במסגרת מלחמתו של "הארץ" בסקר ה-TGI (שהוא אכן בעייתי) מפרסם היום העיתון את מספר המנויים המדויק שלו – כ-59 אלף (גילוי נאות – שלא לומר: דבר-אחד-שאתם-לא-יודעים-עלי-עכשיו-נשארו-לי-רק-עוד-ארבעה! – אני אחד מהם).

באופן כללי ניתן לומר שמספר המנויים הזה מעיד על מספר בתי האב בהם נקרא העיתון, כי הרי זוג נשוי למשל לא יעשה מנוי אחד לבעל ואחר לאישה. לכן, נכפיל את מספר המנויים הזה בשניים ונקבל כ-118 אלף קוראים קבועים. ומה עוד ניתן לסכם ב-118 אלף איש? למשל את מספר האנשים שהצביעו למרצ בבחירות האחרונות.

אגב, נכון שצריך קצת יותר נתונים כדי להכניס את הדברים לפרופורציה (כאן יש סוג של פרספקטיבה מעניינת), אבל סתם בשביל המשחק: מנוי לעיתון "הארץ" עולה 220 שקלים לחודש. אם לעיתון יש 59,830 מנויים קבועים שמשלמים מחיר מלא (על פי נתוני העיתון 70 אלף עד 94 אלף גיליונות נמכרים מדי יום בנקודות המכירה בקיוסקים או ל"מנויי ניסיון" וכדומה), אז מדי חודש הם מכניסים לו יותר מ-13 מיליון שקל, או כמעט 158 מיליון שקל בשנה. וזה כאמור רק מדמי המנוי הקבועים, כשכידוע עיקר ההכנסות של העיתונים מגיעות מהפרסומות שמופיעות בעמודים השונים, וממודעות הלוח. עכשיו נותר רק לברר כמה כסף מקבל בחודש כתב מן המניין או עורך בדסק החדשות של העיתון.

לימור לבנת נפגשה עם ביל גייטס כשביקר בארץ. יולי תמיר, ממשיכת דרכה, לא חיכתה שהמעמד הנשגב ישוב ויקרה בארץ הקודש, ועל כן נסעה עד לסקוטלנד כדי לחסות בצילו של מלך מלכי המחשבים. לבנת התחייבה בפני מיקרוסופט לשווק את תוכנותיה בקרב תלמידי ישראל הרכים. כשהיא עשתה זאת, קמה קול זעקה בגלל שמשרדי הממשלה אמורים היו לבחון באותה תקופה שימוש בפתרונות תוכנה פתוחים ומקומיים. תמיר המשיכה בדרכה של מורתה, והציעה למיקרוסופט לפתח מערכת לניהול מערכת החינוך הישראלית כולה (?).

שוב התבטלות של שרה בכירה בפני ביל גייטס, שוב ויתור מראש על אופציה מקומית (ואולי זולה יותר).

העיקר ש"היה יחס מאוד חיובי לעבודה בישראל, לטכנולוגיה ולמחקר. לפעמים משתלם לצאת החוצה ולשמוע תשבוחות".

עדכון: תוצאת המפגש בין יולימור לגייטס – ישראל תשתתף בניסוי של מערכת ניהול מידע חדשה של מיקרוסופט. בלי מכרז, ובלי לבדוק חלופות.

חיים רמון הורשע היום על-ידי שלושה שופטים, שגם הוקיעו את התנהלותו במהלך המשפט. לכאורה, אמור היה רמון לזכות לסוף אחר לפרשייה, טוב יותר מבחינתו. למה לא? אחרי הכל, בניגוד לקצב, הוא אחד מהחבר'ה. התקשורת חיבקה אותו, אמנון רובינשטיין קרא להפסיק את ההליכים נגדו, ואפילו שולמית אלוני והפמיניסטית הדגולה שלי יחימוביץ', התייצבו לצידו (על כך כאן, כאן, וכאן). אין ספק, רמון הוא "אחד משלנו". ולכן אני שמח שהוא הורשע.

משמח אותי שאיש ציבור ישראלי מהזן שנתפש אצלנו באופן מסורתי כבלתי שפיט, עמד למשפט ונמצא אשם. משמחת אותי העצמאות של מערכת המשפט אל מול הלחץ הציבורי שהופעל כלפיה. משמח אותי שהיחס המבזה כלפי נשים, שאפיין (בהשקט ובצנעה) את הצבר יפה הבלורית, הולך וממוגר; ומעל לכל אני מקווה שזהו סימן לכך שהחברה הישראלית מוכנה לקראת ניקוי הרפש שטוטא כאן לאורך שנים מתחת לשטיח.

עדכון: עוד על תפקידה של התקשורת במשפט, כאן.

חברים, אני על ויסטה.

התחלתי בהתקנה של ה-XP בצד, ליתר ביטחון בדיסק D. אחרי שראיתי שהכל עובד כמו שצריך החלטתי שהגיע הזמן להגיד "על החיים ועל המוות" ולהתקין על C את ויסטה.

תשמעו, בינתיים הכל עובד חלק. איך שסיימתי את ההתקנה ו-ויסטה התחילה לפעול, הלכה עצמאית, הורידה דרייברים לכרטיס מסך, ללוח אמא, לאחותה של המדפסת, עשתה כל מה שצריך ובום! הכל עובד. חלק כמו חמאה.

הממשק נחמד למדי למרות שעדיין לא התרגלתי אליו ויש מיליון דברים שאני עדיין לא יודע איפה הם מתחבאים. התקנתי גם את האופיס החדש (בגרסה באנגלית) והוא בכלל מבלבל אותי. ייקח לי זמן להתרגל ל-ribon הזה במקום התפריטים. הוא נראה לא רע, אבל אני לגמרי לא שולט בו. יותר נכון הוא שולט בי. זה ממש ללמוד חצי תוכנה מחדש.

הבלאגן יתחיל כאשר אתחיל להתקין תוכנות צד שלישי. ברור לי לחלוטין שהרוב המכריע של יצרניות התוכנה לגמרי לא מוכנות למעבר הזה. אפילו למסך החדש שלי, סמסונג 19 אינטש LCD (הפעם הראשונה שאני עובד מול LCD) אין עדיין דרייבר לויסטה. אין.

למרות זאת נראה לי שהתקנתי את ה-XP לחינם ושאמשיך לנסות לצלוח את המעבר הזה ללא עזרתה. זה לא שאני מוחק את ה-XP, עדיין לא, אבל אני אופטימי.

כן, אני יודע, אין שכל אין דאגות.

במחקר שערכתי היום בלמהנט, מצאתי כי קיים קשר שלילי (הפוך) בין שיעור המתפקדים למפלגה, לבין כמות הקולות הצפויה לה בבחירות. למען אלה מאיתנו שמאסו בפוליטיקה בינונית וצינית, אני מקווה שמפלגת "העבודה" תמשיך להכפיל, לשלש ואף לרבע את מספר המתפקדים לשורותיה, עד שתיעלם כליל. אני מקווה גם שתוצאות המחקר תקפות לגבי "קדימה"* וה"ליכוד"**.

*עורך המחקר לא בטוח אם אי פעם היו למפלגת "קדימה" מתפקדים, ועל כן היא לא נכללה במחקר.
**עורך המחקר מבקש להבהיר כי במידה ומפלגת ה"ליכוד" תעלה לשלטון, ותחבור לקואליציה עם "ישראל ביתנו", הוא רק צחק.

עדכון: גם שוקיג כתב על המתמטיקה של מפלגת העבודה.

במסיבת העיתונאים שהתקיימה היום בבית מיקרוסופט ברעננה עלתה לדיון סוגייה מעניינת: איך משדרגים באמצעות גרסת השדרוג של ויסטה? בעבר, מי ששדרג - נניח מחלונות 98' ל-XP – היה מכניס את גרסת השדרוג לכונן, מתחיל את תהליך ההתקנה ואז התוכנה היתה מבקשת ממנו להכניס תקליטור (חוקי כמובן) של הגרסה של מערכת ההפעלה הקודמת. לאחר בדיקה קצרה, נמשך תהליך ההתקנה ובזה נגמר העניין. המשמעות היא שיכולת להשתמש בגרסת שדרוג כדי להתקין את מערכת ההפעלה על מחשב נקי, חדש.

הבוקר, במיקרוסופט ישראל, אנשי מיקרוסופט לא היו סגורים על העניין אבל מסתבר שבויסטה זה כבר בלתי אפשרי. מי שרוכש גרסת שדרוג לא יוכל להשתמש בה אלמלא על המחשב שלו מותקנת גרסה מלאה של מערכת ההפעלה הקודמת (חלונות 98', ME או 2000 לדוגמה).

המשמעות היא שאם קניתם מחשב חדש וברשותכם גרסת שדרוג של ויסטה, תאלצו לעבור את תהליך ההתקנה של XP, לעשות אקטיביזציה, ולידציה, אישוריזציה, בדיקותיזציה, תחקיר ביטחוניזציה ורק אז להכניס את תקליטור ויסטה כדי שיהיה ניתן – לעבור את כל התהליך הנפלא הזה מ-חדש.

בעארס-טכניקה כתבו על זה וניסו להסביר את העניין מנקודת הראות של החברה. נקודת הראות של החברה זה יופי, נקודת ראות של החברה זה מעולה – אבל מה עם המשתמשים?

נראה לי שבמיקרוסופט סבורים (כנראה בצדק) ש-95% מהאנשים לא מתקינים, לא משדרגים ולא נעליים. הם קונים מחשב חדש עם ויסטה אינסייד. אם זה המצב, למה לא להציק קצת ליוצאי הדופן?

ללא קשר מחר, טפו טפו טפו, אני אוסף את המחשב החדש שרכשתי ומתקין את ויסטה, לא לפני שאתקין לפני כן את חלונות XP. לא, זה לא בגלל שאני משדרג. ישנה כמות כל כך גדולה של תוכנות שפשוט לא עובדות על ויסטה (לפחות בשלב זה) שאתקין את שתי מערכות ההפעלה אחת לצד השניה.

חבר טוב שלי פתח את האתר הבא, שמוקדש לאחד מגיבורי התרבות של ילדותנו, עאדל אמאם – השחקן ששיחק ב(כמעט) כל סרט מצרי שהוקרן בערוץ הממלכתי שלנו בערבי השבת. באתר (המושקע ביותר) תוכלו למצוא מידע רב ושימושי על עאדל, וגם את הסרטון הזה, שישכיב אתכם על הרצפה. תבלו.

ר"ש, מוסיף ודנדוש הזמינו אותי לצאת מהערפילים באופן זמני, ואני נענית לבקשתם:

1. יש לי כלב ושלושה חתולים. אחד מהיללנים עונה לשם ג'חנון.

2. זיכרון הילדות המוקדם ביותר שלי הוא מגיל 3. הזיכרונות הבאים הם מכיתה א'. כנראה ששום דבר ראוי לציון לא קרה בין לבין.

3. התחברתי לאינטרנט ב-95', מאז לא התנתקתי מהמחשב לתקופה ארוכה משבוע.

4. כדי להסתיר את זהותי, אני מתאפקת לא לכתוב "לול" במקומות בהם מכירים אותי.

5. אני לא יובל.

אני מעבירה את זכות הדיבור לולווט, לשוקי גלילי, לליאור הנרד, לdiamondog ולמני מזוז.

עדכון: ולווט כתבה, גם diamondog, גם הנרד.

יובל הזמין, אז אני מתייצב*.

1. אני מכונאי מוסמך. בצבא הפכו אותי מילד טוב פ"ת** למכונאי מטוסים עצבני, שמדיף ריחות של דלק סילוני, שמן מכונות, ו-LM אדום. מאז יש לי פטיש לכלי עבודה (פעם בכמה חודשים אני קונה ג'בקה), ודחף בלתי נשלט לתקן דברים.

2. אחת מהפנטזיות שלי היא לעבוד במוסך, ואני מתעתד לממש אותה כשאצא לפנסיה.

3. כשהייתי חייל צעיר כמעט וגרמתי בשוגג להצתה של מטוס. על הפאדיחה הזו כיפרתי כשהצלתי את הטייסת שלי ושלושה חיילי מילואים משריפה. כאות הוקרה על פעולתי ההירואית קיבלתי שבוע שמירות.

4. בנעוריי חלמתי להיות אנימטור. לפני כמה שנים התקנתי תוכנה לעריכת אנימציה, קניתי Wacom Tablet, ועבדתי שבועיים על סרטון של שתי דקות. כשסיימתי אותו קרס המחשב, והקובץ אבד. זה היה נסיון האנימציה הראשון והאחרון שלי.

5. אני מחובר לאינטרנט משנת 1994. באותה שנה גם הקמתי את אתר האינטרנט הראשון שלי (ב-Geocities). את ע' (אישתי האהובה) הכרתי באינטרנט, וגם את כמה מחבריי הטובים ביותר.

הקורבנות שלי הם: דרור פויר (הייתי הראשון שכתב לו תגובה לטור שלו בטוש המקוון); יוסי גורביץ', שאני תמיד נהנה לקרוא; יוסי לוי, המתמטיקאי החברתי; תמר, אשת המסתורין של הגלוב; ודב חנין, איש מעניין ורציני ביותר.

* אם יובל אומר "Jump!", אני שואל "How high?".

** כן, אני יודע שהיא לא קיימת וזה, אבל שם נולדתי, התחנכתי, אכלתי פלאפל, והלכתי לסרטים בקולנוע היכל.

תום סלע זימן אותי. נו, אז מה עושים? כנראה שכותבים.

1. אני חולה על פאזלים. יש לי בבית פאזל של 4,000 חלקים, פורטרייט של ואן-גוך ועוד אחד של 6,000, ארבע תמונות של קיסמונדה. את הראשון סיימתי תוך חמישה חודשים, את השני תוך עשרה.

2. אני מעדיף את הלילה על היום. כשהייתי צעיר יותר ונטול ילדים הייתי הופך לחלוטין את הימים. מתי אתם חושבים עשיתי את הפאזלים?

3. אבא שלי נפטר מהתקף לב כשהייתי בן 8. הוא היה בן 36. אם זה תלוי בגנטיקה תאלצו לסבול אותי רק עוד כמה חודשים, אז תסבלו בשקט.

4. ב-1 בספטמבר 2006 התחלתי בדיאטה. מאז השלתי 18 ק"ג. קצת אידיוטי בהתחשב בסעיף 3.

5. עד לא מזמן לא קלטתי שמלפפונים חמוצים עושים ממלפפונים ירוקים. כאילו, חשבתי שהם גדלים איפשהו. על איזה שיח. מה, לא?!

הקורבנות שלי הם סגני הנאמן מוסיפיניו, הדנה, דנדוש, ליכטש ואריק איינשטיין.

עדכון: ליכטש נענה להזמנה, גם הדנה (תגובה 18 כאן), גם דנדוש (תגובה 20 כאן), גם מוסיפיניו. יאללה אריק – תורך!