הוספת זיכרון? המחשב איטי יותר!

אתגר למומחי החומרה/תוכנה של הגלוב.

יש לי מחשב נייד של LG עליו מותקנת מערכת ההפעלה המאממת "חלונות ויסטה". המחשב הגיע עם 1 ג'יגה-ביית זיכרון והיום החלטתי לשדרגו ולהוסיף לו עוד 2 ג'יגה. בסופו של דבר, ותעזבו כעת את הסיבות, החלטתי להשאיר רק את השבב החדש (שבב אחד), של ה-2 ג'יגה ולהוציא את השבב הקיים (שבב אחד) של 1 ג'יגה. התוצאה: יש לי כעת 2 ג'יגה (DDR2 מהירות 667 – כמו השבב הקודם).

ב-BIOS המחשב אומר לי שהוא מזהה 2 ג'יגה. ויסטה עצמה מזהה: 2 ג'יגה. אז מה הבעיה?

מהרגע ששדרגתי, זמן העלייה של המערכת עלה ממשהו כמו 20 שניות ל-2.5 דקות. בשלב מסוים הכל נעצר כאשר הפס המעצבן הזה של ויסטה זז מצד לצד. הדיסק הקשיח לא עובד בכלל (!) והכל עומד ומחכה. לא ברור למה. כאמור, כעבור 2.5 דקות תמימות, המערכת מתעוררת, ויסטה עובדת ומזהה שיש 2 ג'יגה ולדעתי גם עובדת יותר מהר.

פעולות שנעשו:
בדיקת הזיכרון באמצעות vista memory tool (הכל תקין)
בדיקה של הפייג' פייל (עומד על 2 ג'יגה בערך ובכל מקרה מנוהל אוטומטית).
Defrag – מבוצע כעת אבל קשה לי מאוד להאמין שזו הבעיה. כאמור, בשלב ה"קיפאון" הדיסק לא עובד. כאילו ויסטה עוצרת ומהרהרת על החיים וכעבור כמה דקות, כאשר היא מבינה שאין לה תשובה, היא מפעילה את המערכת.

ברור לי שמדובר בעניין של תוכנה אבל אין לי מושג איך מסבירים לויסטה שתעלה כבר.

האם מישהו יכול לעזור?

לעניים מספיקות שלוש תוכנות במקביל

חלונות 7 כבר ברקע. מדברים עליה, מזכירים אותה, הנה היא או-טו-טו פה וההתרגשות רבה. מיקרוסופט מבינה שפלח השוק של הנטבוק הוא פלח שוק הולך וגדל ולכן היא תשווק גרסה מיוחדת המתאימה למחשבים הניידים והזולים האלו שנקראת Windows 7 Starter Edition. נשמע מבטיח, מה עוד שזו תהיה גרסה זולה במיוחד. סבבה.

אבל אצל מיקרוסופט, כמו אצל מיקרוסופט, אין ארוחות חינם. ובכן, "אין ארוחות חינם" בכל הקשור לגרסה המוזרה הזו, זה האנדרסטייטמנט של השבוע.

מסתבר שמי שישתמש בגרסה האולטרה-קלילה והאולטרה-זולה הזו, לא יוכל להפעיל יותר משלוש תוכנות במקביל. לא, באמת!

אני יודע שהודעת השגיאה הזו נראית כמו פארודיה על הודעות השגיאה של מיקרוסופט, אבל ההודעה הזו, במקרה, היא לגמרי אמיתית.

הגרסה הזו פונה לפלח השוק התחתון כמו גם לאזרחי המדינות המתפתחות וכנראה שמיקרוסופט סבורה שזו סיבה להטיל עליהם את אחת המגבלות היותר הזויות שנתקלתי בהן. זה מזכיר לי את הפרק ב"סיינפלד" שבו איליין נותנת לבית תמחוי עוגות מאפין בלי הראש שלהם. מגיעה האחראית על בית התמחוי ומתחילה לצעוק עליה: זה שהם חסרי בית לא אומר שהם מוכנים לאכול מאפין בלי ראש!

אז נכון שעכשיו נשמעות טענות שבעצם זה לא כל כך נורא, ואפשר להפעיל תוכנת אנטי-וירוס והיא לא נספרת ברשימת שלושת התוכנות, וגם לפתוח את חלון לוח הבקרה (!) וגם הוא לא נחשב ואפשר גם לפתוח הרבה טאבים בדפדפן (!) וגם הם לא נחשבים ויאלללה, תגידו אתם עושים צחוק מהעבודה?? מה זה השטויות האלו?

תיניקיון לפסח

פסח מגיע ואיתו הטירוף היהודי הפסיכוטי לניקיון הבית. זה לא קל לנקות את הבית. זה עוד יותר לא קל לנקות את הבית כאשר תינוק מסתובב לך בין הרגליים. האמנם?? כל מה שצריך לעשות הוא להפוך את התינוק הזוחל לתיניקיון.

זו ככל הנראה מדובר בבדיחת רשת (פשוט מכיוון שמיליוני בני אדם חיפשו לקנות את הפיתוח הזה אבל אף חנות לא מוכרת!) אבל נשאלת השאלה למה?! אחרי הכל הם ממילא זוחלים החבר'ה האלו, אז למה שלא יעשו משהו תוך כדי? חצופים קטנים. ויש גם פרסומת וידאו.

[vimeo]http://vimeo.com/3263721[/vimeo]

היפנים האלו, לא ברצינות. באמת! נו באמת ברצינות. אני לא צוחק! זה אמיתי! לא מאמינים? איזה אינטרס יש לי לעבוד עליכם? הגיע הזמן שתתחילו לתת בי אמון. הם ממש לא שפויים. זו לא בדיחה. מתחיל להרגיז

* תודה לאוהד על התמונה.

** הייתם מאמינים שחלפה יותר משנה מאז פוסט היפנים האחרון? פפפףףף רשלנות!

על גוגל בעידן הרציונאליות

קראתי את הפוסטים האחרונים שכתבתי כאן והגעתי למסקנה: בתקופה הקרובה תאלצו לקרוא הרבה מאוד טקסטים שלי שמושפעים… ובכן שמושפעים מהרבה מאוד דברים. או שלא. הרי אף אחד לא מחזיק אף אחד בכוח (חוץ מאשר דנדוש שמחזיקה במרתף שלה כל מיני מגיבים סוררים, אבל אנחנו לא מדברים על זה).

אתמול, רגע לפני שהלכתי לישון, בשעה מאוחרת מדי, קראתי הטקסט הזה של דאג באוומן, המעצב הראשי של גוגל בשלוש השנים האחרונות, שהודיע שהוא עוזב את החברה. הטקסט שלו מדהים.

בין השאר באוומן מפנה לכתבה (שלא נתתי לה מספיק תשומת לב בפעם הראשונה שראיתי אותה) שפורסמה ב"ניו-יורק טיימס" על מאריסה מאייר המוכרת לכולם (וגם לי) מגוגל, שאחראית על עמוד הבית וממשק המשתמש של מוצרי החברה. "כן, זה נכון שצוות בגוגל לא יכול היה להחליט בין שני גוונים של כחול אז הם בדקו 41 גוונים של כחול במטרה לראות איזה מהם יתפקד בצורה טובה יותר. באחרונה דנתי בשאלה האם גבול צריך להיות בעובי של 3,4 או 5 פיקסלים והתבקשתי להוכיח את העמדה שלי", כותב באוומן.

בכתבה ב"ניו-יורק טיימס", מסבירה מאריסה לכתב ש"עליך להפוך את המילים לפחות אנושיות וליותר חלק מהמכונה". היא מבהירה כי לעתים קרובות היא נסמכת על "תרשימים, גרפים וניתוחים כמותיים כבסיס להחלטותיה, בייחוד כאשר מדובר בהערכת אנשים".

אם מישהו רוצה לדעת מדוע אני כל כך נרתע מגוגל, זו בדיוק הסיבה. גוגל היא מכונה אדירה ומשומנת של כסף (למרות שבזמן האחרון יש בה לא מעט חריקות). אבל כמו כל מכונה הערך היחיד שמפעיל אותה הוא הרציונאליות שלה עצמה שדוחפת ביתר שאת את הערך היחיד שעומד לנגד עיניה: יעילות. משום כך, לא פעם יש תחושה שאתה לא מתעסק עם אנשים חיים ונושמים אלא עם אלגוריתם אחד גדול שמקבל את ההחלטות שלו ברציונאליות הנסמכת על "תרשימים, גרפים ומידע כמותי". אין פלא לכן שבאוומן טוען שתרבות המהנדסים השתלטה לחלוטין על גוגל.

אחד מפרקיו בספרו הקלאסי של פרופ' יהודה שנהב (שהיה אחד מהמנחים שלי בעבודת המאסטר שלי בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב), "אידיאולוגיות ניהול בעידן הרציונליות", הוא "ההנדסה בשירות הניהול" בו מתאר שנהב כיצד עקרונות הנדסיים הפכו למכשיר אידיאולוגי בידיהם של מנהלים לקראת סוף המאה ה-19. בשם העקרונות הרציונאליים, שנמצאים בבסיסה של ההנדסה, רואים בעובד כעוד מרכיב שניתן לתפלל אותו. כך צועד לו בגאון להיסטוריה פרדריק טיילור עם עקרונות "הניהול המדעי" שמנסה להפוך את תהליכי העבודה במפעל ל"יעילים" יותר, כלומר ל"רציונאליים" יותר.

טיילור הוא לא פעם סדין אדום במדעי החברה. הניסויים והמסקנות שלו הן כיום קריקטורה לתקופה בה התייחסו לבני האדם כאל אובייקט מחקר המזכיר את הדרך שבה בני אדם חוקרים עכברים. אבל כאשר באוומן מספר שהוא צריך להציג "נתונים" כדי לתמוך בטיעון שלו אודות רוחב הגבול, כאשר מאריסה מאייר בוחנת 41 גוונים של כחול בשם היעילות והמדע, כאשר היא מסבירה שהמלל צריך להיות פחות אנושי ויותר חלק מהמכונה, אני משוכנע שטיילור יושב לו על ענן, מביט מטה, ומתגלגל מצחוק.

שקיעתה של רומי

בשנת 2001 התפוצצה פרשת "אדובי" ואליס בארץ הפלאות. מי שרכש את הספר הדיגיטלי של "אליס" נדרש לאשר שהוא קרא את "רישיון השימוש" בספר וברישיון השימוש נכתב כי על הרוכש נאסר לקרוא את הספר בקול רם (read aloud). כאשר הדבר התפרסם התעוררה מהומה. כיצד יתכן שקריאה בקול רם היא פגיעה בזכויות היוצרים, הקניין או כל זכות אחרת של מישהו. "אדובי" מיהרה להסביר שאין הכוונה שמישהו יקרא את הספר בקול רם אלא לכך שאין להשתמש בפונקציה read aloud, המבוססת על טכנולוגיית Text to Speech, שקיימת במוצר "אקרובט" של "אדובי", ומאפשרת לתוכנה להקריא את הטקסט. רגע, אבל למה בעצם זה אסור? למה?

סוגיית הקראת הספרים עושה בימים אלו קמבק ענק. יהונתן קלינגר הפנה את תשומת ליבי למאבק שמנהלת גילדת הסופרים בחברת אמזון שהשיקה את "קינדל 2", הדור החדש של גאדג'ט הספרים שלה. אחד השיפורים בקינדל 2 מאפשר להקריא את הטקסט שמוצג על המסך באמצעות טכנולוגיית Text to Speech. מזכיר לכם משהו?

גילדת הספרים עמדה על כך שתכונה זו פוגעת בזכויותיה. היא דרשה לנטרל את היכולת הזו או לכל הפחות לדרוש עליה תשלום נוסף. מדוע? מכיוון שלטענת הגילדה, היא פוגעת בזכויות היוצרים של הסופרים כי זו יצירה הנגזרת מהיצירה המקורית וממילא היא פוגעת בהכנסות חברי הגילדה ממכירת ספרי אודיו, ספרים בהם משתמשים עיוורים, ילדים או אנשים שתקועים בפקקים (ורוצים להאזין לסיפור).

רגע. כאשר אני קונה ספר ומטעין אותו לקינדל 2 אני קונה אותו כדי לקרוא אותו לא כדי להאזין לו וגם אם אני אאזין לו, סביר להניח שלא אאזין לכל הספר מכיוון שמדובר בטכנולוגיה בסיסית למדי שאינה מתקרבת ליכולת של בן אנוש להקריא סיפור עם כל ההטעמות, הרגשות והטונים המשתנים – זו פאקינג הקראה של מכונה! אף אחד לא יקנה ספר ויטעין אותו לקינדל 2 כדי להאזין לו, אז מה העניין? העניין הוא, כפי שמסביר פול איקן, העומד בראש הגידלה, שיש את הפוטנציאל שאנשים יעשו את זה, שלא לדבר על כך שעלול להתפתח שוק (שימו לב לטיעון הבא) במסגרתו אנשים יקליטו את קינדל מקריא את הספר ואז ימכרו את התוצאה כספר אודיו!! משום כך, דורשת הגילדה לבטל את התכונה או לגבות עליה סכום כסף נוסף במידה והיא פתוחה.

איקן מודה שהוא לא ניסה להאזין לקינדל מקריא ספר שלם. הוא מודה שהוא לא יודע אם יש אדם אחד בעולם שירצה להאזין כך לספר אבל זה לא משנה לו. בעיניו הטכנולוגיה החדשה מאיימת על מודל עסקי ישן (מכירת ספרי אודיו) ואין כל סיבה שהוא ייכנע סתם כך. אחרי הכל, גם תעשיות המוזיקה, הסרטים, הטלפוניה, העיתונות, הטלוויזיה – כל אלו נפגעו בשנים האחרונות מטכנולוגיות חדשות, גם הן יצאו למאבק וגם הן… המממממ.

האם הטיעון מגוחך? כן. חסר כל היגיון? כן. חסר כל סיכוי? בהחלט כן. אז מה אמזון עשתה? נכנעה כמובן.

Kindle 2's experimental text-to-speech feature is legal: no copy is made, no derivative work is created, and no performance is being given. Furthermore, we ourselves are a major participant in the professionally narrated audiobooks business through our subsidiaries Audible and Brilliance. We believe text-to-speech will introduce new customers to the convenience of listening to books and thereby grow the professionally narrated audiobooks business

Nevertheless, we strongly believe many rights-holders will be more comfortable with the text-to-speech feature if they are in the driver's seat

Therefore, we are modifying our systems so that rightsholders can decide on a title by title basis whether they want text-to-speech enabled or disabled for any particular title

כאשר מדברים על כך שחוקי זכויות היוצרים יצאו מכלל שליטה, כאשר מדברים על הטירוף של בעלי הזכויות להשיג שליטה מוחלטת על היצירה שלהם, מדברים על זה, על זה בדיוק. חוקי זכויות היוצרים מעולם לא תוכננו כך שלבעלי זכויות היוצרים תהיה שליטה מוחלטת ביצירה שלהם. הטענה שיש צורך למכור ברישיון נפרד את היכולת של המכונה להקריא בקול רם את הטקסט שקניתי, היא טענה דרקונית שתעשה רק דבר אחד: תגרום ליותר ויותר אנשים "לגנוב" את תעשיית הספרים.

הכניעה של אמזון היא כניעה מבישה, הדרישה של הגילדה היא דרישה מטופשת וחוקי זכויות היוצרים מחסלים בשנים האחרונות כל זכר לתרבות האמריקאית, פשוט יורים לה בראש.

איתרע מזלנו ואנו חיים בתקופה המאפשרת לנו לחזות בשקיעתה של רומי. אולי טוב שכך, אולי הגיע זמנה.