על עיתון חברתי וטרנדיזם

הבלוגספירה בארה"ב נרעשת. אתר USAToday.com שינה את פניו והוא עכשיו הרבה יותר "חברתי". יש בו קישורים לבלוגים, יש בו אפשרות לדרג סיפורים ויש בו אפילו – הא הא! – אפשרות להגיב לכתבות (הנה סקירת וידאו קצרה על החידושים).

תקראו לי שמרן, אבל ה"חברתי" הזה מתחיל לצאת לי מכל החורים.

ראשית, זה משמח לראות שארה"ב מפגרת אחרי ישראל במשהו. כבר 6 שנים מאפשרים בישראל להגיב לכתבות וכעת, כאשר אתר מדיה מרכזי בארה"ב מאפשר להגיב, כולם נרעשים. בוקר טוב אמריקה. מעבר לזה, נראה שכל הטרנד החברתי הזה, כל הווב 2.0 הקרצייתי הזה, מאפשר לאתרי מדיה רבים לומר משהו בנוסח "אתם יודעים מה, אין לנו מושג מה הולך היום. בואו נזרוק פנימה את כל הפיצ'רים ששמנו אליהם לב בשנה האחרונה ונראה מה יקרה". התוצאה היא ברדק שאין כדוגמתו; תגים לצד טוקבקים, Diggים לצד Redditים, בלוגים לצד רשתות חברתיות ומה לא.

מה שנתפס בארה"ב כיוזמה מרשימה אליה צריכים להצטרף ה"ניו-יורק טיימס" ו"וול-סטריט ג'ורנל" (ארינגטון כדוגמה מייצגת לעמדה זו) הוא בעיני פאניקה חסרת תוחלת של אתרי המדיה המסורתיים שאין להם מושג מה לעשות כדי להישאר רלוונטים אז הם יורים לכל הכיוונים ומקווים לפגוע במשהו.

אני לא יודע איך להגיד את זה בעדינות, אז אגיד את זה לא בעדינות: אני לא רוצה עיתון חברתי. אני רוצה שהעיתון שלי (וכשאני מדבר על "העיתון שלי" אני לא מדבר בהכרח על העיתון שבו אני עובד, אלא על העיתון כקונספט) יפתיע אותי ולא שאני אפתיע אותו. אני רוצה שהוא יגיש לי רשימה ערוכה של נושאים מעניינים ולא שאני אערוך אותו. חילופי הכוחות האלו בעידן ה-2.0 לפיהם אין צורך בעורך, בשיקול דעת או במחשבה כי "הגולשים כבר יעשו את העבודה, יביאו את התוכן ויגידו לנו מה מעניין", הוא בעיני אופנה שתחלוף מהעולם.

אין ספק שדברים משתנים ועל העיתונים להתאים את עצמם למציאות החדשה. אינני סבור שהם צריכים לקפוא על שמריהם, אבל בעיני התגובה של ה-USAToday היא דוגמה לתגובה מבולבלת הסובלת מ"טרנדיזם" – המחלה שתוקפת בשנתיים האחרונות אתרי מדיה רבים ושאת אותותיה ניתן לראות גם בישראל.

בסוף, אני טוען ולא בפעם הראשונה, חלק גדול מזה יתפוגג.

12 מחשבות על “על עיתון חברתי וטרנדיזם

  1. אורי – נחיה ונראה.
    אני בדרך כלל לא אוהב להתנבא, אבל במקרה הזה אני עומד מאחורי עמדתי. הרוב יתפוגג.

  2. אני עדיין מחכה שהריאליטי יחלוף מן העולם. אבל מה שנראה לי שכמו המשרד לניהול מלחמת קרים הדברים ימשיכו להתקיים זה לצד זה – כלומר טלוויזיה וערוצי ריאליטי כמו 2 ו-10

    רק שמאלנים הזויים כמו אייבי נתן מעיזים להפסיק משהו באופן טרמינלי.

  3. פינגבק: xslf.com ~
  4. הבעיה היא שהעתונות מנסה להתחרות במיידיות של הרשת במקום להמציא את עצמה כחלופה מעמיקה של המיידיות. העתונות, בעיקר עתונות הנייר, צריכה להתמקד בסיקור של מה שמעבר למיידי – התמונה הרחבה, הפרספקטיבה כחלופה אפשרית ע"מ לשרוד.
    מעבר לכך אני בכלל חושב שהרעיון של חוכמת ההמון וביטויו באתרים כמו דיג – הוא ההפך מרתימת הפוטנציאל של האינטרנט והזנב הארוך. שירותים, כמו דיג, רק מעצימים את ההייפ ובנויים על אלגוריתם של רייטינג. עד שמשהוא יצליח ליצור שירות שמבצע התאמת תכנים אישית ברמה מתקבלת על הדעת אני מעדיף עורכים בשר ודם במספר עיתונים ובלוגים שאני בוחר בעצמי על פני שירותי אגריגציה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *