חמש שנים. מי היה מאמין.

במשך חמש שנים (כמעט רצופות) אני כותב טקסטים בגלוב. מאות אלפי מילים נכתבו כאן עד שלעתים אני מתקשה למצוא טקסט באמצעות מנוע החיפוש שלו; יש יותר מדי תוצאות. עניין אירוני, כשחושבים על זה, כי לא פעם אני כותב בגלוב טקסט לא בגלל שהוא חשוב או מעניין אלא פשוט בגלל שאני רוצה לזכור ולא לשכוח: לזכור קישור, לזכור סרטון, לזכור מקרה. אז אני כותב עליו, מתעד אותו מתוך ידיעה שאני תמיד אוכל למצוא אותו. אבל לא. דברים הולכים לאיבוד. כל הזמן. לא לחינם כבר חודשיים דבר היו"ר הוא Lost.

3,359 פוסטים (כולל הפוסט הזה) נכתבו מאז שהגלוב הוקם ב-28 באוגוסט 2005. יותר מ-70,450 תגובות נכתבו בו על ידי אינספור מגיבים. מסד הנתונים של הגלוב כל כך גדול עד שהוא עצמו מהווה מכשול בפני העברתו של הגלוב לאתר אחסון חדש.

השנה הבאה תהיה שנה מאתגרת במיוחד: עבודה חדשה ותובענית בשילוב של מרחק גיאוגרפי לא מבוטל, תגרום לכך שהזמן הפנוי שיוותר לי לכתיבת פוסטים יהיה מצומצם. כבר השנה הרגשתי איך נפח הכתיבה שלי יורד ובמשך שבועות שלמים הופיעו בגלוב פוסטים ספורים. מצד שני, הגלוב עדיין כאן, בועט כתמיד, לעתים יותר מדי. זה לכשעצמו הישג לא מבוטל.

חמש שנים. מי היה מאמין.

* את יום ההולדת של הגלוב מלווים חמישה העדרים חדשים ומעולים של אריה. אין כמוך.

*** עדכון: המשרה אוישה. תודה רבה מקרב לב לכל אלו שיצרו קשר ושלחו קורות חיים ***

בשנה הבאה אני נכנס לתפקיד חדש: ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית בבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל. כחלק מהקורסים שאעביר במכללה למנהל אלמד סטודנטים שנה א' קורס שנתי, יחד עם שתי מרצות נוספות (לכל אחד מאיתנו קבוצה נפרדת) הנקרא "יסודות החשיבה החברתית", שהוא בעצם "מבוא לסוציולוגיה לאנשי תקשורת".

משום כך אני מחפש עוזר/ת הוראה בעל תואר ראשון (לפחות) בסוציולוגיה, אשר נמצאים במהלך לימודיהם לתואר שני (לא חייב להיות בסוציולוגיה) ויש להם נסיון בהוראה (למרות שאין בקורס הזה תרגיל). עדיפות תינתן למועמדים אשר תרגלו את הקורס "מבוא לסוציולוגיה" ו/או קורסים אחרים בסוציולוגיה ויכולים להציג המלצות. גם דוקטורנטים יתקבלו בשמחה.

דרישות: נוכחות בקורס במהלך השנה, שעת קבלה, שמטרתה לסייע לסטודנטים מתקשים, ובדיקת מבחנים.

מכיוון שמדובר בקורס המבוסס על תיאוריות סוציולוגיות ישנן דרישות נוספות: שנאה עצמית, חובבי ערבים, מתעבי המדינה, שורפי דגלים, חותמי עצומות אשר קוראות לכונן מדינה לכל אזרחיה, ומעריצי סמי סמוחה וברוך קימרלינג. אנרכיסטים של הגדר: יתרון. בקורס ילמדו גם תיאוריות שאינן פוסט-ציוניות אבל נשתדל להמעיט מערכן, להסביר את פגמיהן ולקלל את כותביהן. הסילבוס עבר אישור של המועצה הגבוהה של השמאל הקיצוני ואין בו אפילו טקסט אחד שתומך בקיומה של מדינת ישראל. אחרי הכל, אתם יודעים, סוציולוגיה.

עוזרי הוראה ציונים יתקבלו רק בתנאי שהם יודעים לשיר את המנון ההחמאס ולא לפני שעברו בהצלחה בדיקה גנטית שמוכיחה שאמא שלהם ערביה.

אם אתם סבורים שאתם עונים לדרישות, או לפחות לחלקן, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר דרך האימייל הסגול עם הנקודות הצהובות. גם מועמדים שלא עונים על הדרישות עשויים להתקבל אבל הם חייבים להיות מה-זה טובים.

הקורס מתחיל בשנת הלימודים הקרובה.

ולמי שעדיין לא הבין, אני באמת מחפש עוזר/ת הוראה לקורס הזה.

*** עדכון: המשרה אוישה. תודה רבה מקרב לב לכל אלו שיצרו קשר ושלחו קורות חיים ***

לישון בבית חדש זה קצת כמו לישון במלון. אתה ישן בבגדים שלך, מצחצח שיניים במברשת השיניים שלך ובכל זאת אתה לא מרגיש בבית. לפני שאתה הולך לישון אתה משאיר אור קטן איפשהו כדי שתדע איך להגיע ממקום למקום אם תתעורר באמצע הלילה. הבית משמיע רעשים שאתה לא מכיר ובאופן כללי אתה מרגיש, ובכן, לא בבית.

המעבר היה, כצפוי, קל וסיוט כאחד. קל כיוון שהמובילים שלנו היו נפלאים. מדובר באותה החברה שעשתה את ההובלה עבורנו לפני שנתיים, שביט לוגיסטיק. חבר'ה ישראלים, קיבוצניקים, שפשוט עושים לך את העברה בכיף. למעשה לא לקחנו הצעת מחיר מאף חברה אחרת. היה ברור שאנחנו עוברים רק איתם. המחיר הוגן, היחס נפלא ומקצועי לאורך כל הדרך.

אבל היה סיוט כיוון שזה תמיד סיוט לראות כמה ג'אנק אספת במהלך החיים, כמה צעצועים מיותרים, בגדים אינסופיים, ספרים שלא נגמרים. עוד ארגז נכנס ועוד ארגז נכנס וזה פשוט לא נגמר. את כל הארגזים האלה עכשיו מישהו צריך לפרוק. אל תסתכלו עליי.

אילוסטרציה: ארגז. הארגזים שלי מלאים.

גם שאר אנשי המקצוע ביומיים האחרונים עשו עבודה מקצועית. הוט ובזק שהיה בבית האחד אחרי השני עשו העברה חלקה, מקצועית ונעימה. אפס תקלות, אפס בעיות. עם תמי4 עברתי חוויה מתקנת. לאחר כתיבת הפוסט הכעוס, יצר איתי קשר תומר, מנהל בכיר בחברה אשר הודיע לי חגיגית שהוא מתכוון לשנות את דעתי על החברה ועל השירות שלה. אחרי ששכנעתי אותו שאין לי דרך לפרק בעצמי את המכשיר (פלוס צילומים ותמונות ממקום הפשע), כיוון שמה לעשות, אין ברז מתחת לכיור, הוא הודיע לי שישלח טכנאי אשר יבצע את העבודה על חשבון החברה. הטכנאי, עמית, בא ותוך שתי דקות מצא את הברז – מחוץ לבית! מכאן והלאה הכל עבר חלק – פירוק והתקנה בבית החדש הסתיימו תוך 20 דקות. עמדתי על כך שאני מעוניין לשלם לעמית על ההרכבה והוא עמד על כך שהוא לא לוקח ממני שקל.

