כותבת שביקשה להישאר בעילום שם או כינוי – ואנו מכבדים את בקשתה למרות שאנחנו לא נלהבים ממנה (מהבקשה, לא מהכותבת. מהכותבת אנחנו מאוד נלהבים) – שלחה אלינו טקסט לקטגוריית כתב/ת אורח/ת. הנה הוא לפניכם:
אולמרט אמר אתמול באזכרה לבן גוריון: "בשעות הקטנות בהן חולפות מחשבות מייסרות כיצד לנהוג ואיך להחליט, אני חושב על בדידותו של בן-גוריון בשעות בהן היה צריך להכריע מול משא ההיסטוריה" .
זאת לא הפעם הראשונה שאולמרט מציין עד כמה התפקיד בודד ותובעני, עד כמה קשה להיות ראש ממשלה ו"אוף איתכם האזרחים והלחץ שאתם מפעילים כדי שאקבל החלטות". הקטע הוא שמי שהתחיל להפנות את תשומת לב הציבור לאומללות שבלהיות ראש ממשלה היה קודמו בתפקיד, שרון, שסיפתח עם "דברים שרואים ממקום ראש הממשלה לא רואים ממקום יו"ר האופוזיציה" כשניסה להסביר את הפליק-פלאק שביצע עם פינוי ההתנחלויות, ולאט לאט בנאומיו יכולת לשמוע יותר ויותר התבטאויות על הבדידות הכרוכה בעבודה הזאת, הקושי להחליט בנושאים שנויים במחלוקת וכמה אנחנו כפויי טובה כשאנחנו שופטים אותו מבלי לגלות קצת אמפתיה לכובד המעמסה שעל כתפיו.
אני מוצאת את עצמי קצת נבוכה מול הנסיון לחלוב ממני אמפתיה בכוח. לא ברור לי איך זה שקיטור נהיה אסטרטגיה תקשורתית? כמה כינורות אני אמורה לשלוף במהלך נאומי התבכיינות כאלה? אפילו בגין שסבל מדיכאון קליני שהתפרץ אחרי לבנון לא יבב בפומביות כזאת, אלא אמר בשקט "אינני יכול עוד" והלך להסתגר בבית בלי להטריד את מנוחת השכנים עם שירים טורקיים מנסרים במערכת, אז מה זאת התוגה הזאת?
איכשהו נדמה לי שמצבם של כורי פחם גרוע יותר.
הרבה יותר גרוע
מה זה הקטע הניו אייגי/פולני* הזה? אם אולמרט לא תמיד נהנה ממה שהוא עושה אז הוא אמור להסתיר את זה? כל המדינה פה (ראו דוגמא את מוסיף ;)) עסוקה בלקטר ללא הפסקה אז למה לאולמרט אסור פעם בשבוע?
אני רוצה להבין, אם אולמרט אמר את מה שהוא באמת מרגיש, אז עכשיו תוקפים אותו בגלל שהוא לא משקר?
*לא פלא שבגין ניתן פה כדוגמא
מרק – אני מבין שאתה תמיד צריך להציג את הצד השני אבל הפעם זה ממש מגוחך.
יוחזר המנדט הבריטי לאלתר
אנונימית – לא יפה ככה לצחוק על חולה סרטן
טקסט יפה וחשוב, מתיחס לנושא שכמעט לא זוכה להתיחסות בעיתונים או בתקשורת.
גורם, לי בכל אופן, להרהר האם הביקורת שאנו מפעילים על ראשי ממשלה גדולה מדי. אולי אנחנו שוכחים שהם קודם כל בני אדם. ואולי בתפקידם אין זמן לגילוי רגשות או לחיפוש אחר אמפתיה. נשמע לי כמו דילמה.
יובל, בבקשה תסביר מה מגוחך.
שיבוא ויתיצב פה הבן אדם שאי פעם ניהל משהו ולא כאב לו הראש כתוצאה מזה ולא היה שום שלב שהוא לא שאל את עצמו למה הוא בכלל נכנס לזה מההתחלה. הדבר האחרון שאפשר להגיד על הכהונה של אולמרט הוא שהיא פשוטה ואולמרט נהנה בה מכל רגע, אז למה לפסול טוטאלית את האפשרות שהנאומים האלו מבוססים על רגשות אוטנטיים שלו?
מכיוון שאולמרט הוא לא עוד עובד מדינה. אולמרט הוא לא עוד שכיר. אולמרט הוא לא עוד אדם הסובל במקום העבודה שלו. אולמרט הוא ראש ממשלה שחשוד בכל כך הרבה פרשות פליליות שכבר אין דרך להתחיל ולמנות אותן. הוא ניהל מלחמה באופן כושל ובאופן כללי התמיכה בו בקרב הציבור הגיע לשפל שלא זכור בישראל.
אם לאולמרט קשה, ואני בהחלט מתאר לעצמי שקשה לו, יואיל בטובו לפנות את מקומו. אני רוצה את ראש הממשלה שלי מנהל את ענייני המדינה, עושה זאת באופן ראוי וטוב ובכך משיג את תמיכתי ולא באמצעות קרכצן.
אז אם הדיון הוא האם לאולמרט יש "זכות" לקטר או לא, אתה צודק – יש לו זכות. עכשיו אתה מרוצה?
אולי מישהו יכול להסביר לי למה ראש ממשלה שמקפץ מרוב שמחה ביום שבו אחוז התמיכה בו הוא מספר דו-ספרי עדיין מכהן בתור ראש ממשלה?
כן.
מסכן… קשה לו… כואב הלב. שיקטר לאשתו. אני רוצה לראות את העובד שבא לבכות לבוס שלו שהוא לא עומד בלחץ. אולמרט, אם לא אכפת לו, עובד אצלי ואני לא מחזיקה עובדים שלא מעוניינים בעבודה שלהם.
אני מצטער, אבל כולם, חוץ מהכותבת האלמונימית, לא נוגעים בנקודה האמיתית.
זוהי אסטרטגיה.
אולמרט הוא כותב נאומים חלקלק. לעיתים הוא כל כך מתלהב ממליצותיו שהוא מוסיף עליהן עוד ועוד נופכים עד שהן הופכות מגוחכות. לדעתי, לא מדובר פה בכלל ברגשות אותנטיים (וגם אם כן, אז את הרגשות האותנטיים האלו עוטפת מעטפת של ניצול ציני), אלא בנסיון לשנות את דעת הקהל באמצעות פריטה על רגשותיו. אולמרט עובר לאט-לאט על כל האסטרטגיות האפשריות, רק כדי להסיר את חבל התליה מעל צווארו. לפי דעתי, זוהי עוד התגשמות של חוסר האונים הפופלארי בו שרוי ראש הממשלה שלנו. אם אתם רוצים עוד דוגמאות, לכו לארכיון מעריב וחפשו את טורי העבר של אדם ברוך במוסף השבת, בהם הוא מנתח יפה מאוד את המניעים לנאומיו של אולמרט.
אולמרט עסקן קטן עם פה גדול. בין אם הוא אומלל בתפקידו ובין אם לא, הגיע הזמן להחזיר אותו למקומו הטבעי ויפה שעה אחת קודם.
עומר – אני לא חושב שהיה פעם משהו ממה שאולמרט עד כה אמר שכן היה אותנטי.
קודם כל, זה פוסט באמת יפה עם רעיון יפה.
אבל הקיטורים אינם אסטרטגיה, אלא חלק מהטקטיקה. האסטרטגיה היא להישאר בכיסא שלו עד הבחירות הבאות, שיגיעו מאוחר ככל האפשר. חוץ מזה לא נראה לי שמעניין אותו משהוא.
ויובל (8), לגבי פרשות השחיתות:
מהיכירותך עם תפיסת עולמי אתה בוודאי מנחש שאומר אתז זה: אני לא מאמין לשום דבר מהפרשות האלה. לא כי אני יכול לדעת אם הן נכונות או שאינן נכונות, אלא כי מערכת המשפט כל כך דפוקה, שגם כאשר מאשימים אנשי ציבור סביר יותר שזה לא נכון מאשר נכון. בקיצור: ההאשמות נגדו הן בעיה, אבל בטח לא בעיה איתו.
הוא זכאי הוא זכאי הוא זכאי! הוא זכאי הוא זכאי הוא זכאי! הוא זכאי הוא זכאי הוא זכאי! הוא זכאי הוא זכאאאאאיייי!