אנשי רוח

בערוץ האנרגיות החיוביות של nrg התקנאו בתחרות שהגה יו”ר הקונצרן, והשיקו תחרות סיפורי ניו-אייג’ חדשנית ומקורית עלק, או כפי שמכנים אותה בערוץ – “ניסיון פרטי משלכם לבריאה חדשה”. בריאה זה חשוב.

מתוך מאתיים מיילים, כך מדווחים האנרגטיים, התקבלו 20 סיפורים רוחניים למהדרין (האחרים היו “תיאורים של חוויות רוחניות, סיפורי פנטזיה, אנקדוטות משעשעות, מסות פילוסופיות, ניסיונות להחזיר אותנו בתשובה”, וכנראה מספר מכובד של הצעות לרכישת מצלמות נסתרות, כי מי מגן על העסק שלך כשאתה לא שם? אה?). ארבעת הסיפורים הראויים פורסמו באתר, כדי שכולנו נוכל להשכיל, לזרום ולהצביע לטובת הטוב מביניהם.

מבין הארבעה משך את ההילה שלי, סיפורו של אסא זיידמן, “לוחם שתיים”. כבר במשפט הראשון הבנתי שמדובר בסיפור נוטף רוחניות:

השנה היתה 2027 והמצב היה קקה. קקה לכל האנושות. אי-שם לפני כך וכך שנים האינטרנט הרים את ראשו ונטל את השלטון על כדור הארץ. זה לא היה ממש מסובך – כל המידע על האנושות היה מצוי במאגרים. כל המנגנון השלטוני התבסס על רשתות ממוחשבות. כל אדם היה מקוטלג בתוך בסיסי הנתונים. ביום ההוא, כל מה שהאינטרנט היה צריך לעשות זה לשלוח אימייל מפורט לכל תושב בפלנטה עם פירוט הכללים החדשים. האיום בסוף האימייל הבהיר לכל אחד שאי אפשר לעשות כלום נגד המערכת – כל ניסיון של התמרדות היה גורר שיגור טילים ספונטני בכל יבשת, כיבוי מערכות חיוניות בבתי חולים ומחיקת מאגרי מתכונים של אורז פראי וקינואה. האנושות, כנועה וצייתנית מטבעה, קיבלה על עצמה את שלטון האינטרנט, על אף חוקיו וציוויו המוזרים”.

נו, מק’אפי מזהירים על זה כבר שנים. וזה ממשיך, ונעשה אפילו טוב יותר:

בפינה אחרת של העולם, אי שם בצפון הודו, הגיעה ידיעת השעבוד אל המעוז העצמאי האחרון. אותו פלג מבודד של האנושות כלל, בעצם, רק אדם אחד. מדובר היה באיש צעיר יחסית, ישראלי במוצאו […] במשך שנים הוא התאמן שוב ושוב על המעט שהספיק ללמוד, תוך שילוב המצאות מקוריות שלו בתורה העתיקה. שנים של תרגול הפכו אותו למה שהוא כינה: “גְדול לוחמי האשטאנגה” […] בוקר אחד, לאחר עוד סדרת תרגולים, הופיע בפתח מערתו בחור צעיר, פיטר. הוא היה סטודנט הולנדי לפסיכולוגיה שיצא לנקות את הראש בטיול להודו, תעה בדרכו והגיע אל מערתו של גדול הלוחמים. הוא הופתע לגלות את הלוחם, והופתע עוד יותר לגלות שהוא היה מנותק מהאנושות למשך כל כך הרבה שנים. אך הפתעתו הגדולה היתה אדישותו של הלוחם לדיקטטורה המרושתת. “מה, איך אתם נותנים למחשב לשלוט בכם? זו בסך הכל חבילה של חוטים מנחושת!” נהם הלוחם. “הו לא”, ניסה להסביר פיטר, “הוא שולט בכל המידע, הוא יכול למחוק אדם ברגע”. הלוחם מיאן להשתכנע: “מה הוא כבר יעשה, ימחוק אותך ממאגר הטלפונים של חברת סקרים? יקבע לך תור מיותר לקופת חולים? אתם חבורה של נקניקים אתם!” ענה ברגישות השמורה לבני המזרח השלווים. “אבל מה תוכל לעשות נגד זה?” היקשה פיטר. בתגובה, פצח הלוחם בהדגמת סידרה של אגרופים ובעיטות תוך זעקות “אשטאנגה! אשטאנגה!”. פיטר הביט מבולבל. “רגע, חשבתי שיוגה זו דרך חיים המבוססת על אנרגיה אחת ורוח אוניברסלית”. “פחחח”, הפטיר הלוחם, “גם אתה אכלת את כל החארטה-בארטה הזה? העיקרון המנחה ביוגה הוא ‘הרוג את היריב'”.

נו, אם הם אומרים שמדובר בחארטה, מי אני שאתווכח. תסלחו לי, אבל אני הולכת לתרגל קצת יוגה עם אקדח.

16 מחשבות על “אנשי רוח

  1. נכון, אבל הסיפור לפחות מודע לגיחוך של עצמו. חבורת הניו-אייג’ לוקחים את עצמם ברצינות תהומית, מה שמגביר את הטימטום שיוצא להם מהפה.

    טוב, לפחות יש את היו”ר וחבורת עוזריו הנאמנים שמציבים מראה מול פרצופם! (פחחחחחחח)

  2. מזכיר לי את “פרא”. פעם התחלתי לקרוא את זה ועד היום יש לי עוויתות מדי פעם.

    למען הסר ספק וכדי להזהיר את קוראי הגלוב התמימים: מדובר בקיבוץ המלים הגרוע ביותר שנעשה אי פעם, בשפה כלשהי. כן, יותר גרוע מרינה פרנק-מיטרני.

  3. ברור שהסיפור הזה הוא פרודיה על הניו-אייג’. החברה באתר הבינו את זה ואפילו נתנו לזה מקום בגמר שלהם ואתה תופס את זה ברצינו ולא מבין את זה…

  4. כשאתה כותב “אתה תופס את זה ברצינו ולא מבין את זה…” זה בגלל שאתה לא יודע לקרוא שתמר כתבה את הפוסט או בגלל שאתה תופס את זה ברצינו כשלפני כמה חודשים היא הציגה את עצמה כתומר?

  5. אני מתנצל על הגלישה לעניינים כה ארציים וגשמיים, אך מדובר כאן בתחרות. זה כמו בחירות לכנסת, רק קצת יותר מלוכלך. אם כבר נתגוללנו כאן על הסיפור, לפחות ראוי להצביע בעדו:
    http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/482/994.html?pvot=2;1482994
    ולא, אין לי אינטרס – חשובה לי רק הנשמה והאאורה של עידן הדלי. עכשיו סלחו לי, עלי ללכת ולראות מה נתפס בלוכד החלומות האינדיאני שלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: