולם [מספר דגם]", מסר מנכ"ל החברה. [מספר דגם] הושק לפני כמה ימים במחיר [נתון]. עוביו של המכשיר [נתון] מילימטר, משקלו [נתון] גרם והוא מציג [נתון] פיקסלים. אנליסטים סבורים ש[מספר דגם] ימכור [מספר מופרך כלשהו] מיליוני יחידות בשבועות הקרובים" [תאריך].

ולמחלקת יחסי הציבור של "אפל" אני אומר: אל תעופו על עצמכם; זה נכון שאתם מצליחים להכניס פעם אחר פעם את אותו הדיווח לאמצעי התקשורת אבל בהתחשב שהם כל כך מטומטמים, זה לא הישג כזה גדול.

טכנולוגיה ונפש האדם

כתבה של שחר סמוחה שהתפרסמה בסוף השבוע במוסף G של "גלובס" (עשו לכם מנהג וקראו כל כתבה של שחר סמוחה) מנסה להבין מה צופן לדור המסכים בעתיד. אחד המרואיינים בכתבה, פרופ' עזי ברק מאוניברסיטת חיפה, לא ממש מתרגש מהטענות שמופנות כלפי מה שמכונה "דור ה-Z". לדבריו:

"המחקרים הקיימים לא מראים על עלייה של בעיות קשב וריכוז אצל ילדים בגלל שימוש במכשירים אלקטרוניים או באינטרנט. כשמשהו מעניין ילד, הוא בהחלט יכול להתרכז בו לזמן ארוך, וילדים היום דווקא מפתחים את יכולת המעבר מנושא לנושא או מאמצעי לאמצעי. פעם, אם אתה זוכר, חיפשנו בדיוק אנשים כאלה כדי שהם יהיו טייסים, והיום פתאום אנחנו מגדירים את זה כבעיה. אני חושב שזו יכולת מצוינת שלא פוגעת בילדים בשום היבט. מבחינת האדם עצמו אין מהפכה. המהפכה היא בטכנולוגיה, אבל אין לטכנולוגיה השפעה מהפכנית על נפש האדם".

בשלב זה אני לא אתייחס לחלק הראשון של ההצהרה ואסתפק ואומר שככל הידוע לי, היא אינה הצהרה שכולם יחתמו עליה, וזאת בלשון המעטה (למתעניינים, חפשו מאמרים של חוקרת המוח הבריטית סוזן גרינפילד). מה שמעניין אותי הוא החלק השני של ההצהרה: "מבחינת האדם עצמו אין מהפכה. המהפכה היא בטכנולוגיה, אבל אין לטכנולוגיה השפעה מהפכנית על נפש האדם". קשה שלא להתקומם מול קביעה זו (כלומר קל, אם ממש מנסים, ובכל זאת).

הקביעה של פרופ' ברק רואה באדם ובטכנולוגיה שתי ישויות שאין ביניהן קשר. ישות א', שנקראת "האדם", וישות ב', שנקראת "הטכנולוגיה". מכיוון שאין ביניהן קשר, כי את הטכנולוגיות מייצרים חייזרים והן משפיעות בעיקר על חתולים, תיתכן מהפכה בישות א' ללא מהפכה בישות ב' וההיפך.

כך לדוגמה, תיתכן מהפכה מדעית-טכנולוגית בכל הקשור לפיצוח האטום אבל מהפכה זו לא תעשה שום רושם על האדם, על נפשו, על פחדיו, על דרך התנהגותו, על הפוליטיקה שלו, על יחסים בינלאומיים בין אומות, על תפיסת הביטחון, על העתיד של האנושות. וכי למה שיהיה כזה קשר? יש אדם ויש טכנולוגיה.

הנה דוגמה נוספת: תיתכן מהפכה טכנולוגית אשר תניח בידיו של כמעט כל אדם בעולם (לא רק בעולם המערבי, בעולם), מכשיר נייד שיאפשר לו לתקשר עם אנשים אחרים, לצרוך תכנים, לבדר את עצמו, ליצור וכן הלאה, אבל מהפכה זו לא תותיר את רישומה על נפש על האדם, על דרך התנהגותו, על האופן שבו הוא מתנהג בציבור, עם חבריו, מתקשר עם משפחתו או עם ילדיו. הטלפון הסלולרי, אופן פעולתו והאפליקציות המותקנות בתוכו, לא ישפיעו על תפיסת הערך העצמי של האדם, על יחסיו עם הסביבה, לא יפתחו בפניו נתיבים חדשים לנצל את יומו, לעבוד או להתבטל. וכי מדוע שהטלפון הסלולרי יותיר רישום כה עמוק על האדם? יש אדם ויש טכנולוגיה.

אפשר לטעון שהשתמשתי בדוגמאות קיצוניות וחד-משמעיות אבל הטענה שלי היא שכמעט כל טכנולוגיה, קטנה כגדולה, משפיעה על (נפש) האדם ו(נפש) האדם משפיע על עיצוב ואופן הפעולה של כל טכנולוגיה. האם מברשת השיניים לא משפיעה על האדם? המיקסר? הספר? השעון? האופניים? המטוס? המזרק? מכונת הכתיבה? קוצב הלב? האם נגן המוזיקה לא משפיע על נפש האדם? מצלמת הקולנוע? ספינת הקיטור? טחנת מים? הטלסקופ? שבב הסיליקון?

(אילוסטרציה: שעון. לא ברור האם זו טכנולוגיה שהשפיעה על נפש האדם)

אפשר גם לומר שהטיעון של פרופ' ברק היה מצומצם יותר. הוא לא טען שהטכנולוגיה "לא מותירה רושם" אלא רק שלא היתה לה "השפעה מהפכנית" על נפש האדם. ואז נזכרים במה עוסקת הכתבה. בדור המסכים, בטלפונים סלולריים, במחשבי לוח ומחשבים בכלל, במשחקי וידאו ובכל שאר הטכנולוגיות הדיגיטליות אליהן נולד דור הילדים מאז שנת 1995. לטכנולוגיות האלו לא היתה השפעה מהפכנית על האדם. כן.

המחשבה שקיים נתק בין האדם לטכנולוגיה, שאלו שתי ישויות נפרדות ומשום כך ניתן להצביע על מהפכה באחת מבלי שהיא תותיר את רישומה בשנייה (או ההפך), היא מחשבה שבהיעדר מילה אחרת, אתאר אותה כשגויה, ובעיקר ככזו שלוקה בהבנה של מהי טכנולוגיה וכיצד היא מתפתחת לאו דווקא בעידן הדיגיטלי אלא בעיקר מאז העידן הנאוליתי.

דוקטור סטריינג'לאב בביקור בישראל

נשיא ארה"ב: יש משהו שאני לא מבין, אלכסיי. האם היו"ר מאיים לפוצץ את הפצצה אם מטוסינו יבצעו את המתקפה?
שגריר ברה"מ: לא, אדוני. זה לא מעשה שפוי. מכונת יום הדין מתוכננת כך שתפעיל את עצמה באופן אוטומטי.
נשיא ארה"ב: אבל לבטח תוכלו לפרק אותה.
שגריר ברה"מ: לא. היא מתוכננת להתפוצץ אם ינסו לפרקה (…)
[נשיא ארה"ב מנסה לברר האם ייתכן שברה"מ אכן מפתחת נשק שכזה. הוא פונה לד"ר סטריינג'לאב, מנהל מחקר ופיתוח של כלי נשק בארה"ב]
נשיא ארה"ב:  איך אפשרי שהדבר הזה מופעל באופן אוטומטי, אבל בלתי אפשרי לנטרל אותו?
ד"ר סטריינג'לאב: אדוני, זה לא רק אפשרי, זה חיוני. זה הרעיון מאחורי המכונה. הרתעה פירושה להחדיר באויב את הפחד לתקוף. אז בגלל תהליך קבלת ההחלטות האוטומטי והבלתי ניתן לשינוי, שפוסל אפשרות של התערבות אנושית, מכונת יום הדין מפחידה, פשוטה להבנה, אמינה ומשכנעת לחלוטין.

(מתוך "דוקטור סטריינג'לאב או: איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה", בימאי: סטנלי קובריק, 1964)

***

יונתן אוריך: "לא מזמן נתת הרצאה ובה הצעת לפתח מערכת אוטומטית, ללא מעורבות אנושית, שמשגרת טיל מיידית לכל שיגור רקטה מרצועת עזה".

