האויבים של האויבים שלי הם החברים שלי

בחודשים האחרונים אני לא ממש מחובר לחדשות. סיפרתי על זה בראיון ל"דה-מרקר" וחטפתי על זה מרני רהב ("איך אדם שאינו רואה חדשות, אינו צופה בטלויזיה ואינו מתייחס לתוכניות ריאליטי יכול להיות מחובר להוויה הציבורית בישראל ולכהן כדיקאן בית הספר לתקשורת של המכללה למינהל?"). גם אחרים העירו לי שזה לא מסוג הדברים שאומרים בראיון עיתונאי. תקפצו לי כולכם.

אני לא מחובר לחדשות כי עייפתי מהם. אני משתדל לא לצפות בחדשות בטלוויזיה כי הם סנאף, אני לא קורא עיתונים כי הם עמוסים בתוכן שיווקי ובאחרונה אפילו הפסקתי להקשיב לתכניות המלל ברדיו והחלפתי אותם בפודקאסטים מעולים. מדי פעם אני מתעדכן בכותרות, וממשיך הלאה. החיים שלי עמוסים, מתוחים ומלאי בעיות גם כך (אם הייתם אומרים לי לפני שלוש-ארבע שנים שכך אדבר, לא הייתי מאמין לכם. אני מחזיק מעצמי אדם מעורב, פוליטי ודעתני).

אבל כאשר קמתי היום בבוקר לתוך הידיעה על הקמפיין האחרון של "אם תרצו" נגד אמנים ואנשי תרבות, החלטתי שממש נשבר לי התחת מהפאסיביות של עצמי. ולכן לפני כמה דקות תרמתי כסף ל"שוברים שתיקה" ואז תרמתי כסף ל"אגודה לזכויות האזרח".

אני מודה: אני לא מעורה בפרטי הפרטים של הפעילות שלהם, אני לא יודע אם הם תמיד מדייקים או לא (כאילו שיש מישהו שתמיד מדייק). אבל כאשר ארגונים פשיסטיים מתלבשים על ארגונים כמו אלו, כאשר הם יוצאים בקמפיין נגד אנשים שתומכים בארגונים כמו אלו, אני מבין שאני לא יכול עוד להישאר בצד. אם הם היו מתלבשים על "האגודה הישראלית למאבק בחרצוגבית הביצות" הייתי תורם להם, אם הם היו יוצאים נגד אביגדור ליברמן בגלל שהוא תומך ב"קרן הישראלית לניצולי פתח תקווה", הייתי תורם לאביגדור ליברמן. למה? כיוון ש"אם תרצו", הזרוע הביצועית של ראש ממשלת ישראל, הם האויבים שלי, הם האויבים של כולנו, כיוון שבכל פעם שתראו אספסוף מתארגן, תוכלו למצוא אותי בצד השני.

אני לא מכיר את מקורות המימון של הארגונים להם תרמתי אבל אני מכיר את עצמי ואין לי בעיה שבפעם הבאה שמפיקים פוסטרים מטונפים בהם כותבים את שמותיהם של אנשים שתורמים לארגונים האלו, יציינו גם את שמי. למעשה, אני מתחבר לטענה העיקרית של "אם תרצו": זה לא בסדר שהארגונים האלו מקבלים מימון רב ממקורות זרים. הם צודקים. הם צריכים לקבל מימון גדול יותר מארגונים ואזרחים ישראלים. אני אזרח מדינת ישראל. ככזה, אני תורם למי שבראש שלי, אני אומר וכותב מה שבראש שלי, אני תומך במי שאני רוצה. בינתיים, כך אני מתרשם, זה עוד מותר.

הנה קישור לעמוד התרומות של "שוברים שתיקה".
הנה קישור לעמוד התרומות של "האגודה לזכויות האזרח".

8 מחשבות על “האויבים של האויבים שלי הם החברים שלי

  1. מעולה. יש לי תרומה קבועה לאגודה לזכויות האזרח, לא הרבה, 100 ש"ח בחודש – ואפילו מוכר במס. אחד מהדברים שאני אוהב בהם זה שהם מתעסקים בהרבה תחומים מחוץ לסכסוך הישראלי-פלסטיני, למשל זכויות פליטים, תנאים בבתי הכלא, חוק המישוש וזכויות מול המשטרה, מיגון בישובים בדווים (אלה רק דוגמאות שאני זוכר מהחודש האחרון) ובאופן כללי נותנים קול להרבה אנשים שאין להם.

    אני לא מסכים עם כל העמדות שלהם (במיוחד בתחומים כלכליים) אבל אני חושב שזה אחד הארגונים החשובים בישראל וטוב לנו אם יהיו לו יותר אמצעים. טוב, אני מקווה שהתגובה הזו במקום וזה לא נשמע כמו איזו פרסומת או משהו.

    בקשר לחדשות, זה אחד הדברים הכי מזיקים שקיימים. אני מתכוון – ממש מזיק.
    http://www.theguardian.com/media/2013/apr/12/news-is-bad-rolf-dobelli

  2. תודה על פוסט מצוין, שכנעת אותי שגם אני צריך לתרום.

    אם אפשר לשאול שאלה שלא לגמרי קשורה, מה הם אותם פודקאסטים מעולים שמחליפים בשבילך את תכניות המלל ברדיו?

  3. מרדנותם של קנאי שמאל כופה עלינו מלחמה
    |
    לדעתי, כל פעילות שמחלישה את האיתנות האסטרטגית של המדינה (למשל, חרם כלכלי שפוגע בהכנסות המדינה ממסים ובתקציב הבטחון) מדרבנת את האויב לנצל את החולשה ולעשות פעולות איבה, מקטנות ועד גדולות. לפיכך, פעילות פוליטית למען חרם כלכלי וכיו"ב היא בגדר גרימת מלחמה.
    חוק העונשין סעיף 98 אוסר על אדם פרטי לעשות "בכוונה להביא לידי פעולה צבאית נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי להביא לכך [לפעולה צבאית] ".
    ^
    אני מחבר איסור פלילי זה לשני דברים: א. "כלל הצפיות" בפלילים, לענין "כוונה": "רואים אדם כמתכוון לתוצאות הצפויות של מעשיו", ב. ההנחה המקובלת במסגרת האמנה החברתית שקימת ביסוד המשטר הדמוקרטי מניחה שהחלטותיו של השלטון הנבחר הן ההחלטות אשר להן הסכוי הנמוך ביותר להיות שגויות, לרבות בשאלת מניעת המלחמה.
    מחבור דברים אלה יוצא, לעניות דעתי, שפעילות כנ"ל היא בגדר עברת "בגידה" כבס' 98.
    השמאל הקיצוני טוען שפעילותם נגד כלכלת ישראל לגיטימית כמו הפעילות שנעשתה בזמן האפרטהייד לפגיעה בדרום-אפריקה. זה לא נכון. בדרום-אפריקה פעילות כזאת לא היתה יכולה לגרום מלחמה. יחי ההבדל (ונחיה).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *