איך גיליתי את ה-www

בעקבות ההזמנה של כרמל ויסמן, ושל יהונתן קלינגר, אני מביא את סיפור ההיכרות שלי עם הוורלד ווייד ווב.

השנה היתה 1994, החודש היה אוגוסט, ואת ה-www גיליתי דרך הטלפון הציבורי של בסיס הטירונים המאובק והמיוזע שבו התחלתי את שירותי הצבאי. “זה משעמם” הודיע לי אחי הקטן בשיחת הטלפון הראשונה שערכנו אחרי התקנת הפלא בבית ההורים. “מה עם התמונות, הוידאו והאנימציות?” שאלתי בפליאה*, ואחי השיב: “אין. זה איטי, אין מה לקרוא, ובכלל אין תמונות.” ייאוש מילא אותי. לא בגלל החדשות שסיפק לי אחי, אלא בגלל שניזכרתי שיש לי שמירה בשלוש בבוקר.

בשיחת הטלפון הבאה שלי עם אחי, הבנתי שעדיין יש מקום לתקווה. “דיברתי עם אנשים ביפן” הוא הודיע לי, “מתחברים לתוכנה, ומדברים עם אנשים מכל העולם”. המחשבה על כך שקיים עולם מחוץ למחנה הטירונים מילאה אותי שימחה גדולה. בשבתות, כשיצאתי לחופשה מהטירונות, נהגתי להסתכל על אבא שלי ועל אחי כשהם מתחברים לאינטרנט. קולות החיוג של המודם היו מרדימים אותי, ובימי ראשון הייתי מתעורר וחוזר לבסיס.

אחרי הטירונות (והקורס שאחריה), התחלתי שירות צבאי באחד מבסיסי חיל האויר. במהלך כמעט כל תקופת השירות הצבאי שלי יצאתי לחמשוש אחת לשבועיים. כל חופשה החלה ביום חמישי בערב והסתיימה ביום ראשון בבוקר, ובכל ערב שבת היינו יוצאים קבוצה קטנה, קרובה, ומלוכדת של חמישים ומשהו איש בערך לבילוי סולידי באחד ממועדוני החיילים שפרחו באותה תקופה תחת כל עץ רענן**. מיום חמישי בערב ועד תחילת הבילוי, ומסוף הבילוי ועד ליום ראשון בבוקר הייתי בספירה אחרת. הייתי ב-IRC.

הימים היו ימי טרום העברית ברשת, כל הצ’טים היו באנגלית, רוב המצ’וטטים, גם בחדרי הצ’ט הישראלים לא היו ישראלים, ומשהו בהחלט תפס אותי שם. בנבכי חדרי הצ’ט של שרתי ה-IRC, הרגשתי חופשי. יכולתי לדבר על פוליטיקה עם גולשים מצרים ולבנונים, על החיים הטובים כמגלגל ג’ויינטים בפרברי אמסטרדם עם בחור ההולנדי, על קולנוע דיברתי עם בחורה אמריקאית, ועל אנימה ומנגה עם אנימטור יפני (!!!), אבל בד”כ העברתי צחוקים ושיגועים בערוץ #israel, שבשלב מסוים גם הפכתי בו למודרייטור (והייתי חושב שבוע שלם על התגליין שאני אתן לו במהלך הסופ”ש). תיאור מעניין יותר של התרחשויות ה-IRC של אותה תקופה, ניתן למצוא אצל כרמל.

עם הזמן, עבריש, ואפילו עברית של ממש החלו להשמע בחדרי הצ’ט, וחדר צ’ט בשם #israel_army (אם אני זוכר נכון) נפתח. דיברו בו עברית, החליפו בו מידע על מסיבות חיילים, וחלקו סודות צבאיים. מהחדר הזה התחילו לצאת לחדרים ספציפיים יותר, כמו זה שנשא את שם הבסיס שבו שירתתי. היו שם ארבעה חיילים מהבסיס, וחיילת אחת שסירבה בכל תוקף להזדהות (אבל סיפקה הוכחות לכך שהיא בהחלט משלנו, ושימחה אותנו מאד). אחד מהחברים בצ’ט שירת איתי בטייסת והתגלה כבחור מצחיק, גיק אמיתי, ובעל אתר אינטרנט משלו (!) ב-Geocities (!). העובדה שהיה לבחור בן גילי, שמשרת איתי באותה טייסת ממש, אתר (!!!) באינטרנט (!!!) מילאה אותי תדהמה. כשאותו בחור הסביר לי כמה קל להירשם לגיאוסיטיז ולפתוח אתר, לא יכולתי לחכות כבר לחמשוש הבא. כשהוא הגיע, מצאתי אובססיה חדשה.

האפשרות של מעבר מנוכחות רשת בינלאומית ואינטר-גלקטית, אבל קצובה בזמן, לנוכחות קבועה, שאינה תלויה בחופשות שלי מהצבא הסעירה אותי עד מאד. “זה כמו להיות בטלויזיה” חשבתי לעצמי והקדמתי את זמני. מאד. אין ספק שעשיתי עם המחשבה הזאת את המיטב שיכולתי לעשות באותה תקופה, והקמתי את מה שהיה כנראה פורטל הבילויים הישראלי הראשון לחיילים. באנגלית, ובאמצעות עזרים גרפיים הולכים ומשתכללים, תיעדתי את סצנת מסיבות החיילים הפרועה של אזור השרון והשפלה. לא היה לי טראפיק, אבל זה לא היה חשוב, היה לי אתר באינטרנט, וידעתי HTML. העולם ללא ספק היה פרוס כשטיח אדום למרגלותיי.

את ה-IRC נטשתי בהדרגה, עבדתי יותר ויותר על כישוריי כבונה אתרים, והתכוננתי לשיחרור שלי מהצבא. השנה הייתה 1997, באינטרנט הישראלי היו כבר וואלה, ונטקינג, שזכו ליחסי ציבור נאים, אבל את התשובות לשאלות שהטרידו אותי אז כמו “מהו האינטרנט? ולאן הוא הולך?”, קיבלתי ממגזין האינטרנט פורץ הדרך מוניטור***, מעידו אמין, ומהקפטן שלנו.

הרבה מאד דברים קרו לי באותה תקופה ואחריה באינטרנט, אבל קצרה היריעה. בכל מקרה, בין 1994 ל-1997 בהחלט קרה משהו ששינה את חיי, וזה לא היה רק הצבא.

*תמונות, וידאו ואנימציות הבטיחו באותה תקופה בן דוד שלי, ותוכניות טלויזיה על מחשבים שהקדימו את זמנן.
** היום כל המועדונים האלה הם גני אירועים. באחד מהם התחתנתי.
***למי שלא הבין, צריך לגרור לצדדים את הפריימים של המסך. בטכניקה הזו של פריים בתוך פריים בתוך פריים הרביתי להשתמש באותם ימים כדי להרשים בחורות. זה לא עבד.

להמשך המשחק אני מזמין את עידן, ליאור, רוגל, תומר ליכטש, שגיא חמץ, גדי שמשון, ועמנואל רוזן.

נכתבו 24 תגובות לפוסט “איך גיליתי את ה-www”

  1. רועי:

    כיוון שאני לא בלוגר, או גלובר, הרשתי לעצמי להזמין את עצמי למשחק הזה.
    הכרתי את האינטרנט כשהייתי בכתה ב’. זה היה שנת 97′, ואת החיבור קיבלנו מהדוד על דיסק אדום[באותה לתקופה זה היה מקובל לתת במתנה חיבור לאינטרנט]. החיבור היה לחצי שנה וכל פעם שהתחברנו הועברנו למסך עם כל ספקי השירות של אותה תקופה ותמיד בחרנו בבזק[למה? אין לי מושג. תמיד רציתי לבחור באינטרנט זהב]. בהתחלה הכל היה נחמד, גלשתי לי בוואלה לפעמים, שמעתי שמועות על תוכנה מדהימה שאפשר לדבר בה עם חברים ויש אותה בעיקר לאחים גדולים, זאת אומרת ICQ. כעבור כמה חודשים נגמר המינוי שנתן הדוד והיינו צריכים לשגע ת’הורים שיחברו אותנו באופן סדיר. כשסוףסוף חוברנו באופן סדיר, הורדתי ICQ, פתחתי חשבון, ומאז עברו עליי הרבה דברים. פותתי על ידי בוט, הרבה ילדים קראו לי אחי, איבדתי את החשבון, מצאתי את החשבון, אז נטשתי ת’תוכנה לטובת המסנג’ר ולפני שנתיים בערך גיליתי תוכנה חדשה ומופלאה, קראו לה מירק. בינתיים עזבתי ת’מירק, ואני סתם רועי שלפעמים טיפש ולפעמים חכם, יש לו מסנג’ר והרבה אתרי טורנט[שהוא מוכן לחלוק במחשה עם כל המבקש].

    אה ומוסיף, פוסט טוב.

  2. רועי:

    וד”א, יש לי רעיון בשבילך, אתה יכול במקום ההערות בסוף הפוסט, אתה יכול פשוט לעשות קישור לאתר שהוא יהיה הקישור, או לסתם כתובת ריקה, ובטקסט התיאור של הלינק[האלו שתמר משתמשת בהם] לרשדום את ההערה. אבל זה רק רעיון.

  3. רועי:

    וד”א, מוסיף, אני מת עלייך, אני רוצה להיות הכתם בפרי שלך!

  4. שווה קריאה:

    איך גיליתי את ה-www…

    השנה היתה 1994, החודש היה אוגוסט, ואת ה-www גיליתי דרך הטלפון הציבורי של בסיס הטירונים המאובק והמיוזע שבו התחלתי את שירותי הצבאי. “זה משעמם” ה…

  5. אמיר:

    אחחחחחחחחחחח כן כן, הימים ההם שבדיסקט היה חור… שבמודם לא היו יותר מידי סיביות הוידויים של חלוצי האינטרנט הישראלי.

    ב’אנה אתה צעיר לאללה. לא עברת טירונות בביביאסים? בטיוויטל?
    (ואני תרמתי שתיים שלוש כתבות למוניטור)

    ויובל…. אתה רואה? במקום שיכתוב על הפעם הראשונה שלו (עם שימת דגש מיוחדת ומורחבת על הגועל נפש) הוא כתב על ה-www הראשון שלו. איפה תמר כשצריך אותה?

  6. It looks obvious » Blog Archive » How I learned to stop worrying and love the web:

    […] Mosif decided to infect the net across the ocean with the viral game in which a blogger tells when and how they discover the web and to invite five more bloggers to the confess how long are they Internet users. In the Israeli Blogsphare it developed rather nicely and produced very interesting posts. […]

  7. אמיר:

    אפרופו סקס, הנה הטירונות שעשיתי על “סקס באינטרנט” – ממוניטור, בשם בדוי, אלא מה
    http://monitor.corky.net/issue3/xxxpass/

  8. עומר:

    מוסיפיניו – מה היה הניק שלך ב-#israel? אולי הכרנו באותה תקופה.

  9. חתול אדיש:

    אני התחלתי להתענייין באינטרנט אחרי שגיליתי את הפורנו. (אני מקווה שמתי גולן לא קורא פה את התגובות)

    במשך שנים היתה לי התנייה פבלובית של זיקפה כששמעתי את הרעש של המודם (איייייייאהההההאוואייייייייאיייייי תדם תדם אייייייית )

  10. רועי:

    חתול אדיש, אתה יודע שבאוסטרליה, הצליל של המודם, מתנגן הפוך? יענו מהסוף להתחלה? וגם שמה, רק הגזים של הגינס עולים למעלה, בעוד הגזים של הבירות הזולות, יורדים למטה?

  11. מוסיף:

    רועי – תודה על ההצעה…

    אמיר – כתבות למוניטור? כבוד. את ה-BBSים למיניהם הכרתי קצת עוד לפני 1994, אבל ה-www היה זה שתפס אותי באמת.

    עומר – אין מצב שאני חושף פה את ניק ה-IRC שלי.

  12. MrM:

    חחחחחחחח מכיוון שלא קיבלתי הזמנה אני לא אכתוב, אבל רק בשביל העניין: אני ידעתי HTML לפני שבכלל היה לי אינטרנט.

  13. תמר (לא זאת. אחרת):

    MrM
    יא שוויצר

  14. MrM:

    את שוויצרית -_———–

  15. עומר:

    מוסיף – פייר אינאף. אם בכל זאת תסתקרן, יש לך את המייל שלי (דה).

  16. יהונתן:

    MרM,
    אני חושב שכשאתה נולדת כבר הייתי מחובר לרשת, לא?

  17. MrM:

    יהונתן, לא ממש הצלחתי להבין מתי התחלת את הBBSים מהפוסט שלך. אני נולדתי ב1988, אז יכול להיות שכן.

  18. אמיר:

    מוסיף, אם היית יודע מה עוד עשיתי באינטרנט בשנים הראשונות הייתי רושם:
    הרבה כבוד. חה חה חה

    מצד שני, בקשר למוניטור, גדי שמשון היה מתרגז על ה”כבוד” ובצדק. אף פעם לא עמדתי בדדליינים שלו ובסוף נמאס לו ממני סופית.

  19. רואה שחורות:

    עם כל הכבוד למוניטור, ויש כבוד, מאמרים כאלה לא עומדים במבחן הזמן. כל מתכנת שנגע בעברית ידע כבר אז שזה לא נכון.

  20. ניצן W:

    תקופת הBBSים, איזה כיף.

    התמונה של פאמלה אנדרסון מעורטלת נראתה הרבה יותר איכותית כאשר היא לקח לה 10 דקות להגיע למסך דרך ה2400bps המדהימים שהיו לי.

    אבל אין אין אין כמו infonet ה”BBS” הגרפי הראשון, שם נוצרו הקהילות הראשונות של אותם הימים.

  21. כרמל:

    אז מה מוסיף יש מצב שנתקלנו בימי ערוץ ישראל במפגשים וזה?

  22. אנקדוטות » מצוייר על המסך:

    […] נ.ב.מוסיף, אני יודע שהזמנת אותי לכתוב איך גיליתי את הרשת אבל לא רק שאנקדוטות עבר דירה גם אני אעבור (מחרתיים) וכל הסידורים מדחיקים לי את המוזות באופן זמני. […]

  23. ailaG:

    הייתי קופצת ל #israel פעם.
    כל פעם שהייתי נכנסת הייתי מקבלת עשר הודעות פרטיות של “רוצה סייבר?” (חלקן עם כבר תיאורים גרפיים) וחמש הודעות של “היי מה נשמע”, שלהן עניתי “בסדר” וקיבלתי את התשובה “רוצה סייבר?”

    (ואז עזבתי את האינטרנט הישראלי וביליתי עם אנשים מחו”ל עד 2002, כשגיליתי את תפוז)

  24. מוסיף:

    כרמל (באיחור רב שלי) – סביר להניח.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: