על השפיטה

אדם שהעלילו עליו עלילת שוא לא צריך לשאת בעונש, אדם שפשע לא צריך לחמוק מעונש. במקרה של גולדבלט, אחד מהתרחישים שהוזכרו, עתיד להתרחש.

"גולדבלט יישאר במעצר בית בגלל "זכות הקורבן""

הדבר האחרון שאני רוצה לעשות, הוא להתנכל לקורבן, ולעמוד לצידו של התוקף, אבל ממקרה זה, צר לי, עולות תחושות של חוסר צדק. גולדבלט מואשם בביצוע מעשים מגונים ובאונס, האשמות חמורות לכל הדעות, אבל – ולמרות כל הזעם שצריך להיות מופנה כלפי מבצעי פשעים כאלה – הוא עדיין רק נאשם.

אם במשפט, הצפוי להפתח בספטמבר, ייקבע כי הוא זכאי, הרי שהוחזק במעצר בית על לא עוול בכפו – נענש למרות שלא פשע. אם יוחלט כי ביצע את המעשים המיוחסים לו, הרי שינכו מהעונש את פרק הזמן שבילה במעצר בית – והוא יירצה מעט (מדי) זמן בכלא. לדעתי יש טעם לפגם באופן בו מעצר הבית נמתח לתקופות ארוכות כל כך.

23 מחשבות על “על השפיטה

  1. למיטב ידיעתי, לא מנכים זמן מעצר בית מעונש מאסר בפועל. וכך יצא שחירותו נשללה לא רק לזמן שנשפט אליו, אלא גם לחודשים ושנים נוספות.
    האשם, אגב, הוא רק בשיטה הישראלית של גרירת משפטים לאורך שנים עד שאובדת משמעותו של פסק הדין. בארה"ב, אגב, זכותו של נאשם למשפט מהיר מובטחת בחוקה.

  2. יש בעיה אחרת עם כל הסיפור.
    אדם מושם במעצר, או מעצר בית, אם הוא סכנה לחברה ויש חשש שיעלים ראיות או יחזור על העבירה. במקרה הזה, אין כל חשש שמישהי תאנס על ידי גולדבלט שכן פניו מרוחים על כל העיתונים, ואין ממש חשש שהוא יעלים ראיות.

    אני הייתי מערער, אבל זה כבר עניין אחר.

  3. ר"ש העלה נקודה חשובה – והרי אנשים פחות "חשובים" מגולדבלט יכולים לבלות חודשים גם במעצר רגיל – שזה בד"כ יותר גרוע ממאסר מבחינת התנאים, ובמקרים רבים – על לא עוול בכפם. וגם הקרבן, שחושב בטעות שבכך שהביא את הפושע לדין הסתיימו יסוריו, מגלה שיעברו חודשים אם לא שנים רבות עד שיוכל לשים את כל הסיפור הזה מאחוריו, ולעתים מגלה שבעוד זמן קצר משחשב הפושע ישתחרר ויוכל אפילו לרדוף אותו – שהרי אין שום הגנה של המדינה על עדים "רגילים". בקיצור, מי שמחפש צדק עדיף שלא יחפש במערכת המשפט.

  4. אני מניחה שמעצר הבית נומק. אפשר לחפש ואפשר לשאול את הדובר/ת. אולי חששו שגולדבלט ישפיע על העדות.
    למרבה הצער, תחום המשפט לא מצליח לדמות למדע מדוייק שמתנהל בסימולטור במעבדה.

  5. שכחתי לבשר שכבר יש לי בלוג. הטריגר: סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת אהרון אמינוף. אני כותבת עליו שם בכפייתיות מדאיגה.

  6. אני לא יכול להימנע מלציין את ה-mob mentality של המגיבים בלמהנט, שכרגיל שולחים אנשים לכלא, לתליה ולכיתת יורים רק כי דיווחו בתקשורת שהם חשודים במשהו.

