ארכיון חודש ספטמבר, 2009

תחרות סיפורי זוועה סלולריים

30 בספטמבר 2009

קיבלתי היום את חשבונית הטלפון הסלולרי שלי (סלקום). מסתבר שמדי חודש אני משלם יותר. עוד מסתבר שבמסגרת התוכנית שלי אני קונה בנק של דקות שעליו אני משלם מחיר מופחת וכל דקה מעל אותו בנק, אני משלם מחיר גבוה יותר. ביקשתי להגדיל את מספר הדקות הכלולות בבנק – כמובן תמורת תשלום.

"אין בעיה," אמרה הנציגה החביבה "אני רק צריכה לידע אותך שלא תוכל לחזור למספר הדקות הקודם."
"סליחה?"
"כן. אתה יכול רק להעלות בחבילת הדקות אבל לא לרדת."
"סליחה?"
"מה?"
"אני רואה עכשיו שאני מדבר יותר ולכן אני מעוניין לרכוש, בכסף, עוד דקות. בעוד חצי שנה הצרכים שלי ישתנו ואני אבקש לחזור למספר הדקות שאני משלם עליו היום. לא תתנו לי?"
"לא, לא ניתן לך."
"למה?"
"ככה. כי אנחנו חברה רווחית."

בכל פעם שאני חושב שאני מכיר את כל התעלולים של החברות הסלולריות, הן מצליחות להפתיע אותי מחדש.

אי לכך, אנו מכריזים בזאאאת! על תחרות ההתעללות הסלולרית. במסגרת התחרות תתבקשו להציג את סיפורי הזוועה בהתקשרות שלכם מול החברה הסלולרית שלכם.

סיפור ההתעללות המדהים ביותר יזכה את הזוכה המאושר ב-400 דקות שיחה לכל היעדים, חינם, במחיר מופחת של 3,500 שקל, לא כולל מע"מ.

בהצלחה.

(אם הסיפור שלי לא יוצא דופן, זו עומדת להיות תחרות מרתקת במיוחד)

חופש ביטוי וצנזורה

"חופש הביטוי וההבעה הוא זכותו של כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו לומר, מבלי שיוטלו הגבלות שרירותיות על כך, בכל הדרכים המשמשות לכך: דיבור, כתיבה, יצירת סרט קולנוע וכל שאר דרכי התקשורת… עקרון חופש הביטוי הוא הרחבה של עקרון חופש הדיבור."

(מתוך הערך "חופש הביטוי", ויקיפדיה)

"צנזורה היא פיקוח ושליטה על הפצת מידע, דעות וספרות; היא מוטלת לרוב על ידי גופי ממשל. לעתים קרובות צנזורה מופעלת על נסיונות תקשורת הפונה לציבור, תוך דיכוי של דעות. הדיון סביב הצנזורה, כולל לעתים קרובות אמצעים פחות רשמיים של שליטה בתודעה, כגון הדרה של רעיונות מסוימים מאמצעי תקשורת ההמונים. המידע המצונזר נע בין מילים מסוימות למושגים ורעיונות שלמים."

(מתוך הערך "צנזורה", ויקיפדיה)

מוגש כתזכורת לאותם אנשים ששכחו מהו חופש ביטוי ומהי צנזורה.

תעלומת הקנלוני

28 בספטמבר 2009

מישהו ב"אסם" צריך לבדוק מה נסגר עם האנשים שעובדים במחלקה שאחראית על הכיתוב שמופיע על האריזות שלהם. הנה לדוגמה מה שנכתב על אריזה של Perfecto קנלוני:

200 גרם עלי תרד צעירים, מנוקים? הממממ מנוקים?!?

זה מילא. בצד השני של אותה אריזה ממש מופיעה תעלומה:

במשך כל יום כיפור ניסיתי לפענח את התעלומה: מהי כמות מספקת, וכמות מספקת של מה, יש להקפיד בשעה שמכסים את הקנלוני. המסקנה שהגעתי אליה היא שארבע שנדיבריליון אבטיחים או לחילופין שתי שמיכות פוך, הן כמות מספקת לכיסוי הקנלוני.

אם למישהו יש רעיון טוב יותר אשמח לשמוע מכיוון שאני מקפיד. מאוד מקפיד.

מהו סרט יום כיפור שלכם?

26 בספטמבר 2009

אני חושב שלרבים יש אחד יש כזה, אני מתכוון לאלו שרואים סרטי וידאו-DVD ביום כיפור ולא משחקים אותה יהודים אדוקים שנועלים נעליים מבד וצמים בכוונה גדולה רק כדי שבשאר ימות השנה יוכלו לאכול סטייק בשר לבן עם גבינה צהובה בשעה שהם דוהרים בשבת במכונית שלהם כדי לברוח מהמשטרה אחרי ששדדו את המעסיק שלהם שהוכנס לכלא בעקבות עדות שקר שהעידו נגדו בבית משפט כדי להסתיר את העובדה שרצחו את הפילגש שלהם.

במשך שנים סרט יום כיפור שלי היה מורכב מטרילוגיה: טרילוגיית "מלחמת הכוכבים" כמובן, ואני מדבר על הטרילוגיה המקורית לא על ההמשך המעפאן. אלו היו הימים שבהם היינו מכניסים לוידאו בכוונה מלאה את שלושת הסרטים (שנרכשו בחו"ל, ללא תרגום) וצופים בהם כל הלילה. אלא שמאז קצת התבגרתי (קצת) ומעבר לזה שידרו את הטרילוגיה טריליון פעם בכבלים-לווין מה שהפך את הצפייה בה לקצת פחות מרגשת.

בעבר ביקשתי המלצות לסרטים ביום כיפור (מעניין לחזור אל הפוסט הזה ולקרוא את התגובות) אבל השנה אני מחפש משהו קצת אחר. אני מחפש רעיונות חדשים למסורת חדשה של סרט-יום-כיפור. משום כך, אשמח אם תספרו מהו הסרט שאליו תמיד תשמחו לחזור ושבו תמיד תשמחו לצפות ביום הכי שקט בשנה, בהנחה שאין לכם ילדים שנכנסים כל רבע שעה הביתה עם ערימת חברים צמאים/רעבים/פצועים מנפילות מהאופניים.

ולא, סרטים צרפתיים עדיין לא נחשבים.

היו"ר באילת (2) – סיכום אירוע

24 בספטמבר 2009

גם השנה לקח היו"ר את בני משפחתו וירד אילתה.

בעבר סיכמתי את האירוע הזה באמצעות שורה של חוקים, אבחנות והתבוננויות ולכן ברצוני להוסיף רק שתי אבחנות חדשות:

16. גם אם חולפות להן שנים מהביקור האחרון שלך באילת, דבר לא ישתנה: האינטרנט במלון יקר עד כדי מושחת, העבודה הכי מחורבנת היא להיות מציל בבריכה במלון, הסיכוי שיענו לך "איך?" שואף ל-100% ונאות סמדר עדיין באזור.

17. חוק מרפי מס' 4: אם אתה מתכנן חופשה באילת בראשית חודש ספטמבר, כדי שיהיה לך שקט מההמון שצובא על המקום בחודשים יולי-אוגוסט, בימים הספורים שתשהה שם תגלה שבדיוק אז חוגגים בני-דודנו הקרובים את עיד-אל-פיטר מה שיהפוך את אילת, הטיילת של אילת והמלון האילתי בו בחרת, למקום המממממ שוקק במיוחד!

גם "שיחה" יכולה להיות סתמית

19 בספטמבר 2009

הפוסט האחרון שגלמור פרסם בבלוג שלו עוסק בשאלה שמופנית אליו לעתים קרובות: "איך אפשר לעקוב אחרי יותר מ-2,000 אנשים בטוויטר?". 2,000 זה קטן. ישנם אנשים שעוקבים אחרי עשרות אלפי אנשים בטוויטר. אחת/אחד מהם היא/הוא "שרית", שכאשר טענתי שאני לא מבין אנשים שעוקבים אחרי יותר מ-20 אלף איש ענה/ענתה לי:

מה תעשה. אשטון קוצ'ר מבין את שרית.

הטענה של גל מופיעה בפסקה האחרונה של הטקסט שלו:

טוויטר, פייסבוק ובהדרגה גם קוראי RSS כמו גוגל רידר אינם "עיתונים" אלא ערוצי שיחות. ככל שתפתחו את הברז יותר ותעקבו אחר יותר אנשים, כך השיחות אליהן תיחשפו יהיו מגוונות ומעניינות יותר. כאשר אתם עוקבים אחר יותר אנשים, הסיכוי כי כאשר תתחברו ברגע נתון "תעלו" על שיחה מעניינת יגדל וכך תפרצו את המעגל הקרוב (והסגור לעתים קרובות) של המיליה הטבעי.

אני חולק על העמדה הזו לגמרי וזאת משתי סיבות: אמפירית ופילוסופית.

ברמה האמפירית, מחקר שבוצע בחודש שעבר מצא שכ-40% מכלל הטוויטים בטוויטר הם משפטים סתומים, חסרי כל פשר, מלמול שאין מאחוריו שום דבר. למעשה, רק 8.7% היו טוויטים בעלי ערך מסוג כלשהו. לדעתי המחקר הזה, בין אם הוא רציני ובין אם לאו, שוגה. 70% מכלל הטוויטים הם כאלו, ולא 40%.

משום כך, הטענה של גל לפיה "כאשר אתם עוקבים אחר יותר אנשים, הסיכוי כי כאשר תתחברו ברגע נתון "תעלו" על שיחה מעניינת יגדל" שגויה סטטיסטית. ככל שתעקבו אחרי יותר אנשים כך תחשפו את עצמכם ליותר מלל סתום, אווילי, מעיק וחסר ערך מסוג כלשהו. ככל שתעקבו אחר יותר אנשים כך תקשו על עצמכם לדוג מתוך המלל האינסופי את אותם שמונה וקצת אחוזים של מלל שיש בו איזשהו ערך.

אני עוקב אחר 24 אנשים. לפעמים אני רוצה לעקוב אחר יותר אבל אז אני מבין שאם אעקוב אחר יותר בעצם לא אעקוב אחר אף אחד כי פשוט אי אפשר להתמודד עם מפלי הטקסט האינסופיים. ישנם אנשים שהתחלתי לעקוב אחריהם ולאחר מכן הסרתי אותם פשוט מכיוון שהם עדכנו את הטוויטר שלהם ללא הפסקה. זה מעיק בצורה יוצאת דופן.

ברמה הפילוסופית אני חושב שאחד הנזקים הגדולים (אם כי העקיפים) של עידן הווב 2.0 הוא שבעידן הזה כולם מדברים על "שיחה". בלוג הוא שיחה. טוויטר הוא שיחה. הקשר בין מותג לצרכן הוא קשר שמבוסס על שיחה. הבעיה עם המונח "שיחה" היא שמעטים מוכנים לומר בפה מלא את מה שרבים חושבים עמוק בלב: ישנן שיחות משעממות! שיחות שמתנהלות בין אנשים משועממים! שיחות מטופשות! שיחות שאם תקלע אליהן בטעות תרצה לירות לעצמך כדור בראש! שיחות בין אנשים עלגים! שיחות שעוסקות בנושאים מטופשים! — וזו רק תחילתה של רשימה.

ככל שאדם עוקב אחר יותר אנשים, כך הוא מגדיל את הסיכוי שלו להיחשף לכל השיחות האלו. אין בכך שום ערך אלא אם כן אתה אנתרופולוג של טוויטר. מכיוון שרוב האנשים הם לא אנתרופולוגים של טוויטר, אני ממליץ לכם לברור היטב את האנשים שאתם עוקבים אחריהם ושאותם אתם קוראים, אלא אם כן ממילא אתם לא קוראים את כל העדכונים האלו כי רשימת העוקבים והנעקבים שלכם היא עבורכם סוג של מדד אגו.

אוקיי, אז אם לא שיחות, אולי חדשות? גל כותב:

בין חשש לפספס חדשות משום שאתה לא עוקב אחר מספיק אנשים ומקורות לבין החשש מתסמונת של "מרוב עצים לא רואים את היער", הראשונה מטרידה (אותי) יותר.

בגלל החשש לפספס חדשות תעקוב אחרי 2,000 אנשים?!? אלוהים אדירים, זה חתיכת חשש! ובכלל, מה יכול לקרות בעולם שהוא כל כך חשוב שאתה חושש לפספס אותו, נניח בשלוש שעות או ב-12 שעות? מה יכול להתרחש בעולם שאומר לעצמי "יוווו! כמה חבל שלא שמעתי על זה בטוויטר ובמקום זאת קראתי על זה באיחור באתר אינטרנט, בעיתון או במהדורת חדשות בטלוויזיה"? ככל שאני חושב על זה אני מבין שהתשובה לשאלה הזו היא: שום דבר.

תיקון: שום דבר בריבוע.

התחל כאן

18 בספטמבר 2009

"כל התחלה חדשה קשורה לסיומה של התחלה אחרת" (סנקה)

"הצעד הראשון שמוביל למקום כלשהו הוא ההחלטה שאתה לא רוצה להישאר במקום בו אתה נמצא" (אנונימי)

"הצעד ההכרחי הראשון להשגת הדברים שאתה רוצה בחייך הוא זה: החלט מה אתה רוצה" (בן סטיין)

"למעט קו המשווה, כל דבר מתחיל במקום כלשהו" (פיטר רוברט פלמינג)

"בהתחלה נאבקתי. אמרתי שאכתוב את האמת ויהי מה. חשבתי שזה מה שעשיתי. טעיתי. אף אחד לא יכול לכתוב את האמת המוחלטת" (הנרי מילר)

**

שנה טובה.