"אני עובד על זה", מאשר פרופ' ישראל אומן. "המטרה היא באמת שהמערכת תהיה ללא מעורבות אנושית, ללא שליטה אנושית. זה חשוב מאוד, מפני שאם יש שליטה, יגידו לנו שאנחנו פושעים ורוצחים ואכזריים. כשאין שליטה, זה כאילו שהם לוקחים את הנשים והילדים שלהם ומעבירים אותם בכוח דרך שדה מוקשים מסוכן. מן הסתם תהיה ביקורת עולמית נגדנו גם אז, אבל לפחות נהיה שלמים עם עצמנו. אם מדובר בירי אוטומטי בתגובה, האיום הוא משכנע: חמאס יורה רקטה על עזה כשהוא יורה רקטה על ישראל".

(מתוך סקירת העיתונות של "העין השביעית" בה מסופר על ראיון שהעניק פרופ' ישראל אומן למוסף "דיוקן" של "מקור ראשון", 8.8.2014)

טכנולוגיה ומלחמה – שלוש מחשבות

1. צה"ל ומערכת הביטחון מפגינים עליונות טכנולוגית מרשימה. בראש הפיתוחים ניצבת בגאון כיפת ברזל, פלא טכנולוגי שמדהים את העולם, אבל כיפת ברזל היא לא היחידה. מזל"טים, לוויינים, מערכת "מעיל רוח" (שמונעת פגיעה בטנקים), חימוש מדויק, מצלמות תרמיות ושאר פיתוחי עלית הופכים את צה"ל לצבא אולטרה-טכנולוגי. אל מול כל הטכנולוגיות המדהימות האלו פונה חמאס בדיוק אל הקצה השני: הוא משתמש בציוד צלילה כדי לשלוח מחבלים אל חוף זיקים, הוא יורה צינורות מלאים בדלק וקצת בחומר נפץ אל לב תל-אביב, הוא חופר מנהרות וכן הלאה.

הסיבה לכך היא לא רק שלחמאס אין המשאבים הכלכליים והאנושיים להתמודד עם הטכנולוגיה הצה"לית אלא גם ההבנה שהדרך הכי טובה של החלש להתמודד עם החזק היא לפנות דווקא אל טכנולוגיות פרימיטיביות, בסיסיות. דומה הדבר לכך שהרפואה, באמצעות טכנולוגיות מתקדמות, מצליחה להתמודד עם מחלות מורכבות ומסובכות אבל מתקשה להתמודד עם נזלת.

2. אולי זה רק אני אבל התחושה שלי היא שהחברה הישראלית מתקשה מאוד, שלא לומר ממש לא מסוגלת, להתמודד עם מוות של חיילים. הסיבות לכך רבות: החברה הישראלית הפכה לחברה בורגנית במהותה, מערבית במהותה. הישראלים שנחשפים לחיים בברלין, אמסטרדם, לונדון וניו-יורק, כמהים לחיים שקטים ונורמליים על אף שאנחנו חיים במקום לא שקט ולא נורמלי על פי כל אמת מידה.

אבל אני רוצה להציג תזה (שאינני יודע עד כמה היא מדויקת) לפיה הסביבה התקשורתית החדשה, היינו רשתות חברתיות וטלפונים סלולריים, הופכת את המלחמה לקשה אפילו יותר עבור הישראלים. הסיבה היא שהפיתוחים האלו מצמצמים את המרחק בין הישראלים. המהירות שבה המידע עובר בווטסאפ ובפייסבוק גורמת לכך שישראל, שגם קודם לכן היתה חברה קטנה בה כולם מכירים את כולם, הפכה לחברה עוד יותר מהודקת.

אם במלחמת שלום הגליל שמעת על מישהו שנהרג בקיבוץ בצפון או בישוב בדרום והוא היה "תמונה בעיתון", הרשתות החברתיות מייצרות "נראות של קרבה", הן מציגות אותה באופן ויזואלי; אתה ממש רואה כמה אתה קרוב למישהו שמכיר מישהו שאח שלו נהרג. אתה נחשף לפוסט שלו, אתה רואה את התמונה שלו, אתה קורא את ההודעה האחרונה שהוא שלח בווטסאפ, שבדרך לא דרך הגיעה גם אליך.

