*** עדכון: המשרה אוישה. תודה רבה מקרב לב לכל אלו שיצרו קשר ושלחו קורות חיים ***

בשנה הבאה אני נכנס לתפקיד חדש: ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית בבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל. כחלק מהקורסים שאעביר במכללה למנהל אלמד סטודנטים שנה א' קורס שנתי, יחד עם שתי מרצות נוספות (לכל אחד מאיתנו קבוצה נפרדת) הנקרא "יסודות החשיבה החברתית", שהוא בעצם "מבוא לסוציולוגיה לאנשי תקשורת".

משום כך אני מחפש עוזר/ת הוראה בעל תואר ראשון (לפחות) בסוציולוגיה, אשר נמצאים במהלך לימודיהם לתואר שני (לא חייב להיות בסוציולוגיה) ויש להם נסיון בהוראה (למרות שאין בקורס הזה תרגיל). עדיפות תינתן למועמדים אשר תרגלו את הקורס "מבוא לסוציולוגיה" ו/או קורסים אחרים בסוציולוגיה ויכולים להציג המלצות. גם דוקטורנטים יתקבלו בשמחה.

דרישות: נוכחות בקורס במהלך השנה, שעת קבלה, שמטרתה לסייע לסטודנטים מתקשים, ובדיקת מבחנים.

מכיוון שמדובר בקורס המבוסס על תיאוריות סוציולוגיות ישנן דרישות נוספות: שנאה עצמית, חובבי ערבים, מתעבי המדינה, שורפי דגלים, חותמי עצומות אשר קוראות לכונן מדינה לכל אזרחיה, ומעריצי סמי סמוחה וברוך קימרלינג. אנרכיסטים של הגדר: יתרון. בקורס ילמדו גם תיאוריות שאינן פוסט-ציוניות אבל נשתדל להמעיט מערכן, להסביר את פגמיהן ולקלל את כותביהן. הסילבוס עבר אישור של המועצה הגבוהה של השמאל הקיצוני ואין בו אפילו טקסט אחד שתומך בקיומה של מדינת ישראל. אחרי הכל, אתם יודעים, סוציולוגיה.

עוזרי הוראה ציונים יתקבלו רק בתנאי שהם יודעים לשיר את המנון ההחמאס ולא לפני שעברו בהצלחה בדיקה גנטית שמוכיחה שאמא שלהם ערביה.

אם אתם סבורים שאתם עונים לדרישות, או לפחות לחלקן, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר דרך האימייל הסגול עם הנקודות הצהובות. גם מועמדים שלא עונים על הדרישות עשויים להתקבל אבל הם חייבים להיות מה-זה טובים.

הקורס מתחיל בשנת הלימודים הקרובה.

ולמי שעדיין לא הבין, אני באמת מחפש עוזר/ת הוראה לקורס הזה.

*** עדכון: המשרה אוישה. תודה רבה מקרב לב לכל אלו שיצרו קשר ושלחו קורות חיים ***

הפוסט הקודם עורר דיון נרחב גם בגלוב וגם ברחבי הרשת. הוא הגיע למקומות בלתי צפויים וקיבלתי תגובות שונות ומרתקות מאנשים שונים. אחת התגובות הובילה אותי למחקר שביצע פרופ' יהודה שנהב, אותו הזכרתי גם בפוסט הקודם, אודות הסוגיה שעומדת בבסיס הטענה של "אם תרצו" לפיה הסוציולוגים בישראל (הם דיברו על החוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב וחוג אחר באוניברסיטת בן-גוריון) מוטים פוליטית ולמעשה מקדמים עמדות שמאל קיצוניות ואנטי-ציוניות.

במחקר (זהירות, קובץ PDF), אשר פורסם רק לפני שנתיים, אסף שנהב נתונים אודות כל הסוציולוגים אשר נמנו עם המסלול הרגיל בחמש האוניברסיטאות הגדולות בשנים 2002-2003 "על מנת ללמוד על מידת השתתפותם כאינטלקטואלים ציבוריים בפעילות פוליטית נגד הכיבוש". שנהב הגדיר "אינטלקטואל ציבורי" כמי שהיו לו לפחות שתי הופעות באמצעי התקשורת שבהן הוא ביקר את הכיבוש או תופעות אחרות כמו בניית חומת ההפרדה, חיסולים ללא משפט, שירות בשטחים ועוד.

הנה התוצאות:

רק שמונה סוציולוגים (6%) מכלל 133 סוציולוגים ענו על הגדרה זו.
רק 17% מהסוציולוגים השתתפו בפעילות מחאה כלשהי נגד הכיבוש.
רק 18% חתמו על עצומה אחת במשך השנתיים שנסקרו.
רק 5% חתמו על שתי עצומות.

אוקיי, אז אולי הם לא פעילים ציבורית אבל בתוך הסוציולוגיה פנימה, הם מרבים לעסוק בסוגיית הכיבוש ולכן גם ללמד אותה. לא ממש.

רק 1.5% (!) מהסוציולוגיה עוסקים בהוראה על הכיבוש. רק 4% מהסוציולוגים בישראל עוסקים במחקר ישיר על הכיבוש ורק 10% עוסקים במחקר עקיף.

כאשר שנהב נדרש להסביר את חוסר המעורבות של הסוציולוגים הישראלים בפוליטיקה הוא כותב שחברי הסגל הצעירים חוששים "שהבעת עמדה פומבית תזיק לתהליך קידומם, מה שמוביל אותם בסופו של דבר לצנזורה עצמית. מסע הפחדה ישיר או עקיף מתנהל במקביל בתוככי האוניברסיטה ומחוצה לה". הטקסט, כאמור פורסם בשנת 2008.

שנהב מעלה גם הסברים אחרים הקשורים בהתפלגות חברי הסגל בחוגי הסוציולוגיה מבחינה לאומית, אתנית ומגדרית, אותה הוא מכנה "כמעט ושערורייתית" (כמעט אפס סוציולוגים פלסטינים, 10% מזרחים, 30% נשים). המחקר אינו ארוך או קשה לקריאה. אני מציע לכם לקרוא אותו בעצמכם.

מן הסתם, אנשי "אם תרצו" יגחכו. עבורם אלו לא יותר מדמעות תנין. הסוציולוגים הישראלים, ודאי יטענו, פחדנים פעמיים: פעם אחת כי הם לא עוסקים בפוליטיקה בגלוי ופעם שניה כיוון שהם עוסקים בפוליטיקה בכיתות, במקום שבו יש להם יתרון על הסטודנטים שלהם, במקום שבו מתקיימים יחסי מרות – ולכן צריך לרסן אותם.

מה שבטוח הוא שמלחמת תרבות מתקיימת שם בחוץ, מלחמה על החופש האקדמי, ובסופו של דבר מלחמה על דמותה של המדינה.

קראתי בעניין רב את תוצאות המחקר שפורסם ב"סיינטיפיק מעריב" אשר קובע כי "גברים בוגדניים הם יותר טיפשים". ומדוע זאת? ובכן מסתבר ש"הרעיון הבסיסי הוא שנאמנות היא חידוש אבולוציוני, שיאומץ על ידי האינטליגנטים יותר שבחבורה". כבר מזמן לא קראתי הסבר כל כך מטופש למחקר כל כך אווילי.

מצד שני, אני לא ממש מתרגש.

לפני כשבועיים מצא מחקר ישראלי כי למעשנים יש IQ יותר נמוך. כלומר, מעשנים טיפשים יותר. למעשה, המחקר מצא שככל שאתה מעשן יותר סיגריות כך ה-IQ שלך צונח. כלומר הוא היה צנוח מלכתחילה – זה פשוט בא לידי ביטוי בעובדה שאתה מעשן ללא הפסקה. שטויות. מחקר אחר מצא שה-IQ של תאומים נמוך יותר. כלומר אם במקרה יש לך תאום, סביר להניח שאתה טיפש יותר בהשוואה לאחים שנולדו בלידות נפרדות.

גם אם אתם לא בוגדים, לא מעשנים ולא תאומים – זה עדיין לא אומר שאתם לא טיפשים. מחקר מצא כי בדיקה בלתי פוסקת של תיבת הדואר האלקטרוני שלכם הופכת אתכם, ובכן, לטיפשים. אם אתם עושים זאת, סביר להניח שאתם גם לוחצים על באנרים וזה, כך מצא מחקר אחר, עדות לכך שאתם טיפשים. ואני אומר, הבלים; מחקר שבוצע לפני קצת יותר מחצי שנה מצא שגברים שמדברים עם נשות יפות, הופכים לטיפשים, אז מה אתם מלינים על אנשים שלוחצים על באנרים? כדאי גם שהורים ידעו, שבכל פעם שהם מפליקים לילדים שלהם – הם הופכים אותם ליותר טיפשים. זה לא אני אומר, זה מחקר מצא.

מבולבלים? בקטנה.

מחקר מצא ששליחת סמסים עושה אותך טיפש. גם מולטיטסקינג. ומגורים בעיר – הם עושים אותך טיפש. וגוגל, גם גוגל עושה אותך טיפש. וגם מזון מהיר. וטוויטר. וגם אלוהים – אלוהים עושה אותך יותר טיפש ממה שאתה. וגזענות - היא עושה אותך טיפש. ופאוורפוינט. וגם מתח. מתח עושה אותך טיפש.

מה שאני רוצה לומר הוא שאם אתם רוצים להוכיח שמשהו מסוים עושה אנשים טיפשים, אין שום בעיה כיוון שיש כל כך הרבה אנשים טיפשים שם בחוץ שעושים כל כך הרבה דברים, שאין שום בעיה לקחת את אחד הדברים (עישון, בגידות, פאוורפוינט, מזון מהיר וכן הלאה) ולייחס אותו לטיפשות שלהם. ממילא הם לא קוראים מחקרים. טיפשים כאלו.

אתמול ראיתי סרט, שלא אנקוב בשמו (כיוון שאם אעשה זאת אהרוס אותו עבור אלו שלא ראו אותו) שבסופו נחרב העולם. הוא נחרב בעקבות התפרצות אדירה של קרני שמש ששולחת גל חום אדיר לכדור הארץ ופשוט שורפת אותו.

אני לא יודע אם הדבר הזה אפשרי מבחינה מדעית, אחרי הכל אנחנו מסתובבים סביב השמש כבר לא מעט זמן ועד עכשיו היא לא שרפה אותנו אפילו לא פעם אחת, ובכל זאת הסרט עושה עבודה לא רעה בלהציג מה קורה כאשר העולם נשרף. ממש נשרף. אף אחד לא שורד.

זה לא האיום היחיד על כדור הארץ. החלל הוא מקום אלים למדי. שביטים מסתובבים בחלל ומדי פעם פוגעים בשכנים שלנו, כדור הארץ עצמו הופך לפעמים לסביבה לא יציבה ששולחת גלי ענק לעבר החופים, הרי געש מתפרצים ומסוגלים לחסום את קרני השמש למשך מאות בשנים, שלא לדבר על היכולת שלנו להשמיד את עצמנו באמצעות מלחמה גרעינית. באופן כללי עצם הקיום האנושי הוא עניין שתלוי על בלימה.

החלק המבהיל בסיפור הזה הוא שלא נראה שיש מה לעשות. אי אפשר למנוע או לחזות רעידות אדמה, אי אפשר למנוע מהשמש להתפרץ, אנחנו עדיין לא יודעים להסיט שביט ממסלולו במידה והוא נמצא על מסלול התנגשות בנו ומלחמה גרעינית כוללת היא בסופו של יום עניין שנמצא בידיהם הלא-ממש-יציבות של כמה מנהיגים חולי נפש.

אין כאן תובנה גדולה, אבל יש תובנה קטנה: אנחנו יצורים חסרי אונים בצורה די מבהילה. אנחנו מלאים בחשיבות עצמית אבל אין לנו שום יכולת אמיתית להגן על עצם קיומה הציווליזציה האנושית.

כן, זה פוסט די מדכא, אני מודה.

טלסקופ החלל "האבל" (Hubble) הוא בעיניי אחת מפיסות הטכנולוגיות המרהיבות ביותר שאי פעם נוצרו בידי המין האנושי. האבל המוצב בחלל מזה 19 שנה, נחשב תחילה לכישלון צורב אבל לאחר שתוקן, הפך (בעיני רבים) למכשיר המדעי החשוב בעולם. התמונות שהאבל מפיק הן לא פחות ממהממות ואולם אחרי תקופה כה ארוכה בחלל, אפילו האבל מזדקן.

כאשר הייתי כתב המדע של "הארץ" התפתח דיון סוער בעולם המדע והחלל: האם יש לסכן אסטרונאוטים אשר יצאו על מעבורת החלל כדי לתקן את האבל. אפשר להבין את עוצמת הויכוח בהתחשב בכך שהוא הוצת זמן קצר אחרי התרסקות מעבורת החלל. בזמנו ניהלתי דיון ארוך עם אחד העורכים הבכירים בעיתון שטען שאין שום סיבה לסכן בני אדם כדי לתקן את הטלסקופ. אני טענתי שהסיכון שווה את התוצאה ואם הייתי בעמדה שבה היו שואלים אותי האם אני מוכן לסכן את חיי ולצאת למשימה כדי לתקן אותו, הייתי עושה זאת בשמחה וללא היסוס, שזו חוכמה קטנה בהינתן שאני לא נמצא בעמדה הזו. אני מודה שזו עמדה רדיקאלית ולא ממש רציונאלית אבל אני עדיין מחזיק בה.

למרבה השמחה בשנים האחרונות בוצעו מספר טיסות תיקון וביום שני, כך אני קורא, אמורה לצאת הטיסה החמישית בה, יש לקוות, יתקנו אותו באופן סופי למרות שהתיקון רחוק מלהיות טריוויאלי.

עם קצת מזל והרבה יכולת, נוכל ליהנות מהאבל, מהמידע העצום שהוא מספק לעולם המדע ומהתמונות המרהיבות שלו, עוד כמה שנים.

"טיימס אונליין" הבריטי מפרסם תוצאות של מחקר שחישב ומצא שבכל פעם שאנחנו מבצעים חיפוש בגוגל אנחנו מייצרים כמות דומה של פחמן דו-חמצני כפי שאנו מייצרים בכל פעם שאנחנו מחממים קומקום לכוס תה. הסיבה קשורה לכך שגוגל מפעילה מסדי נתונים ענקיים שהפעלתם מחייבת שימוש באנרגיה עצומה ומכאן שבכל פעם שאנחנו משתמשים בגוגל אנחנו מזהמים את הסביבה.

זו לא הפעם הראשונה שאני קורא מחקרים מהסוג הזה. למעשה, הפעם האחרונה שקראתי משהו דומה היה באותו טיימס אונליין לפני כשנה וחצי, אז הוסבר לנו שביצוע קניות מקוונות תורם לזיהום האוויר שלא לדבר על שימוש במחשבים אישיים שתורמים לזיהום האוויר (מאמר שפורסם ב"אינדיפנדנט").

ג'ייסון קינקייד כתב הסבר מצוין שמבהיר מה מטריד כל כך במאמר הזה. הבעיה היא לא שהוא לא מדויק (למרות שהמחקר נשמע לי קלוש ביותר – הוא נסמך על יותר מדי הערכות ופחות מדי מידע) אלא שהוא נותן את התחושה שהשימוש בגוגל הוא הדבר הנורא ביותר שאפשר לעשות לאיכות הסביבה. הוא לא מזכיר, את מה שקינקייד מזכיר, שמי שמשתמש בגוגל משתמש פחות באוטו שלו או אפילו באוטובוס כדי לנסוע לספריה, שבעזרת גוגל אפשר לקבל מידע על נסיעה ברכבת במקום נסיעה ברכב ושבאופן כללי הפקה של המבורגר או של ספר מייצרים פי שמונתלפים שנדיבריליון יותר פחמן דו-חמצני מאשר ביצוע חיפוש בגוגל.

מעבר לזה, המאמר כלל לא מזכיר שדווקא גוגל, מכל החברות, עושה לא מעט כדי להקטין את זיהום האוויר שהיא מפיקה באופן ישיר ומשקיעה סכומי עתק בניסיון לפתח אמצעי אנרגיה חליפיים. מצאתם על מי להתנפל. אני מחכה למחקר שיסביר שהבעיה האמיתית עם איכות הסביבה היא אנשים: בכל פעם שהם נושמים הם מייצרים פחמן דו-חמצני ומזהמים את האוויר.

גבירותיי ורבותיי כבר מזמן לא היתה לנו תחרות כמו שצריך. מומי והחתול שלח לי לינק תחת הכותרת "אללה יוסטור" ואני חושב שהיא סיבה טובה לתחרות טובה.

המדובר בידיעה לפיה סוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, האזינה לחלל כפי שהיא נוהגת לעשות, ובמקום לשמוע צליל חלש סטייל "פפפפפפפפששששששקקקחחח" היא שמעה לפתע "טרטאטאאאאאאבוםםםם!!". על פי הידיעה, כאשר נשאלו אנשי נאס"א מה יכול להסביר את הרעש הזה ואת עוצמתו האדירה, הם ענו משהו בנוסח: "הממממ, אין לנו מושג ירוק!".

אל דאגה נאס"א, אנשי הגלוב עובדים על הסוגיה. תוך 24 שעות תקבלו השערות, למעשה עובדות יצוקות (בעופרת, כן?) המסבירות לכם בדיוק מאיפה הרעש הזה הגיע, איך הוא נוצר ומה משמעותו. נו באמת! מה, אתם לא סומכים עלינו?!

מי שיצליח להסביר בצורה הטובה ביותר את מקור הרעש, יזכה לפגישה אישית עם הבחור בתמונה. עליי.

* ההשערה שלי: צה"ל זיהה כוכב הנחשד כמסתיר אמל"ח וביצע חיסול ממוקד.

מדובר באחת הפרשות המסעירות ביותר בעולם הירק אבל מסע השתקה הוביל לכך שממעטים לדבר בה. אפשר להבין; זו פרשה בה מעורבים יצרים, בגידות ויחסים אסורים. למרות זאת, הגיע הזמן לשים דברים על השולחן; תרתי משמע.

בעולם הירקות ישנם קרובי משפחה. כך לדוגמה ישנו הבצל והבצל הסגול:

אלו ללא ספק קרובי משפחה. ישנו גם אמא ובתה הקטנה כמו העגבניה ועגבניית שרי:

בעוד שהיחסים המשפחתיים בין הזוגות האלו וזוגות אחרים ברורים וידועים, ישנו זוג אחד שלא רבים נוהגים לדבר בו. אני מתכוון לכרוב ולכרובית. הנה הכרוב:

כמו שאתם רואים מדובר בחתיכת ירק מטופח, ירוק, עלים שטוחים ברובם, חלקים ברובם ופרושים לאורך ולרוחב לתפארת. אלא שהכרובית, שמשמה אפשר להקיש שהיא כרוב ממין נקבה, נראית אחרת לגמרי:

מספיק מבט אחד בכרובית כדי להבין שמשהו כאן לא מסתדר. מקורותיי יודעים לספר לי שהכרוב פנה באחרונה לכרובית ואמר לה: "תגידי, מאיפה כל התפרחת הזו? זה לא מהצד שלי במשפחה! את רוצה לספר לי משהו?" ככל הידוע הכרובית לא הגיבה, עובדה שהובילה לספקולציות רבות בנוגע לחייה הסודיים. אני לא רוצה להפנות אצבע מאשימה, מה עוד שאין לי הוכחות חותכות בעניין ואין לי כוח להסתבך בתביעת דיבה, אבל בינינו, ומבלי שהכרובית שומעת, תגידו לי אתם, זה רק נדמה לי או שהכרובית התעסקה עם הברוקולי?

בויקיפדיה נטען כי: "יש המוצאים דמיון בצורה ובטעם בין הכרובית לברוקולי". דמיון? דמיון?! נו, באמת! זה הרי ממש שקוף. ואני שואל (בזעם ותדהמה): הכרובית? הכרובית והברוקולי? שום דבר לא מקודש יותר, שום דבר??

תחת הכותרת "תאורת הכביש מעייפת את הצפרדעים" מספר צפריר רינת ב"הארץ" על אחת הבעיות מהן סובלים בעלי החיים בשל אור מלאכותי:

כבר אלפי שנים שצבי ים קטנטנים שאך זה בקעו מביצים שהוטלו על החוף, יודעים למצוא את דרכם אל הים: הם עוקבים אחר אור הלילה המשתקף על בים עד שהם מגיעים למים. אלא אם כן אזור החוף מואר בתאורה מלאכותית. אז זוחלים הצבים לאור המלאכותי, עד שהם מתים מתשישות או בדריסה.

מעבר לעובדה שאין שום קשר בין הכותרת המשעשעת בפני עצמה לבין הטקסט העצוב בפני עצמו (כותרת מתאימה יותר היתה: 'תאורת הכביש הורגת את הצפרדעים הצבים', אבל כנראה העורך חשב שזה מדכא מדי), מעלה הרשימה שלוש סוגיות שיש להרחיב עליהן את הדיבור.

הראשונה היא ש"זיהום אור אקולוגי" פוגע באיכות הסביבה ובבעלי החיים לא פחות מאשר זיהום אוויר. למעשה, הטקסט מלמד שזיהום אור אקולוגי יכול להיות הרבה יותר קטלני לחלק מבעלי החיים מאשר זיהומים אחרים, מוכרים יותר.

השניה היא ש"זיהום קול אקולוגי" היא סוגיה שאני עדיין מחכה שמישהו יכתוב עליה ברצינות. הכוונה היא לכל אותם מפגעי רעש שבא לך לחתוך לעצמך את הגרון – או טוב יותר, למי שמייצר אותם – כדי שיפסקו.

השלישי הוא שבתקופת מיתון, יזמים זריזי מחשבה, כמוני, צריכים לפקוח עיניים ולאתר הזדמנויות עסקיות. כל מי שעיניו בראשו וקרא את הטקסט מבין שיש כאן הזדמנות חד-פעמית להיכנס לשוק החדש אך התוסס של משקפי שמש לצפרדעים לצבים. כן, זכרו את הרגע הזה בו הכרזתי שאני עומד להפוך ליצרן משקפי השמש הגדול בעולם עבור צבים (וגם צפרדעים!). אני עומד להיות הביל גייטס של עולם החי.

אם למישהו יש רעיונות נוספים לפיתוחים נדרשים לעולם החי, הוא מוזמן לשתף אותי ואותנו, תמורת תמלוגים עתידיים שגובהם המממממ יקבע בעתיד.

נתקלתי בטקסט הזה של אהוד אמיר "איך הכתב הורס את התרבות". לטקסט לא מעט תגובות, חלקן נלהבות ומשבחות. לא קראתי את כולן. את הטקסט דווקא קראתי ואני חייב לציין שכבר מזמן לא נתקלתי בגיבוב של כל כך הרבה שגיאות וסילופים היסטוריים מופרכים שמובילים לכדי מסקנות דטרמיניסטיות שחשבתי שכבר עברו מהעולם. למעשה, הטקסט הזה הוא טקסט חובה לכל מי שרוצה ללמוד מהו דטרמיניזם טכנולוגי.

למי שאין סבלנות לקרוא את כל הטקסט של אמיר אגיש תקציר קצר במיוחד המורכב מנקודות המופיעות בטקסט שלו: הכתב הוא מנגנון להשמדת ידע, האדם הלבן ידע לכתוב ובעזרת הטכנולוגיה הזו הוא השמיד את תרבויות אפריקה. השיטה: הנחלת הכתב בתרבויות האפריקאיות. הנחלת הכתב הרסה כל אפשרות להנחיל את המבנה האפריקאי המסורתי, הנחלת הכתב מחקה את האמצעי להנחלת התרבות. אנחנו האפריקאים החדשים, האינטרנט הפך את הכתב להרסני עבורנו, בעידן האינטרנט אין היררכיה של ידע, אל האינטרנט פלש הכתב של הבורים. המסקנה: כתבו פחות. קראו יותר כי אנחנו ממיטים הרס על תרבותינו במו ידינו.

הממממ, מאיפה מתחילים?

האם מתחילים בכך שהכתב היא לא המצאה של האדם הלבן? בכך שכתב היתדות השומרי החל מדרום לעיראק, שכתב החרטומים פותח במצרים, שישנן עדויות למערכת כתב סיני משנת 1,500 שנים לפנה"ס, שהאלף-בית השמי נולד איפשהו באזור מדבר סיני?

הטקסט של אמיר נטול תאריכים או כל ציון של נקודת ייחוס היסטורית. השתלטות האדם הלבן על האפריקאי – מתי? השמדת תרבות אפריקה על ידי הכתב – מתי? על ידי מי? מי זה "האדם הלבן"? הרומאי? הצלבני? הטורקי? הבריטי? הספרדי? האמריקאי? זהו טיעון מעורפל שלא ניתן לאחוז בו מכיוון שהוא נוזל לך בין האצבעות.

כאשר הדרך כל כך בעייתית, אין להתפלא על המסקנה: מהרגע שמגיעה הטכנולוגיה של הכתב, היא משמידה תרבויות. לא ניתן להתנגד לה, היא כוח הרסני, שמספיק להציג אותה בפני עמים נטולי כתב בכדי שהם ישמידו את עצמם לדעת. לא רק זה, זו היתה קונספירציה, פעולה מודעת, מכוונת, נשק אינטלקטואלי שהופעל במודע: בואו ניתן "לתרבויות אפריקה" (מה זה בכלל? האם אפשר להכליל את "תרבויות אירופה"?) כתב, הם כבר יהרגו את עצמם.

את התוצאות אנו רואים בדארפור ובזימבבואה, בקניה וברואנדה, באוגנדה ובאריתריאה.

והרי לכם דטרמיניזם טכנולוגי קלאסי. בראבו.

מכיוון שכך בנוי הטיעון כך גם הוא נמשך: כעת האינטרנט היא הטכנולוגיה שהורסת את התרבות על ידי כך שהיא מנגישה את הטכנולוגיה הכותבת, הכתב, לכל בור שרוצה לכתוב. פפפףףףף, חצוף קטן! רוצה לכתוב?! בחיי שאין לאנשים בושה. הם לא מבינים שהם הורסים את התרבות?

אין לי עניין להתווכח עם טיעון כל כך רדוד. ובכל זאת, אם אנחנו כבר בדטרמיניזם טכנולוגי הנה הצד השני שלו: ללא כתב אין מהפיכה מדעית. האנתרופולוג הבריטי ז'אק גודי, טען שחברות שאין להן כתב לא יכולות לחשוב כמו חברות שיש להן כתב. הכתב, טען גודי, משנה משהו בסיסי בחשיבה של החברה. אבל מי אמר שזה משהו רע? הטקסטים הראשונים של האנושות היו רשימות: חמש כבשים, עשר פרות, שלושה סוסים, שני שקי קמח. רשימות. רשימות על רשימות. ברגע שכותבים שמות של עצמים ברשימה אפשר להתחיל ולמיין אותם, לקטלג אותם, לחשוב עליהם. לדוגמה, מהו טל? היכן נמקם אותו ברשימה? האם הוא שייך למשהו ששייך לארץ או ששייך לשמיים? גודי טען כי הכתב הכיל בתוכו את הפוטנציאל לחשיבה מדעית מכיוון שהוא מכריח את האדם הכותב לחשוב על מה שהוא כתב, להיות רפלקסיבי. קונספט מעניין: לחשוב על מה שאנחנו עושים. אולי יש בו בכל זאת תועלת מסוימת?

"מאות שנים הכתב העביר תרבות", גורס אמיר. "היום הוא יוצר בורות". לפחות בדבר אחד אמיר צודק: הטקסט שלו אכן יוצר בורות.