מוספי סוף השבוע של "מעריב" ו"גלובס" מספקים צמד ראיונות עם הצוות שניהל את הביטחון לפני פרץ-חלוץ. קבלו במחיאות כפיים עבשות את מופז-יעלון.
מקריאת הראיונות עולה תמונה אחידה: הם היו מצליחים הרבה יותר טוב. ב"מעריב", יעלון, שאוהב (גם בראיון הזה) לטעון לגבי עצמו שהוא לא פוליטיקאי, מריץ את עצמו לראשות מפלגת המלאכים כאשר הוא טוען:
אני בתחושה קשה שלו אני הייתי שם, זה היה נראה אחרת לחלוטין.
לאנשים האלו יש אגו שיכול למחוץ פילים.
יאמר לזכותו של המראיין, מרדכי חיימוביץ, שהוא מנסה להבין מה מקור הביטחון העצמי של יעלון. זה משיב לו כי הוא הכין את הצבא לתרחישים האלו. חיימוביץ אינו מרפה ואומר משהו בנוסח: מכין, מכין, אבל אם אין אימונים, מה זה עוזר? כאן פוצח יעלון בתשובה אריסטוטלית שלא היתה מביישת את הטובים שבלוליינים:
כשאתה הולך למלחמה אתה צריך לדעת מה בדיוק היכולות ומה החוסרים, ותמיד יש חוסרים. כשצה"ל נשען על מילואים אין מצב שכל מערך המילואים מושחז. אז אתה הולך למהלך שאתה יוזם, אפילו בתגובה לפרובוקציה. בתנאים האלה? גם אם אימנת את המילואים כל שנה, וזה לא קרה בשנים האחרונות, אמורה להיות חלודה. אתה חייב לאפשר למערך המילואים המגויס לנקות את החלודה שלו.
אם הצלחתי לעקוב אחר יעלון (ולא בטוח שהצלחתי) מה שהוא אומר זה שאם רק היו נותנים למילואמינקים להתאמן כמה ימים לפני שיצאו ללבנון הכל היה נראה אחרת – והוא, יעלון, כמובן שהיה נותן להם להתאמן.
באופן מפתיע (או לא), מופז הולך בראיון במוסף G של "גלובס" על אותן הנקודות בדיוק: זה לא אני זה "קודמיי בתפקיד" ואם רק היו מאמנים אותם, הו, אם רק היו מאמנים:
יש תפיסה שלמה שנבנתה לא בתקופתי אלא עוד קודם, שאמרה שאנחנו לא יכולים להכין את כל הכוחו נגד כל האיומים כי אין משאבים… אם אתה צריך לפעול איפשהו, לפי הגישה הזאת, תגייס מילואים ותאמן אותם ואת הסדירים לפני הפעולה. כשנדרשתי לחומת מגן גייסתי את אותו סדר גודל של כוחות כמו במלחמה ואימנתי אותם במשך שבוע-עשרה ימים. יכלו לעשות אותו דבר במלחמה.
נו, עכשיו לפחות אנחנו יודעים שהבעיה היא לא בעיית מאקרו של מערכות שלמות שלא תפקדו, של קונספציה, של מועצה לביטחון לאומי שלא פועלת, של שיטת קבלת החלטות מנוונת ורקובה. לא. הבעיה היא מיקרו-טקטית: אימון אחד קטן והכל מסתדר. העובדה שגם המילואימניקים של המלחמה הזו עברו אימון (קצר יותר או פחות) לפני שיצאו ללבנון, אינה משנה לשניהם. הרי צריך להיאחז במשהו כשבונים מגדל קלפים.
אני לא יודע מה אתכם, אבל ההרגשה שלי מקריאת הראיונות היא ששני הברנשים האלו חשים בתחושת החמצה. לא, לא על שהמלחמה נוהלה שלא כראוי אלא שאיך זה לעזאזל החיזבאללה לא פתח את המלחמה בתקופה שלהם. סוף סוף נפתחת מלחמה והם לא בתפקיד. איזה בעאסה!
אצלנו זה לא היה קורה.
אז מה אם ביטלנו אימונים, ביטלנו תקציבים, ובנינו מגדלים בקריה במקום להשקיע במילואים.
אז מה אם בתקופתנו חטפו חיילים, חפרו מנהרות מתחת למוצבים, החל ירי הקאסמים.
אז מה אם ברחנו לשוק הפרטי או מיד הפכנו לשרי בטחון שעסוקים בהגדלת הפנסיות של עצמם וחבריהם,
עד שהפנסיות מהוות כמעט 60 אחזו מתקציב הבטחון.
אז מה –
אצלנו – ותסמכו עלינו – זה לא היה קורה.
אגב יש בזה אותו הגיון שהיה בנאומו של מאיר שלו עם קשקושי די לכיבוש כשמולו מפגינים תושבי שדרות שסופגים 2400 טילים מאז הבריחה מעזה.
קל מאוד להאשים את מי שלא היה שם, אבל עובדה היא שלצהל היתה תוכנית מוכנה להתמודדות עם התרחיש הזה, תוכנית שנעשתה עליה "חזרה גנרלית" רק חודשים ספורים לפני המלחמה. שום דבר מהתוכנית הזו לא בוצע, מישהו פשוט החליט שעדיף להפציץ מהאוויר וכשזה לא עזר אז להיכנס דוך.
למצבים מורכבים בהרבה, לרבות הסיוט הגדול של הצבאות המודרניים, לחימה בשטח בנוי, נערכו גם בוגי וגם מופז בצורה מעולה ונחלו הצלחות רבות.
גם ועדת וינוגרד זיכתה למעשה את שניהם מאחריות לכישלון, לא כל מי שלבש מדים אשם בחוסר היכולת של הרמטכ"ל להוציא את המירב מצבאו המעולה.
דני – אני אהיה מופתע מאוד (מאוד) אם אגלה שמופז נערך בצורה מעולה למשהו.
קראתי את הראיון עם הויקינג (מופז) שלא הייתה לו הזדמנות, לא הקשיבו לו כש… וידע הכי טוב מה צריך לעשות.חלקים גדולים בתשובות שלו היו בלתי קוהרנטים בעליל. אני לא יודעת למה בדיוק, אבל קיבלתי את ההרגשה שאם מופז היה שר הביטחון במלחמת לבנון היינו עדיין בעיצומה. כמו ילד בן 18 שזה עתה קיבל את רשיון הנהיגה ויוצא לקרוע את העיר עם האוטו של אבא אחרי לילה של שתייה – ביטחון עצמי מופרז, אגו נפוח ונרקיסיזם (מבוסס כימיכלים או טבעי) תמיד יובילו בסופו של דבר לאסון… אחד הדברים המשמחים (בעיני) שעשה אולמרט היה לשים אותו במשרד התחבורה.
אחלה העדער, אגב. 🙂
ילדה, אדם שאלו התכונות שלו בעיניך (גם בעיני), לא היה משמח אותך יותר אם היו שמים אותו בשום מקום? גם במשרד התחבורה אפשר להרוג אותנו.
ובמילותיהם האלמותיות של הבילויים:
אז אם את דודה
אז כל הסודה
אם יוולד לך ילד
ותשמעי מזחלת
אל תפתחי לו את הדלת
תנשב הרוח
ינבח הכלב
הרמטכ"ל בטוח
עוד יבקר אותך הערב
יביא איבר קטוע
שאול מופז
שאול מופז…
דני, לא ראיתי את וינונגרד מזכה אותם, להפך.
חוצמזה, מופז הפסיק את האימונים על יע"מ שלדעתי, היה המתווה המקובל במלחמה האחרונה…
וכחייל חי"ר בתקופת בוגי לא התאמנתי מעל לשנה (כל השנה האחרונה בסדיר) בגלל שהיו צריכים אותנו לבצע שמירות על על מתנחלים בזמן שאלו היו שורפים רכוש של פלסטינים.
יובל דרור טיפש ולא אמין .
יובל דרור , מעניין מתי תפסיק לשקר ולקשקש , לזיין את השכל עם השטיות שלך.
אתה בסה"כ עיתונאי קטן ומושתן , די טיפש אבל חושב שהוא חכם ובעיקר לא אמין.
יש לך חברות מעודדות -גברים שיושבים על המחשב ומזיינים את השכל בבלוג הזה.
לך תמצא עבודה ותפסיק להציק .
לא זוכר מתי שמענו ממך משהו יותר ,יצרני , רק בלבלולי מח.
קשקש קשקש , אין לך מושג ואתה כותב וכותב.
דיייייייייייייייי!
יובל דרור לא אמין – מאבד תמלילים -יובל דרור מזבל את השכל .
רק להבהיר לגבי מופז: בכל התקופה של 2000-2006 מופז היה רמטכ"ל שנתיים (אם לא שנתיים וחצי) ושר בטחון כמעט שנתיים. מופז היה זה שהוביל את המדינה לכשלון יותר מכולם, ואחראי לאי תפקוד הצבא.
ששששש… יהונתן, אל תיתן לעובדות לבלבל אותך, אם הוא היה שם הכול היה נראה אחרת. מה, לא?
אייל, שכחתי, כאן זה עיתונאות, אין כאן עובדות, רק מי צועק חזק יותר את השטויות שלו.
(על הערות גזעניות אני לא מגיב, אם ראית מישהו שורף רכוש ולא עשית כלום, אז אתה הפושע כאן).
למה שואלים אותם בכלל כשיש כבר את דו"ח ועדת וינוגרד?
אולי היו"ר טיפש ולא אמין, אבל יש לו כושר התמדה. אני לא שרדתי את כל הראיון עם מופז.
שימו לב לראיון עם פרץ במוסף הארץ, הציטוט הזה צריך להכנס לפנתיאון על שם אלון מזרחי:
בתגובה לשאלה: "בעוד שלושה שבועות וחצי פריימריס. בתנאים הנוכחיים יש לך בכלל סיכוי?"
"מה זאת אומרת יש לי סיכוי? הסיכויים שלי טובים מאוד. אין לי ספק. כתוב 'אל יתהלל חוגר כמפתח', אבל אני בהחלט חושב שאני הולך לנצח".
(תסלחו לי, אני בשרותים מקיא)
דני
אתה יודע, באקילה אי אפשר לזהות פנים ולצאת לתפוס אותם ממארב לא ממש אפשר
לדווח על האירועים דווחנו גם בצבא וגם אח"כ
למישהו היה אכפת? – לא ממש
דני, תעשה לי טובה ותנסה אתה לעצור מתנחלים מתפרעים, המקרים היחידים בהם זה קורה זה לפי כללי הטקס – כשיש זירת התגוששות מכוונת תקשורת: עולים על גבעה X או מתלבשים על בית Y. וגם אז יש אוטובוסים שייקחו אותם למנוחה איפה שהוא, שום מעצר רציני ושום בטיח.
ברוב המקרים גם לאחר המעצר הם אפילו לא יקבלו נו נו נו ויתגלגלו מדלת המשטרה לפני שאתה תחלום על לצאת הביתה.
עמונה היתה מקרה מאוד יוצא דופן בחריפותו
תפוזו (2) – יוסי גורביץ מסביר יפה את ההגיון בנאומו של מאיר שלו – מומלץ.