מוספי סוף השבוע של "מעריב" ו"גלובס" מספקים צמד ראיונות עם הצוות שניהל את הביטחון לפני פרץ-חלוץ. קבלו במחיאות כפיים עבשות את מופז-יעלון.
מקריאת הראיונות עולה תמונה אחידה: הם היו מצליחים הרבה יותר טוב. ב"מעריב", יעלון, שאוהב (גם בראיון הזה) לטעון לגבי עצמו שהוא לא פוליטיקאי, מריץ את עצמו לראשות מפלגת המלאכים כאשר הוא טוען:
אני בתחושה קשה שלו אני הייתי שם, זה היה נראה אחרת לחלוטין.
לאנשים האלו יש אגו שיכול למחוץ פילים.
יאמר לזכותו של המראיין, מרדכי חיימוביץ, שהוא מנסה להבין מה מקור הביטחון העצמי של יעלון. זה משיב לו כי הוא הכין את הצבא לתרחישים האלו. חיימוביץ אינו מרפה ואומר משהו בנוסח: מכין, מכין, אבל אם אין אימונים, מה זה עוזר? כאן פוצח יעלון בתשובה אריסטוטלית שלא היתה מביישת את הטובים שבלוליינים:
כשאתה הולך למלחמה אתה צריך לדעת מה בדיוק היכולות ומה החוסרים, ותמיד יש חוסרים. כשצה"ל נשען על מילואים אין מצב שכל מערך המילואים מושחז. אז אתה הולך למהלך שאתה יוזם, אפילו בתגובה לפרובוקציה. בתנאים האלה? גם אם אימנת את המילואים כל שנה, וזה לא קרה בשנים האחרונות, אמורה להיות חלודה. אתה חייב לאפשר למערך המילואים המגויס לנקות את החלודה שלו.
אם הצלחתי לעקוב אחר יעלון (ולא בטוח שהצלחתי) מה שהוא אומר זה שאם רק היו נותנים למילואמינקים להתאמן כמה ימים לפני שיצאו ללבנון הכל היה נראה אחרת – והוא, יעלון, כמובן שהיה נותן להם להתאמן.
באופן מפתיע (או לא), מופז הולך בראיון במוסף G של "גלובס" על אותן הנקודות בדיוק: זה לא אני זה "קודמיי בתפקיד" ואם רק היו מאמנים אותם, הו, אם רק היו מאמנים:
יש תפיסה שלמה שנבנתה לא בתקופתי אלא עוד קודם, שאמרה שאנחנו לא יכולים להכין את כל הכוחו נגד כל האיומים כי אין משאבים… אם אתה צריך לפעול איפשהו, לפי הגישה הזאת, תגייס מילואים ותאמן אותם ואת הסדירים לפני הפעולה. כשנדרשתי לחומת מגן גייסתי את אותו סדר גודל של כוחות כמו במלחמה ואימנתי אותם במשך שבוע-עשרה ימים. יכלו לעשות אותו דבר במלחמה.
נו, עכשיו לפחות אנחנו יודעים שהבעיה היא לא בעיית מאקרו של מערכות שלמות שלא תפקדו, של קונספציה, של מועצה לביטחון לאומי שלא פועלת, של שיטת קבלת החלטות מנוונת ורקובה. לא. הבעיה היא מיקרו-טקטית: אימון אחד קטן והכל מסתדר. העובדה שגם המילואימניקים של המלחמה הזו עברו אימון (קצר יותר או פחות) לפני שיצאו ללבנון, אינה משנה לשניהם. הרי צריך להיאחז במשהו כשבונים מגדל קלפים.
אני לא יודע מה אתכם, אבל ההרגשה שלי מקריאת הראיונות היא ששני הברנשים האלו חשים בתחושת החמצה. לא, לא על שהמלחמה נוהלה שלא כראוי אלא שאיך זה לעזאזל החיזבאללה לא פתח את המלחמה בתקופה שלהם. סוף סוף נפתחת מלחמה והם לא בתפקיד. איזה בעאסה!
כתיבת תגובה