מקומוני חדרה והסביבה – מסע מצולם

"לעשות עבודה כמו במקומון" הפך מזמן לסוג של ביטוי מזלזל. המקומונים נתפשים על פי רוב כמוצרים נחותים ואלו שעובדים בהם עושים זאת תמורת פרוטות. אני מעולם לא התייחסתי בזלזול למקומונים; גם הם צריכים להתפרנס ממשהו והפרנסה בהם קשה פי כמה מהפרנסה בעיתונות הארצית. ועדיין, קשה שלא להיבהל מהרמה הירודה של התוכן והצורה המוגשים בחלק מהמקומונים.

הנה לדוגמה מסע מצולם במקומון "חדשות חדרה" שמוציא לאור גם את "כל הפרדס" המקומון של פרדס-חנה כרכור (אליו אחזור עוד רגע).

זה מתחיל כבר בשער. על השער של "חדשות חדרה" מופיעה ההפנייה הבולטת הבאה:

מכיוון שרציתי לצפות בניפוץ סטיגמות בשידור חי, דפדפתי לעמוד 32. הכתבה לא היתה שם. ניסיתי את עמוד 33, 34 אולי 36? לא. בטח התבלבלו במספר, אמרתי לעצמי, זה בטח עמוד 42. אחרי הכל, לכולנו קרה שהקלדנו בטעות מספר אחר, לא? הכתבה גם לא בעמוד 42. היא בעמוד 46.

מה שחיכה לי בעמוד 42 היא הכתבה הזו:

הכתבה עוסקת במנכ"ל עיריית חדרה. שהוא רוקד. מרתק. הכתבה נמתחת על פני שני עמודים: עמוד 42 ועמוד 44. בעמוד 44 מחכה לקורא תמונה אחרת לגמרי של המנכ"ל. הנה:

כמו שאתם רואים מדובר בשתי תמונות שונות לחלוטין שרק במקרה הן אותה התמונה. שיטה זו חוזרת על עצמה גם בעמודי הספורט. בעמוד 65 מופיעה כתבה על השוער אמיר אדרי המכונה "המתאבד" ובה תמונתו:

מדפדפים דף אחד הלאה, לעמוד 65 ומגלים תמונה שונה לחלוטין של השוער. הנה:

בתמונה זו הצליח אדרי לצמח רגליים, איבר חשוב למי שרוצה להיות שוער.

אבל הבונבונירות האמיתיות מחכות לקורא המקומונים הנאמן בעמודי הרכילות. המותג הרכילותי של חדרה (וגם של פרדס-חנה כרכור) מתכנה בשם "ברברה". מדור הרכילות שמתחיל בעמוד 48 ונגמר בעמוד 54, הוא חתיכת הטקסט הארוכה ביותר בכל המקומון (מבחינת מספר עמודים) והוא מספק מפה מדויקת של הדמויות אליהן מנסה המקומון להתחנף. הנה דוגמה:

אין ספק שהפריזורה של נטע, פקידת הקבלה בספורטן, היא ידיעה חשובה גם בעיר בינונית כמו חדרה, אבל הידיעה החשובה יותר היא אודות הבעלים; יוסי ואסף. הם ערכו בילוי משפחתי בחופשת החגים. הנה התיעוד המרגש של ברברה:

בתמונה נראים אסף ויוסי מבלים כשברקע נראה משהו כמו הבית שלהם (זה בסדר, מותר לבלות גם בבית). עוד נראים בתמונה: "המשפחות". הממממ, כן.

מי שמדלג ארבעה עמודים צפונה מגלה את המודעה הבאה מרוחה על פני חצי עמוד:

זו כמובן היצטרפות מקרים נדירה שחוזרת על עצמה בדרכים שונות.

כאשר הרכילות לא משמשת פלטפורמה למפרסמים, היא סתם משעשעת. לדוגמה:

אני מכיר את "משינה" אפילו החלפתי שם רדיו-דיסק באוטו. על פי ההערכה המלומדת שלי, בכל משינה מועסקים כחמישה עובדים. אין פלא לכן שהידיעה אודות הכתרתו (!) של נתן לעובד המצטיין של השנה (!), עוררה גלים. ויש גם תמונה.

כמו שאתם רואים, נתן הוא המממממ, אה סליחה, בחור, בחור? אתה יכול קצת להתקרב למצלמה? הלו!?

אז בסדר, מקומונים הם לא פסגת העיתונות החוקרת ותוכן שיווקי במקומון הוא in your face אבל לגמרי (מה שמעלה את השאלה בשביל מה להשקיע בתוכן, מדוע לא לפרסם מודעות וזהו). ועדיין, למקומונים תפקיד חשוב בחיי קהיליה שרוצה לדעת מה קורה בבית הספר של הילדים, מעוניינת לקרוא על מעשי העירייה (ולא האם מנכ"ל העירייה רוקד), על מחדליה, על בעיותיה, היא רוצה לקרוא על הסוגיות המיידיות שמטרידות אותה. אנשים שקוראים את המקומונים מגיעים אליהם מצויידים בציפייה לגיטימית לגלות של"ידיעות" ול"אייטמים" המופיעים בהם יהיה קשר כלשהו למציאות.

ב"כל הפרדס", המקומון אותו הזכרתי קודם לכן, פועלת אותה ברברה מחדרה. במדורה האלמותי, היא פרסמה השבוע את האייטם הזה:

פיין היא אכן דמות מוכרת במושבה פרדס-חנה כרכור. היא במקרה גם אמא של אשתי. אתמול בבוקר התקשרו אליה כמה מכרים וביקשו לאחל לה יומולדת שמח, אחרי הכל היא עומדת לחגוג "ממש בקרוב" את היומולדת שלה.

כן, ממש בקרוב; בחודש מאי 2009.

ברברה בהלם.

20 מחשבות על “מקומוני חדרה והסביבה – מסע מצולם

  1. אין ספק שהמקומונים הם מקור בלתי נדלה לעיתונות חוקרת.
    הדוגמא המקומית שלנו – מקומון גל גפן – רחובות,נ"צ והסביבה.
    הכותב הוא בעל משרד חקירות. בניגוד לכל סדרות המשטרה בהן יש אישהו מתח מה יקרה, אצלו הסוף תמיד ידוע – יש בגידה. יש שמות בדויים ותיאוריים גופניים לכל המשפחה.
    האימייל שלו מופיע גם בסוף הכתבה וגם… בעמוד שאחרי. ואפילו עם אותו לוגו.

    ומזל טוב לחמות…

  2. אכן כתבה מא(ע)לפת 🙂 אני חייב לציין שזה לא תמיד כה רע: המקומון "קול הרצליה" המחולק במקום מגוריי לתיבות הדואר (כך שאין דרך להתחמק ממנו) דווקא לא סובל מפאשלות כאלה נוראיות כמו שאתה מראה כאן. אי אפשר להגיד שהוא ברמה אפילו לא של מעריב, אבל הם כן לוקחים את תפקידם ככלב השמירה של העירייה ברצינות וכמעט בכל גליון יש כתבת תחקיר לא רעה על תפקודה של העירייה בנושא זה או אחר (בד"כ באופן שלילי).

  3. אני כבר 5 דקות שמרגישות כמו נצח מחכה לראות מה תהיה הביקורת שלך על כתבת ה"סקס עם סטייל", אני כבר כולי רועד, מגלגל עוד קצת ולא מוצא. או שעשית לנו טריק של העיתון (הנה אני בשער, בוא תמצא אותי בפנים), או שאתה רוצה לגרום לנו להתקף. אה כן ומזל טוב לרותי פיין.

    אני גם מצטרף לעודד. קול הרצליה עושים אחלה עבודה. לדעתי זה בגלל הסטנדרטים המחמירים של שוקן.

  4. דקה של רצינות: המקומונים האלה נראים כמו בדיחה, כי הם מסקרים אזורים בגודל של בדיחה. רק בישראל כל שלושה אנשים מכריזים על עצמם כמועצה ויוצאים לבחירות. ע"ע גבעתיים.

  5. גבעתיים היא לא עיר קטנה בכלל. השטח שלה לא גדול אבל כמות האנשים שמתגוררים בה לא מבוטלת. אם אני זוכר נכון, המקומונים בגבעתיים משותפים לרמת גן כך שממילא אני לא רואה בעיה.

  6. פעם עבדתי בחלוקה של אחד המקומונים בהוד השרון.
    אני לא אשכח את אחד האייטמים במדור הרכילות, על איזה סלבריטי מינורי (לא זוכר את שמו כבר) שעבר בהוד השרון בדרך לרעננה ("נצפה כשהוא נוסע במכוניתו בדרך רמתיים"). וחוץ מזה יש גם פעם בכמה זמן ראיון עם שרון איילון שגרה בהוד השרון ומחפשת צומי בכל דרך אפשרית. אבל נראה לי שעכשיו גם להם נמאס ממנה. תמיד אפשר לעקוב אחרי הרוזנשטיינים ובר רפאלי כשהיא באה להורים.

    אבל חוץ מזה, נראה לי שהשבוע העיר קצת נכנסה לכותרות, יהיה להם על מה לכתוב 🙁

  7. לול! לול עצום! כ"כ עצום שאמא שלי באה מהסלון לראות למה אני נחנקת.
    השבוע אין אצלנו עיתון, אבל שבוע הבא אני מבטיחה לחלוק איתכם פנינים מהמקומון שמגיע אילנו, שזה, אם תהיתם "מקומון נוף איילון", של, שימו לב, רמלה לוד. שם יותר הולם יהיה "נוף ביובון", אבל ניחא.

  8. בגבעתיים יש קצת פחות מ-50,000 תושבים, ובפרדס חנה-כרכור יש משהו כמו 30,000 תושבים. בשני המקרים, זה לא מצדיק מקומון ובטח לא עירייה. מקסימום איזה אגף בעירייה יותר גדולה.

  9. הבעיה העיקרית היא שאצל רבים מהמקומונים המפרסם הכי גדול הוא הרשות המקומית. או אז, מחשש שילקח מהם התקציב, המקומון הופך לעלון של ראש המועצה. עיתון מקומי קטן שאני מכיר מאזור השרון, נסגר כיוון שהוא לקח צד ביקורתי כלפי המועצה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *