הסרט "בוראט" של הקומיקאי היהודי-רוסי-ישראלי-אנגלי-אמריקאי המבריק, סאשה ברון כהן, ממשיך לגרור תגובות תמוהות. אחרי שרן דגוני קבע ב"גלובס" שכהן עוסק בתעמולה אנטישמית, הצטרפה אליו הליגה (הטרחנית) נגד השמצה.

היהודים האלה, לא, באמת!

מכיוון שהגלוב נכנס לשנתו השניה, מתחילה להתרחש סוג של מחזוריות באירועים מסוימים. כך לדוגמה, בשנה שעברה לפני יום כיפור ביקשתי המלצות לסרט. למרות שהשנה אני די מסודר, אני מעלה את השאלה: על איזה סרט הייתם ממליצים ליום כיפור?

שימו לב שביום כיפור "הסרטים החמים" נחטפים כבר בתשעה באב ולכן זה הזמן להמליץ על כל מיני סרטים נידחים ש"איך יכול להיות שלא ראית אותם?".

אהה, כן, סרטים צרפתיים? לא נחשבים.
שהצרפתים יראו את הסרטים הצרפתיים.

חושבים שהקונצרן הוא סוג של קיטנה לגלוברים מדושנים, כאלה שיושבים מתחת למזגן כל היום, ומקטרים על כמה חם להם, כמה המדינה מושחתת, ולמה אף אחד לא מביא להם עוד קצת תותים בקצפת, ומה זאת אומרת שזו לא העונה, אוטוטו דצמבר. למעשה, לאורך כל שעות היום (הגלוב זקוק לשנת היופי שלו) עמלים הכותבים למצוא נושא ראוי לפוסט. הם הופכים כל אבן, מעסיקים תחקירניות שלא היו מספיק כוסיות כדי לעבוד בטלויזיה, ומבלים שעות מול צג המחשב, רק כדי לומר בסוף ליובל – אין לי כלום, תכתוב אתה. אבל פחח זה מסורת. מטופשת, אבל מסורת.

המקום: ישיבת מערכת הקונצרן.
נעדרים: יובל ומוסיף. ככל הנראה יחד.
ג'וני דו מגיע מתנשף ונעצר לפני הכניסה כדי להסדיר את הנשימה.

תמר: נו ג'וני, תכנס כבר.
ג'וני: איך ידעת שזה אני?
תמר: אני מזהה את ההתנשפויות שלך מהטלפון. תגיד, יש לך רעיון לפוסט לחסרי חיים?
ג'וני: אני לא מבין, צריך לכתוב משהו בפוסטים האלה?
לא סתם ברמה של "אם אתה קורא את זה עכשיו סימן שאתה חסר חיים"?
תמר: הממממ.
ג'וני: ואיפה כולם?
תמר: אני פה.
ג'וני: מה, אז סתם רצתי?
תמר: אני פה!
ג'וני: אה, נכון. אז איפה הקפה? טוב נו, תכתבי כבר משהו ותחתמי בשם שנינו, כרגיל.
תמר: ואל תשכח להגיב עשרים פעם בשמות בדויים, יובל מודד לנו רייטינג.
ג'וני: טוב, אבל היום תורי להיות מוסיף, אני עושה אותו מעולה.

יצאתי מהבית. הייתי צריך לקנות חלה. קלה. לשבת.

הלכתי ברחוב והוא היה ריק. פתאום, בין החנויות, צץ לו איש. הוא נראה כמו איש רגיל. לא היה בו משהו מיוחד חוץ מזה שהיד שלו נמסה.

הוא אמר לי "שמע חבוב, יש לך אולי במקרה קצת קרח?".
"למה?", שאלתי אותו "למה?".
"כי היד שלי נמסה מהחום", הוא ענה והמשיך להסתכל על היד שלו שהפכה לסוג של רוטב מטפטף. "הלכתי ברחוב ופתאום שמתי לב שהמכנסיים שלי נרטבים. הוצאתי את היד החוצה מהכיס והבנתי שאני מתחיל להינמס. מהחום, אתה מבין".

הוא עוד לא גמר את המשפט כששמתי לב שגם הלחיים שלו מתחילות לטפטף ושהאוזניים שלו כבר כמעט נמסו לגמרי. רציתי להזהיר אותו ולהגיד לו "היי, האוזניים שלך!", אבל הוא כבר לא שמע. הוא רק הביט בי במבט שואל, לא מבין כיצד הפה שלי נפתח והאוזניים שלו לא שומעות.

הסתכלתי לצדדים. חיפשתי איזה 'גזלן' עם קרטיב קרח שאולי יעזור לאיש הנמס להקפיא את מה שנשאר ממנו לפני שהוא ייעלם לגמרי. אבל הרחוב היה ריק.

("האיש שנמס", סיפור קצר ליום שרב)

א', הקורא המתמיד מן הגולה, שלח לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות קישור למפה הזו בזושה-מפות עם השאלה: "מה זה?!".

ובכן, יש לי שתי תשובות אפשריות. או שהחלה מתקפת הג'וקים הענקיים (מה שנראה לי הגיוני) או שמישהו צריך לנקות את העדשה של המצלמה שלו בחלל (מה שנראה לי לא פחות הגיוני). כי בפעם האחרונה שטסתי בחלל, הייתי צריך להוציא את היד החוצה ולנקות את השמשה הקדמית שלי כי כל הזמן ג'וקים היו מתרסקים על החלון.

החלל הזה. לא, באמת!

"תסלח לי מאוד, ומה עם דירת הסטודיו שלך ברעננה?"
אהוד אולמרט, מתנצל בתקשורת על פרשיות השחיתות

"סליחה, אתה מוכן אולי להזכיר לי שוב מה זה אומר פ"ע על תו"ל לש"ב בדר"ל?"
עמיר פרץ מתנצל בפני המזכיר הצבאי

"אילנה, סורי סימס טו בי דה הארדסט וורד"
דן חלוץ

"סליחה שניצחנו"
חסן נסראללה

"לכל הערבושים, סליחה שקראנו לכם ככה"
משטרת ישראל מתנצלת בהודעת ביפר

 "אני מבקש את התנצלותך מראש: בעוד כ-15 שניות אני עומד לנסות לנשק אותך ויתכן שבפרוצדורה תהיה או לא תהיה מעורבת גם לשון. ט.ל.ח"
גבריי ישראל מפיקים לקחים בעקבות משפט רמון

"באמת שמצטער על המכתב. וגם על כל השירים האלה. ובכלל דיסק נוראי עשיתי לך".
אביב גפן, מקיא את כל מה שבלע

לקראת יום כיפור הממשמש ובא, נהוג במסורת היהודית לבקש סליחה מכל מי שפגעת בו. זה באמת אחלה טריק. כל השנה אתה מזמבר את כל העולם ואז מגיע יום כיפור, אתה מבקש סליחה וזהו, אפשר להתחיל לזמבר את כל העולם מההתחלה. מכיוון שכל השנה זימברתי את כל העולם, אני צריך לבקש סליחה מהרבה מאוד אנשים, גופים, ארגונים, מגמות, מחשבות וקלמנטינות.

אז נתחיל.

אני מבקש סליחה מנרג' והערוץ הניו-אייג', שללא ספק הוא הערוץ המופרך ביותר במזרח התיכון. אני גם מבקש סליחה מערוץ היהדות הכתום, הקיצוני והמסית שלו. אני מבקש סליחה מרתם קלינה, עורכת ערוץ הברנז'ה שרק במקרה התפלק לה להכריז על איתור אנתרקס בגלי צה"ל. אני מבקש סליחה מהטוש על זה שאני קורא לו "הטוש" ועל זה שטענתי שהוא נורא עמוס (הוא בעצם קל כנוצה עשויה מפלדה יצוקה) ומבקש סליחה על זה שטענתי שכל מה שמעניין אותם זה דירוגים, עשירים וקידום עצמי. זה לא נכון. כל מה שמעניין אותם זה עשירים, קידום עצמי ודירוגים. סליחה. אני מבקש גם סליחה מ"גלובס". סליחה שאמרתי שהבלוגים שלכם לא ממש מובנים. היום אני מבין אותם, ואז הולך לישון.

אני מבקש סליחה ממיקרוסופט, אני מבקש סליחה שאמרתי שאני מחכה לויסטה. אני ממש מתחרט על זה. אני מבקש סליחה מאבי כהן. באמת שלא התכוונתי לצחוק עליך. אחרי הכל, אני באמת נילון ובאמת שהגיע הזמן לעשות משהו עם מוצצת העיתונות.

אני מבקש סליחה מכל תוכניות הבוקר. אתן עושות את מה שאתן צריכות הכי טוב בעולם: אתן שטחיות, משעממות, חד-ממדיות ובלתי מחדשות, באמת סליחה. אני מבקש סליחה גם מולווט שרגל, שבעלדיה אף אחד, אבל ממש אף אחד לא היה יודע לומר שבשורה החמישית מלמטה חסר פסיק. אני גם מתנצל שאמרתי ש"השגריר" היא התוכנית הכי דוחה בטלוויזיה. היא לא הכי דוחה בטלוויזיה. "הכרישים" יותר דוחה. בעצם גם היא לא הכי דוחה. "הכי עשר" הכי דוחה. בעצם גם היא לא הכי דוחה. אני אחזיר לכם תשובה.

אני מבקש סליחה מזושה. בעיקר אני מבקש סליחה מזושה חדשות בעברית. באמת שאתם לא האתר הכי דפוק בארץ. MSN ישראל יותר דפוקה. בעצם, הום-סנטר הכי דפוקה. בעצם, אני אחזיר לכם תשובה. אני מבקש סליחה מג'ורג דאבליו בוש שבכמה פעמים רמזתי שהוא אידיוט. זה באמת לא היה יאה. כולם יודעים שאם הוא לא היה נשיא הוא היה לפחות, אבל לפחות שיכור.

אני גם מבקש סליחה מדני יתום על זה שאמרתי שלא הייתי מצביע עבורו כמועמד לשומר בגן חיות. כן הייתי מצביע עבורו כמועמד לשומר בגן חיות. אני מבקש סליחה מחנן כהן שטענתי שהוא מסלף את האמת. זה לא נכון. האמת פשוט לא בסדר עדיפות גבוה אצלו. זה בגלל שהוא כל כך ערכי, זו הסיבה. אני מבקש גם סליחה מיאיר לפיד, אבל לזכותי יאמר שלמרות מה שנכתב עליו בגלוב (בעיקר על ידי מוסיף, החרא הקטן), הפוסט הזה יגרום לדור שלם להתבגר. אני גם רוצה להתנצל בפני רפאל פוגל על זה שכעסתי עליו שהוא טען בטקסט אלים ובעעעע במיוחד, שהעובדים הם האיום על הארגון. היום, אחרי שהכנסתי את ג'וני דו, אני יודע שצדקת.

ולסיום אני רוצה לבקש סליחה ממוסיף שאני מאיים לפטר אותו, מג'וני דו (שעוד לא החלטתי מה השיטה הטובה ביותר לאיים עליו), מתמר שנתתי אותה במתנה לר"ש שאת הצורה שלו אני עוד צריך לפרק וגם מר"ש על זה שהוא נאלץ לקבל את תמר. אני מבקש סליחה מצ'ינגפינקי שלא הייתי לידו בזמן כדי להגן עליו, אני מבקש סליחה מהיפנים, הצרפתים והפולנים. באמת שאתם הכי הכי בעולם. דפוקים אבל אופטימיים.

אני יכול, ואולי אפילו צריך, לבקש סליחה מעוד אנשים (בטח אתם, הקוראים חסרי החיים והנבלות תזכירו לי) אבל הם חייבים להבין שבאמת לא התכוונתי למה שכתבתי (ועכשיו שיחשבו האם לא התכוונתי למה שכתבתי כאשר כתבתי את מה שכתבתי במקור או שלא התכוונתי למה שכתבתי כאשר אמרתי שאני מבקש סליחה ובעצם לא ביקשתי סליחה כי אני חושב שמה שכתבתי במקור הוא באמת נכון למרות שביקשתי סליחה על מה שכתבתי).

אז סליחה. באמת!

עדכון: מהתגובות לא נראה לי שאתם מתרשמים מהכנות שלי. זה יעזור אם אני אוסיף מתנה??

ממצאים מטרידים עולים מהדיווח של הלוס אנג'לס טיימס על שימוש היתר בטכנולוגיה. כן, יש כזה דבר. מסתבר שכל הטכנולוגיה הזו הופכת אותנו למוגבלים, חולים ובאופן כללי די מסכנים. מנתחים, אורתופדים, ואנשים אחרים עם חלוקים לבנים טוענים ש"שימוש מופרז במכשירי "בלק ברי", אייפוד ומשחקי מחשב יצר דור חדש של אנשים המוגבלים בתנועת הידיים שלהם. כעת טוענים מומחים לבעיות גפיים עליונות, כי אנשים המשתמשים בטכנולוגיה הזו צפויים לסבול מכאבי אצבעות וממחלות פרקים".

"ישנה עלייה בטרנד של השימוש באייפודים, פליי סטיישן ומקלדות מחשב", טוען פוזינסקי, פרופסור קליני המסייע בניתוחים אורטופדיים בבית החולים האוניברסיטאי הר סיני שבמנהטן, "כתוצאה מכך, אנחנו צופים ביותר פגיעות אשר נובעות מהגאדג'טים האלקטרוניים, בהם ישנן מניפולציות דיגיטאליות רבות. הכאב שנוצר כתוצאה משימוש יתר, גורר אחריו פחות פרודוקטיביות וסיכוי גבוה לניתוח".

אבל חובבי הטכנולוגיה קצרי הרואי, מעדיפים להתחבק במיטה עם הפלייסטיישן, במקום לחשוב על כל הסכנות: "למרות הסיכויים לפגיעות בגפיים, מכשירי טכנולוגיה ידנית ניידים ממשיכים להיות מאוד פופולאריים. ה"בלק ברי", אשר ההערכה היא כי שלושה מיליון אנשים משתמשים בו כנייד ועבור שירותי הודעות, אפילו זכה לכינוי של בעיה רפואית על שמו "אגודל הבלק ברי".

לשרוף את הבלקברי! לגרוס את האייפוד! לנתץ את כל הטכנולוגיה הזו! הרי ידוע שפעם, לפני שהיה פלייסטיישן ואנשים שיחקו בכדורסל אמיתי, לא היו פגיעות מאסיביות בגפיים העליונות. נכון שפה ושם מישהו קיבל בעיטה בטחול, מישהו קיבל דום לב ומת, וכמה אנשים חטפו מדי פעם שברים בידיים, אבל זה לא היה טרנד-שבירת-ידיים! הכדורסל לא זכה לכינוי של בעיה רפואית על שמו! ופעם, לפני שהיה בלקברי, אנשים העבירו הודעות באמצעות הודעות עשן. שמעתם אז על מישהו שנפגע באגודל? לא! אולי אנשים נכוו מדי פעם, ואיזה סמסמן-עשן נפל מדי פעם לאש ונשרף, אבל האגודל שלו היה תקין, זו עובדה.

בואו לראות בואו לראות, רק היום. עשירים, ממש עשירים. בואו לראות בערוץ 2. בואו לראות את העשירים ותזילו ריר. רק היום, רק היום.

ערוץ 2, במשהו שנראה כמו הפקה של חברת החדשות, הפיק משדר שכולו פרסומת לפרויקט העשירים של הטוש וחנופה לעשירי ישראל. התוכנית מציגה את עשרת העשירים הכי עשירים של המדינה. כתבי ועורכי הטוש מספקים את הנתונים ואת הפרשנות, ושאר התפאורה (כתבים וגדי סוקניק) דואגת ללקק טוב-טוב את הישבן של העשירים.

וואיי, תראו איזה בית יש לבני הזוג ריכטר על הצוק בארסוף. וואיי, תראו איזה יאכטה יש למוריס קאהן. וואיי, תראו כמו גידמאק עשיר ואיזה איש נחמד הוא. וכן הלאה וכן הלאה. חנופה והתרפסות מהסוג הנמוך והמביש ביותר לעושר, לכסף, לרהבתנות, לניקור עיניים. לא פחות מבישה היא הופעתו של מיקי רוזנטל "בפאנל המומחים" על תקן "החברתי" שזועק על עוולות העשירים. מגוחך.

נטשתי בהפסקת הפרסומות הראשונה.

אחח, איזה שיר.