אמן שווייצרי בשם sala יצר 1,000 יצירות אמנות שונות, הנושאות את המספרים 1-1,000. "זה ניסוי יחיד מסוגו, המערב אמנות ומתמטיקה", כותב היוצר הגאון. כדי לחשב את מחיר היצירה, יש לחסר מ-1,000 את המספר המצויר עליה, ולהפחית אחוז מסוים, שהוא בעצם עשירית מכלל הציורים שנמכרו או משהו כזה. לא כולל משלוח והשתלת אונה.
מכרו את 42, אה?
(מקור: בוינגכפול)
Yes. barnhard arkansan He was 44.
Identical rows of men (with identical bottles of nutrient hung from identical IV trays beside their beds) filled the place. And what brought him out of it was the beat of drums and the drone of bees. BIRT! No Chivas Regal here; this was the fictional equivalent of backwoods popskull. After all, I've been driving for nearly an hour, hurrying to get back here. He heard her rummaging around in the kitchen, throwing things, cursing in her strange Annie Wilkes language. it was so Misery-esque it was nearly a caricature, what with motherly old Mrs Ramage dipping snuff in the pantry, Ian and Misery pawing each other like a couple of horny kids just home from the Friday-night high-school dance, and — Now she was the one who looked bewildered. chorine
(מתוך ספאם לתארים כמעט חוקיים שהסתנן לג'ימייל שלי)
סליחה, אבל זו הילדה החדשה בספאמיה? אחרי הודעות SP3C!AL P1LLs והודעות התמונה המציקות, עכשיו הודעות ספאם שמשאירות אותי תוהה מה קרה למיזרי בסוף, ומה נסגר עם איאן?
ביבי הפקות גאה להציג: "לא אמרתי כלום".
"בתחילת כהונתי כשר אוצר ניסו לרתום אותי לעסקת שוחד"
וואלה? ספר, ספר פרטים!
דומיה
נו, רוצים לדעת מי ניסה לשחד את שר האוצר.
שתיקה
אולי עוד כמה פרטים בנושא?
ממלא פיו מים מינרליים
ולמה לא פנית למשטרה?
"ההצעה הועברה אלי באופן מתוחכם מאוד. לא נתתי לה להתפתח. עצרתי אותה לפני שהיא קיבלה מובהקות"
לפני שקיבלה מובהקות, כלומר שהיא לא היתה באמת הצעה? אולי רמיזה. אולי היה נדמה לו. אולי. לא בטוח. אבל אם לא היה עוצר את ההצעה שאולי נרמזה ואולי לא, אוהו מה שהיה מתפתח ממנה, בטח עסקת השוחד הגדולה ביותר בכל הזמנים. אבל הוא עצר אותה. איזה גבר הביבי הזה. נלחם בשחיתות עוד לפני שהיא פורצת. כיפאק לביבי.
היום, ב-07:58 בבוקר, העליתי פוסט שעוסק במחירים השונים המצוטטים בעיתונים השונים של חבילות המונדיאל. וראו איזה פלא: 11 שעות אחר כך, מעלה מחתרת הקטיפה פוסט שמתחיל בדיוק באותו העניין בדיוק ולא נותנת לי קרדיט!
ולמה אני כותב את זה? קודם כל אני חייב לומר שהתחלתי לקרוא את הגברת הקטיפתית בקצת יותר תשומת לב ולעתים יש לה יציאות לא רעות בכלל (ולעתים סתם רעות). אבל מה שמטריד אצלה זה המרדף האובססיבי שלה אחר הקרדיט שמגיע (או לא מגיע) לה. אתר וואלה זכה לשם "אתר שאין להזכיר את שמו", או משהו בסגנון, כי הוא העז לא לתת לה קרדיט. היום היא שולחת את קוראיה הנאמנים לידיעה ב-ICE שמספרת על השינויים במוסף הכלכלה של "מעריב" תוך שהיא רומזת לכך שהיא כבר כתבה על זה בעבר. בתגובה, ICE העלה ידיעה שלמה שעוסקת בכך ש"ידיעות אחרונות" לא נתנו קרדיט ל"עובדה".
אז ככה: קרדיט זה דבר חשוב. עיתונאים עובדים בשביל שני דברים: כסף וקרדיט ולכן כאשר גוזלים ממך קרדיט אתה קצת מתרגז. מצד שני, עם הכל הכבוד לבלוג הכה חשוב של הגברת ולווט, אני לא רואה גוף תקשורת רציני שנותן לה קרדיט. למה מי היא? לא ברצינות, מי היא? גם מתחבאת מאחורי אנונימיות וגם רוצה שכולם יצטטו אותה יען כאילו היתה איזה תומאס פרידמן.
ולבסוף, אני לא מצפה מאף אחד שייתן לי קרדיט על דבר שכתבתי כאן. עם כל הכבוד לבלוגים (וגם לגלוב, כן כן) אנחנו לא מנהלים כאן גוף תקשורת שראוי שיצטטו אותו. מי שרוצה, עושה טראקבק, זה המקסימום שאפשר לבקש וגם זה לא חובה בעיניי. אני באתי לכאן ליהנות ולא כדי לרדוף אחרי כל שמנדריק שקרא אצלי משהו והחליט לכתוב משהו בעניין מבלי להזכיר את שמי.
מי שנוהג אחרת, לדעתי, מתעסק במרדפים מטופשים וילדותיים אחר כבוד.
(יוצא מן הכלל הן העתקות שלמות ומוחלטות של קטעי טקסט, אבל לא בזה מדובר)
עדכון: משמח לראות שהוולוט קוראת את הגלוב (תגללו למטה, אנחנו אחרונים. יש דברים חשובים יותר לדווח עליהם מאשר על ההגיגים שלכם! כן!!). אבל בניגוד למה שהוולוט כותבת לא טענתי שהאתר שלה לא משמש כארכיון. טענתי שעורכי העיתונים/אתרים/מגזינים, לא פונים לארכיון שלה לפני שהם מפרסמים דבר מה ולכן יתכן שיפרסמו דבר שהתפרסם אצל הוולוט מבלי שידעו שהוא שם.
זהה את הפטנט:
האם זה:
1. ידיות אחיזה למצלמת גיל המעבר
2. זרגיגין בחומץ
3. מה שצ'רלטון יקבלו בתחת
4. חבל ללא חבל
אז כמה אנשים שילמו מנוי לערוץ המונדיאל המיוחד? כמה עולה הערוץ ומי אחראי למחיר?
שאלות פשוטות, לא? הצחקתם אותי אחים שלי. בדקתי ארבעה עיתונים שונים – ידיעות אחרונות, גלובס, הארץ והטוש – ובכל אחד מהם סיפור אחר.
נתחיל בשאלה הראשונה: כמה אנשים שילמו לערוץ המונדיאל?
גלובס: בכותרת – "רק אלפים בודדים" ובתוך הטקסט – "לא יותר מעשרת אלפים".
ידיעות אחרונות: בכותרת – "בינתיים רק 10,000 שילמו". בתוך הטקסט – "פחות מ-10,000 מנויים".
הארץ: בכותרת – "רק 1,700 איש רכשו את שידורי המונדיאל".
הטוש: בכותרת – "רק 1,700 רכשו מנוי למודיאל". בתוך הטקסט – "מספר המנויים אינו עולה על עשרת אלפים". (בהערת ביניים מעניין לציין שבאתר הטוש הופיעה אתמול ידיעה שסיפרה את סיפור העשרת אלפים ובשעות אחר הצהריים באותה ידיעה ממש התחלפו המספרים ל-1,700)
מהו מחיר החבילה ומי אחראי למחיר?
גלובס: אין התייחסות, 492 שקל.
ידיעות אחרונות: בכותרת – "המונדיאל ב-189 שקל". בתוך הטקסט – שיתוף פעולה בין בנק לאומי לחברת צ'רלטון הביא לכך שניתן לרכוש את המונדיאל במחיר מופחת של 189 שקל בעשרה תשלומים. לקוחות בנק לאומי המנויים לכבלים יוכלו לרכוש את חבילת המונדיאל ב-99 שקל. לאלה שלא יצטרפו למבצע המחיר יהיה 309 שקל.
הארץ: בכותרת – "המחיר יורד ל-309 שקל". למה? בגלל מיעוט מצטרפים. בנק לאומי כלל לא מוזכר.
הטוש: אין התייחסות, 492 שקל (באתר העלו את הידיעה שהופיעה בעיתון)
מי אמר שאין פלורליזם בתקשורת הישראלית? מי?!?
עדכון: עכשיו טוענים בהוט שהמספר הנכון הוא בכלל 25 אלף.
הרבה זמן לא היה לנו פה מועמד מכובד לקראת התחרות הבאה של אתרי הגרשון הגרועים ביותר, אז קבלו בבקשה את האתר הבא במחיאות כפיים סוערות!
בבלוג Speed Dating News הופיע מאמר מעניין שעוסק במחקר של אחד בשם סטושי קנזאווה (היפנים האלו. לא, ברצינות!). קנזאווה זה בדק את הפוריות המחקרית של 280 מדענים גברים מובילים וגילה שבעשור השלישי לחייהם הפוריות שלהם נפלה באופן דרמטי. עוד הוא גילה שהנפילה הזו פחות חזקה בקרב מדענים שאינם נשואים. למעשה, אותם מדענים שלא נישאו המשיכו להיות פוריים מבחינה מחקרית גם בשנות ה-50 לחייהם.
המסקנה שלו: "הפוריות המחקרית של מדענים גברים נוטה ליפול מיד אחרי שהם מתחתנים".
אז מה אני אגיד? גם אני באמצע העשור השלישי הרביעי וגם נשוי מאז אמצע העשור השני השלישי ורק עכשיו אני הופך להיות אקדמאי רציני.
פפפףףף. נראה לי אני אעזוב את הלימודים.
(מקור: חפרן)
