מוסיף כותב פוסט
נכתב בתאריך 5 אוגוסט 2007 בשעה 15:03 מאת מוסיףכן, זה מה שאני עושה עכשיו. אני כותב את הפוסט שאתמול בצהריים הבטחתי ליובל שאני אכתוב. ברקע אני שומע את Bossanova של הפיקסיז. אתמול בערב נהניתי מאד מהסרט "משפחת סימפסון". אתמול בצהריים דיברתי עם היו"ר, שיבחתי את הראיון שערך עם מריסה מאייר, ואמרתי לו שהוא נתן לי רעיון לפוסט. יובל פקפק. אתמול בבוקר אכלתי לחם צרפתי עם גבינת רוקפור מצויינת. לפני יומיים הייתי בחתונה. גם לפני שלושה ימים.
הרשימה הזו נשמעת לכם מוזרה? לא מעניין אתכם מה אני עושה, עשיתי ואעשה? כנראה שלא התחברתם לתופעת המיקרו-בלוגינג שמציעים טוויטר ופוונז, או שעדיין אין לכם חשבון בפייסבוק.
אני חייב לומר שנידלקתי על הקונספט. יש לי חשבון בפייסבוק ואני מכור. פייסבוק היא אפליקציה חברתית שמבוססת על מיקרו-בלוגינג – גם פאסיבי וגם אקטיבי. כמעט כל פעולה שאתם עושים בפייסבוק מתועדת עבור החברים שלכם – הוספתם חברים לרשימה שלכם? החברים שלכם יידעו. הוספתם תמונה? יידעו. וידאו? גם. קישורים? גם. פוסטים? גם וגם. חוץ מזה, אתם יכולים גם להודיע לכל החברים שלכם שאתם עייפים, שמחים, עסוקים, עושים משהו מעניין / משעמם / שיגרתי, הולכים לאנשהו, חוזרים מאיפושהו וכו' וכו'.
למה זה טוב? להרבה דברים:
זה כיף. פייסבוק מספק שעות של הנאה, במיוחד אם יש לכם חברים שהם מאד פעילים באתר.
זה עוזר לשמור על קשר עם חברים בלי להרים טלפון / לדבר במסנג'ר / לשלוח מייל / לקרוא בבלוג.
זה מעשיר. חברים שלכם שומרים לעצמם קישורים מעניינים? קוראים וכותבים דברים מעניינים? משתתפים בדיונים מרתקים? אתם יכולים לדעת על זה בזמן אמת.
זה גורם לכולם להיראות עסוקים. אף אחד במקום העבודה שלכם לא היה חושב שאתם מתבטלים אם כל כמה דקות היה מופיע עדכון על מה שאתם עושים. גם אם אתם בעצם די מכייפים.
בראיון של היו"ר עם מריסה מאייר, היא טבעה (בעקיפין) את המושג "החבר הגדול". יובל שאל את מריסה לגבי החששות מפני הפיכתה של גוגל ל"אח הגדול" של הרשת, ומריסה טענה שאם מי שיודע עליך הכל הוא חבר שלך, זה בעצם בסדר.
מי שמבלים את רוב שעות העבודה והפנאי שלהם ברשת מודעים לבעייתיות המושג "שמירה על הפרטיות", ומוכנים לחשוף את עצמם יותר ויותר מתוך תחושה שהחשיפה הזו תורמת להם.
בזמן שבלוגינג שגרתי עוזר למיצוב אישי ומקצועי, ללמידה, ליצירת קשרים חברתיים ועסקיים, להבעת דעות, לדיונים ולעוד ועוד כיד הדמיון (והנסיון) הטובה עליכם; הופכת הפשטות של המיקרובלוגינג (שלוש מילים וקישור, או רק תיעוד אוטומטי של פעולות) את פעולת הכתיבה והקריאה החברתית לחלק נסבל משיגרת היום של ה-Knowledge workers, ומקלה על התקשורת ביניהם.
קלות השימוש גם הופכת את כולם ל"חברים הגדולים" של כולם, והתיעוד בגוף שלישי שנפוץ בטוויטר ובפייסבוק הופך כל אחד לאח הגדול של עצמו. אני די נהנה מזה, ועדיין מנסה להבין למה.
~מוסיף הולך לאכול, וחושב על הוספת מיקרו-בלוגינג לגלוב~
5 באוגוסט 2007, בשעה 15:25
אוזניון מתגבב ראשון
5 באוגוסט 2007, בשעה 15:27
אני חייב לומר שהמיקרו-בלוגינג לגמרי לא משכנע אותי. כמי שמעריך מאוד את המילה הכתובה אני חושב שמיקרו-בלוגינג הוא דוגמה מעולה להזנייה של המילה הכתובה. לא פלא בעיניי שהדור הצעיר הולך ומתקשה לנסח טיעונים מורכבים (זה לא עניין של נוסטגליה נוסח "אחחח, היו ימים", זו למרבה הצער המציאות).
5 באוגוסט 2007, בשעה 15:35
יובל, למיקרו-בלוגינג יש פונקציה משלו. הוא לא אמור להחליף טקסטים ארוכים ומנומקים. זה ה-SMS של הבלוגינג.
5 באוגוסט 2007, בשעה 15:38
פחחח, היו ימים…
אבל חוצמזה, אין איזה סריקה לראיון עם מריסה. למי שלא טרח בערב שבת וקנה את העיתון
5 באוגוסט 2007, בשעה 15:41
רגע, אז אם אני כותב כאן שאתה קוקסינל, אני מיקרו-מקלל? ואם אני שם פשטידה במיקרו, אני מיקרו-מקלקל אותה? קראתי לפני כמה ימים אצל איזה ג'רמי משהו, שם הוא טבע את המושג מיקרו-מדיה. אז הוא מיקרו-חדשני?
יא מיקרוב.
5 באוגוסט 2007, בשעה 15:41
ה-SMS של הבלוגינג. מוסיף, אתה מיקרו-גאון!
5 באוגוסט 2007, בשעה 15:52
עידן יא מיקרו מניוק, אתה כל-כל לא בעניינים. "מיקרו-מקלל" עאלק. המושג הוא "מיקרו-פליימר", שמובחן כזכור לך, או שלא, מלייב פליימינג. מושג שטבעתנו יחד במושב מיוחד כנס הבלוגרים האחרון. ואיזה מושב זה היה….מיקרו-מושב!
5 באוגוסט 2007, בשעה 16:11
זה נשמע מעניין, אבל הדבר הראשון שצריך לעשות כדי לראות מה זה הפייסבוק הזה – זה להרשם. אני לא הולך להרשם למשהו שאני לא יכול לבדוק קודם מה הוא שווה.
מי שרוצה לקרוא בבלוג שלי לא חייב להרשם לשום דבר.
5 באוגוסט 2007, בשעה 16:18
אם רשתות חברתיות הן Web 2.0, מיקרו בלוגינג זה Web 0.2.
5 באוגוסט 2007, בשעה 16:33
ר"ש: לול! גאוני לגמרי. איך לא חשבתי על זה קודם? בעצם ר"ש הוא ג'וני שהוא מוסיף שהוא תמר שהוא אני. אני חשבתי על זה קודם. לול לעצמי!
5 באוגוסט 2007, בשעה 16:39
אכן, מוסיף, מדובר במיקרו-פליימינג שהוא נגזרת של לייב פליימינג. כשאתה מיקרו-צודק, אתה מיקרו-צודק. אני הולך להמשיך במיקרו-עבודה שלי.
חוצמזה, ר"ש, LOL.
5 באוגוסט 2007, בשעה 16:41
~עידן ממשיך לעבוד~
5 באוגוסט 2007, בשעה 17:08
קצת אולי אופ-טופיק, אבל מוסיף הזכיר את מריסה. לעוד מישהו כל הקטע הזה של סמנכלית שהולכת לפגוש את נשיא כתריאליבקה מפריע? כאילו, פפקטה סמנכלית. מה לפרס ולה? למה כל שרון סטון, מריסה, וחברי להקת יו-2 צריכים להפגש עם בכירי ממשל בישראל? ואת טוני בלייר הם פגשו בבריטניה? זה לא שווה איזה פוסט שיצוטט אח"כ ב"הארץ"? אותי זה מטריף. אנחנו עדיין בגלות, או מה?
5 באוגוסט 2007, בשעה 18:27
אין מה לעשות חזי, זה מחסום שצריך לעבור.
5 באוגוסט 2007, בשעה 18:56
על מה הם ידברו אבל? על מה?
-"הסרבר של גוגל יותר טוב מאפטצ".
-"עייל מה איית מדביירת? ותעליית היייימים?"
5 באוגוסט 2007, בשעה 21:42
אינשם, סמוך על פרס. כמו שלאצילים הייתתה פעם זכות הפרימה נוקטה,
לפרס יש זכות להביך אותנו במילותיו הסבאיות.
5 באוגוסט 2007, בשעה 21:43
ואגב, אם אני רוצה לבגוד באישתי, המיקרו בלוגינג מועיל או מפריע?
6 באוגוסט 2007, בשעה 10:28
נראה לי שזה תלוי באישתך. ובמאהבת.
אם זו קוראת או זו כותבת ^^
11 באוגוסט 2007, בשעה 10:44
אכן, כתבה וראיון מ-ע-ולה.
אפשר לנצל כאן את הבמה ולהחציף-להעיז לשאול מה באמת ייעצת לה לדבר עם הנשיא? לא בכל יום מקבל אדם הזדמנות ומתבקש לתת רעיון לשיחה לפיגורה כזו, עם נשיא המדינה!