תומר אמר לי שהוא אומר לנציגים שלו שלפעמים מגיעים למצבים לא נעימים עם לקוחות. "צריך לנסות לא להגיע לפינה הזו אבל אם כבר מגיעים, צריך לעשות הכל כדי לשנות את ההרגשה של הלקוח". יאמר לזכותו שאת ההרגשה שלי הוא שינה. לא בגלל שהוא נתן לי פיצוי ולא גבה כסף על ההתקנה – 150 השקלים האלו אף פעם לא היו העניין – אלא בגלל שהיחס של החברה השתנה ולפתע הרגשתי שאני מדבר עם אנשים ולא עם מנגנון לגביית כספים.

אני רוצה להאמין שהיחס שניתן לי לא שונה מיחס שמקבל כל לקוח זועם. כן, אני כעסתי. אחרי שעה ורבע בטלפון, אחרי שכל בקשה שלי נענתה בתשובה מרגיזה ואחריה עוד אחת יותר מרגיזה (וכן הלאה), כל מה שרציתי לעשות הוא לשבור למישהו את המכשיר על הראש. היו כאלו שטענו שהפוסט שלי היה קיצוני. ובכן, אני הופך קיצוני כאשר מחליטים להתיש אותי. כאמור, החברה הצליחה בכמה שיחות טלפון רגועות לשנות את דעתי. זה לא ממש מסובך אם רק רוצים וכנראה שהם רצו. אני מקווה שאת הרצון הטוב שמצאתי הם יפגינו בפעם הבאה לפני שהלקוח מתפוצץ.

עכשיו צריך להתחיל ולחיות כאן. מגלים את הפאקים הקטנים (אין מתלה מגבות במקלחת?) וגם את הגדולים (אין מתלה מגבות במקלחת?!?!?) ועם קצת מזל, בקרוב לא אחלום על ארגזים.

איך הגענו למקום הזה שבו כל מי שנכנס אליך הביתה מנסה לגנוב אותך? איך הגענו למצב הזה בו כל איש מקצוע מנסה לדפוק אותך? מתי אנשים איבדו את ההגינות הבסיסית שלהם והחלו להתנהג כמו חיות אדם האחד כלפי השני?

בבוקר הגיעה חברת ניקיון. לא סתם חברת ניקיון, "דוקטור פוליש". אל תתקרבו אליהם עם מקל. אני אומר שהם הגיעו בבוקר אבל לא ממש. שלושה חבר'ה היו אמורים להגיע ב-8 וחצי בבוקר. הם הגיעו ברבע לעשר. רק שניים. סיכמנו איתם על מחיר: 1,500 שקל ניקיון של כל הבית. השניים נכנסים ומודיעים לנו ש"המרצפות גמורות" אי אפשר להשתמש במכונה שמנקה וצריך להשתמש ב"רשת יהלום" כדי בלה בלה בלה. אבל כיוון שאנחנו כל כך נחמדים זה יעלה לנו רק 5,000 שקל. אמרנו להם להתראות.

התחילה מריבה. הם בסך הכל רוצים לעזור. אמרתי להם שאני מודה להם על העזרה אבל נשטוף את הבית לבד ומה שיהיה יהיה. הורידו ל-3,500 שקל. אמרנו להם שלא יראו מאיתנו 3,500 שקל. התקשר בעל הבית שלהם, ברק. הוא הסביר שמדובר בחומרים יקרים ואין מה לעשות. הסברנו לו שיש מה לעשות – נקרא למישהו אחר. הוא ירד ל-3,000 שקל. אמרנו לו שאין מצב – להתראות.

הוא הסכים לרדת ל-2,500 שקל אבל במזומן ("אתה לא צריך חשבונית, נכון?" שאל אותי אחד העובדים שלו). הודנו לו על ההנחה ואמרנו לו "לא תודה". בסדר, שיהיה 2,000 שקל במזומן וכל החומרים עליו, כולל החומר המיוחד שמורחים על הרצפה והרשת והיהלום וכל מה שנרצה. השעה כבר היתה 10 וחצי והם לא התחילו לעבוד. ביום רביעי אנחנו נכנסים לבית. הסכמנו.