השתחוו בפני ברוקנר ולטר "כף 1"

16 בספטמבר 2009

נחומי שלח לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות סריקה של מודעה שהתפרסמה שלשום ב"מעריב". מכיוון שאין לי את מעריב של אתמול, קשה לי לדעת האם מדובר בסריקה אותנטית או שמא מדובר במתיחה.

אני יוצא מנקודת הנחה שזו לא מתיחה ומבקש את התייחסותכם.

על בסיס הזכויות ההיסטוריות והטבעיות של בית שליימל'ה על פתח תקווה, אני דורש את הזכות להפוך את העיר לג'ימבורי ענק. כולם מוזמנים!

נשלחו מכתבי פיטורין דחופים ללשכותיהם של מר סילבן שלום, אייל גולן ואשרת קוטלר.
סתם כי בא לי לפטר.

יש לי הפתעה לקהל הקדוש

אתמול הזמינה תוכנית הבוקר המזעזעת, אפילו בסטנדרטים של תוכניות בוקר, של ערוץ 10, את "המתקשרת" אהובה שעשוע לאולפן (אין קרבת משפחה לשעשוע מהבנק). שעשוע כתבה על עצמה בבלוג שלה ב"קפה הטוש" (בו פרסמה שני פוסטים בשנת 2007, באחד מהם הזהירה מהתפרצות של הרי געש) כך:

שיניתי מהלכים מדיניים עזרתי לגדולי האומה בימים הכי קשים שלהם. הצלתי אותם מסוכנים כפולים וממפלות. עזרתי לאלפי משפחות במדינת ישראל. עובדת בעקר ע"י תקשור. קריאה בקפה. פריסת קלפי טארות ומפה נומרולוגית. היחידה בתחום החיזוי שמעניקה לכל אחד עשר דקות ראשונות חינם.

אז מה הדחיפות? מדוע להזמין את המתקשרת של גדולי האומה?

ובכן מנחי התוכנית, חיים אתגר וגאיה קורן (או העורכים שלהם, זה ממש לא משנה), היו חייבים לדעת מה יקרה עם הגרלת הלוטו הגדולה שנערכה אתמול. המדובר בהגרלת הלוטו הגדולה בתולדות המפעל: 40 מיליון שקל, או 80 מיליון שקל למי שממלא "דאבל לוטו".

ההופעה של שעשוע היתה דרמטית כמו שהיתה גרוטסקית, היתה דבילית כמו שהיתה עדות לרמתה של התוכנית שהזמינה אותה.

הנה הקטע הרלוונטי.

YouTube Preview Image

בסוף הקטע הזה, הופיע אדם משוק הכרמל, כלומר "העם", שאמר שלא כדאי לבזבז את כל המשכורת או תשלומי הביטוח הלאומי על הלוטו. שעשוע התבקשה לחזות מי מבין המנחים יזכה באיזו תחרות הפנימית (אל תשאלו אותי, זה כל כך משעמם) ושעשוע פתחה בקלפים, ערבבה ערבבה ערבבה והגיעה למסקנה שחיים אתגר זכה. השקופית עלתה והסתבר שגאיה קורן זכתה.

אם מישהו חושב שזה יפריע לתוכנית הבוקר הזו, תוכנית בוקר אחרת או כל תוכנית רדיו או טלוויזיה בארץ להזמין את שעשוע בפעם הבאה לתוכנית שלהם, מתבקש להתעורר ולהריח את הסירחון.

איגוד האינטרנט: טרחני ולא תכליתי

לפני כשבועיים סיפרתי שהצטרפתי לאיגוד האינטרנט ואתמול התקיימה האסיפה השנתית של האיגוד. האסיפה החלה בשלוש רק כדי לדחות אותה לשעה ארבע (על פי התקנון כמובן) מכיוון שלא הגיע מניין האנשים הנדרש לקיום אסיפה שנתית. אני מעריך שכ-70-80 איש הגיעו לאסיפה השנתית במה שהוגדר כאסיפה השנתית הגדולה בתולדות איגוד האינטרנט הישראלי.

החלק הראשון של אסיפת האיגוד התנהל בדמותו של הארגון: בחוסר תכליתיות מוחלט. הוא והמחיש מדוע במשך כל כך הרבה שנים אף אחד לא התעניין בו. שני הדוברים המרכזיים, רימון לוי (נשיא האיגוד), ודורון שקמוני (מי שהיה נשיא האיגוד), הבהירו כי הרצאתם תהיה ארוכה ומפורטת מהרגיל בשל הופעתם של חברים חדשים שהצטרפו לאיגוד. לאחר כן פצחו בהרצאה טרחנית וחסרת כל פשר. רימון לוי הקריא סעיפים מהתקנון שכל אחד יכול לקרוא, ודורון שקמוני נשא הרצאה משמימה וחסרת כל פשר על דומיינים. כך, במשך קרוב לשעתיים וחצי, הצליחו השניים להתיש את 30 המצטרפים החדשים שטרחו להגיע לאסיפה. באופן לא מפתיע, כמחציתם התפוגג עד השעה שבע בערב.

כאשר מישהו הציע שבשנה הבאה, במקום לקרוא את התקנון ולהרצות על תקן HTML5 החדש, יעלו את הטקסט לאתר האינטרנט של האיגוד ומי שירצה יוכל לעיין בו, התקבלה ההצעה בהתלהבות והוחלט על המקום שהחברים יבחנו את יישומה. בשנה הבאה. עוד עלתה השאלה מדוע האיגוד באספתו השנתית מתמקד בהצגת סיכום פעילותו בשנה שעברה (2008) אך לא מזכיר במילה מהו תקציבו בשנת 2009 (שלא לדבר על 2010). גם הערה זו נרשמה וכנראה ידונו בה במהלך החודשים הקרובים.

בשבע ועשרה, אחרי הפסקה קצרה, הסתבר שנותרו פחות מ-50 משתתפים באסיפה השנתית הגדולה בתולדות האיגוד ואז החלו לדון על שינויי התקנון. בשלב הזה, אפילו אני כבר הייתי צריך לחזור הביתה (אסיפת הורים) ולכן עזבתי את המקום יחד עם עורך "הארץ", דב אלפון שהעיר ביובש "כבר ראיתי נסיונות פוטש מוצלחים יותר".

אז מה למדתי?

למדתי שבסך הכל יש באיגוד אנשים שאינם מעוניינים לגרום נזק לאינטרנט בישראל. הם משקיעים מזמנם וממרצם ועושים זאת בהתנדבות. במילים אחרות, לא למדתי שום דבר חדש. עוד למדתי שבאיגוד מתקשים להצביע על משהו תכליתי אחד שהאיגוד עשה בשנים האחרונות. האיגוד מתמחה ב"לבדוק", "לשקול", "לבחון" ובעיקר "לקדם". המילים האלו ממחישות שהאיגוד מתמחה באפיון פעולתו במונחים של חוסר תכליתיות פשוט מכיוון שזה ארגון לא תכליתי. כאשר משהו כבר קורה הוא קורה אחרי שנים של "בחינה". מהעבר השני, לא חסרות בדיחות: הטענה של איגוד האינטרנט שהוא "מקדם את התרבות הדיגיטלית בישראל", היא בהחלט שעשוע הגון לשעת בין ערביים.

זה לא שאפשר לבוא בטענות, אחרי הכל כולם נותנים מזמנם ואף אחד שם לא מובטל בחיים שמחוץ לאיגוד האינטרנט. אולי אם כך, שווה לשקול לתת למישהו כסף כדי שיקדיש את מלוא מרצו וזמנו לטובת העניין.

בנוסף, למדתי שהנהלת האיגוד החליטה על דעת עצמה שהיא לא מוכנה לספר, גם לא לחברי האיגוד, מדוע האיגוד גובה את הסכום שהוא גובה על דומיינים ("אנחנו נעשה בדיקה") ובשום אופן לא מוכן למסור כמה כסף הוא גובה מרשמיי הדומיינים ("אם נספר, כל השיטה תקרוס").

לא הייתי כאן בשנות ה-50' וה-60' אבל אני מוכן לשים את ראשי, שהאסיפה השנתית של איגוד האינטרנט הישראלי דומה שתי טיפות מים לאסיפה השנתית של סניף מפא"י ביבניאל: אנשים טובים, שנותנים מזמנם לטובת מטרה ראויה, מעדיפים הרצאה טרחנית, משעממת ומרדימה על פני דיון מהיר, תכליתי וממוקד בשאלות שעל הפרק, תוך הצבת מטרות ברורות ובהירות. אחרי הכל, יש פה הרבה חדשים ואולי הם לא יודעים מה עשה הסניף מאז שהוקם על ידי מייסדי יבניאל באוקטובר 1901.