כמה שביר המקום הזה

אתמול ראיתי סרט, שלא אנקוב בשמו (כיוון שאם אעשה זאת אהרוס אותו עבור אלו שלא ראו אותו) שבסופו נחרב העולם. הוא נחרב בעקבות התפרצות אדירה של קרני שמש ששולחת גל חום אדיר לכדור הארץ ופשוט שורפת אותו.

אני לא יודע אם הדבר הזה אפשרי מבחינה מדעית, אחרי הכל אנחנו מסתובבים סביב השמש כבר לא מעט זמן ועד עכשיו היא לא שרפה אותנו אפילו לא פעם אחת, ובכל זאת הסרט עושה עבודה לא רעה בלהציג מה קורה כאשר העולם נשרף. ממש נשרף. אף אחד לא שורד.

זה לא האיום היחיד על כדור הארץ. החלל הוא מקום אלים למדי. שביטים מסתובבים בחלל ומדי פעם פוגעים בשכנים שלנו, כדור הארץ עצמו הופך לפעמים לסביבה לא יציבה ששולחת גלי ענק לעבר החופים, הרי געש מתפרצים ומסוגלים לחסום את קרני השמש למשך מאות בשנים, שלא לדבר על היכולת שלנו להשמיד את עצמנו באמצעות מלחמה גרעינית. באופן כללי עצם הקיום האנושי הוא עניין שתלוי על בלימה.

החלק המבהיל בסיפור הזה הוא שלא נראה שיש מה לעשות. אי אפשר למנוע או לחזות רעידות אדמה, אי אפשר למנוע מהשמש להתפרץ, אנחנו עדיין לא יודעים להסיט שביט ממסלולו במידה והוא נמצא על מסלול התנגשות בנו ומלחמה גרעינית כוללת היא בסופו של יום עניין שנמצא בידיהם הלא-ממש-יציבות של כמה מנהיגים חולי נפש.

אין כאן תובנה גדולה, אבל יש תובנה קטנה: אנחנו יצורים חסרי אונים בצורה די מבהילה. אנחנו מלאים בחשיבות עצמית אבל אין לנו שום יכולת אמיתית להגן על עצם קיומה הציווליזציה האנושית.

כן, זה פוסט די מדכא, אני מודה.

בדרך להאבל

טלסקופ החלל "האבל" (Hubble) הוא בעיניי אחת מפיסות הטכנולוגיות המרהיבות ביותר שאי פעם נוצרו בידי המין האנושי. האבל המוצב בחלל מזה 19 שנה, נחשב תחילה לכישלון צורב אבל לאחר שתוקן, הפך (בעיני רבים) למכשיר המדעי החשוב בעולם. התמונות שהאבל מפיק הן לא פחות ממהממות ואולם אחרי תקופה כה ארוכה בחלל, אפילו האבל מזדקן.

כאשר הייתי כתב המדע של "הארץ" התפתח דיון סוער בעולם המדע והחלל: האם יש לסכן אסטרונאוטים אשר יצאו על מעבורת החלל כדי לתקן את האבל. אפשר להבין את עוצמת הויכוח בהתחשב בכך שהוא הוצת זמן קצר אחרי התרסקות מעבורת החלל. בזמנו ניהלתי דיון ארוך עם אחד העורכים הבכירים בעיתון שטען שאין שום סיבה לסכן בני אדם כדי לתקן את הטלסקופ. אני טענתי שהסיכון שווה את התוצאה ואם הייתי בעמדה שבה היו שואלים אותי האם אני מוכן לסכן את חיי ולצאת למשימה כדי לתקן אותו, הייתי עושה זאת בשמחה וללא היסוס, שזו חוכמה קטנה בהינתן שאני לא נמצא בעמדה הזו. אני מודה שזו עמדה רדיקאלית ולא ממש רציונאלית אבל אני עדיין מחזיק בה.

למרבה השמחה בשנים האחרונות בוצעו מספר טיסות תיקון וביום שני, כך אני קורא, אמורה לצאת הטיסה החמישית בה, יש לקוות, יתקנו אותו באופן סופי למרות שהתיקון רחוק מלהיות טריוויאלי.

עם קצת מזל והרבה יכולת, נוכל ליהנות מהאבל, מהמידע העצום שהוא מספק לעולם המדע ומהתמונות המרהיבות שלו, עוד כמה שנים.

על הקשר בין גוגל וזיהום אוויר

"טיימס אונליין" הבריטי מפרסם תוצאות של מחקר שחישב ומצא שבכל פעם שאנחנו מבצעים חיפוש בגוגל אנחנו מייצרים כמות דומה של פחמן דו-חמצני כפי שאנו מייצרים בכל פעם שאנחנו מחממים קומקום לכוס תה. הסיבה קשורה לכך שגוגל מפעילה מסדי נתונים ענקיים שהפעלתם מחייבת שימוש באנרגיה עצומה ומכאן שבכל פעם שאנחנו משתמשים בגוגל אנחנו מזהמים את הסביבה.

זו לא הפעם הראשונה שאני קורא מחקרים מהסוג הזה. למעשה, הפעם האחרונה שקראתי משהו דומה היה באותו טיימס אונליין לפני כשנה וחצי, אז הוסבר לנו שביצוע קניות מקוונות תורם לזיהום האוויר שלא לדבר על שימוש במחשבים אישיים שתורמים לזיהום האוויר (מאמר שפורסם ב"אינדיפנדנט").

ג'ייסון קינקייד כתב הסבר מצוין שמבהיר מה מטריד כל כך במאמר הזה. הבעיה היא לא שהוא לא מדויק (למרות שהמחקר נשמע לי קלוש ביותר – הוא נסמך על יותר מדי הערכות ופחות מדי מידע) אלא שהוא נותן את התחושה שהשימוש בגוגל הוא הדבר הנורא ביותר שאפשר לעשות לאיכות הסביבה. הוא לא מזכיר, את מה שקינקייד מזכיר, שמי שמשתמש בגוגל משתמש פחות באוטו שלו או אפילו באוטובוס כדי לנסוע לספריה, שבעזרת גוגל אפשר לקבל מידע על נסיעה ברכבת במקום נסיעה ברכב ושבאופן כללי הפקה של המבורגר או של ספר מייצרים פי שמונתלפים שנדיבריליון יותר פחמן דו-חמצני מאשר ביצוע חיפוש בגוגל.

מעבר לזה, המאמר כלל לא מזכיר שדווקא גוגל, מכל החברות, עושה לא מעט כדי להקטין את זיהום האוויר שהיא מפיקה באופן ישיר ומשקיעה סכומי עתק בניסיון לפתח אמצעי אנרגיה חליפיים. מצאתם על מי להתנפל. אני מחכה למחקר שיסביר שהבעיה האמיתית עם איכות הסביבה היא אנשים: בכל פעם שהם נושמים הם מייצרים פחמן דו-חמצני ומזהמים את האוויר.

תחרות "מה מקור הרעש?"

גבירותיי ורבותיי כבר מזמן לא היתה לנו תחרות כמו שצריך. מומי והחתול שלח לי לינק תחת הכותרת "אללה יוסטור" ואני חושב שהיא סיבה טובה לתחרות טובה.

המדובר בידיעה לפיה סוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, האזינה לחלל כפי שהיא נוהגת לעשות, ובמקום לשמוע צליל חלש סטייל "פפפפפפפפששששששקקקחחח" היא שמעה לפתע "טרטאטאאאאאאבוםםםם!!". על פי הידיעה, כאשר נשאלו אנשי נאס"א מה יכול להסביר את הרעש הזה ואת עוצמתו האדירה, הם ענו משהו בנוסח: "הממממ, אין לנו מושג ירוק!".

אל דאגה נאס"א, אנשי הגלוב עובדים על הסוגיה. תוך 24 שעות תקבלו השערות, למעשה עובדות יצוקות (בעופרת, כן?) המסבירות לכם בדיוק מאיפה הרעש הזה הגיע, איך הוא נוצר ומה משמעותו. נו באמת! מה, אתם לא סומכים עלינו?!

מי שיצליח להסביר בצורה הטובה ביותר את מקור הרעש, יזכה לפגישה אישית עם הבחור בתמונה. עליי.

* ההשערה שלי: צה"ל זיהה כוכב הנחשד כמסתיר אמל"ח וביצע חיסול ממוקד.

על הקשר שבין זיהום ויזמות עסקית

תחת הכותרת "תאורת הכביש מעייפת את הצפרדעים" מספר צפריר רינת ב"הארץ" על אחת הבעיות מהן סובלים בעלי החיים בשל אור מלאכותי:

כבר אלפי שנים שצבי ים קטנטנים שאך זה בקעו מביצים שהוטלו על החוף, יודעים למצוא את דרכם אל הים: הם עוקבים אחר אור הלילה המשתקף על בים עד שהם מגיעים למים. אלא אם כן אזור החוף מואר בתאורה מלאכותית. אז זוחלים הצבים לאור המלאכותי, עד שהם מתים מתשישות או בדריסה.

מעבר לעובדה שאין שום קשר בין הכותרת המשעשעת בפני עצמה לבין הטקסט העצוב בפני עצמו (כותרת מתאימה יותר היתה: 'תאורת הכביש הורגת את הצפרדעים הצבים', אבל כנראה העורך חשב שזה מדכא מדי), מעלה הרשימה שלוש סוגיות שיש להרחיב עליהן את הדיבור.

הראשונה היא ש"זיהום אור אקולוגי" פוגע באיכות הסביבה ובבעלי החיים לא פחות מאשר זיהום אוויר. למעשה, הטקסט מלמד שזיהום אור אקולוגי יכול להיות הרבה יותר קטלני לחלק מבעלי החיים מאשר זיהומים אחרים, מוכרים יותר.

השניה היא ש"זיהום קול אקולוגי" היא סוגיה שאני עדיין מחכה שמישהו יכתוב עליה ברצינות. הכוונה היא לכל אותם מפגעי רעש שבא לך לחתוך לעצמך את הגרון – או טוב יותר, למי שמייצר אותם – כדי שיפסקו.

השלישי הוא שבתקופת מיתון, יזמים זריזי מחשבה, כמוני, צריכים לפקוח עיניים ולאתר הזדמנויות עסקיות. כל מי שעיניו בראשו וקרא את הטקסט מבין שיש כאן הזדמנות חד-פעמית להיכנס לשוק החדש אך התוסס של משקפי שמש לצפרדעים לצבים. כן, זכרו את הרגע הזה בו הכרזתי שאני עומד להפוך ליצרן משקפי השמש הגדול בעולם עבור צבים (וגם צפרדעים!). אני עומד להיות הביל גייטס של עולם החי.

אם למישהו יש רעיונות נוספים לפיתוחים נדרשים לעולם החי, הוא מוזמן לשתף אותי ואותנו, תמורת תמלוגים עתידיים שגובהם המממממ יקבע בעתיד.