דור הולך ודור בעעע

כצופה לא מכורה של כוכב נולד (העפתי מבט באודישנים, ונשארתי באדיקות עד הגמר), לא יכולתי להתעלם מהטקסט של עוז אלמוג בלמהנט, "דור נולד".

אנחנו דור מזוין

בחלק הראשון של הטקסט, מעלה אלמוג טיעונים שכבר שמענו וביקורת שכבר קראנו על התוכנית, כולל "ג'אנק-פוד רוחני" הצפוי, "תרבות האינסטנט" הבלתי נמנע, ו"דור של סושי בפיתה" התמוה. אבל אז מגיעות התובנות המד-הי-מות לגבי המתמודדים, וקהל הצופים של התוכנית – שלטענתו של אלמוג – חד המה. מסתבר שקוראים לנו "הדור הפוסט עדתי", ואנחנו נורא מורכבים בפשטותנו, או פשוטים במורכבותנו. כנראה שהצפייה בתוכנית מעכה לי את יכולת הבנת הנקרא.

הם קרובים לדת (בעיקר לגילויים החיצוניים והבלתי מחייבים שלה), אבל חילונים מאוד באורח חייהם (למשל, סקס חופשי ושתיית אלכוהול); הם ימניים בנטייתם הפוליטית, אך אינם מקדשים את אדמת ארץ ישראל. הפטריוטיזם שלהם אינו ניתן לערעור, אבל הם לא מעסיקים עצמם בדיונים רציניים על גורל המדינה ורחוקים משיח ההתפלצות על "אובדן הערכים". הם מסכימים שיש לשמור על "איכות הסביבה", אך זה לא מונע מהם לעשן ולחרוש את שבילי הארץ וחוץ-לארץ בטרקטורונים ורכבי שטח. השכלתם הפורמלית גבוהה בהרבה מהוריהם (בגרות, תארים אקדמיים ומקצועיים) אך בורותם מביכה. הביטלס, בוב דילן, אתניקס וזהר ארגוב יושבים בתודעתם על אותו קו גובה, ולאונרדו מעורר אצלם בעיקר אסוציאציה של צב נינג'ה, לא של אמן רנסנסי.

דברים שלא ידעתי על עצמי. טוב שיש את למהנט.

שפתם דלה ולוקה בשיבושים לשוניים, כגון החלפה בין לשון זכר ונקבה, לא רק משום שהם גדלים במערכת חינוך רדודה וכושלת, אלא משום שהיום "הכל הולך", והתביעה למשמעת עצמית, לריסון דחפים ולאיפוק היא בחזקת פגיעה בזכויות הפרט. ביקורת מחמירה (גם עניינית ובונה) נתפסת אצלם כרשעות ומביאה אותם בקלות מתמיהה לבכי תמרורים, דיכאונות והשתבללות כעוסה

וואלה. צודק. אני חייבת להפסיק עם ההשתבללות הזו.
והוא ממשיך וממשיך, ואז ממשיך עוד קצת על כמה שהם-אנחנו יפים אך ריקים, אגוצנטרים ושטוחים, רגישים מאוד אבל גם צעקנים וילדותיים, ותוך כדי חוטא בשטחיות ובזלזול בקוראיו, כשהוא כורך את כולנו בעטיפה אחת של "דור ה", ומתייג-מכליל באגרסיביות אקדמית. זו לא רדידות? אוהו.

נדמה שאלמוג הכין לעצמו תיאוריה יפה, של "דור האקס, reloaded", והוא מנסה להלביש אותה בכוח על המציאות. הפיסקה האחרונה הפילה לי את הלסת לרצפה. אילו הארות! אילו תובנות!

היכן צועדת החברה הישראלית? בנתיב הפלורליזם התרבותי, שוויון ההזדמנויות, הפרגון ההדדי ושמחת החיים, המשתקפים בתוכנית "כוכב נולד" ובכוכביה ואוהדיה הצעירים – או אולי בנתיב השטחיות, הנטייה לגוזמה, פולחן התקשורת והחומרנות, המשתקפים בהם באותה מידה? נחיה ונראה.

מוזר שלא סיים ב"יהיה טוב". מזל שאלמוג לא משתייך לדור הזה, עוד הייתי יכולה לחשוד בו בשטחיות.

45 מחשבות על “דור הולך ודור בעעע

  1. יובל , יכול להיות שעלית פה על משהו.
    בעצם אולי כל הבעיות שיש לדור המשתבלל הזה נגרמו משנים של צפייה בתוכניות הילדים בערוץ אחד.

  2. הטור שלו הזכיר לי שירים של שלמה ארצי, בנסיון להבין כיצד כל משפט – שלא לומר פסקה – מתחברים זה לזה.

    מצד שני, הרבה פחות מלודי.

  3. לא ראיתי הרבה מכוכב נולד אבל ממה שכן, נראה לי חבל שהם החליפו את ההנאה מהמילים היפות שיש בחלק מהשירים שהם שרו בוירטואוזיות ופומפוזיות של ההופעה.

    נראה לי שיהיה יותר חסכוני לעשות בדיקה של נפח ריאה באודישנים, ולפי זה לקבוע את המנצח 🙂

  4. אני לא יודע אם אני שייך או לא :
    סקס חופשי – לא , שתיית אלכוהול – כן (ד"א זה בניגוד לדת??)
    ימניים בנטייה הפוליטית- אבל סמולני בנטייה החברתית
    יש תואר אקדמי אבל אין טרקטורון
    הביטלס, בוב דילן, אתניקס וזהר ארגוב באמת יושבים על אותו קו גובה (מישהו שעושה מוזיקה, דא!!)
    ולאונרדו מעורר בעיקר אסוציאציה שלד,ד'קפריו ולא צב נינג‘ה.

    מה יהיה?? מי אני ולאן אני שייך???

  5. עוז אלמוג סך הכל חוטא במה שכל מבוגר בכל דור חוטא בו ואומר "כשאני הייתי ילד, היה יותר טוב".
    מצד אחד הוא מצביע על תופעת האמריקניזציה של ישראל בפרט, אבל לא שם לב שגם שאר העולם הולך באותו כיוון. מצד שני, בגלל שהקבוצה מתמוססת (עדה, מעמד כלכלי, דת וכד') והאדם האישי הפרטי נשאר, הוא יחפש סולידריות קבוצתית במקומות אחרים ובמקרה של האוכלוסיה כיום בטלוויזיה ובמותגים (בין השאר).
    לפני כמה זמן ראיתי סרט (בריטי) בערוץ 8 על הנושא של המותגים שהסביר את כל הנושא ממש יפה.

  6. מאוד קל לשבת על כסא המבקר/ת ולהגיד שהכל נאמר, ולכן אין אפשרות לומר אמירות חדשות, והכל שטחי, והכללתי, וסוציולוגי בגרוש, וכו' וכו'. מאוד קל כי זה נכון: קשה מאוד לייצר תובנות מחדשות ומעניינות על המציאות התרבותית הדלה שלנו (ראה ערך פרויקט הטוקבקים המפוספס של דה מרקר שמשך כאן כל כך הרבה אש.) דווקא בגלל שזה קל, מה שעשית כאן, תמר, גם קצת מרגיז. לפחות אותי, לפי התגובות. את מלינה על אלמוג שהוא מכליל ושטחי, אבל הביקורת שלך כאן מכלילה על הטקסט שלו, והיא סרקסטית ומזלזלת במידה שהיא כמעט דוחה. בתוך הטקסט שלו יש גם כמה תובנות חשובות, וגם אם הוא עטוף בז'רגון אקדמי-ביקורתי מעצבן ובשפה עמוסת קלישאות מיותרות, מעצבנת לא פחות הקלות הבלתי נסבלת שבה הטקסט שלו נקטל כאן.

  7. פיגו, אני שמחה שהגבת.
    נכון, מאוד קל לבקר, במיוחד כשהטקסט זועק לביקורת, במיוחד כשכל שורה בו מנופפת מולי בסדין אדום וצועקת קלישאות, שטחיות והכללות. אתה כותב שקשה לייצר תובנות חדשות? אדרבא – שלא ייצר. הוא כותב? שיצפה לביקורת. ככה זה עובד.
    הטקסט שלי לעג לטקסט שלו, מכיוון שהוא הרשה לעצמו ללעוג, ומי שיושב בבית זכוכית, שיזכור להצטייד בסורגים. אילו הביקורת שלו (על כוכב נולד? על המתמודדים? על ההפקה? על הצופים? כולנו כאיש אחד?) היתה קצת פחות אגרסיבית, או לחלופין, קצת יותר מדויקת בנמעניה, הייתי מסוגלת לקרוא אותה ולעבור הלאה, אולי עם איזו תובנה קטנה. אבל טקסט כל כך עמוס, דחוס ומכליל, כל כך "בואו נירה לכל הכיוונים ובטח נפגע במשהו", עורר בי דחייה ותו לא.

  8. פיגו, דבר נוסף: הטקסט שלו אינו מאפשר שום דיון ממשי או התיחסות רצינית. מדובר באוסף של סיסמאות וקלישאות שאלמוג שוטח מבלי לבסס אותן על משהו מלבד דעתו האישית. ניתוח כזה שמבוסס על לא כלום, אפשר לבקר רק באותה צורה.

  9. לטעמי יש בעיה בנסיון להבחנה סוציולוגית מנקודת מבט כביכול אוביקטיבית כלפי חברה שאתה בין אם תרצה או חלק ממנה. הנסיון לאוביקטיביות מתויג (אצלי לפחות) כהתנשאות.
    ומלבד זה, לא ממש הבנתי מה הוא רוצה להגיד. לפי הפסקה האחרונה, גם הוא לא יודע.

  10. גילוי נאות: אני די מתעב את "כוכב נולד". לא הצלחתי מעולם להבין מה מניע אנשים אינטילגנטיים לצפות בתכנית הזו, ואף יותר מכך, להוציא כסף על משלוחי הודעות SMS כדי שאיזה וואנאבי ייזכה (או לא) בתכנית חלומות.

    קראתי את המאמר של עוז אלמוג לפני שקראתי את הביקורת שלך תמר, ולתומי התרשמתי שהוא מבקר את דור הוונאביס, ולא את קהל הצופים. אם הבנתי אותו נכון, הוא רומז שבתרבות האינסטינקט, בה הרייטינג וההפקה הם החשובים, הערך האומנותי והתרבותי של המיזם די התפספס [אגב עוז אלמוג בעצמו הוא גם אומן המציג עבודות].
    אלמוג יצר הכללה לגבי הזוכים, ותייג אותם כ"דור פוסט-עדתי". הוא עשה זאת משום שהוא דווקא מוצא בגיבוש הזהות הזו משהו חיובי. הוא טוען שנתגבשה ישראליות חדשה, כמעין כור היתוך תרבותי. הוא מעיר, עם זאת, שיש חשש למפולת אל עבר השטחיות והקיטש.

    אני יכול להסכים לחלק מתגובות המטקבקים כאן, ואכן עוז אלמוג נוטה להכללת-יתר, לזחיחות ויהירות, אולם זה לא מונע מאיתנו להציב ראי כמו חברתי מול פרצופנו, ולתהות אם זו הדרך התרבותית-ישראלית בה אנו רוצים להמשיך ולצעוד.

    לכשעצמי אני חושב שעוד תכנית כוכב נולד, לא ממש תעודד יצירתיות ו/או מקוריות, אלא נהפוך הוא, היא תוביל צעירים כישרוניים להתעסק יותר בחיצוניות שלהם והיותם סלבריטאים, מאשר ביצירות האומנותיות שלהם. נינט טייב היא דוגמא קלאסית לצעירה כשרונית כזו.

  11. א.פ., אני מסכימה איתך בעניין האוביקטיביות, אבל לא בעניין הסוציולוגיה. אני לא חושבת שהטקסט הזה מייצג איזושהי עבודה סוציולוגית, או תובנות חברתיות. זה נשמע לי יותר כמו שיחה בבית קפה של מישהו שבטוח שאבא קנה לו את האמת כמתנת-סיום-תיכון.

  12. שי, כל קשר בין אומנות ובין כוכב נולד הוא מקרי. כוכב נולד היא לא תחרות שירה, אלא תחרות למציאת ידוענים חדשים (כאילו שמה שיש זה לא מספיק). הם לא ניסו להציג את עצמם כתחרות כשרונות. זו לא תחרות כשרונות, זו תחרות זוהר. האמנים האמיתיים לא מחפשים זוהר.
    כוכב נולד זה בידור.
    כל עוד זה בידור, הטפשות, העלגות והבדיחות הלא מצחיקות של צביקה הדר לגיטימיים גם אם לא נעימים. כשזה יהפוך ליותר מבידור, אז יש סיבה להתחיל לדאוג.

  13. לדחליל- אני בהחלט מסכים איתך שכל קשר בין אומנות ל"כוכב נולד" הוא מקרי (בלשון המעטה), אלא, שקשה לי להסכים איתך ש*הם* לא ניסו להציג את עצמם כתחרות כשרונות. לדעתי, התחרות כן מציגה כשרונות, והיא כן מציגה אומנים *אמיתיים*. אלא, שהמיזם, ככל שהוא נמשך וממשיך יוצר כדור שלג של רדידות, וזה גם מה שנדרש מהצעירים שמתחרים.
    התחרות היא מי נראה מאאאאגניב, מי הכי קול, למי יש הכי הרבה חברים ששולחים לו SMSים, ולא מי שר יפה ומי מוכשר. אולי יש בזה פגם, אולי לא. זו כבר הכרעה ערכית, ואני את דעתי כבר תיארתי מקודם.

    ולבלונדינית- יש מן הצדק בביקורת שלך, עוז אלמוג הוא באמת "איש של שיחות בתי-קפה". לא פעם ראיתי אותו בבתי-קפה מנהיג שיחות מעין אלו שהוא מעלה על הכתב. עם זאת, הפרופ' כן ביצע עבודות מחקר בתחום, ואפילו הרבה מהן (ראי "הצבר" ו"פרידה משרוליק- שינוי ערכים בחברה הישראלית"). אולי לקחתם את הביקורת שלו קצת רחוק מדי. נראה כאילו ממש נפגעתם אישית מהמאמר…

  14. שי, הטקסט שלו נכתב כטור דעות, ואנו משיבים בטור דעות (סוג של) משלנו.
    אפשר להתווכח על האיכויות של כוכב נולד, לבקר את ההפקה, את התהילה הרגעית שהיא מציעה למשתתפיה, את ההתמסחרות. זו ביקורת על התוכנית.
    אבל לטעון שכולנו – ההפקה, המשתתפים, הצופים – כולנו רדודים ושטחיים? מדוע? מפני שזה משרת את התיאוריה שהולך ופוחת הדור? תעשה לי טובה.

  15. כן כן כן, כולנו שטחיים, מפונקים ואגוצנטריים, לא שירתנו בצבא, גם בתפקידים קרביים וקשים, לא הוקענו את איך קוראים לו (אפרופו כוכב נולד) שהסביר שהוא לא יבזבז את זמנו בצבא, לא הלכנו עכשיו למלחמה וחלק מאיתנו לא חזר ממנה, לא רובנו בסה"כ נשארים לחיות פה, למרות שאין ספק שיהיה יותר קל במקום אחר. סורי, כל העניין הזה יותר מידי S.O.S בשבילי…

  16. אני מודה, יש לי את רגעי הרדידות שלי. זה מה שעושה אותי אדם ולא "אובר מנטש" כמו פרופ' אלמוג. אם אני צופה ב"כוכב נולד" (אני צופה, ואפילו היה נחמד שאת שידור הגמר העבירו באינטרנט כי אני בחו"ל כרגע) אני יודע שזו תוכנית רדודה ואני יודע שהם רוצים להרוויח כסף וכו' אבל אני רואה כי נחמד לי. אני צופה כי זה יופי של ריסט למוח בסוף היום/סוף השבוע. אני רוצה את השעתיים האלה לנקות את הראש.
    אני נמצא כבר בגיל שבו אני כבר לא כ"כ מבין את הדור הצעיר, אבל אני לא מתלונן. אני לא טוען שהם טובים/גרועים יותר מאיתנו. הם שונים. הם גדלו במערכת גירויים שונה.
    טוב או רע? אף אחד לא יכול לשפוט ובטח שלא כפי שאלמוג מנסה לעשות, להסתכל מתוך החברה על פניה.

  17. תמר, אולי את צודקת ואני טועה, אבל באותה צורה ייתכן שיש גם קצת צדק בדבריו של אלמוג, לא?
    שימי לב, שאני לא העליתי טענה כלפי הצופים- שהם כאילו רדודים או משהו בסגנון וגם פרופ' אלמוג לא. הביקורת שלך מוצדקת ברובה, הפרופ' המלומד הפריח הרבה סיסמאות, והכליל, שלא בצדק, ציבור שלם כ"דור XXX". אבל תהיי כנה עם עצמך, ותשאלי האם זהו סוג הבידור שאת רוצה לקבל בעתיד? (ייתכן וכן, וזו זכותך, אבל האם אין לכך השפעות תרבותיות-סוציולוגיות?)

    בשולי הדברים רציתי לומר שאני בכלל לא מסכים עם הפרופ' בביקורת שלו, אבל זה לא מונע ממני לקרוא את הדברים ולחשוב עליהם קצת. הרי זה שאני לא מחבב "כוכב נולד" לא אומר שאני מכחיש את הריגוש המחודש שהפרוייקט הזה הביא עמו. אני אישית לא מבודר מהתכנית, אבל אני במיעוט, והרוב הוא זה שקובע.
    אני חושב שאלמוג, שהוא תושב הצפון, סבל מהמלחמה, וחרה לו לגלות שיש אנשים שכל המלחמה לא ממש מרתקת אותם, אלא דווקא כוכב נולד, על כן הוא התרעם והוציא קצת קצף. יש לקחת את הדברים בערבון מאוד מוגבל.

  18. "כשאני הייתי מבוגרת, היה יותר טוב."
    מעניין אם החברה תצליח להידרדר עוד יותר מעכשיו עוד 20 שנה. כשילדים בכיתה ט' מעריצים את מנחי ערוץ הילדים, אני מפחדת לחשוב מה יהיה עוד כמה שנים. כשמישהי בת 14 חושבת שבוסטון נמצאת באירופה, אפשר להתחיל לדאוג. כשכמות בני הנוער שנחשבים ל"רדודים" (והם יכולים להיות נחמדים, אמנם מדובר בעיקר בפקאצות אבל הילדה שלא ידעה שלונדון נמצאת באנגליה היא חברה טובה שלי) עולה כל הזמן, אולי משהו באמת נדפק. השאלה היא מה זה, אני לא חושבת שעוז אלמוג עלה על הסיבה והיא בטח לא קשורה לכוכב נולד.

  19. אני מסכים עם Mabu. כוכב נולד זה רק סימפטום של מה שקורה לדור הזה (דור ה-Y?). בשבועיים האחרונים אני מסתובב בבתי-ספר באיזור השרון ומדבר עם ילדים באינטנסיביות ואני חושב שפגשתי כבר כמה אלפים. האמת היא, שלא ראיתי משהו שלא חוויתי בעצמי בתור ילד. האמת היפה יותר היא שיש המון, אבל המון ילדים חכמים. לא רק שכלית אלא גם רגשית. כבר בכיתה ב' יש איתם עם מה לדבר. בכיתה ח' רואים בדיוק אותו דבר שהיה בכיתה ח' שלי – פוסטרים של נינט, יודה וג'קו בכל מקום, מדבקות, חולצות שחורות של סליפנוט, חולצות וורודות, ערסים ופקאצות, גיקים וחנוני-על שיושבים רק בסיפריה.
    אני קורא את המקטרגים והמסנגרים על ה"דור הזה" ואני מתרגז כי זו הכללה מוגזמת. קל להגיד שיש מליון פקXצות בארץ, והבלוג(ר)יה הישראלית מלאה בשפה אינטרנטית שקשה לקרוא, שהילדים לא יודעים איפה לונדון ושהם רק צופים בכוכב נולד. אני מתרגז כי זה היה בדיוק אותו דבר לפני עשר שנים. ההבדל העיקרי הוא שעכשיו יש לכל הפאקצות איפה לכתוב, ולפני עשר שנים לא. ולדעתי, הסיבה שאנחנו לא מוקפים בבלוגרים צעירים חכמים עם הרבה תובנות היא שהם משקיעים את הזמן שלהם בללמוד את כל מה שבאמת מעניין אותם – דרך אותו אינטרנט. נראה לי, שלכל החבר'ה ה"טובים" פשוט אין ראש להתעסק בשטויות, הם רוצים לדעת עוד, ושימותו המכלילים.
    ילדי ה-80 הואשמו בטעם רע וגרמו להייטק הישראלי לפרוח. ילדי ה-90 הואשמו בזחיחות ובנטישת כל העקרונות והם חזרו מהודו ויצרו פה גישה חדשה לחיים שסחפה מדינה שלמה, וילדי ה-2000 יואשמו במליון דברים שכבר נאמרו בעשרים שנה האחרונות ובסוף כולם ישכחו להם את זה כי בעשור הבא זה יקרה שוב.

  20. Mabu – ילדים בני 14 שחושבים שבוסטון נמצאת באירופה היו גם לפני 10 שנים כשאני הייתי בגיל הזה. ההבדל היחיד הוא שבמקום שהם יתעסקו במה שהם התעסקו אז, היום הם מתעסקים בכוכב נולד.

  21. קראתי את הכתבה של הדוד ומצד שני צפיתי בעונה האחרונה של כוכב נולד שהייתה להפתעתי מהנה במיוחד. מסכים עם כל מילה שלך. וגם הייתי אומר בצורה קצת יותר בוטה שכנראה שהתיאוריה הזו התבשלה אצלו בבטן די הרבה זמן עד ששיחרר אותה בקול גדול.

  22. אבל זה לא עקרוני. כוכב נולד זה מה שתופס עכשיו, מה שהיה אז היה חרא אחר. בכל מקרה, אני לא חושבת שכוכב נולד הוא הגורם לרדידות של בני נוער. כשאני מדברת על ילדה שלא יודעת שאנגליה זה אי אני מדברת על ילדה חכמה, נגנית מחוננת שקוראת ספרים ומשקיעה בלימודים. העניין הוא שאף אחד אף פעם לא טרח להוציא מפה ולהסביר לה איפה כל דבר נמצא. ולדעתי מדובר כאן בפגם בסיסי: שנה לפני שנכנסתי לחטיבה קיצצו את לימודי הגיאוגרפיה בגלל חוסר תקציב, בשנה שעברה בכלל לא למדתי ספרות בגלל אותה סיבה. כל הידע שיש לי מגיע מתוך הרצון ללמוד ולהעמיק בנושאים שמעניינים אותי, מקריאת ספרים ומשיטוט בוויקיפדיה. רק מי שהידע באמת חשוב לו יוכל להשיג אותו, משום שהמערכת מספקת כמויות קטנות של ידע שהוא בד"כ לא שימושי ולא מעניין, ומקצצת דווקא את המקצועות שיכלו להפוך את בית הספר למקום קצת יותר מעניין לבלות בו 41 שעות בשבוע. תמיד רציתי ללמוד גיאוגרפיה, גיאולוגיה הוא נושא מעניין. חשוב לי לדעת איפה נמצאות מדינות כמו קרואטיה או נפאל. למזלי אני יודעת, אבל רוב הילדים בגילי לא.
    בקיצור, הפגם נמצא אי שם בחינוך. אבל אני תמיד מלווה בהרגשה שאני לא יודעת מספיק כי אני לא מבינה איפה בדיוק הבעיה ולמה העסק לא פועל. בעצם, באופן מוזר למדי, הדיונים כאן בגלוב הם המקור העיקרי שלי לידע על מערכת החינוך (בעיקר הודות לבלונדינית 🙂 ואני משתתפת בהם בגלל שחשוב לי לדעת למה לעזאזל ישבתי אתמול והכנתי במשך שעה וחצי שיעורים במתמטיקה, כשברור לי שאני לא אצטרך את הידע המיותר זה אף פעם.

  23. Mabu – את לא יכולה לתלות את יהבך רק במערכת החינוך שלנו (למרות שאת צודקת לחלוטין שהיא בתת-תפקוד בימינו). הרבה ממה שילדים לומדים הם לומדים בבית ובעיקר את הרצון ללמוד. אני מניח (וסליחה אם אני טועה) שההורים שלך סיפקו לך בבית סביבה תומכת ומלאת גירויים כילדה קטנה. אם לא, את מברי המזל שיש להם את זה מלידה.

    ובקשר לשיעורי המתימטיקה, תאמיני לי שאם אי פעם תגיעי לעבוד במקצוע ריאלי, זה ישתלם לך. אחרת, זה יהיה בשבילך בדיוק כמו שלימודי הספרות היו בשבילי – ידע כללי – ובימינו מלאי האובר-חוכעמים והמי-רוצה-להיות-מליונרים ידע כללי זה מצרך שימושי.

  24. Mabu, קודם כל תודה, שמחה לדעת שמישהו מתעניין במחשבות ההזויות שלי :+)

    וחוץ מזה, את צודקת שלא מלמדים מספיק. שלא מספקים לתלמידים מספיק ידע במספיק תחומים, שיש פחות מדי שעות לימוד ושהשעות שיש לא מנוצלות נכון (בהקשר הזה: במוסף ספרות האחרון של הארץ היה ראיון מרתק עם מורה ותיק לספרות, ששכחתי את שמו שכדאי לדעתי לקרוא) אבל צריך לזכור שאין שום אפשרות בעולם ללמד ילדים את כל מה שהם צריכים, או את כל מה שכדאי שהם ידעו. בעולם בו כמות הידע מכפילה את עצמה כל שנה וחצי (נדמה לי שלפני כמה זמן פורסם שאפילו פחות מזה) התפקיד העיקרי של בית הספר הוא ללמד איך, ממי וממה ללמוד ולספק לתלמידים כלים ומוטיבציה. מתמטיקה, כמו ספרות, כמו היסטוריה, כמו עוד כמה מקצועות "לא שימושיים" שמלמדים בתיכון חשובה בדיוק בהקשר הזה, היא עוד כלי, עוד צורת חשיבה, עוד דרך להבין את העולם.

    עם כל זאת, לטקסט של פרופ' אלמוג אין שום אמירה חינוכית או אחרת בעיני. הוא לא אומר שום דבר על הידע או על הערכים או על האמונות של אף אחד. מעט הדוגמאות והחיזוקים שהוא מציע לטענותיו (המתנשאות והמעט גזעניות בעיני) מגוחכים ("ההורים, המורים ויתר הסובבים עוטפים אותם באהבה אין קץ (המנצח/ת בתחרות תמיד מתחבק עם הוריו)…משום שלימדנו אותם לבוז לכוח ולסמכות (הם ספגו את המסר שכל המנהיגים הם לא-יוצלחים ומושחתים). הזקנים אינם מרבים לבקרם ונזהרים בכבודם"). האמת היא שגם אחרי הקריאה הרביעית, האסוציאציה העיקרית שהטקסט הזה מעלה בי היא "גנבו לי את המדינה" של לאה רבין ואיתן הבר.

  25. Mabu, לא שאני לא מבין ומכבד את הסיבה שבגללה עזבת – יש לי ניחוש מושכל מהי – אבל זה מעמיד אותך בעמדה שבה אין לך רשות להתלונן על נושאים חינוכיים.

    מצטער.

  26. הערונת לMabu, מכיוון שנדמה שגאוגרפיה זה נושא שמאוד חשוב לה.
    אנגליה היא לא אי.
    כמו שסקוטלנד, וויילס ואירלנד הם לא.
    בריטניה כן.

  27. דחליל- עניין הפתוח לא רלוונטי. עזבתי בגלל בעיות חברתיות (אני משערת שאתה מכיר קצת את הבנות שם- טיפוסים איומים, לא סתם חצי כיתה עזבה) ואני לא רואה למה זה אמור להפריע לי להביע ביקורת על מערכת החינוך. נכון, הייתה לי האפשרות להישאר בבועה הקטנה והלא כל כך מאושרת של החינוך הדמוקרטי, אבל עזבתי מרצוני ואני מרגישה שיש צורך לבקר את מערכת החינוך מבפנים ומבחוץ ולא לשבת אי שם ביפו ולומר לכל אלו שאין להם מקום בפתוח לסבול בשקט.

    מוטי- אנגליה היא חלק מאי. החלק החשוב זה שהיא לא נמצאת ביבשת. קטנוניות לא מועילה לאף אחד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *