ארכיון חודש מרץ, 2008

שלושה מכתבים לשלושה אנשים

31 במרץ 2008

1. אורית מוסינזון, שלום רב.

קראתי בעיון את מאמרך אודות ההשקעה של גוגל יחד עם MIT באיזה לוויין חדיש ומחודש למטרת מיפוי החלל או משהו בסגנון. למרות שאני לחלוטין לא מסכים עם הניתוח שלך, ברצוני להעיר הערה קטנה. כאשר את כותבת

מדענים גילו כבר יותר מ-200 כוכבים מחוץ למערכת השמש שלנו, אבל באורח טבעי עיקר העניין הוא למצוא כוכבים בהם שוררים תנאים זהים לאלה הקיימים בכדור הארץ. לדעת החוקרים, קיימת סבירות גבוהה כי בכוכבים כאלה יימצאו צורות חיים חדשות.

ומזכירה אחר כך פעמים נוספות את המונח "כוכבים", כדאי שתדעי שעל כוכבים לא יכולים להיות תנאים הזהים לאלו הקיימים בכדור הארץ מכיוון שכוכבים (Stars) הם בעצם שמשות. את יודעת, שמש. אלו הן הנקודות המנצנצות בלילה. מה שכולם מחפשים הם "כוכבי לכת" (Planets).

לידיעתך.

2. עמיר פרץ שלום רב,

כאשר אתה אומר לאהוד ברק:

אתה אומר שצריך להתכונן לבחירות אבל מישהו בכלל רוצה לבחור בך?

אולי כדאי שתזכור שגם אתה לא היית איזה להיט ענק בבחירות האחרונות (לא שברק עומד להיות שוס). בעצם מה שאני אומר לך הוא: בביתו של התלוי וגו'.

לידיעתך.

3. למאבטחים של אהוד ברק שלום רב,

אני קורא שעצרתם את דרור פויר בגמר תחרות רובינשטיין, עיכבתם אותו, לא נתתם לו להיכנס, לקחתם לו את המחברת, קרעתם לו דף ואחרי זה מסרתם בתגובה:

במהלך תחרות רובינשטיין שהתקיימה ביום חמישי האחרון, נצפה אדם בנסיבות מחשידות. האדם הציג עצמו כעיתונאי, אך לא נשא עימו כל תיעוד המעיד על כך. לאחר שאומתו פרטיו הורשה להיכנס לאירוע.

מעבר להתנהגות הפשיסטית שבאופן לא מפתיע זלגה גם לתגובה הפשיסטית שנמסרה בשמכם ממשרד ראש הממשלה, אני רוצה להצדיע לכם; פגשתי את פויר לא פעם וזה תמיד היה בנסיבות מחשידות. האיש חשוד נו, ראיתם איך הוא נראה. מצד שני, מה זה הסתבכתם. פיייי, הוא ינקנק אתכם ביום חמישי במוסף G, וואי וואי וואי, אתם מה זה הולכים לחטוף.

לידיעתכם.

הריאליטי הבא: סיעודון נולד

30 במרץ 2008

אני קורא באתר הקומוניקטים החביב עליי שגיא אריאלי עומד להנחות תוכנית ריאליטי חדשה (יוהו).

אריאלי, שמספר פעמים בעבר כבר התבטא על חיבתו לאוכל של סבתו התוניסאית שמבשלת הכי טוב בעולם, לטעמו, ינחה תחרות בין סבתות המתחרות על תואר המבשלת הטובה ביותר.

הוא התבטא (!) מספר פעמים בעבר (!!) על חיבתו לאוכל של סבתו התוניסאית (!!!) שמבשלת הכי טוב בעולם (!!!!) וכל זה – נודע לאייס!!!!!! הו אלוהים, ההתרגשות הזו היא לא בשביל הלב החלש שלי.

למרות זאת, אני חושב שבערוץ 10, נענע 10, ענני 10 ושאר העשר, פספסו ז'אנר ריאליטי מנצח. המדובר בריאליטי על העובד הסיעודי של ישראל.

וכך תתנהל התחרות:

מבחנים ל"סיעודון נולד" יתקיימו בתחנה המרכזית הישנה ועובדים זרים מרחבי הארץ יוזמנו. בשלב המבחנים המוקדמים הם יצטרכו להוכיח שהם מעולם לא היכו קשיש וכן להשתמש במיקרו כדי לחמם מרק. מי שיצלח את המבחנים יעבור לשלבי הסינון המתקדמים. בשלבים אלו יבחנו העובדים הסיעודיים במגוון של מטלות, חלקן אישיות וחלקן קבוצתיות. בין השאר יצטרכו לרוקן סיר לזקנה הונגרית במהירות האפשרית (מבלי לשפוך אף טיפה), לצאת לטיול עם קשיש מרוקאי על כסא גלגלים וזאת בדרך חצץ, להחליף קטטר בעיניים עצומות ועוד. בכל תוכנית ינשור אחד העובדים כאשר מנחה התוכנית (טרם נבחר, קורות חיים נא לשלוח לזרגיגי תקשורת) יאמר לו: "לינג, הקשיש אמר את דברו: פה גדול!". לגלוב נודע כי בתוכנית הגמר ידרשו המתמודדים לברוח ממשטרת ההגירה.

המנצח בתוכנית יזכה בצינורית הזנה מוכספת, בחסות בית גיל הזהב.

(הפורמט נרשם כסימן מסחרי פלוס פטנט פלוס מוגן על פי חוקי זכויות יוצרים. כל מי שינסה להעתיק, לגנוב או לחשוב על הפורמט הזה מבלי לקבל את אישורנו מראש ייתבע על ידי יהונתן קלינגר)

ששש…הממשלה מתכנסת להכריע!

יש כמה דברים ממש מרתיחים בכתבה שמעטרת את העמוד הראשי של למהנט מאתמול בערב וכותרתה: "הממשלה תתכנס להכריע: בעד קמפינג ואופניים". הדבר הראשון הוא הכותרת. מאז שנבחרה הממשלה המדוברת ממתין הציבור בכליון עיניים שתתכנס, תכריע ותחליט על משהו. משהו קטן אפילו, אבל עם משמעות. כמו להחזיר את גלעד שליט למשל או למצוא פתרון אמיתי לקונפליקט בעזה. ועד שהיא טורחת, ומתכנסת, ומכריעה זה על טיולי אופניים וקמפינג. טיולי אופניים וקמפינג הם לא דבר מרגיז כמובן, להיפך. מדובר בנושא חשוב וחיובי שחביב מאד על הישראלים. כל-כך חביב, שמי שמסתובב באתרי הקמפינג והטיולים בשבתות, בחגים ובמועדים אחרים יודע שקמפיין לעידוד טיולים וקמפינג בארץ מיותר לפחות כמו קמפיין לעידוד קריאת "ידיעות אחרונות" – ממילא כולם עושים את זה. הדבר המרגיז ביותר הוא שמדובר באופן ברור בעוד יוזמה יחצ"נית מטעם הספינולוגים שממלאים בפועל את מקומו של ראש הממשלה ושריו הבכירים, והשאלה היא למה הכתבה הזו זוכה לכותרת ראשית?

ההולנדי המחרף

28 במרץ 2008

אולי שמעתם בימים האחרונים על חבר הפרלמנט ההולנדי חירט וילדרס, שעשה סרט קצר ובוטה מאוד נגד האיסלאם. זה פורסם בעיתונות וגם באתרי החדשות באינטרנט. הבעיה שלו היתה, מלבד איומים על חייו אם יעשה את הסרט, שאף תחנת טלויזיה לא הסכימה לשדר אותו. כל זה, כמובן, בגלל איומי טרור נגד כל מי שישדר את הסרט.

לפני עשר שנים, כאן היה העניין מסתיים. אף גוף שידור לא מסכים לפרסם את הסרט, וכל מה שנותר זה לחלק DVD בצמתים, סטייל "אני מאשים" של אריה דרעי. אבל היום יש לנו אינטרנט. כל אחד יכול לפרסם את דברו בחופשיות, ואף ארגון טרור לא יכול לעצור את זה. גם משרד התקשורת לא יכול. ולכן, אחרי שכמה אתרים השתפנו, הסכים לבסוף האתר LiveLeak.com להעלות את הסרט – שזכה ל-7.6 מיליון צפיות, נכון לשעה זו.

האתר מצוי כעת תחת מתקפת DDoS צפויה מראש, ובינתיים מחזיק מעמד. אבל גם אם יפול, זה לא משנה – כי הסרט כבר הופץ לאתרים אחרים, והוא זמין, כמובן, ברשתות שיתוף הקבצים (ביטורנט, אימיול) – אותן גם האחראי על האינטרנט לא יכול לעצור. כאילו שהיינו צריכים הוכחה שהאינטרנט מביאה את חופש הדיבור בעולם לרמות חדשות, ושיש הרבה אנשים שממש לא מאושרים מזה. אבל זה לא יעזור להם.

לפני שאתם רצים לראות את הסרט (אורכו כ-17 דקות), דעו שמדובר חד-משמעית בסרט תעמולה די קשה לצפיה. הוא לא הוגן ולא עיתונאי, וכולל תמונות זוועה מהסוג שלא נוהגים להראות בטלויזיה בדרך כלל. אין גם ספק שהוא נעשה מתוך ידיעה שהתכנים יעוררו מהומות, ואולי אפילו בכוונה. אני בדרך כלל לא תומך בדברים כאלה, אבל ניסיון להשתקה על ידי איום בטרור לא עובר אצלי בשקט. אז אתם לא חייבים לראות, אבל דעו שיש לכם את האפשרות לכך.

משפטי ניו-אייג'

כבר מזמן מזמן לא השתעשעתי בכתיבת ניתוחי ניו-אייג' וטקסט שקראתי הבוקר הזכיר לי עד כמה אני אוהב את הז'אנר. אז הנה חידון קטן ליום שישי. לפניכם שלושה טקסטים. שניים מהם כתבתי בעצמי. אחד מהם קראתי ונאמר על ידי אדם אמיתי העוסק בתחום (ובסוף החידון אקשר אליו). עליכם לנחש איזה מבין הטקסטים נאמר על ידי אדם אמיתי ואיזה הומצא על ידי. כמובן שאסור באיסור מוחלט להשתמש בגוגל ו/או לקשר אל הטקסט המקורי.

בהצלחה.

טקסט מספר 1:
אנשים רבים אומרים לי שהם מרגישים חסומים ברגש האהבה, שהם נתקלים בחומה של רוע. הרבה פעמים זה קשור לכך שהמחשבה על ה'אני' באה לפני ה'אנחנו'. זו הסיבה שנשים מוארות יותר, הן מצליחות להתחבר ל'אני' הקדמון שמתקשר עם תודעה נשית המבקשת למחוק את כל מה שעומד מהצד ומצליף באגו. רק אחרי שמתגברים על השלב הזה, אפשר להתחפר בתוך הנשמה ולזרום אל נהר מאוזן יותר מבחינה רגשית.

טקסט מספר 2:
הזכרי הוא היכולת להזדהות עם התודעה, להרגיש את עצמי כתודעה, בתפקיד העד. לעומתו היסוד הנשי הוא בתפקיד החווה, מזוהה עם האור של האהבה, להיות את האור זה איכות נשית. השלב הבא אחר כך הוא החופש לבחור ולראות כיצד מה שאני בוחר לבטא משפיע על הסביבה שלי בצורה אחרת. כאשר הגברים, כקבוצה, היו בעיקר בהזדהות המצומצמת עם התודעה, הם היו בשלב הראשון. בשלב השלישי שאני מדבר עליו, יש לכל אדם גישה שווה לגברי ולנשי אבל עדיין יש לך מאפיין, ויכול להיות לך מאפיין מוביל גברי.

טקסט מספר 3:
התחושה ההוליסטית ביחס לאיזון בין האנרגיה הפנימית לחיצונית מותקפת לא פעם על ידי כוחות קוטביים. כאשר אדם מצליח להשיל את הקליפה שמכסה אותו ומרחיקה אותו מהמהות הרגשית הבסיסית שהוטבעה בו עוד כשהיה ילד, הוא מצליח להתחבר לדרגה גבוהה יותר בסולם ההתפתחות האישית. לא פעם אמרו לי שהקליפה הזו לא רק מרחיקה אותנו אלא גם מגוננת עלינו ועל כך אני אומר: שהקליפה נפתחת והמחסומים מוסרים, לא רק שהאור נכנס – החושך יוצא.

עדכון: אכן טקסט מספר 2 הוא הטקסט האמיתי – ראו תגובה 18.

הביטוח הלאומי ושנות ה-2000

27 במרץ 2008

ילדה שלחה טקסט לקטגוריית כתב/ת אורח/ת בו היא מספרת על מכתב מרגש שהיא קיבלה מהמדינה שהחליטה שהגיע הזמן לצעוד אל עבר שנות ה-2000 (המממ). פנינת טקסט אמיתית:

אוי איך אני אוהבת שהמדינה מתכתבת איתי. בעיקר אני אוהבת שהמדינה מגלה דברים חדשים ואחר כך משתפת אותי בתגליות המרעישות שלה. ובכן, השבוע המדינה גילתה שהעתיד בפתח! ממש הולך ומתקרב בצעדי ענק. לפיכך צריך להתכונן. אז השבוע קיבלתי מכתב מביטוח לאומי בזאת הלשון:

מעתה קבלת שירות בטלפון ובעמדות לשירות עצמי תעשה באמצעות הזדהות במספר תעודת הזהות בקוד הסודי. (הוי!) בעתיד יועמד לרשותך מגוון רחב יותר של שירותים שניתן יהיה לקבל בעמדות לשירות עצמי.

פואטי. אז מה, אפשר לעשות בינתיים אתם וודאי שואלים את עצמכם?? ובכן, שני דברים עיקריים.

1. להחליף את הקוד הסודי.
2. לבטל אותו.

אנו מקווה שתנצל/י את השירות החדש ותמצא/י שהוא יעיל ונוח (!!)

רוצו בהמוניכם.

אין עבר ואין עתיד

26 במרץ 2008

כולנו מזדקנים. גם יוני רכטר שנראה בקליפ הזה ילד, ממש ילד, באחד השירים היותר מקסימים של עלי מוהר.

YouTube Preview Image

סרט מושחת

25 במרץ 2008

מוסיפיניו התלונן על התיעוד של אילנה דיין את "גוגל" ב"עובדה" ובצדק נאמר לו שלפחות דיין ניסתה להציג את הצד השני של משוואת "החברה שהכי טוב לעבוד בה". השערוריה האמיתית שהתרחשה על המרקע באותו הערב (שלשום), שודרה ב-23:30. זה היה "תיעוד מיוחד" של חיים הכט (את הסרט הפיק "רדיו קול רגע, 96FM", תחנת הרדיו של הכט עצמו), שסיקר את הביקור של ג'ון צ'יימברס, מנכ"ל סיסקו, שהגיע לביקור בזק של פחות מ-24 שעות בישראל בסוף ינואר.

מטעמים מובנים של לשון הרע, אשתדל לספר על הסרט מבלי לצרף שמות תואר מיותרים. מאותם הטעמים אני לא מעלה קטעים מתוך הסרט ליוטיוב. אין לי עניין להסתבך בתביעת זכויות יוצרים. כל שאומר הוא שבמהלך יום אתמול, הסרט, שנקרא "השרברב", הפך לשיחת היום בברנז'ה וכולם ניסו להבין מה עומד מאחוריו (הספקולציות אגב, הן מהסוג שבעקבותיהם קוראים למשטרה). הסיבה לכך פשוטה: חיים הכט צילם וערוץ 2 שידר, סרט תדמית בן 25 דקות, מהסוג שחברות מצלמות ומשדרות בכנסים פנימיים או ללקוחות. זהו סרט תדמית על כל המשתמע: מנכ"ל החברה שנותן את החזון, עובדי החברה שמתראיינים ומספרים בהערצה סיפורים, נשיא המדינה שמברך, דגל ישראל ברקע וסופרלטיבים דביקים מפה ועד הודעה חדשה. צריך לראות כדי להאמין.

הכט פותח את הסרט וקובע: "סיסקו פורשת את רשת הצינורות שבלעדיה העולם נעצר. משותק". זה כמובן שטויות במיץ עגבניות. ה"צינורות" במטאפורה של הכט הן כבלי התקשורת האופטיים. סיסקו עושה משהו אחר לגמרי.

בהמשך מצלם הכט את צ'יימברס במפגש עם עובדי החברה ואחד העובדים (היחיד שמתראיין) אומר: "מה הייתי רוצה? לראות את הבנאדם. בשבילי הוא אגדה. לראות אותו ככה עומד מולי, מדבר מולי ולהתרגש". מנכ"לית סיסקו, בינה רזינובסקי, מצטלמת כשהיא ישובה וברקע דגל ישראל, כאילו היתה לפחות יו"ר הכנסת. היא אומרת להכט: "אנחנו בעצם רצינו לבוא ולשמוע מהמנהיגים שלנו איך עושים טוב יותר למדינה… אנחנו רוצים לבוא ולהשקיע".

הכט ממשיך: "בתוך חמש שנים הוא (צ'יימברס) הפך את סיסקו לחברה השווה בעולם – 500 מיליארד דולרים. איך כותבים את זה? בימי הבועה של 2001 סיסקו נחתכה ל-180 מיליארד אבל כך או כך, יותר מביל גייטס, סטיב ג'ובס, יותר מהגוגלים או מכל אחד אחר, ג'ון צ'יימברס הוא האיש שפרש בעולם את רשת האינטרנט והשיק את המהפכה". שוב: שטויות במיץ עגבניות. סיסקו מעולם לא היתה שווה באמת 500 מיליארד דולרים. היא היתה שווה 500 מיליארד בועות סבון. צ'יימברס גרם נזק אדיר בהשקעות שלו בימי הבועה (הבועה לא היתה ב-2001, מר הכט, היא התפוצצה ב-2001) וסיסקו בקושי התאוששה מנפילת הערך שלה. ולא, גם אם תגיד את זה עשר פעמים, הוא לא האיש שפרש בעולם את רשת האינטרנט, מצטער.

שיא השיאים מגיע לקראת סוף סרט התדמית.

הכט מספר על פרויקט "מייטק" של סיסקו בה היא משקיעה מיליוני דולרים. מדובר בפרויקט שמאפשר לילדים מכל מיני מקומות לתקשר עם ילדים אחרים. כדי לפאר את הטכנולוגיה מציג הכט סרט פרסומת (אמיתי) של סיסקו בה מוצגת הטכנולוגיה. מדוע סיסקו משקיעה בנוער היהודי-ערבי בישראל? שימו לב להסבר של הכט:

שתבינו, מלחמה במזה"ת תפגע בוודאות במכירות וברווחיות של סיסקו. כשצ'יימברס, בדוח רווח והפסד, יצטרך לתרץ זאת לדירקטוריון שלו, הם יגידו לו: היי ג'ון, מה אתה עשית כדי למנוע את המלחמה שם? זה לא וינוגרד שם, חדר ההנהלה בסן-חוזה. עאלק "הציבור ישפוט". הם יעיפו אותו בבעיטה. ולכן בדיוק הוא כאן. כדי למנוע את המלחמה.

כדאי שתקראו את המשפט הזה שוב. אני קראתי אותו ארבע פעמים ואני עדיין לא מאמין.

במהלך הסרט משלב הכט קטעים מתוך הנאום של גייטס בדאבוס (באיכות מזעזעת, כנראה לקח מהאינטרנט) על "הקפיטליזם היצירתי" וטוען שצ'יימברס וגייטס חולקים את אותה תפישת עולם. לא ברור איך הגיע למסקנה הזו. גייטס תורם טריליונטלפים שנדיבריליון לעולם בעוד שצ'יימברס עסוק בלעשות עסקים. אני נעלב בשביל ביל גייטס על ההשוואה שהיא רדודה וחסרת בסיס כמעט מכל בחינה שהיא.

הסרט של הכט הוא סרט מושחת לא מכיוון שמישהו הכניס מעטפה לכיס של מישהו אחר אלא מכיוון שהתכנים שלו מושחתים. מעולם לא נתקלתי בסרט מהסוג הזה בערוץ טלוויזיה מרכזי. זו שחיתות אינטלקטואלית מהמדרגה הראשונה. סרט מתרפס, רדוד, חד-ממדי – כפי שהייתם מצפים מסרט שהופק על ידי מחלקת יחסי הציבור של החברה.

יש מי שיטען שהפקתו של הסרט זולה במיוחד: הוא מורכב מראיון עם פרס על העתיד (משהו שפרס תמיד יפנה זמן כדי לעשותו) כארבע שאלות לצ'יימברס (בשאלה האחרונה רואים ברקע מישהו שנראה כאילו הוא מסמן שנגמר הזמן), 2-3 שאלות למנכ"לית סיסקו, עוד כמה ציטוטים של מנהלים בכירים, ביקור בחברה, קטעי וידאו מגייטס וכמה קטעי מעבר. זהו. מילאנו 25 דקות. החלק המעניין הוא שלאורך כל הסרט לא שודרה פרסומת אחת – אפילו לא אחת. מה מממן את השידור של הסרט?

הנה תסריט דמיוני: קשת צריכה להראות שהיא מספקת תכנים בסוגה-עלית למכרז שלה. היא משלמת X אלפי דולרים לחיים הכט כדי שיפיק "סרט תעודה". הכט מצלם, הזכיינית משדרת וכולם מאושרים – בייחוד סיסקו שקיבלה סרט שסטאלין היה גאה בו. העובדה שהצופים הולעטו בסרט מהסוג הנמוך ביותר שקיים – סרט תעמולה – לא מעניינת אף אחד.

אל חיים הכט אין לי הרבה טענות. הוא קיבל כסף ועשה עבודה (בינונית ומטה, אבל עבודה). יש לי טענות למי שאישר את הפקת והקרנת הסרט. לו אני רוצה לומר רק שלוש מילים: אתה חתיכת אפס.

שעון הדוקטורט נעצר

24 במרץ 2008

כבר זמן רב מתקתק לאחור שעון דיגיטלי בטור השמאלי של הגלוב שמזכיר לי עוד כמה ימים נותרו לי עד לדדליין האחרון להגשת עבודת הדוקטורט שלי לועדה לתואר שלישי וממנה לשופטים שיקראו אותה ויעריכו אותה.

אינני זקוק לשעון יותר.

היום בצהריים הגשתי את עבודת הדוקטורט למנחה שלי וממנו לועדה וממנה לשופטים שיחליטו האם מגיע לי תואר.

זהו רגע מרגש עבורי למרות שמוקדם לשמוח שכן כעת מתחיל שלב נוסף ומורט עצבים: המתנה לתשובה (עניין של חודשים ארוכים, למי שמתעניין). ובכל זאת, עבודה בה השקעתי כמעט שלוש שנים מחיי הוגשה ואני מקווה שהיא תחזור עם "תנו לו תואר!".

הנה כמה נתונים ומספרים על עבודת הדוקטורט שלי:

מספר עמודים כולל: 431
מספר עמודים של העבודה נטו (לא כולל נספח, ביבליוגרפיה, תקציר וכד'): 330
מספר פרקים: 5
מספר הערות שוליים: 1,550
מספר עמודים של הביבליוגרפיה: 60
מספר מנחים: האחד והיחיד, ד"ר נח עפרון.

העבודה עסקה באירועים שבהם תכונה מסוימת שהיתה קיימת בגרסה 1.0 (לצורך העניין) של טכנולוגיה מסוימת, נמחקת מגרסה 2.0. אין המדובר במחיקה של התכונה מכיוון ש"לא היתה מוצלחת" או בגלל ש"הצרכנים לא אהבו אותה". המחיקה או הגבלה בשימוש בה בוצעו בגלל שמישהו/מישוהם החליטו למנוע מהצרכנים את האפשרות להשתמש בתכונה הזו.

המקרה הקלאסי הוא מקרה פוטושופ. חברת אדובי הודתה ב-2004 ששילבה מנגנון שמונע מהמשתמשים מלסרוק שטרות כסף (דולרים, יורו וכדומה). מי שינסה לסרוק את השטר באמצעות פוטושופ יקבל הודעת שגיאה שמבהירה לו שהוא מבצע פעולה אסורה. כך, אם קודם לכן פוטושופ היתה אדישה לחלוטין בנוגע לסוג הפריטים שהמשתמש סורק, פתאום יש לה דעה! היא קובעת: זה כן, וזה לא.

המחקר שלי עוסק באירועים מהסוג הזה ומנתח את התהליך החברתי-טכנולוגי-כוחני שמתחולל ברקע שלו. בכל פעם שמטמיעים מן מנגנון מגביל שכזה בתוך טכנולוגיה ותיקה (וזה קורה לעתים הרבה יותר קרובות ממה שנהוג לחשוב), מתחולל מאבק עצום בין קבוצות שונות שמנסות להשתלט על "הפירוש הנכון" של הטכנולוגיה. בדרך הן מבצעות עוד כמה פעולות כוחניות מרתקות, חלקן מאוד מתוחכמות.

המקרים האלו מעניינים לכשעצמם אבל הם הופכים מעניינים במיוחד כאשר מצליבים אותם עם תיאוריה שאמורה לסייע לחוקר (כמוני) לבדוק אירועים מהסוג הזה אך מסתבר שהיא עושה עבודה חלקית. משום כך, המחקר שלי מציע לא רק להציץ לתוך האירועים האלו וללמוד מהם את מה שניתן (וניתן ללמוד המון על הדרך שבה מתנהל שינוי טכנולוגי, על הכוחות שפועלים ברקע ועוד), אלא גם ואולי בעיקר, לבצע רביזיה בתיאוריה סוציולוגית מצוינת (הנקראת Social Construction of Technology) שלמרבה הצער (או השמחה, תלוי בנקודת המבט), מתקשה להתמודד עם האירועים שבחרתי להתמקד בהם.

אז זהו. מחר בבוקר השעון יוסר באופן רשמי.

החזיקו לי אצבעות.
בינתיים, אני אלך להתעלף קצת.

מבחן הטווס הסביר

בראש אחד מכפולת עמודי מדור "דין וחשבון" בעיתון "גלובס" התפרסמה אתמול בערב ידיעה נרחבת שהתפרשה על פני משהו כמו 400 מילה, כמעט חצי עמוד. הידיעה מפרטת השתלשלות עניינים מרתקת ורבת תפניות, בעלת השלכות כלכליות רוחביות שעדיין קשה לעמוד על טיבן. בצדק טוענים פרשנים, שהכתבה הזו תכה גלים ותגרום לאנשי האוצר להישאר ערים עד השעות הקטנות של הלילה.

הנה הכותרת של הסיפור והפסקה הראשונה:

מושבניק הורשע בפלילים כי החזיק טווס שצווח "באופן בלתי סביר"

בית משפט השלום בנתניה הרשיע תושב המושב בית יצחק בעבירה על חוקי איכות הסביבה, לאחר שלא סילק מהלול שבמשק שלו טווס שצווח בלי הרף, והיווה מטרד לסביבה. לאור עברו הנקי של הנאשם הסתפקה השופטת אביבה טלמור בקנס בסך 500 שקל.

הערב ב"גלובס" – בעקבות חשיפת העיתון, המערכת הפוליטית סוערת:

בנימין נתניהו: "היום זה בית יצחק, מחר זה אשדוד ומחרתיים דיזינגוף סנטר".
דניאל פרידמן: "שוב בית המשפט העליון מזיין ת'מושבניקים".
אריאל אטיאס: "אני מציע לשים זמם על הפה של הטווס. התנדבותי, ברור שהתנדבותי".
זהבה גלאון: "יש להקים כאן מדינת כל טווסיה".
דליה איציק: "טווס, טווס אני מבקשת. טווס אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה".