(זהירות: קידום עצמי)
אחרי כתבה ב"סופשבוע" על הספר שפרסמתי, מתפרסמת היום כתבה (שהיא בעצם ראיון) ב"גלובס" מאת יהושע סימון ושעוסקת בספר.
מי שמעוניין לקרוא את הכתבה/ראיון, מוזמן ללחוץ כאן לעמוד הראשון וכאן לעמוד השני. קבצי הסריקה יצאו מעט גדולים מדי לטעמי ואיתכם הסליחה.
רוגל, מאושיות הגלוב לדורותיו, ומי שהיה מועמד לתפקיד בכיר בהנהלת הקונצרן, התפתה להצעה מפתה מהבלוג השכן, אנקדוטות, והחל לכתוב שם באופן קבוע.
בעוד שאנקדוטות הוא בלוג משובח במיוחד, אני מתפלא על רוגל שביצע צעד זה מבלי ליידע את הנהלת הקונצרן, מבלי לבקש רשות (!) ומבלי לתת התראה מקובלת של שוטף פלוס 90.
אני מביע בזאת תרעומת רשמית, מבוכה ובלבול הנובעות מהשאלה: מי יתווכח עם מוסיף? מי ימלא את תפקיד "החלאה הקפיטליסטית"? מי ישמש כסמן הימני של הימין הכלכלי הקיצוני?
מכיוון שהתפקיד התפנה, מועמדים חדשים מוזמנים להגיש קורות חיים בצירוף המלצות.
היו"ר.
- שלום. ורדה?
- כן, מדברת.
- שלום ורדה. אני מציע שנקרא לי "דני". אני בחור בן 33 ויש לי בעיה חמורה עם יחסי המין שלי ושל אשתי.
- אוקיי, אז נקרא לך "דני".
- ובכן ורדה, יש לי בעיה עם יחסי המין עם אשתי. אני בגדתי בה ואחרי זה היא בגדה בי. אמרתי לה שאנחנו חייבים לפתור את הבעיה. אז היא אמרה לי "תשמע איציק, מה אתה רוצה ממני?"
(מתוך שיחה עם ורדה רזי'אל-ז'קונט, רדיו 103FM)
כבר מזמן לא היתה פה אישיות תקשורתית שמשכה כל כך הרבה אש כמו נטשה מוזגוביה.
הבעיה עם הדיון הזה הוא שקשה לנהל אותו. מיד נכנסים כל "האלמנטים הרוסים" לתוכו וקשה לדעת מהי ביקורת לגיטימית ומהי סתם גזענות. באופן אישי, אני מודה שהאישיות הטלוויזיונית שלה לא כבשה אותי. האם זה הופך אותי לגזען?
גוגל ישראל ממשיכה עם התנהגות תקשורתית הזויה שמתאימה לחברת סטארט-אפ ולא לענקית אינטרנט.
במסיבת העיתונאים ובשיחות האישיות עם מנכ"ל החברה בישראל, מאיר ברנד, הוא נשאל לא פעם על הקמת מרכז פיתוח בישראל אך לא ענה. שבוע פלוס יום חלף ממסיבת העיתונאים ומשרד יחסי הציבור של החברה בישראל מוציא הודעה לעיתונות שכותרתה: "Google מקימה מרכז מחקר ופיתוח בישראל":
"Google הודיעה היום, כי היא תפתח את מרכז המחקר והפיתוח הראשון שלה בישראל. המרכז, שבראשו תעמוד יואלי מארק, יהיה חלק מתוכנית ההשקעות הנמשכת של גוגל מחוץ לארה"ב (…) מרכז המו"פ החדש ייפתח ברבעון השני של 2006 בחיפה"
זו התנהלות תקשורתית חובבנית קלאסית. במקום לשמור כזה בונבון למסיבת העיתונאים מוציאה גוגל את ההודעה שבוע לאחר מסיבת העיתונאים. גרוע מכך, נראה שההודעה יצאה רק בעקבות פרסום של גלמור ב-Ynet אתמול בחצות שבו הוא מספק פרטים מדויקים ביותר על המהלך.
נראה לי שה-Mission של גוגל, "לסדר את המידע בעולם", עולה לה לראש. היא בטוחה שהיא יכולה לא רק לסדר את המידע בעולם אלא גם לשלוט בו.
(עדכון: דקות ארוכות לאחר שההודעה לעיתונות הגיעה לכל אמצעי התקשורת ועדיין אין עדכונים באתרי האינטרנט של הטוש, גלובס ואתר האנרגיה. הייתכן שזה בגלל ש-Ynet הקדימו את כולם ועכשיו הם עצבניים? לאאאאא, לא יכול להיות)
(עדכון 2: השעה 09:43. הטוש מעלה ידיעה קצרה בעניין. שעת פרסום הידיעה: 09:27)
ביומיים האחרונים נתקלתי בשני "מדריך לטוקבקיסט".
האחד הופיע בבלוג של יחזקאל שטרנליכט ב"רשימות" ואילו השני בבלוג של איתן אבריאל מהטוש.
כאילו, אני לא יודע איך לומר לכם את זה, אבל זה קצת פאסה כזה כאילו? אנחנו כאילו כבר בשנת 2006 והז'אנר הזה קצת כאילו מוצה כבר ב-2001, כאילו?
ואם אנחנו כבר מזכירים את הטוש, מישהו יכול להסביר לי למה ה-URLים שלהם נראים כאילו הם נלקחו מסרט אימה?
רן רימון כותב לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות:
מדינה שלמה מחכה לבליך, מוציאים כספים, מה לא, אבל באתר של בליך היום זה פבוראר
האמת, די נמאס מהפסטיבל הזה. מעבר לעובדה שזה בית ספר שרובו שמאל ומרכז ולכן כאשר השמאל מנצח אז כולם אומרים "וואיי איך הם מנבאים יפה" אבל כאשר הימין מנצח אומרים "טוב נו, אולי בפעם הבאה", העובדה שלא ניתן היה להצביע לעלה ירוק שם, הופכת את הבחירות האלו לבדיחה גדולה במיוחד.
וכן, שילמדו לאיית.
אחת לכמה חודשים מופיעה באחד מאמצעי התקשורת כתבה על מכורים לאינטרנט. למה? כי זה נורררא מפחיד. יווו, אנשים מתמכרים לאינטרנט.
הכתבה האחרונה הופיעה בגלובס והיא מספרת (זהירות, לינק זמני) על יום עיון שבוצע במכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט. הכתבת החרוצה מצטטת את המנהל המקצועי של המכון, אלי הכהן, שהפליא בנתונים מבהילים ומטומטמים עד זרא (סלחו לי על השימוש החוזר במילה "מטומטמים" – היום, כמעט כולם מצליחים לשרוף לי את הפיוזים).
מנתונים שהציג אלי הכהן, המנהל המקצועי של מכון נטוויז'ן, עולה כי הפרעות אינטרנטיות (…)
ואוו "הפרעות אינטרנטיות". זה באמת נשמע נורא מדעי-רציני. ובהמשך:
"יש אנשים שמתחברים לרשת "לחיים ולמוות". ידועים מקרים של צעירים שהיו מעורבים במשחק רשת שלא ניתן לעזוב "אפילו לרגע" ומצאו את מותם בהתייבשות ורעב מול המחשב, כעבור יממות שלמות של ישיבה רצופה".
אלוהים אדירים. הם יושבים מול המחשב ולא עוזבים "אפילו לרגע". הם התייבשו והפכו מצומקים בגלל האינטרנט. מהר אלי מהר, בוא נכנס איזה כנס על המגיפה ששוטפת את העולם ומאיימת על ילדינו.
העניין הוא שהכתבת, חגית פלג-רותם, מצטטת את דבריו של ד"ר דוד גרין, מנהל מכון גרין לפסיכולוגיה מתקדמת, שחוקר ומטפל בהתמכרויות זה שנים רבות, שדיבר בכנס. ומה הוא אומר ד"ר גרין?
"אני מקווה שלא תהיה דמוניזציה לאינטרנט. האינטרנט היא מכשיר, כמו שסכין הוא מכשיר" (…) בסיום דבריו מבקש גרין להבהיר, שלמרות שימוש נרחב במינוח המעיד על קיומה של הפרעה, עדיין לא קיימות הוכחות אמפיריות לכך שמדובר על הפרעה של ממש.
כלומר גרין, אומר את מה שכל מדען רציני אומר. אין שום הוכחה לכך שמדובר ב"הפרעה אינטרנטית" כמו שמיהר אלי הכהן להכריז בדרמטיות מיותרת, אין שום מחקר רציני שמספק נתונים על "התופעה" ומן הסתם יש מכורים לאינטרנט כמו שיש מכורים לשוקולד, מכורים לקניית נעליים, מכורים לצפייה בערוץ E, מכורים לבליינד-דייטס. רק מה, את "גלובס" זה לא ממש מעניין. הכותרת שניתנה לכתבה היא: "אינטרנט עושה אותך כזה קטן".
למה? כי לכל אחד יש את העבודה שלו. אלי הכהן מכנס כנס על נושא מנופח ואדיוטי ומזמין אנשים רציניים שאומרים בנימוס כי מדובר בנושא מנופח ואדיוטי. "גלובס" שולח כתבת שכותבת בבהלה על הנושא המנופח והאידיוטי והעיתון נותן כותרת מנופחת ואידיוטית. כל אחד גוזר קופון ולאף אחד לא ממש משנה שמדובר בנושא – מנופח! ואידיוטי!
(אם הגעתם לפה בגלל קישור של האיש המנופח והאידיוטי מתפוז, תנו לו מגבת ממני; שינגב את הקצף על השפתיים)
חצי שנה אני מתריע פה שוב ושוב ושוב ושוב על השתלטות הניו-אייג' על המרחב הציבורי בישראל ולכן זה באמת היה רק עניין של זמן עד שמישהו הגיע למסקנה שצריך להעניק תואר ראשון ברוחניות.
הייתי אומר שזה מדהים, הייתי אומר שזו שערורייה, אבל אני אומר שזה בעיקר עצוב ששיח כה ריק מתוכן, כה חלול, משתלט עלינו.
גבירותיי ורבותיי,
לאחר התייעצות שקיימה ההנהלה הבכירה אתמול, הוחלט לשדרג את הגלוב ל-WP 2.01 ללא קשר לעיצוב. אי לכך, בשעות הבוקר המוקדמות (טוב נו, זה היה ב-8 בבוקר ובשבילי זה מוקדם!), שודרג הגלוב. כפי שניתן לראות אין שינוי בעיצוב ולכן זה נראה כאילו אנחנו בגרסה הישנה, אבל האמינו לי – מאחורה, במנוע, איפה שנמצא הקרבורטור – הכל שם 2.0. אגב, כל זה לא אומר שויתרנו על עיצוב חדש. ממש לא. אבל זה ייקח קצת זמן.
אם בכל זאת, במהלך הימים הקרובים הגלוב יתפוצץ, תדעו למה.
ותודה לרן יניב הרטשטיין על העבודה המבריקה, כרגיל.
(עדכון: עכשיו כשאני חושב על זה, המנוע נמצא בדרך כלל מקדימה, לא?)