  7. מעצר הבית לא נועד רק כדי שלא יאנוס נשים נוספות, אלא גם, ואולי בעיקר, כדי לאפשר לנפגעות חיים נורמליים בלי לפגוש אותו במקרה ברחוב.
    לצערי אני יודע על מה אני מדבר: מדי יום הבנות שלי צריכות לפגוש, לראות, ולפעמים גם להשתתף בפעילויות משותפות עם ילד בן 10 שהתעלל בהן מינית במשך תקופה ארוכה. הוא מתחת לגיל האחריות הפלילית ולכן לעולם לא יוגש נגדו כתב אישום, אבל מאוד הייתי שמח אם היו מגבילים את צעדיו בצורה כזאת.

  8. איריס: השאלה היא למה לעצור עד תום ההליכים? הוא מסוכן לחברה? הוא משבש ראיות? איזה נימוק יש לשלול את חירותו של אדם שלא הורשע? רק כי התלוננו עליו?
    אני לא יודע אם הוא אשם או לא. יש סיכוי שכן. אבל את זה בית המשפט צריך להחליט, והוא עוד לא התחיל אפילו לשמוע עדויות. זה שדיווחו בעיתון, זו לא סיבה לכלוא אנשים לשנים.

  9. אבא'לה (8): הדוגמה שהבאת בהחלט רלוונטית להגנה על זכויות הקורבן. אבל במקום לעצור, אפשר להוציא צו הרחקה – גם לילד בן 10 ולמשפחתו, אפילו אם אין לו אחריות פלילית.

  10. מה שמעניין במיוחד בכל ההתפתחויות האחרונות של הפרשה הוא שגולדבלט הצליח ליצור לעצמו איזשהי אמינות מחודשת ואהדה ציבורית שאינה תלויה באשמתו.
    בין אם הוא אשם או לא, ניתן לראות כמה כח עדיין יש למדיום הטלוויזיוני: במחי כתבה אחת, סלחנית ומוזמנת ע"י הלקוח – הדעה הציבורית קיבלה תפנית.
    צריך להזכיר לצופים: הוא לא התעמת עם שאלות קשות, ולא בדקו את נכונות דבריו ואת אמינותו.
    הוא נתן שואו תמורת בלעדיות.
    אני שמח שהמערכת המשפטית היתה מעל זה.

  11. באותה מידה אפשר לומר שהוא איבד את אמינותו על סמך הידיעות העיתונאיות השמחות-לאיד שפורסמו כשהעניין נחשף. מזל שקבועות בחוק זכויות לנאשם; חבל שמתעלמים מהן.

  12. שאלותיך רואה שחורות מצויינות אך הן תקפות בכל מאות ואלפי העצורים עד תום ההליכים. החוק מאפשר מעצר עד תום ההליכים, לפי שיקולים מסויימים והצטברות ראיות מסויימת. מה שאמרתי שזה דבר שגרתי מאד, אז אפשר לדון בשאלה הכללית היוריספרודנטית וקונסטיטוציונית האם יש מקום למעצרים עד תום ההליכים, אבל אין מה לשאול את זה בקשר לגולדבלט דוקא רק בגלל שהוא מפורסם.

    עוד דבר קטן, יש הרבה החלטות קריטיות שמתקבלות על ידי שופט לפני שלב הראיות, ויש דבר שנקרא מעצר מנהלי שבארץ הוא כמעט בלתי מוגבל, ויש אפשרות לשלול זכות לפגוש עורך דין, וכל זה …שומו שמיים, לפני שלב ראיות או שלא יהיה שלב ראיות בכלל. כמו כן, אפשר לאשפז בכפיה (שזו שלילת חירות כולל שלילת השליטה על הגוף) ללא ראיות בכלל, כי זה ללא משפט. ואפשר לעקל ולקחת לאדם את כל רכושו ולעכב יציאתו מן הארץ ועוד דברים איומים לפני שלב ראיות במשפט האזרחי. לכן תמהתי רק על הרגישות המופגת כלפי נאשם אחד מני אלפים, רק כי הוא מוכר.
    כללית, אונס זו עבירה מסוג פשע חמור, ויש בכלל עבירות שאפשר לעצור בגינן עד תום ההליכים בלי שום צורך בשיקול נוסף, כך רצח וכולי. פה לא אמריקה שנותנים שחרור בערבות של מאה שקל גם אחרי אישום ברצח. פה זה יזרואל, אתה אשם עד שהוכח ההיפך. לא רק בדין הפלילי בכלל. אתה אשם כל הזמן ורק במקרה לא מיצו אתך את הדין.
    דוקא לגולדבלט הייתי דואגת הכי פחות. יש לו המון חברים פעלתנים (מדי) לטעמי שבטח כבר עצבנו את השופט. אבל איזה חסר בית שנעצר לשנתיים ואז מתברר שלא היה בכלל רצח שבו נחשד, או איזה אדם שהשכן שלו מוביל לאשפוזו בכפיה כי הוא עושה רעש, וכולי, זה עובר בדרך כלל בשקט במקומותנו כי זה נון אייטם. יפה שגילו את המשפט הפלילי לאחרונה, זה אקט חינוכי.

  13. העובדה שאדם מפורסם משפיעה, ללא ספק, על התהליך. ההשפעה יכולה להתרחש לשני כיוונים שונים: אדם מפורסם מקבל את הבמה ואת התמיכה מחבריו המפורסמים אף הם, אבל יכול לחטוף את האש, כשהוא הופך לסמל. מעבר לכך, שווה לנסות לראות את המקרה הזה כדוגמא לתהליך המייגע שעוברים אנשים שהואשמו, ועסוקים בלהמתין למשפט, תוך ריצוי העונש שלהם בטרם נקבע כי הם אשמים.

  14. ברוב המקרים המפורסמות פועלת במובהק לטובת הנאשם, ראה מבחן בוזגלו המפורסם. או הבדיחה המהלכת בין עורכי הדין שהשופטים קבעו שהוכחת מחשבה פלילית דרושה רק במקרה של בכירים ומפורסמים.
    יש גם מקרה שהייתי באמת הופכת אדם לדוגמא ובוחן חינוכי, אם הוא התפרסם על רקע חינוכי וראוי להעביר מסר לציבור שכך לא מתנהגים. במקרה של גולדבלט יש שיקול כזה, כיון שהוא הוצג כחינוכי לילדים וכולי.

    זכויות קורבן. אף שפעם התלהבתי והטפתי, היום הצטננתי לגמרי. זה כשל של תנועות הנשים בהבנת הנקרא. אין להוסיף למשטרה ולממסד כוח, בשום תואנה, כיון שתמיד, אבל תמיד, הוא יופעל נגד המוחלשים ולא נגד הרשעים הגדולים. התקווה שתלו באמריקה ב"זכויות הקורבן" וכל הטררם, לא הוכיחה עצמה. בסופו של דבר, הממסד לא ישנה את החברה, וכמה שפחות משטרות ומעצרים ועונשים – הרי זה משובח. אפשר לנסות להתמודד עם עבירות מין בצורה אחרת (הערה – למשל להרחיב מאד את ההגנות בפלילים לנשים ש"התגוננו" או חיסלו את התוקף) ולא רק במתן כח מיותר לממסד להתאנות לאזרח. פשוט, הבנות עדיין צריכות לעבור את השיעור במדע המדינה שהבנים כבר שכחו, כלומר, הזהר מן הרבנות המלכות וכל הרשע של עולם המשפט. משם לא תבוא ישועה בדרך כלל, רק עוד צרות שסופן מי ישורנו.
    תמיד עדיף עשרה מניאקים משוחררים על פני זכאי אחד בפנים.

  15. איריס – אני מסכים עם כל מילה שכתבת; הסיבה שאני מגיב הרבה יותר מהרגיל במקרה הזה היא שאני חש שזכויות האזרח של אנשים נרמסות כאן מדי יום, ורק במקרה הזה העניין נחשף לציבור. ואגב – יתכן שיש לשקול את העניין המכונה "פיצויי עונשין" – punitive damages – פיצוי מהתוקף לקורבן שיהיה פרופורציוני לחומרת העונש וליכולם הכלכלית של המעורבים. יכול להיות בזה מן האיזון, ובעיקר זה עונה על הצורך של החברה לפצות את מי שנפגע על חשבון הפוגע ולא על חשבון המדינה.

  16. סוגיית הפיצויים עלתה על הפרק, ובזה אני מסכימה אתך, אם כי שוב, דרושה קודם הרשעה כמובן, או הודאה והסכמה להעביר למסלול כספי. תביעות נזיקין זה עול גדול מידי על כתבי נפגעי עבירה. ולכן, יש סעיף פיצוי אזרחי למחצה בחוק העונשין אמנם די מגוחך מבחינת הסכומים אבל גם זה משהו. אתה יודע מה, בסופו של דבר חוזרים כמעט למשפט הקודם, העברי והבריטי לפני הקומון לאו, שעבירות מין היו מחוץ למשפט הפלילי, אלא בתחום הנזיקי והממוני.
    אני הצעתי פעם בחצי הומור לחזור לפתרון של המשפט העברי, והוא ? האונס אשה חייב לשאתה לאשה. לדעתי זה יהווה הרתעה הרבה יותר רצינית ממאסר. תאר לך, חייב לשאתה לאשה..זה כמובן היה תקף בתקופה פוליגמית של היהדות, אבל הרעיון בעיני גדול. הוא לא מאפשר חיפצון של האשה לצרכי סיפוק מיני. נגעת שברת קנית

    טוב גם אני ברברתי יותר מידי.

  17. נראה לי שהתכוונת להחפצה, והפתרון גרוע יותר מהבעיה – לא ידוע לי על אשה שהיתה שמחה להינשא למי שאנס אותה. כמובן שאז חשבו שהנזק העיקרי שאונס גורם הוא שהאישה אינה טהורה ויהיה קשה להשיא אותה. אני תמיד נזכר בזה כשאני שומע את המטיפים אומרים לי שהיהדות היא דת מאוד פמיניסטית.

  18. טוב, זה לא היתה הצעה לייבא את הרעיון במנהרת הזמן, היי ?
    נכון לזמנו זה היה נכון לזמנו, כמו שאומרים. אל תשכח את הרקע, אני משערת שבלא הפתרון הזה, היו אולי מוצאים אותה בבאר הסמוכה ליישוב ללא רוח חיים ?

    הרעיון היה שיש בזה נטילת אחריות לטווח ארוך. בוא נגיד שווה ערך ל – אנסת אז אתה מפרנס את הגברת עד שהיא מסתדרת ועומדת על הרגליים. משהו כזה.

    אני לא מהכתומים בענין זה.

  19. אבא'לה, אתה רציני?
    מילא שהמערכת לא מרחיקה את הילד, זה חמור מאוד.
    אבל בינתיים, מדוע אתה לא מרחיק את הילדות שלך מהסיטואציה הזאת?

    כן, אני מתכוונת שכדאי לעבור בית ספר כמה שיותר מהר. אם הצדק לא נראה ולא נעשה, לפחות הן לא יחיו בהרגשה שזה המצב הנורמלי.

  20. אביבה, הלוואי שזה היה בצחוק. העניין בטיפול. אומר רק כי לא מדובר בבית ספר אלא בשכנים שגרים 50 מטר מאיתנו באותו יישוב. פרטים נוספים – בבלוגי.

  21. הנאנסת לא חייבת להינשא לאנס, אלא יש לה פריבילגיה כזו. אם היא לא רוצה, יהיה צריך לפצות אותה כספית.
    אם היא בוחרת להינשא לו – זה לא אומר שהיא צריכה לגור איתו. היא יכולה למרר לו את החיים ואז להתגרש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *