כשפתחתי הבוקר (מוקדם בבוקר, לעזאזל, ממש מוקדם בבוקר) את הטוש, נדהמתי לראות שוב את פרצופו המחייך של דב מורן מולי, מחזיק את המודו ומספר כמה מוצלח היה בברצלונה. נו די כבר, כמה אפשר? אבל אז קראתי את הטקסט והבנתי.

אל ברצלונה נשלח כתב הטוש, אמיתי זיו (אותו יצא לי לפגוש באחרונה ועושה רושם של אחלה בנאדם). זיו ציטט את מורן כמי שאומר "לנוקיה נותר רק ללכת לכנסיה ולהתפלל". לא מעט גבות הורמו לשמע ההצהרה מפי מי שעוד לא מכר יחידה אחת של המוצר שלו, ובהם גם מנכ"ל יורוקום, נציג נוקיה בישראל.

מורן מיהר להכחיש שאמר את הדברים אבל הנזק כבר נעשה. אין לי ספק שמורן הפעיל לחצים כבדים על הטוש כדי לתקן את מה שנתפס בעיניו כעיוות של דבריו (כמובן שאין לי כל יכולת לדעת מי צודק – הכתב שציטט במדויק או מורן שטוען שלא אמר את הדברים). עיתון, כל עיתון, לא אוהב לפרסם הבהרות. הבהרה היא סוג של הודאה בכישלון והבהרה על ציטוט, משהו שהוכנס למרכאות, היא בכלל לא סימפטית – לא לכתב ולא לעיתון.

הפתרון הוא לתת ראיון. כך, גם העיתון מביא ערך חדשותי לקוראיו וגם למרואיין יש הזדמנות לומר במילותיו שלו את אשר על ליבו. הנה סיפור קטן מאחורי הקלעים: לפני כמה שבועות פרסמתי ב"ידיעות אחרונות" שגוגל מאשימה את אינדקרדימייל בהונאת קליקים ולכן ביטלה את החוזה ביניהן. ירון אדלר, מנכ"ל אינקרדימייל (שמאז עזב את תפקידו), טען: לא היה ולא נברא, פרסם הבהרה, הוא דרש. חזרתי למקורותיי, מצאתי מקור נוסף, הצלבתי והגעתי למסקנה: זו ההאשמה של גוגל ואני עומד מאחורי הידיעה שלי. אדלר עמד על שלו: לא היה ולא נברא. הסיכום שאליו הגענו הוא שכאשר אינקרדימייל תחדש את יחסיה עם גוגל, אפרסם את דבר חידוש היחסים, אתן לאדלר את המקום הדרוש להכחיש את אשר פרסמתי ושהקוראים ישפטו. כך היה. אגב, אני עד היום עומד מאחורי הידיעה ואדלר עד היום טוען "לא היה ולא נברא".

אלא שבמקרה של מורן, העומס הבלתי נסבל של הידיעות בטוש על המוצר שלו, מייצר תחושת אי נוחות קיצונית של "נו, די כבר!". אם בזה לא די (כבר), ההכחשה של מורן והמקום שהטוש נותן לה בתוך הטקסט היא לא פחות ממדהימה.

נוקיה היא חברה מדהימה. היא הגיעה לעמדת המובילות שלה בצדק ובעבודה קשה. יש לי הערכה עצומה לכל מתחרה – תמיד היתה לי, גם בהיותי מנכ"ל אם-סיסטמס – ולבטח לנוקיה. הלוואי ובעוד כמה שנים נגיע ל-10% מהגודל שלה.
אני רוצה בהקשר זה לומר כמה מלים בנוגע לציטוט שאתה הבאת לכאורה מפי בכתבה שפורסמה לפני כמה ימים ב-TheMarker. רואיינתי בשבועיים האחרונים על ידי עשרות עיתונים בעולם. לא נתקלתי באף מקרה בציטוט לא נכון של מה שאמרתי. הדברים שנכתבו לכאורה מפי, לא רק שלא אמרתי אותם אלא אפילו לא היה סיכוי שאומר משהו הדומה ל'מצוטט'. זה לא הסגנון שלי, לא הצורה בה אני מתבטא ולחלוטין לא משהו שמשקף את דעתי.

לא נעים.