מייקל ארינגטון כתב באחרונה פוסט יוצא דופן בו הוא נזכר בערגה בימים הטובים שבהם נכנס לביזנס (2005) לעומת הימים הנוכחיים שבהם הבועה משתלטת על הסיליקון וואלי, תקופה שבה כבר אי אפשר לשבת על בירה והמבורגר ולדבר על יזמות כי כולם מדברים רק על כסף-כסף-כסף כל הזמן. הוא כותב על משרדי יחסי הציבור האגרסיביים, על קרנות הון הסיכון שמחפשות על מי לזרוק כסף ועל הדרך שבה מנכ"לים לוחצים עליו ועל הצוות שלו לכתוב עליהם כאמצעי לגיוס עובדים והון.

בקרב הבלוגרים האמריקאים יש כבר מי שמגיבים לארינגטון ולטענות שלו ומתפתח דיון די צפוי על תפקידה של התקשורת ועל השאלה האם אכן הבועה הנוכחית מזכירה את הבועה הקודמת.

די משעשע לראות את מי שהוא במידה מסוימת תוצר של הבועה הנוכחית נזכר בסוג של נוסטלגיה בתקופה שבה הכל היה אחרת (כולה לפני שנתיים, כן?). אולי זה פשוט קשה לראות מה קורה סביבך כאשר אתה בתוך העניין ועדיין, סימני הבועה היו באוויר כבר בראשית 2005:

בדיקה קצרה של האירועים שהתרחשו בתקופה האחרונה, מלמדת שהבועה דוהרת לכיווננו במהירות שיא, שמניות האינטרנט שוב מזנקות בלי שום סיבה ושכספים של קרנות הון הסיכון שוב נשפכים על חברות וטכנולוגיות הזויות.

(האח הקטן, שם)

רק להזכיר שגם ב-99 התפרסמו טקסטים של אנשים שהודו שהם פועלים בתוך בועה ועדיין חלפה שנה נוספת עד שהבועה התפוצצה כך שמוקדם לקבור את החגיגה הנפלאה שכולנו נהנים ממנה.

בהערת אגב, ומבלי רצון להעיר סוסים מתים מרבצם, ברצוני לחזור לחצי דקה ל"פרשת גרימלנד". נראה שארינגטון התחיל להבין את הפונקציה שלו בבועה וזה מעציב אותו. גרימלנד החל את המהלך של ארינגטון כאשר כתב פוסט בו נדמה היה שגם הוא מבין את חלקו ואז בא לכאן כדי לספר שראוי לפרסם "כל פסיק" של מורן. נו טוב, ארינגטון הוא לא.

בתגובותיו לפוסט, הרבה גרימלנד לרמוז על עבודת התחקיר המעמיקה שביצע לפני הראיון עם דב מורן, על בדיקה בארכיונים ועל הישג עיתונאי בכך שחשף שמורן פועל בשוק הסלולר. בתגובה מס' 29 הוא העיר כי הידיעה על דב מורן הופיעה "בנוסח כזה או אחר" גם במעריב ובגלובס. מה שהוא לא הזכיר שלפחות בגלובס (אין לי מעריב) לא היה אזכור של חברת הסטארט-אפ של מורן. בררתי למה: האם הוא היחיד שביצע עבודת ארכיון? למרבה הפלא, התשובה היא חיובית; הוא עשה עבודת ארכיון מפוארת.

כאמור, אני לא רוצה להיכנס לסיפור הזה שוב (עייפתי מהטרולים – וגם הבטחתי שלא לעסוק באיש) ובכל זאת הנה ציטוט מידיעה שהתפרסמה ב-21.12.2006 (לפני חמישה חודשים) בעיתון קטן. קוראים לו הדה-מרקר:

מורן הקים לאחרונה חברת סטארט אפ הפועלת בתחום הסלולר. לחברה כבר יש שם אך מורן לא חושף אותו עדיין. החברה מעסיקה כ-10 עובדים ופועלת מכפר סבא, מאותו הרחוב בו שוכנים משרדי אם סיסטמס-סנדיסק. "אני לא מפתח טכנולוגיה אלא מוצרים, ואני אחפש את השוק הגדול… אפשר להביא את זה להיות סיפור הצלחה עוד יותר גדול מזה של אם סיסטמס..", הוא אומר.

למי שהספיק לשכוח הנה הסקופ של גרימלנד שהתפרסם ב-20.5.2007:

"לא באתי להקים חברה קטנה שתימכר ב-100 מיליון דולר. המטרה שלי היא לעשות משהו שישנה את פני עולם הסלולר… אינפון צפויה להיות יותר גדולה מאם-סיסטמס"… הסטארט אפ של מורן פועל באותו רחוב בו פועלת אם-סיסטמס בכפר סבא. עד עתה גייס למעלה מעשרה עובדים.

באמת שאין לי עניין להיטפל ל"מטרות חלשות" כמו גרימלנד (ומיקרוסופט. וגוגל) ואין כאן עניין אישי אבל מי שמפרסם ומפמפם אוויר חם (שמסתבר שפורסם בתחתית ידיעה, כהערת אגב כבר לפני חמישה חודשים) ואז מנפנף בו כהישג שיש להתגאות בו, הוא מישהו שצריך לקרוא את הטקסטים שלו בזהירות.