הם עשו חרא של עבודה. בניגוד לסיכום הם לא ניקו במקומות מסוימים, לא עשו את כל הפאנלים ("המכונה לא יכולה להיכנס שם כי אין רווח לקיר") וכן הלאה. אם אתם מחפשים חברת ניקיון, דוקטור פוליש היא החברה האחרונה שאתם רוצים לפנות אליה.

בערב הגיעה חברת אנרג'י גז. הם עובדים בפרדס חנה, המחירים שלהם יחסית נמוכים ולכן כל האזור עובד איתם. ביום חמישי שעבר התקשרתי אליהם וביקשתי לקבל מהם הצעת מחיר. לא הסכימו לתת מחיר: "יש 20 חיבורים שונים לגז וכל מיני גדלים. אנחנו צריכים לבוא ובמקום ניתן מחיר. תתקשר אליי ביום שני בשעה 13:00 ואגיע", אמר לי איתן מאנרג'י גז. התקשרתי ב-1. יבוא מישהו בין 5-7. תתקשר ב-5 אני אגיד לך מתי (זו שיטה חדשה: הלקוח מתקשר לנותן השירות כדי שנותן השירות יסכים לתת לו שירות). התקשרתי ב-5. הוא יגיע ב-7. ב-7 וחצי הגיע טכנאי גז. הסתכל מהצד, הסתכל מלמטה, הסתכל מלמעלה: "שני בלונים גדולים יעלו לך 1,380 פלוס 200 שקל על הבדיקה, לא כולל מע"מ".

"תודה רבה לך. אמישרגז נותנים לי את כל זה ב-1,180 שקל. שלום ולהתראות", אמרתי לו.
"לא לא, חכה רגע. תן לי לעשות טלפון".

כעבור שתי דקות המחיר ירד ל-1,080 שקל. "במיוחד בשבילך", אמר לי ציון. ככה בלי שום בעיה קיבלתי 30% הנחה. "אני נוסע עכשיו להביא את הבלונים, כבר חוזר".

הוא חזר כעבור שעה וחצי. עכשיו צריך לעשות בדיקה. הוא השפריץ מים עם סבון על החיבור לגז ובאמצעות האור מטלפון הסלולרי שלו בדק אם יש בועות או משהו. אחרי הכל, השעה כבר 9 וחצי בערב ולכן חשוך. הוא נכנס הביתה ועשה בדיקה של לחץ גז ולחץ פה ולחץ שם ומסתבר שהצינור דפוק, והוסת דפוק ובקיצור זה עוד 350 שקל, לא כולל מע"מ כמובן. "אתה יכול לפנות לכל טכנאי גז פרטי אבל אנחנו חברת הגז שלך ואנחנו לא סומכים על אף טכנאי ולכן אחרי שאתה עושה את התיקון, אנחנו צריכים לבוא לעשות בדיקה. זה 150 שקל. מצד שני, אני יכול לעשות את התיקון עכשיו. 350 שקל, לא כולל מע"מ כמובן".

השעה 10 בערב. אני פה כי הוא צריך להביא וסת. הוא יתקשר אליי, כנראה בסביבות 11 בלילה ויבקש שאחזור לבית כדי לבצע בדיקות אחרונות. אז הוא גם יקבל ממני את הכסף. צ'ק מזומן כמובן. כולל מע"מ.

החוויה הזו של לעבור בית, המחישה לי את מה שכולנו יודעים אבל מדחיקים: אנחנו חיים במדינה של חאפרים, מדינה בה כל אחד מנסה לשרוד על חשבון האחר, מדינה בה הרוב המכריע של נותני השירותים מנסים לעשות עליך קופה תוך שהם חוסכים עליך בכל הוצאה שנדרשת כדי לתת לך שירות כמו שצריך. הם משתמשים בז'רגון שאתה לא מכיר כדי לעשות עליך רושם, מנפחים בעיות רק כדי להבהיר שיש להם את הפתרון. לא כולל מע"מ, כמובן. אני לא מטיל ספק בבדיקה של ציון. הוא עושה עליי רושם של איש מקצוע מצוין. אבל השיטה של החברה שבה הוא עובד נועדה לדפוק אותך והוא חלק ממנה.

זה לא שאין יוצאים מהכלל. מי שצבע לנו את הבית, יאיר אוחנה, עשה עבודה מדהימה ובעצם עשה מעל ומעבר לכל הנדרש. קיר שהחלטתי לוותר עליו אמר שהוא יצבע על חשבונו. חדר שחשבתי שלא להשקיע בו, נצבע כי "חבל שתיכנסו לבית שיש בו חדר אחד לא צבוע". כל הדברים האלו נעשו על חשבונו. סיכמתי איתו על 4,650 שקל. הוא לא ביקש גרוש יותר. בסוף העבודה נתתי לו 4,800 שקל. על כל יאיר אוחנה אחד, יש עשרה נותני שירותים שמחפשים לגרד ממך עוד 100 שקל.

אני מרחם על האנשים האלו שעושים את היומית שלהם על ידי זה שהם דופקים את הלקוחות שלהם, אני מרחם על אנשי מקצוע שקרנים, רמאים, חאפרים בנשמה, שמוכנים להוריד לך אלפי שקלים מהמחיר שהציעו לך תחילה. צורה להם. צורה לנו.

בשעות האחרונות קיבלתי מספר פניות ממספר גורמים רשמיים, בהם מלשכת נשיא המדינה, שר הביטחון ותת-סגן השר לביטחון פנים של ארה"ב, באשר למצב בריאותי. בנוסף, קיבלתי אלפי פקסים, מיליוני סמסים ומיליארדי ציוצי טוויטים אשר דרשו לדעת האם אני עדיין בחיים זאת בשל התגובות של המגיבים לפוסט הזה ובעיקר בשל תגובתו של ר"ש אשר הכריז "ברוך שפטרנו".

אי לכך ובהתאם לזאת, הרייני מבקש להבהיר ולהצהיר כי אני מרגיש יותר טוב! אני עוד לא מת! אני חושב שאצא להליכה קצרה!

אני מודה לכל אלו שהתפללו להחלמתי המהירה. תפילתכם נענתה. הרופאים טוענים כי בספרות הרפואית לא ידוע על מקרה בו אדם התאושש מהסוג האקזוטי של השפעת הקטלנית אשר כמעט והכריע אותי. היישרתי פנים אל מול פני המוות ולא השפלתי מבט. אפילו שתיתי מרק עוף. לא מעוף אמיתי. מאבקה. בעעעעע.

ודאי תשמו לדעת שאני צפוי לחזור לפעילות מלאה. מתישהו.

יש מצב שלא אשרוד את סוף השבוע הזה.

אני כבר כמה ימים חולה בזן קשה במיוחד של שפעת שמתבטא בחום לא ממש גבוה, ללא נזלת או שיעולים אבל תחושה של כאבי שרירים בכל הגוף וחוסר מוחלט של תאבון. לפעמים תוקפת גם בחילה כזו של בעעעעע.

כאמור, סיכויי ההחלמה שלי אינם גבוהים ובהתייעצות עם הרופא שלי החלטתי שמן הראוי לעדכן אתכם שיש מצב שבקרוב תאלצו למנות יו"ר חדש לגלוב. למעשה, תוכנית חירום למקרה שבו אאלץ לוותר על תפקידי הוכנה מבעוד מועד והיא נקראת "תיק אדום". בכספת הגלוב מונח תיק (כחול) ובתוכו קלסר (צהוב) ובו מספר דפים מנוילנים שנכתבו בדיו (שחור) המפרטים את נוהל החירום. הנוהל נוקב גם בשמו המפורש של היורש אשר ינהל את הקונצרן לאחר לכתי (כנראה ממש עוד מעט). על פי הנוהל, מהרגע שהיו"ר חולה, היורש מוכנס לאינקובטור ומחכה בתוכו עד אשר היו"ר יחלים או ימות. אין מה לעשות – זו אחריות גדולה.

זהו. אז עכשיו אתם מעודכנים ואף אחד לא יוכל לטעון שהוא לא ידע שהיו"ר גוסס משפעת. זו אגב לא הפעם הראשונה שאני גוסס משפעת אבל בפעם שעברה הצלחתי להחלים באמצעות נסיוב מיוחד שנקרא א-ק-מול. הפעם סביר להניח שהשפעת תכריע אותי. אין מה לעשות; גברים מתים צעירים יותר.

בהערת אגב, ברצוני להודות לחברים בנענע10 אשר פתחו אגף מיוחד באתר התוכנית "לונדון את קרשנבאום" ובו ריכזו את כל הקטעים בהם הופעתי בתוכנית. הייתי אמור להופיע גם השבוע (אתמול או היום) אבל בשל מחלתי הקשה, וככל הנראה הסופנית, נבצר ממני.

משעשע לראות שמציגים אותי בהודעה לעיתונות הזו כ"ד"ר יובל דרור, מהבלוג 'מאבד תמלילים'". האם זה אומר שהגלוב הפך לכזה שם דבר, שלא לומר "מותג", שראוי לציינו בכותרת הידיעה לצד שמי? נחמד!

בכל אופן, הגיע הזמן להתייחס לשמועות שהתרוצצו בשוק התקשורת בחודשים האחרונים (לא התרוצצה אף שמועה, אבל אני מנסה לדחוף את העניין הזה): אכן, הצטרפתי לתוכנית "לונדון את קירשנבאום" כפרשן לענייני טכנולוגיה ומעתה אופיע בתוכנית באופן קבוע, פעם בשבוע, פעם בשבועיים, פעם בעשרה ימים, או במילים אחרות באופן לא ממש קבוע. אבל זה יהיה קבוע. כן.

מיותר לציין שזו התוכנית בה אני לא רק הכי נהנה להשתתף, אלא גם התוכנית בה אני הכי נהנה לצפות. הופעתי בתוכנית גם הערב ועסקתי בנטייתם של העובדים הסינים במפעלי חברת פוקסקון שבסין, אשר מייצרים את המוצרים של "אפל", לשים קץ לחייהם (אשתדל להוסיף קישור בהמשך).

עדכון: הנה הקישור.

היתה תקופה שחשבתי שהצירוף "יובל דרור" הוא צירוף די יחודי. השם "יובל" הוא לא שם נדיר, וגם שם המשפחה "דרור" הוא לא איזה יצור לשוני חד-פעמי ובכל זאת, סברתי ש"יובל דרור" הוא לא שם נפוץ במיוחד. ובכן, לא ממש.

בחודשים האחרונים אני מקבל לתיבת הדואר האלקטרוני שלי לא מעט פניות ל"יובל דרור" אך הכותבים מבלבלים אותי עם יובל דרורים אחרים.

כדי לעשות סדר בשוק היובלים, הנה מדריך קצר ליובל דרור.

ישנו פרופסור יובל דרור, ראש בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב. הוא, בניגוד אליי פרופסור (ולא ד"ר) ומתמחה המממ ובכן, בחינוך. כיוון שגם אני מלמד באוניברסיטת תל-אביב, רוב הבלבולים מתרחשים בינינו. אני מקבל פניות שבמקור מיועדות אליו והוא מקבל פניות שמיועדות אליי. זה הגיע למצב שבו אנחנו מתכתבים בינינו ומפנים את המתבלבלים האחד אל השני. למעשה, המקרה של פרופ' דרור מיוחד במיוחד כיוון שהוא מכיר את סבי וסבתי (מצד אמי) ולמעשה הוא בן קיבוץ חמדיה שהוא הקיבוץ השכן של נווה-איתן, הקיבוץ שבו נולד אבי. בקיצור, פרופ' דרור ואני קרובים יותר מסתם אנשים שחולקים את אותו השם.

הלאה.

ישנו ד"ר יובל דרור שהוא יועץ ארגוני שמרצה בתוכנית ללימודי תואר שני במדעי ההתנהגות במכללה למנהל. בזמן האחרון אני מקבל לא מעט פניות שנראה שקשורות אליו. יתכן שזה קשור לכך ששנינו אנשי אקדמיה ושנינו חולקים את אותו התואר (ד"ר). בעתיד זה יהיה מסובך אפילו יותר. ארחיב על כך בקרוב.

בנוסף, ישנו רואה חשבון ששמו יובל דרור ואפשר כאן לקרוא את הבלוג שלו. ישנו די.ג'יי ששמו יובל דרור ולמעשה כאשר הקמתי את הגלוב, די.ג'יי יובל דרור היה בתוצאה הראשונה בגוגל תחת השם "יובל דרור". אני מקווה שהוא לא כועס שנישלתי אותו. יש אפילו דמות פיקטיבית בשם "יובל דרור", "סמל יובל דרור" מהתוכנית נשות הטייסים, לו הקדשתי פוסט ותביעה בהיקף של 13,252,691 דולר (לא כולל מע"מ). אני חושב שהיה עוד יובל דרור אחד אבל אני לא מוצא אותו כעת.

בכל מקרה, אני מקווה שכעת המצב יותר ברור מיהו היובל ואיזה דרור אתם מחפשים (אגב, היתה תקופה, כאשר הייתי כתב ההייטק של "הארץ" ודרור גלוברמן היה כתב ההייטק של "מעריב", שקראו לנו "יובל דרור גלוברמן" בגלל שכל הזמן היו מתבלבלים בינינו). אני מבטיח שבמידה שאם יצוץ יובל דרור נוסף, אעדכן את המדריך כך שתהיה כאן מפה מלאה של כל היובלים דרורים המאכלסים את המדינה.

אם במקרה יש לכם סיפור בלבול שמות מוצלח, אתם יודעים מה אתם צריכים לעשות; ספרו!

זוכרים את מה שכתבתי על יומולדת 38? זה היה בדיוק לפני שנה.

אז זהו, ששום דבר לא השתנה. כלומר השתנה. עכשיו אני בן 39 ולא בן 38 שזה רק יותר גרוע; אתה כבר רואה את הסוף של קידומת ה-3, למעשה, בפועל אתה כבר בן 40, אבל אתה לא יכול לחגוג (פפפףףף) 40, כי אתה בן 39 למרות שאתה בן 40. למעשה, אתה כבר רואה את ה-50 מעבר לפינה והנה צריכים לעשות לך כל מיני בדיקות חודרניות כדי לראות שהמעי, או הלבלב או כל הדברים האלו שיש שם בפנים, שהכל בסדר.

בקיצור, גיל לחלוטין לא סימפטי. למעט העובדה ששרדתי עוד שנה, פלא רפואי בפני עצמו, אין סיבה לחגיגה. זה גיל בלתי חגיג.

אם כך, ניפגש בשנה הבאה. הממממ יש לקוות.

זה אולי הדבר הכי משביז שיכול לקרות לבעל אתר: פריצה. אם בזה לא די, אין לי מושג איך זה קרה ומשום כך אין לי דרך לוודא שזה לא יקרה שנית.

אתמול בשעות אחר הצהריים התחיל האנטי-וירוס שלי (NOD32) להתנהג באופן מוזר. הוא דיווח שיש אתר שמנסה להתחבר לאתר בעל שם מוזר ושהאתר הזה מלא בוירוסים. מכיוון שבאותו הרגע היו לי בערך 15 חלונות פתוחים, וכיוון ש-NOD32 טיפל בבעיה, לא התרגשתי. אבל כאשר בשעות הערב מרק כתב הערה ממנה השתמע שהגלוב הוא המקור של הוירוס, מיהרתי לבדוק את העניין.

בדיקה קצרה העלתה שכל קבצי ה-PHP על השרת, כולם, ללא יוצא מהכלל – גם אלו שאינם קשורים לגלוב – נדבקו בקוד זדוני. בכל קבצי ה-PHP נוספה שורה מוצפנת בראש הקובץ, המורכבת מלא פחות מ-3,430 תווים המפנים לקוד מוצפן אחר המפנה לאיזשהו אתר בסין. האתר הזה ניסה להדביק את הגולשים בוירוס ולפחות במקרה אחד ידוע לי שהוא הצליח. הוירוס נקרא Internet Security 2010 והוא חתיכת דרעאק שלא מהעולם הזה (כאן ניתן למצוא הוראות הסרה).

ניסיון להסיר את הקוד באופן ידני העלה חרס והגלוב קרס לחלוטין. ניסיון להוריד את מסד הנתונים כדי לוודא שהוא תקין, הוביל למסקנה שמסד הנתונים הושמד. הגיבוי האחרון של מסד הנתונים נעשה בראשית ינואר 2010 מה שאומר שכל התכנים שהועלו במהלך חודש ינואר, נעלמו. זאת ועוד, מעולם לא ניסיתי להחזיר את הגלוב כולו מגיבוי שכזה ולך תדע עד כמה הוא אמין.

זה היה הרגע שבו הוזעק ר"ש וכמו תמיד, הוא סיפק תמיכה טכנית, מוסרית ודתית (תוך שהוא ממלמל "ברוך דיין אמת" על מסד הנתונים שנפטר). המסקנה היתה שיש צורך למחוק את כל הקבצים שמאוחסנים בשרת, כולם כולל כולם, ולנסות ולהתחיל מההתחלה.

השרת נמחק. כולו. העליתי את קבצי הוורדפרס האחרונים שיש לי (גם הם, מלפני כמה חודשים טובים) עם ההגדרות הקיימות בניסיון לבדוק את מסד הנתונים. בסביבות השעה 02:00 בלילה הסתבר שמסד הנתונים, אחרי הכל, לא נפגע. הבוקר העליתי את גרסת הוורדפרס המתאימה. התקנתי מחדש פלאגינים, גיביתי את מסד הנתונים ואת הקבצים והגלוב חזר לחיים.

חברת "לך-אבאל'ה", אצלה מאוחסן הגלוב, טוענת בתוקף שהיא לא יודעת מה הבעיה ושלחה לי ערימה של הוראות כיצד להיזהר מתוכנות זדוניות. בחייאאת אמאשלכם. באמת?! אני דווקא חושב שהאשמה נעוצה בהם או נכון יותר בשכנים שלי בשרת אשר מישהו מביניהם נפרץ וכך הגיעו אליי, אבל אין לי דרך לדעת. גרסת הוורדפרס בה אני משתמש היא הגרסה האחרונה (וממילא ר"ש טוען שזו לא פריצה לוורדפרס אלא ניצול של חולשה בקבצי PHP) והסיסמה לשרת ה-FTP לא נפרצה. האופן שבו הקבצים נדבקו מלמד על שימוש בסקריפט אבל לא ברור איך הוא הצליח להדביק את קבצי ה-PHP ואיך ניתן להתגונן.

אני מודה שזה קצת מוציא את החשק ואם יש חיסרון אחד גדול בניהול פלטפורמה בכוחות עצמך, הרי היא כאן לפניכם: לשבת עד שעות הבוקר המוקדמות, למחוק, להעלות, לעדכן ובאופן כללי לסבול מבכאב ראש ולב. אני מקווה שזה מאחורינו.

תודה לכל אלו שהציעו את עזרתם בטוויטר נוכח הייאוש וההרס ולכל שאר האנשים שהשיאו עצות, שלחו רעיונות וביקשו לסייע.

הגלוב חזר. עייף, מותש, אבל הוא כאן.