לקרבה הזו יש, כמובן, יתרונות לא מעטים שכן היא יוצרת לכידות שהיא תנאי כמעט הכרחי למאבק לאומי. אבל יש לה גם "מחיר" (אני כותב מחיר במירכאות כיוון שאני לא בטוח אם זה "טוב" או "רע") והמחיר הוא שאנחנו מתקשים להתמודד עם מוות של חיילים בקרב, חיילים שנשלחו לשם על ידי המדינה כדי להגן עלינו. תוסיפו לכך את המדיה המסורתית – בעיקר הצהובונים – שגם כך מדגישים את האישי, שמדביקים "הילד של כולנו" לכל אירוע, וקיבלתם מתכון שבו החברה הישראלית לא מסוגלת לייצר את המרחק המנטאלי הנדרש מחברה ששולחת את בניה ובנותיה לקרב.

3. עיקר תהילתה של המדיה החברתית נעוץ בכך שהיא משמשת פלטפורמת פרסום אישית – היא תחנת השידור הפרטית שלי. תחנת שידור פרטית מאפשרת לי לדבר באופן חופשי ולא מגויס. אני לא משמש דובר של אף אחד – אני מספר על חוויותיי, על תחושתיי, על מצבי. למרות זאת, זה היה רק עניין של זמן עד שתאגידים וגם המדינה החלו לפעול במדיה החברתית או בניסיון לאסוף מידע על האזרחים או בניסיון להעביר את המסר שלהם.

ביום שישי פרסם איתמר אייכנר, בעמוד האחורי היוקרתי של "ידיעות אחרונות", ידיעה על פעילות שמבצעת רשת "אורט" באמצעות תלמידיה.

מדובר בפרויקט שהקימה תנועת "אורטוב" של רשת אורט במסגרתה כ-300 בני נוער מכיתות ח'-י"ב, המצוידים באנגלית שוטפת, הופכים לשגרירי הסברה של המדינה. על פניו לא ברור מה הבעיה בכך: תלמידים ישראלים מפשילים שרוולים ויוצאים להילחם בשדה הקרב של טוויטר ופייסבוק נגד כוחות המבקשים להשחיר את תדמיתה של ישראל בעולם. ובכל זאת, ראוי לשים לב לשתי נקודות:

א. מה היינו אומרים אם היינו שומעים שתלמידים בבית ספר תיכון ברצועת עזה מפיצים את המסרים של חמאס, מעלים תמונות בהם נראים ילדים מרוטשים לאחר התקפה של צה"ל, מסבירים כיצד צה"ל הוא צבא טרור ומוות ומדבררים את מסרי החופש והחירות של חמאס?

מן הסתם היינו לועגים לאופן שבו החמאס מפעיל את התלמידים, משתמש בהם ככלי תעמולה זול ומגוחך שמטרתו לייצר סימפטיה ואמפטיה. "הנה עוד דוגמה לתעמולה הפלשתינאית", היינו אומרים, "ראו איך הם משתמשים בילדים". אבל כאשר מדובר בתיכוניסטים החייכניים שלנו – לא רק שזה בסדר, לא רק שזה מופיע במיקום יוקרתי ב"ידיעות אחרונות", כולנו מתמלאים בגאווה. התלמידים מוזמנים לתכניות טלוויזיה בהן הם מספרים על ההתמודדות הלא פשוטה מול פלשתינאים ושונאי ישראל. כמה מזל שיש לנו שגרירי הסברה של רשת אורט.

ב. רשת אורט. מאיפה אני זוכר את רשת אורט? האם זו לא אותה הרשת שבה המנכ"ל, צבי בפלג, קרא לשימוע למורה אדם ורטה בגין שמאלנותו? אותו צבי פלג שאמר "אסור לדבר על צה"ל כעל צבא לא מוסרי"? אותו צבי פלג שקבע כי "מי שאומר שצה"ל לא מוסרי, לא ילמד ברשת שלנו"?

כן, נראה לי שזה אותו צבי פלג ואותה רשת אורט שמקימה פרויקט שמגייס תלמידי תיכון כדי שאלו יספרו לעולם כמה ישראל צודקת ומוסרית. צירוף מקרים מעניין שכזה.