נכתבו 17 תגובות לפוסט “liberty עאלק”

1. 1. יהונתן:
   4 בנובמבר 2006, בשעה 18:30

   אולי נסדר לכם תכנית טלוויזיה? כזו כמו לונדון את קירשנבאום? אתם מוצלחים ביחד בויכוח האינסופי…

2. 2. רוגל:
   4 בנובמבר 2006, בשעה 18:39

   ולא יכולת, בשמה של ההגינות לפרסם את הטקסט שלי בלי הפרעות וקריאות ביניים, מה?
   חכה שאני אתפוס אותך! :)

3. 3. מוסיף:
   4 בנובמבר 2006, בשעה 18:42

   יותר קל להגיב ככה. זה בסדר גמור.

4. 4. ניצן ו.:
   4 בנובמבר 2006, בשעה 18:43

   אז ככה נראה פליימינג של סמולנים

5. 5. עידן:
   4 בנובמבר 2006, בשעה 19:09

   שיואו, מוסיף, זה מה זה מדליק אותי כשאתה נהיה כזה… סוציאליסטי… ונוקב…

   אהמ.

   לגופו של ענין, כדרך אגב, כהערת אגב, ועל אף שכך, המשפט המסכם של רוגל, בענין העובדות שהן תמצית חקר האמת, דווקא אתו יש לי, אה, בעיה מסוימת. כי בעידן הדיגיטלי שלנו העובדות, כמו שהוכיח הצלם ההוא מביירות שהינדס תמונות של ההפצצות של צה"ל והביך את רויטרס, ניתנות בקלות לעיוות דרך הצגה מגמתית ומכוונת. דוגמה? קחו חינם. לאף אדם שחי כאן במדינה בקיץ אין שום ספק שהמערכות הממסדיות קרסו בצפון, שהמדינה נתפסה כשערוותה בידיו של נסראללה, ושהציבור שם הופקר לחסדיהם של הסוכנות היהודית ושאר נדיבים יהודים. כל זה לא הפריע לאולמרט לצאת למסע הופעות מיד עם הפסקת האש בכל הצפון ולהציג תמונה הפוכה לחלוטין – ולצאת מזה בלי שום בעיה, כאילו כלום לא קרה. אגב, רוגל, מעניין אותי לדעת מה בדיוק אומרת התאוריה הליברטריאנית שלך על מצבים קיצוניים כמו מלחמה: האם גם אז הממשל אמור להניח לציבור להגן ועל עצמו ולהסתדר בכוחותיו, ואם לא, מהיכן בדיוק אמורים להגיע המשאבים להגן על הציבור, לפנותו מאזורי מלחמה ולדאוג לבעלי עסקים שנפגעו במהלכה?

6. 6. רוגל:
   4 בנובמבר 2006, בשעה 19:21

   עידן,
   ההשקפה הליברטריאנית (שד"א אני לא היחידי מקוראי הגלוב שמקורב אליה) גורסת כי תפקידה של המדינה, כמגינה על זכויות הפרט, לעסוק בבטחון ובבוררות (בתי משפט). מקרה של מלחמה – על כל מה שמשתמע מכך הינו בהחלט בתחום אחריות הממשל (מקומי או ארצי – זה כבר דיון נפרד הנגזר מהמבנה הפוליטי הספציפי של המדינה).
   זה לפעמים מעניין שהממשל עסוק בתחומים כל כך רבים שהדברים הראשונים שמוקרבים הינם אלו שהם ההצדקה היחידה לקיומה של ממשלה.
   אני מקווה שעניתי על השאלה.

7. 7. רוגל:
   4 בנובמבר 2006, בשעה 19:39

   הקראנו את התגובה של מוסיף וזאת התגובה שקיבלנו

8. 8. טרול מחמד:
   4 בנובמבר 2006, בשעה 20:33

   אני מבקש שמישהו יתרגם את הפוסט הזה לעברית,כדי שאוכל להתייחס.
   להבא אני מבקש שיכתבו כאן רק בעברית.
   תודה מקרב לב על ההתחשבות.

   יובל הרבה כאן לא מבינים מה כתבת.
   ואם הם קראו יותר מ 10 שורות,
   בטח כבר לקחו כדור אקמול.

   בכלל כדאי לשים תמרור אזהרה כאשר יש פוסטים כאלה.

9. 9. אנקדוטות » האם יש סיכוי לשינוי?:
   4 בנובמבר 2006, בשעה 21:22

   [...] האם יש סיכוי לשינוי? yanivmuli הבוקר קראתי את הכתבה הזו בעיתון "הארץ". שיתפתי את אימי והיא הזדעזעה. בצהריים גם לי נפל האסימון בצורה מוחשית יותר. מסתבר כי האחיינית שלי הגיעה לגיל שאפשר להתחיל להיות שפחה (למזלה היא נולדה בארץ ולא באפריקה). בספרו "העולם הוא שטוח" מתאר תומס פרידמן את תהליך הגלובליזציה. בין היתר הוא מביא שם נתון ולפיו על מנת להציל מישהוא בארה"ב נדרשים כמה מליוני דולרים בעוד רק כ – 100 דולר נדרשים לאותה משימה במדינות הנחשלות (למשך שנה). כשאימי שמעה זאת היא מיד נרתמה לאמץ משפחה או שתיים נזקקות, לפדות את הילדים ושאלה איך עושים זאת. בציניות אמרתי לה שבטח התרומה תיבלע לכיסו של מנהל עמותה זו או אחרת וכדי לוודא כי אכן מתרחש משהוא עליה ליסוע לשם ולהעביר את הכסף מיד ליד. הגיע הערב, קראתי את הפוסט של מוסיף, ראיתי את הסרטון שצרף, והרחמן שבי התעורר. האם באמת ניתן לעשות משהו? מי שמכיר דרכים מעשיות לעזור מרחוק? מקווה שכן. [...]

10. 10. יובל:
    4 בנובמבר 2006, בשעה 21:40

    טרול – אתה נחלש.
    בדוק שוב מי כתב את הפוסט הזה.

    ללא קשר, אינני זוכר שמישהו מחייב אותך לקרוא כל פוסט ופוסט בגלוב.

11. 11. טרול מחמד:
    4 בנובמבר 2006, בשעה 21:52

    יובל,
    זה רק מוכיח את מה שכתבתי.
    התחיל הכאב ראש יצאתי מאיזון טוטאלי בזמן התגובה.
    באמת פוסט קשה.

12. 12. גלעד:
    4 בנובמבר 2006, בשעה 22:27

    הקישור לחומרים של TED שווה ביותר.

    פוסט מעולה, שאפו מוסיף, לי יש עמדה ברורה בנושא, והיא נוטה לכיוונו של מוסיף. גם אני הייתי שבוי פעם במודל הקפיטליסטי, ואולם לאחר שיצא לי לבקר באפריקה ,דרום מזרח אסיה, צפון אמריקה ולאחר כמה שנים טובות באוסטרליה, ביחד עם מודעות הולכת וגוברת לבעיות איכות הסביבה, שיניתי את השקפת עולמי מקצה לקצה. ולא, לא הייתה פה שום אינדוקטרינציה.

    מדינת ישראל יכלה לתמוך במודל שמעדיף את הגישה החברתית גם בימינו. לא ניתן לטעון שהגמישות והיצירתיות המחשבתית שיכלה לתמוך בשינויים באג'נדה הכלכלית והחברתית בישראל אינן קיימות. לצערי המשאבים והאנרגיות הללו, שיכלו להביא את המדינה בקלות לרמה של כלכלה סקנדינבית, כולו לאחר מלחמת ששת הימים במדיניות הממשלה עד היום. עיוותים כגון חוק ההסדרים ושחיתות שלטונית מוחצנת ומדהימה לפי כל קנה מידה מונעים ממדינת ישראל להתפתח לכיוון הרצוי, או אפילו לנסות לאמץ מודל כלכלי ייחודי. המודל שרץ כרגע הוא בעצם שילוב תפלצתי של מודל כלכלי אמריקאי עם נורמות מוסר כלכלי, חקיקה ורמת ענישה של מדינה מתפתחת בדרום מזרח אסיה, כל הסלט הזה מעורב בשרידי הכלכלה הסוציאליסטית שהייתה בארץ בשנות ה50 וה60.

13. 13. ערס פואטי:
    5 בנובמבר 2006, בשעה 1:45

    לא זוכר מי כתב את זה, נדמה לי שדווקא הארלן קובן – אבל מעניין למה כשאנשים נהיים מסודרים בחיים, בלשון המעטה, ישר כואב להם שהעניים והאמהות החד הוריות גוזלים מהם משהו.
    לרוגל – כל מה שאמרת היה נכון אם היתה עמדת התחלה שווה לתחרות. אבל כשאין חינוך בסיסי, כשנשללת במכוון אפשרות לתחרות הוגנת, כל מה שאמרת הוא הקישוט על העוגה, הפקיד המתחסד של הפחה מול האריסים והצמיתים. כששרי אריסון, לדוגמא, מקבלת במתנה את בנק הפועלים – תקרא כאן למטה, היא לא הוציאה גרוש מסריח אחד מהכיס – ובתמורה בוכה כשהרווחים שלה מצטמצמים (לכאורה, שוב, תראה בלינק) מה שמתחשק לעשות עם הטיעונים "המוסריים" שלך זה די להקיא. זה מוסר כמו שפרסומת של סלקום זו אהבה.
    זה מוסרי לגנוב ממני כדי שלכפית הזהב תהיה ריבה מפלאטינה? כי מ.י. נכסים היא החברה שלך ושלי ושל כל אזרח כאן, לכאורה.
    מוסרי עלק.
    כל אדם חושב שהוא מוסרי. אפילו מפקדי המחנות (ואני *לא* משווה אתכם) חשבו כך. אבל אתם טועים. אתם לא מוסריים – אתם מתיפיפים. זה קצת מגעיל.

    http://www.yesod.net/hevra/6/6-13.htm

14. 14. רוגל:
    5 בנובמבר 2006, בשעה 2:54

    ההנחה המובלעת שמי שמאמין שלאחרים אין זכות מוסרית לגזול ממנו, הוא בהכרח מבוסס כלכלית- לוקה בחולשה לוגית ועובדתית. אבל זה לא מפתיע במיוחד, זה למעשה מוטיב חוזר. זה אפילו קצת מצחיק שבמקום להתמודד עם הנושא מתקיפים את הטוען, גם אם אין שום מידע עליו.
    ראשית אתם צודקים, כולכם – שרי אריסון היא מנובלת לא קטנה (להבדיל מאבא שלה דרך אגב) אבל לטעון שביבי או אולמרט מייצגים קפיטליזם אמיתי או גישה ליברטריאנית זאת שטות. ביבי, אולמרט ועמיר פרץ (כן, הוא באותה סירה) הם העונש שלנו על זה שנתנו לממשל את הכח להשפיע על המשק. והרי זה ברור שלאנשים מסוגה של אריסון תמיד תהיה השפעה רבה יותר בחצרות השלטון מאשר של איזה ערס פואטי. אבל כאשר השתמשת בכוחו של השלטון לכפות חלוקה של עושר – שלא אתה יצרת, נתת את המפתח לאותם שמשחר ההיסטוריה יודעים איך להלך בחצרות השלטון ולקנות כוח שלא הם יצרו.
    אבל רגע, לפני שאתה מקיא אולי תספר לי מה קרה לשאר הנכסים של הסתדרות העובדים בא"י? אולי תוכל למנות את ההצלחות הכלכליות של אותם מפעלים שנוהלו ע"י הקולקטיב? או אולי על הצדק החברתי שהדגימו בכך שהתמוטטו אחד לאחד במחזה אדיר של כשלון הסוציאליזם. אבל למה להפריע לצדקנות פואטית עם עובדות?
    העובדות הם שהסוציאליזם הוא זה שהיה ראוי להתקרא חזירי. בשמם של מדוכאי העולם הוא מונע מבני המעמד הבינוני את הדברים אשר עבורם הם עמלו והרוויחו ביושר. בשם השיוויוניות הוא מונע ממעמד העובדים יותר ויותר דברים ההופכים למותרות. האם זה צודק שעובד יצטרך לעבוד 4-5 חודשים בשנה לממן את המיסים שנגבים ממנו? הכדי שהכסף יחולק לפי סולם הערכים של משהוא אחר (ויהיה זה ביבי או מוסיף?).
    זה אולי נשמע סקסי, ובטח מאוד פואטי, אבל להיות נדיב על חשבונם של אחרים זה לא נדיבות ולא צדק.

15. 15. מוסיף:
    5 בנובמבר 2006, בשעה 13:27

    רוגל, זה מדהים. מי הופך עבור מעמד העובדים את הדברים האלמנטריים ביותר – החינוך והבריאות למותרות? אני או "השוק החופשי"?

    והנה עוד דוגמא לסמירטוט העובדים על-ידי "השוק":
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3323689,00.html

    עבור האנשים האלה (ועוד רבים אחרים בישראל) החיים עצמם הם מותרות. למה אליהם אתה לא מתייחס בחמלה? הם לא עבדו מספיק קשה? לא מגיעה להם איזושהי הגנה מפני המעסיקים הנצלנים שלהם?

16. 16. אורי:
    14 בנובמבר 2006, בשעה 1:00

    מוסיף יקר, צר לי, אך כאשר כתבת "רוצים לדעת כלכלה באמת? תקראו את מרקס" ייתרת בבת אחת כל צורך בתגובה נוספת. לחשוב שאפשר ללמוד כלכלה ממרקס יכול לחשוב רק מי שלא מבין בכלכלה, מי שלא קרא את מרקס או שניהם גם יחד.

17. 17. רוגל:
    14 בנובמבר 2006, בשעה 1:07

    אורי, תזהר אתה מצטרף לעדת המשוקצים:)

הוספת תגובה משלך