ראיתי אתיופי מאושר

אמיר קרא כתבה ב”הארץ” ושפשף את עיניו בתדהמה. השפשוף לא עזר – התדהמה נשארה והטקסט נשלח לקטגוריית כתב/ת אורח/ת. הנה הוא:

תוך כדי הכנת שניצלים לילדים לארוחת צהריים רפרפתי על העמוד הראשי של הארץ וקראתי את הכתבה הראשונה בסדרת כתבות סיפורי ויסקונסין – מאת רותי סיני.

הכותרת “המובטל הממורמר הפך לעובד ניקיון מאושר” הפליאה אותי. כמה כבר אפשר להיות מאושר בתור עובד ניקיון?

הנה הסיפור. עולה אתיופי בן 43 נדרס בדרך לעבודה, שבר את הרגל וכל יום הלך לבקש דמי פגיעה אבל לא קיבל דבר, גם לא אחוזי נכות. אחר כך גם התבקש במחילה מכבודו לשלם אלפי שקלים לביטוח הלאומי. עד כאן שום דבר מיוחד. ככה זה בישראל. בהמשך הצטרף לתוכנית ויסקונסין (באמצעות חברת “אמין”, הקבלנית שמפעילה את הפרויקט שם) והפך לעובד ניקיון מאושר, “אוכל עם מהנדסים” וכאן מגיעה הפואנטה:

עטשה יוצא מהבית בחמש וחצי, נוסע בשני אוטובוסים לעבודה במפעל (אינטל). מסיים בשתיים ובשעה שלוש מתייצב למשרה שנייה – שומר בקניון עד אחת עשרה בלילה. כך חמישה ימים. יחד עם אישתו שגם עובדת משרה מלאה בניקיון הם מגיעים ל-9000-10,000 שקלים. הם מאושרים, בקרוב יקבל קביעות, אפילו שולחים כסף לקרובים באתיופיה. בימי בשישי יוצאים לבקר את ההורים.

אצל כתבת רווחה עטורת פרסים (פרס אומץ על פועלה בתחום החברתי, פרס סוקולוב) כרותי סיני, אצל עורך העמוד הראשי בעיתון ובעצם אצל כל עיתונאי מתחיל, וכל קורא בעצם, היו אמורים להידלק כמה נורות אדומות עם אזעקה עולה ויורדת של “צבע אדום” “נחש צפע” או “לעזאזל, השתגעתם? זה סיפור הצלחה?” שלוש משרות וביחד מביאים עשרת אלפים שקלים?

סירחון הפטרונות שעלה מהכתבה, האפיל על ריח השניצלים שנשרפו.

קראתי את הכתבה שוב ושוב כדי לוודא שאין לי בעיות בהבנת הניקרא ולא פספסתי משהו חשוב.

כן, פספסתי.

אחרי חודש התקשר אטשה לזלכה (עטשה הוא האתיופי, זלכה הוא המלווה שלו מטעם “אמין”) וסיפר לו שזרק את בגדיו מרוב ששמן. מ”אמין” קיבל תלושים לקנות בגדים. בעבור ילדיו קיבל קייטנה בחינם למשך כל הקיץ.

ברור שמישהו כאן מפמפם יחסי ציבור מטעם תוכנית ויסקונסין השנויה במחלוקת. בימים כתיקונם אין לי שום בעיה עם זה, אני מתפרנס מזה (יחסי ציבור) אבל ככה? בצורה כל כך מעליבה?

ואולי בעצם הכתבה מתאימה לגישתו של דיוויד לנדאו, עורך הארץ, שמאז שנכנס לתפקידו, כולל העמוד הראשי בעיתון כתבה אקולוגית – פעם על איכות סביבה, פעם על חיות נכחדות ופעם על עבדים מאושרים בישראל.

53 מחשבות על “ראיתי אתיופי מאושר

  1. ייתכן שהכתבה כולה נכתבה במקור בטון ביקורתי, ואחר כך נרצחה בדם קר בעריכה? אין לי שום הסבר אחד לזה. זה נראה מזעזע, לעבוד כל יום מ-5:30 בבוקר עד 11:00 בלילה. מתי האיש המסכן הזה ישן, מתי הוא רואה את הילדים שלו?

  2. תשמע, רק לפני רגע הם ירדו מהעצים, לאט לאט. יום אחד הם עוד יצליחו לאסוף מספיק כסף כדי ללכת להצגה.

  3. גם אני קראתי את הכתבה אתמול ונחרדתי*. מלבד כל הדברים שאמיר כתב, אני נשארתי עם התהיה איך נראה כישלון של תכנית ויסקונסין, אם זה סיפור הצלחה.

    *התלבטתי אם לשלוח פוסטורח בעניין, תודה, אמיר

  4. גם לי זה נשמע מוזר מאוד.
    מהמעט שאני קורא את הארץ אני אני יודע שהכיוון הכלכלי שלו הוא קפיטליסטי (וטוב שכך), שמאלני מרצניקי מבחינה מדינית (וחבל שכך), אבל גם ידעתי שבניגוד למרצ, הוא גם סוציאלי (שזה טוב, להבדיל מסוציאליסטי, שזה רע).

    (ועד כאן שיעור על טוב ורע)

    באמת מוזר.

  5. עשרת אלפים שקלים עבור שני אנשים שעובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה אינה הרבה כסף.

    אני גם נוטה להאמין שהוא באמת מאושר. זה עדיין לא אומר שצריכה להיות מידה של ביקורתיות.

  6. המשכורת הממוצעת לשכיר בישראל היא 7,500 שקל. אם מדובר ב-10,000 נטו, מדובר במשכורת מאד מכובדת. אם נתחשב בעובדה שמדובר בשלוש משכורות, אז הוא יכול להחליט לוותר על אחת מהן ולהרוויח 6,600 שקל, אמנם מתחת לממוצע, אבל עדיין אפשר לחיות מזה.

    בהתחשב בעובדה שהוא מהגר(גם אני מהגר), חסר הכשרה, מבוגר וכנראה בעל מגבלות פיזיות(אחרת הוא לא היה מנסה לבקש נכות), אני דווקא השתכנעתי שבאמת מדובר בסיפור הצלחה, ובאמת עזרו לו להתמודד עם הקשיים.

  7. נכון שהאיש בכתבה לא בדיוק הפך למוטי זיסר.
    ונכון שהוא עובד קשה מאד.
    באופן כללי די חרא להיות מהגר ולהדרס על ידי אוטובוס.
    אני חושב שזה יפה מאד שהם הצליחו להגיע להכנסה כזו. סבא וסבתא שלי שהגיעו ממרוקו גם עבדו לפחות בשלוש משרות, לדעתי בארבע ודי התקשו לפרנס את הילדים שלהם.
    זה שיש אתיופי אחד שהסתדר לא שולל את זה שהם מקופחים בשוק העבודה בצורה נפשעת.

  8. אני רק רוצה לחדד את הנקודה.

    האיש עלה מאתיופיה וכמו רוב העולים, הם חסרי הכשרה מקצועית. מהנדס טילים הוא כבר לא יהיה. כמו כן, גם אין ספק שעדיף לעבוד בשתי משרות ושייש כסף כדי לקנות אוכל לילדים מאשר להיות בבית מובטל ורעב.

    לא קל לחיות בישראל 2008 אם אתה לא מהנדס הייטק, או בן של… או יזם בנשמתך עם כיסים עמוקים.

    הבעיה בעיני היא הכתבה, הפטרונות העולה ממנה, האופן בו מוצג העולה האתיופי כסיפור הצלחה מדהים של תוכנית ויסקונסין.

  9. יואב,
    משכורת של 10,000 ש”ח עבור משפחה שלמה היא מעט מאוד כסף. אני מציעה לך לנסות להרכיב סל הוצאות של משפחה המונה (ואני אקל עליך בנושא זה) רק שלוש נפשות מבלי לחרוג מהסכום. אשמח לשמוע איך תצליח. אם נצא רגע מהשאלה האם הוא אתיופי או לא, ומה עשו למרוקאים כשהם באו לארץ (נתאי), כל הסיפור משקף בעיקר עליבות, רק טרם החלטתי האם שלנו או שלהם.

  10. לי יש שאלה אחרת: מה אמורה ללמד אותנו “משכורת ממוצעת”? איזו חשיבות יש לנתון הזה? הרי אפשר להסיק ממנו דברים סותרים.

  11. יואב (וגם אמיר) גם אם מדובר ב10,000 ש”ח נטו (וקשה לי מאוד להאמין שמדובר בסכום נטו, אבל אני אטה את החישוב ל”טובתך” לרגע) לא מדובר על איש אחד שעובד בשלוש משרות חלקיות. מדובר על שני אנשים שיחד עובדים שלוש משרות מלאות (הבחור עובד 16 שעות ביום, לא כולל נסיעות). כלומר 3333 ש”ח למשרה. לא רק שהסכום הזה הוא הרבה מתחת לשכר הממוצע במשק אלא הוא גם מלטף את שכר המינימום מלמטה. סיפור הצלחה מסחרר זה לא.

  12. בלונדינית, 10,000 נטו לשלוש משכורות זה מעל שכר המינימום (כי בברוטו זה יוצר יותר).

    AP ממשכורת ממוצעת, ומהעובדה שהשכורות בישראל חסומות מלמטה, אפשר ללמוד שהרבה מאד אנשים בישראל חיים מהרבה פחות ממנו.

    אילאיל, מעט והרבה זה יחסי. יחסית לישראל 2008, 10,000 שקל בחודש זה מכובד. הכרתי בארץ כמה וכמה משפחות שחיו ממשכורות כאלה, וחיו טוב.

  13. נטו או ברוטו, מדובר בשכר מינימום, כמה מס כבר לוקחים מאדם עם הכנסה של 6000 ש”ח בחודש (משהו כמו 500 ש”ח, אני טועה?). בדרך כלל אנשים כאלה יעדיפו שלא להגיע לתקרת המס כלל כיוון שאז הם עובדים בשביל חצי מהכסף, פשוט יעבדו פחות שעות באחת המשרות. בכתבה דובר על 9000 ש”ח ולפעמים 10000, ואם ניקח בחשבון שהכתבה מגמתית הייתי חושב יותר בכיוון של 9000.

    אפילו כתבה יח”צנית שכזו מעוררת דאגה לגבי התוכנית הזו ולגבי המשתתפים בה. אני לא אתפלא אם בסופו של דבר האדם עליו דובר פשוט יתמוטט.

  14. יואב, בוא נעשה ניסוי, תתחלף עם הבחור לשלושה חודשים ותחזור לדווח איך היה. לוקח? לא חשבתי. לא נורא, ברברה ארנרייך* עשתה את זה קודם. מסתבר שהאנשים היחידים שמצליחים לחיות משכר מינימום (ו/או לעבוד בעבודה פיזית 15 שעות) הם אלה שיושבים במשרד ומרוויחים לפחות כפול.

    מעבר לזה הנקודה העיקרית בעיני היא לא אם משפחה של שש נפשות יכולה לחיות מ10,000 ש”ח בחודש, אלא מה זה אומר עלינו כחברה שעולה שהפך לנכה כתוצאה מתאונת עבודה ולא קיבל את זכויותיו מבט”ל (ולטענת הכתבת ייתכן שהסיבה לכך היא שהעברית שלו לא מספיק טובה) וכעת עובד מספר שעות שמסכן את חייו נחשב בעינינו לסיפור הצלחה.

    * ויה דולי

  15. אה וגם זה:

    העובדת הסוציאלית אמרה לו ללכת לביטוח לאומי ולבקש דמי פגיעה על תאונת עבודה. הוא ביקש וסורב. מישהו יעץ לו שיבקש קצבת נכות. הוא ביקש וסורב. במקום לעבוד היה בא כל יום לסניף הביטוח הלאומי, נשען על מקל.

    אם רותי סיני לא הייתה חתומה על הטקסט הייתי מוכנה להשבע בחיי שזה ציטוט של נתניהו*

    *חשבתם שאני אכתוב נתניהו בלי ד”ש מחוק השילוב? ברור שלא.

  16. My favorite candidate was Edwards but he had gone.
    Between Clinton and Obama I prefer Obama.
    No one can guaranty what percentage of his promises he will deliver, it is a bet,
    the same can be said of Clinton. (She was executive for a short period).
    I do not see a problem with his luck of experience as executive, with a good team this not an issue.
    US indeed needs a change (what change is the question…), after 8 years of Bush & Cheney, and I believe Obama is a fine candidate that is able to drive US to a better direction. (Yes he has lot of charisma but I believe he has more than just charisma).

    PS: it is interesting to note that MS-WORD spell checker suggests Osama instead of Obama, sure some Israelis will agree…

  17. המשפחות האלו שחיו מ10,000 שקל לחודש, כמה ילדים היו להם? ויכול להיות שאחד ההורים נשאר בבית כדי לטפל בילדים (ולכן הם לא היו צריכים לשלם על בייביסיטר/צהרון/מטפלת/ווטאבר)? ויכול היה להקדיש זמן בשביל ללכת לשוק לחפש את המזון הזול יותר ויכול היה להקדיש זמן* לבשל אותו? כי כשעובדים 10 שעות ביום לפעמים קצת קשה לחזור הביתה ולהתחיל לבשל אוכל מזין – אוכל מעובד עולה כמובן יותר.

    *ועוד לא אמרתי מילה על הזמן שהילדים עצמם צריכים. אבל זה כבר סיפור אחר.

  18. יואב יקירי, מלונדון כנראה שהייאוש באמת נראה יותר נוח. 10,000 ש”ח, גם נטו, למשפחה שלמה מאפשר מחייה, קיום ושרידה, אפשר לקנות לחם אחיד (מסובסד?) חלב (אבל לא מעדנים), ולקנות דירה בשיכון בבאר שבע. רוצה? אני מניחה שלא. לא ברור לי במה בדיוק אתה תומך. מעמדתך אני יכולה רק להסיק, שגם אם אתה מכיר “כמה משפחות שחיו ככה, וחיו טוב”, אתה לא באמת מכיר את המשפחות האלה, אתה לא חי ככה בעצמך. אתה לא מגדל ככה ילדים. תאמין לי כשאני אומרת לך – זה לא מספיק, וזה לא מצדיק שלוש משרות, באמת שלא.

  19. אחרי שמתוארת שגרת היום של לצאת מהבית ב-5:30 (לא לקום בחמש וחצי לפנות בוקר, אלא לצאת מהבית) ולחזור הביתה אחרי 23:00, נוסף משפט שנשמע עצוב-מצחיק-מצחיק-עצוב: “קשה לו לקום בבוקר, אבל בסך הכל טוב להם.”

    אני לא מבין, מה קשה לו לקום בבוקר? מה העצלן הזה כבר עשה? היה 18 שעות מחוץ לבית? ישן שינת לילה עמוקה של הרבה פחות משש שעות? מה כל כך קשה לקום בבוקר? הוא סתם מתלונן.

  20. בלונדינית, לא רוצה. בכלל, אני לא רוצה להתחלף עם הרבה אנשים, די טוב לי בחיים שלי. יש כאן שתי נקודות שונות, הראשונה, המשפחה מרוויחה 10,000 שקל בחודש. אמנם אפשר יותר, אבל זה לא כל כך מעט ויש הרבה משפחות שחיות מהרבה פחות בישראל. השניה, הוא עובד הרבה שעות. זה נכון, אבל גם כאן הוא לא היחיד ולא הראשון. עכשיו, בואי נחבר את שתי הנקודות ביחד. אני, במקומו, הייתי מוותר על אחת העבודות וחי לי ממשכורת של 6,700 שקל בחודש. אמנם חיים פחות טובים, אבל גם אם זה אפשר לחיות (ואת זה אני אומר מנסיון אישי), אבל אני עצלן, והוא חרוץ, בגלל זה הוא בחר לעבוד קשה והרבה, ובתמורה הוא מרוויח משכורת מכובדת.

    כאן, בלונדון, שהחיים הרבה יותר יקרים, מהגרים חסרי הכשרה חיים כמה משפחות באותה דירה. אלה החיים בכל העולם. אם אין לך הכשרה מקצועית, אתה צריך לבחור בין איכות חיים נמוכה לעבודה קשה, ואם אתה מהגר ממדינה מפגרת למדינה מתקדמת, רמת החיים שלך יחסית למקומיים בעלי אתה הכשרה כשלך תהיה נמוכה יותר. כאמור, זה בדיוק מה שאני חווה כרגע, וזה די מובן מאליו. זה, אגב, בדיוק מה שקרה לעולים החדשים בישראל תמיד. זאת הסיבה שסבתא שלי ישנה באוהל, זאת הסיבה שהסבים של נתאי עבדו בשלוש משרות, וזה אסיבה שהשכנה שלי שוטפת שירותים של בתי ספר של ילדים אנגלים מפונקים. רק שבישראל לא קוראים למהגרים “מהגרים” קוראים להם “עולים” ומעמידים פנים שהם היו כאן מאז ומעולם, ושעולה מאתיופיה חסר הכשרה מקצועית באמת צריך להרוויח כמו ישראלי שלמד מקצוע באוניברסיטה ורכש נסיון של 10 שנים. זה לא יעבוד ככה, הדרך היחידה לשנות את המצב הזה היא להוריד את המשכורות של העשירים, ולתת אותן לעניים, בסגנון מאו. את מתנדבת להיות הראשונה?

  21. בלונדינית – כדאי לך!

    הוא מציע לך להיות הענייה הראשונה שתקבל מהמשכורות של העשירים!

    לכי על זה…

  22. לול. בינתיים אני העשירה (הלא ראשונה בכלל) שמקבלת מהמשכורות של העניים. דיל לא משהו

  23. יואב – בעצם הנקודה שלך היא שלהיות מהגר זה קשה וככה זה

    שזה נכון אף אחד לא הכחיש את זה. אבל זה לא אומר שאין למדינה אחריות כלפי אזרחיה ושהמצב הזה הוא תקין. ושזה בסדר שבן אדם יעבוד בשתי משרות מהבוקר ועד הלילה כי מה לעשות הוא מהגר.

  24. אור ברקת (31):

    לפי תפיסתי האישית, סוציאליזים זו תפיסה השואפת להשוות את תנאי המחייה של האוכלוסייה, באופ ן שהם יחיו ברמת חיים דומה, וכן יהיו הבעלים על אמצעי היצור וכ’.

    סוציאליות לפי דעתי זו גישה התומכת בשוק חופשי ובמשק קפיטליסיטי, כך מכירה בכך שלחברה יש אחריות לדאוג שלכל פרט שלה יהיה מספיק כדי לאכול, כדי לגור, וכדי לחנך את הילדים שלו.

    לדעתי שני הדברים אינם סותרים.

  25. יונתן – זה בלבול מושגי.
    הסוציאליזם שתיארת הוא קומוניזם

    את הסוציאל דמוקרטיה תיארת בפסקה השניה (רמת התמיכה בקפיטליזם ורמת הסתירה בין שוק חופשי לדאגה לחברה ניתנת לויכוח)

  26. הקיבוצים היו (האם ביכלל נשאר קיבוץ שלא הופרט?)יחידות קומוניסטיות קטנות – לפחות בתיאוריה, הרכוש משותף, כל אחד מקבל קצבה שווה, יצירת קהילה תוך פירוק המבנה החברתי של המשפחות וכו’ – אני לא חושב שהם הגיעו לאידיאל הקומוניסטי של כל אחד עובד כפי יכולתו ומקבל כפי צרכיו אבל זאת כנראה הייתה השאיפה.

  27. למדינה יש אחריות מסויימת כלפי האזרחים שלה. זה לא אומר שהאחריות של המדינה היא שכל אחד מאיתנו יעבוד כמו פרופסור באוניברסיטה ויקבל משכורת כמו מנכ”ל סלקום. במדינה שבא יש אזרחים שגרים ב”ישובים הלא מוכרים” בתנאים שחיים שם, ואזרחים שגרים בעוני נורא בבני ברק, בצפת ובירושלים, ואזרחים שחיים תחת גשם של קסאמים בשדרות, האחריות שלה כלפי שאר האזרחים היא מוגבלת. כשהאדם לא מצא עבודה, המדינה מימשה את האחריות שלה, ועזרה לו למצוא עבודה שמתאימה ליכולות, לכישורים ולצרכים שלו. ובכך היא באמת מימשה את אחריותה. היום, שהוא מרוויח יותר מהממוצע במשק, המדינה צריכה לנסות קצת לממש את אחריותה לשאר האזרחים חסרי המזל.

  28. יואב, אמנם הויכוח על האם האיש מרוויח שכר הוגן או לא הוא החלק הפחות חשוב, בעיני, בדיון על הכתבה הזו, אני מגיבה, כי המניפולציה הזולה שאתה עושה ל”עובדות” היא בדיוק זו שמקבלי החלטות עושים עלינו כל הזמן. האיש לא מרוויח יותר מהשכר הממוצע במשק. גם אם תחזור על זה עשורת ומאות פעמים הוא עדיין לא ירוויח יותר מהשכר הממוצע במשק.

    א. כי השכר הממוצע במשק מתייחס למשרה מלאה של שכיר. משרה מלאה בישראל היא 45 שעות שבועיות. נשוא הכתבה עובד 85 שעות, כלומר כמעט כפול מהבסיס על פיו מחושב השכר הממוצע.

    ב. גם אם סעיף א לא מעניין אותך עדיין 7500 ש”ח הוא השכר הממוצע במשק לאדם ולא ההכנסה הממוצעת למשק בית. היות ובכתבה מדובר על שני עובדים השכר הממוצע במשק אמור להביא אותנו להכנסה משותפת של 15,000 ש”ח. סכום רחוק מאוד מזה שבני הזוג מרוויחים.

  29. יואב – שלוש משרות מלאות בין 9 ל-10 שכר= יותר מהממוצע במשק בפעם האחרונה שבדקתי הממוצע עמד תודה לאל על יותר מהשכר מינימום.

    תפיסה מעניינת של האחריות של המדינה, אגב

  30. ולעניין העקרוני. השאלה היא, כמו שאמרו לפני, האחריות של המדינה.

    יואב, עם כל הכבוד לחוויותיך כמהגר, אדם המהגר ממדינת עולם ראשון אחת לאחרת אינו דומה לאדם שהמדינה מעלה אותו, את בני ביתו ואת שכניו על מטוס ומבטיחה להם שהם הגיעו הביתה. ניתאי צודק בעיני בהשוואה בין העליה ממרוקו (וגם מתימן) בשנות החמישים לבין העליה מאתיופיה. יש הרבה מאפיינים משותפים גם בין העולים ותפיסתם את ישראל וגם בין התנהלות המדינה בשתי/שלושת העליות הללו*. יחד עם זאת המסקנה של ניתאי, שהעובדה שהמדינה טעתה בקליטתם של העולים הללו דורשת ממנה לטעות גם עכשיו היא קצת תמוהה בעיני.

    *וגם לעליה של סבתא שלי למשל, שבהיותה בת 15 הגיעו נציגים של עליית הנוער לשכונה שלה בדמשק ושכנעו נערים ונערות להכנס בלילה למשאית (בלי לספר להורים כמובן) ולהתעורר למחרת בבוקר בקיבוץ בצפון. באופן שאולי יתפס בעיני חלק המגיבים פה כמפליא, עליית הנוער חשבה שהיא אחראית לכלכלתם ולהשכלתם של הנערים הללו וגם של הוריהם שהגיעו אחריהם.

  31. בלונדינית בקשר לעובדות:
    א. אני יכול להבטיח לך שגם מנכ”ל סלקום עובד יותר מ-45 שעות בשבוע. אני משווה את ההכנסה החודשית המשפחתית שלהם להכנסה החודשית של המשפחה הממוצעת בישראל, כאמור, הם בחרו לעבוד קשה, בחירה לגיטימת לגמרי, ולהרוויח בהתאם.
    ב. ההכנסה החודשית למשק בית בישראל, נכון ל-2006 היא 12,000 שקל חדש *ברוטו*, שזה לדעתי פחות מ10,000 נטו.

    אור ברקת:
    תבדוק עוד הפעם.

    בלונדינית, לעניין העקרוני:
    “המסקנה של ניתאי, שהעובדה שהמדינה טעתה בקליטתם של העולים הללו דורשת ממנה לטעות גם עכשיו היא קצת תמוהה בעיני.” אני לא יודע על ניתאי, אבל אני חושב שהמדינה לא טעתה אז. אני חושב שכל ההסתכלות שלך על העולים מאתיופיה (ועל העליה בשנות החמישים) היא מנותקת מהמציאות הישראלית אז והיום, ומהאפשרויות הכלכליות האמתיות שעמדו ועומדות בפני המדינה.

    רני:
    זו אולי לא משכורת לתפארת, אבל זו משכורת מכובדת שאפשר לחיות ממנה. אני מכיר הרבה אנשים שחיים טוב מפחות, ואם הבן אדם בחר לעבוד קשה ולהרוויח יותר כסף, אז מי אתם שתגידו לו שהוא טועה? אם הוא רוצה לעבוד פחות, שיתפטר מאחת המשרות.

  32. יואב, כדי לדעת אם הבנאדם יכול להרשות לעצמו להתפטר מאחת העבודות אנחנו צריכים לדעת כמה אנשים נוספים סמוכים על שולחנו, כמה עולה טיפול רפואי ושאר זוטות שאנחנו, הצעירים והבריאים, לפעמים שוכחים.

  33. יואב יפה לך שאתה טוען שהוא יכול “להיפטר” מאחת המישרות.
    מי שמך לקבוע בשבילו אם הוא יכול להיפטר?
    מצד אחד הוא מרוויח “ממש יפה” מצד שני “הוא לא חייב לעבוד כל כך קשה”.
    אף פעם לא הבנתי את אלו הממהרים לצעוק חמס כאשר מדובר בדיון חברתי-כלכלי כאילו לוקחים להם ישירות מהכיס האישי ורחמנה ליצלן תיכף הבורים יעלו עליהם… או שמא נגדל כאן דור של עצלנים.
    זו השקפה קצת מיושנת, לא?
    תמיד אותם הוכחנים שמציגים את אותו המרמור הבורגני: אני השגתי הכל ב-10 אצבעות ולא יקחו את זה ממני…
    ושוכחים שההורים עזרו קצת פה ושם, שהסבא והסבתא היו משכילים או לפחות מוכשרים במשהו…

    ובל נשכח את חוסר הכסף לשיעורים פרטיים… ושיעורי ריתמיקה והעשרה אישית שבטח תתן גם תתן לילדייך, והסיכוי להיות מאובחן כדיסלקט אם אתה לומד בב”ש לעומת להיות מאובחן ככזה אם אתה לומד בצפון ת”א…
    כי הרי גם שכר נורמאלי למורים אין לנו.
    אין קשר נכון יואב?
    כלומר- מה הסיכוי שאחד מילדיו של האיש הזה ילמד באוניברסיטה?
    ולפני שאתה מגלגל עיניים ואומר: הוא יכול לעבוד תוך כדי לימודים… סתם מעניין אותי אם עבדת בעבודה פיזית פעם תוך כדי לימודים… ואיך אפשר לעבוד וללמוד אם אתה מרוויח שכר מינימום? וזה עוד לפני שדיברנו על פסיכומטרי ושיפור בגרויות.
    שילמד BA כללי, אתה אומר?
    וואללה. מקצוע יפה.

    ולסיום בנימה אישית, כי העלית לי את הסעיף:
    יואב, זה מה זה לא סקסי להיות כה ממורמר וקמצן.
    תעלה קצת את שכר המינימום, כן, תקח מהעשירים ותתן לעניים, מה יקרה לך?
    אם זה כל כך לא נורא, אז מה בעצם ההתנגדות הגדולה?

  34. הכוונה, אם זה כל כך לא נורא להרוויח 18 ש”ח לשעה. אבל פתאום אתה חושש להרויח שקל פחות.

  35. אילאיל כתבה:

    “משכורת של 10,000 ש”ח עבור משפחה שלמה היא מעט מאוד כסף. אני מציעה לך לנסות להרכיב סל הוצאות של משפחה המונה (ואני אקל עליך בנושא זה) רק שלוש נפשות מבלי לחרוג מהסכום. אשמח לשמוע איך תצליח.”

    בואי באמת ננסה, אבל מדוע שלוש נפשות, כאשר אפשר לנסות זאת עם שש נפשות?

    יוסף, בן 52. להלן “האב”.

    בתיה, בת 50. להלן “האם”.

    שירז, בת 25. להלן “הבת”.

    אורן, בן 25. להלן “החתן”.

    ליה, בת 5.5. להלן “הנכדה”.

    דין, בן 6 חודשים. להלן “הנכד”.

    יוסף, שירז ואורן עובדים כל אחד במשרה מלאה ומשתכרים 3,300 ש”ח נטו + נסיעות כ”א. יחד עם קצבאות ילדים (302 ש”ח בחודש) הכנסת משק הבית גבוהה במעט מ-10,000 ש”ח בחודש. בתיה מטפלת בדין העולל, ואוספת את ליה מגן החובה.

    דיור: המשפחה צריכה דירה בת שלושה חדרים לפחות, רצוי שלושה חדרי שינה וסלון. תקציב: 2,000 עד 2,500 ש”ח בחודש. לא נקל עליהם ונחפש דירה בפריפריה. נחפש דירה בין גדרה לחדרה, אחת בקרבה לתחבורה ציבורית נוחה. […לאחר חיפוש…] – אותרה דירת 3.5 חדרים, 85 מ”ר, קומה ראשונה מתוך ארבע ברחוב יבנה 7 בנתניה (שיכון דורה, אחת השכונות הפחות טובות בנתניה, זאת בשל האוכלוסייה החלשה וריבוי בני העדה האתיופית). שכר הדירה: 2,000 ש”ח בחודש. בבניינים מהסוג הזה דמי ועד הבית עומדים על כ-50 ש”ח, אבל נניח 800 ש”ח בשנה. עוד 1,900 ש”ח בשנה עבור גז ותיקונים שונים בבית (נפלה ידית של המגירה במטבח, המחשב התקלקל וכו’). חשבון החשמל הדו-חודשי נע בין 600 ל-900 ש”ח (אם חוסכים בחשמל), כלומר 375 ש”ח בממוצע כל חודש. נוסיף 300 ש”ח עבור חבילה של כבלים + אינטרנט מהיר + קו טלפון של HOT (כולל שיחות חינם, נדמה לי 2,000 דקות בחודש). ארנונה ומים עוד 350 ש”ח בחודש. סה”כ 1250 ש”ח בחודש. נוסיף חמישה טלפונים סלולריים בתקציב של 50 ש”ח כ”א, סה”כ: 250 ש”ח בחודש. שכר הדירה הוא כאמור 2,000 ש”ח בחודש, כלומר עד כה ההוצאה היא 3,500 ש”ח בחודש.

    לפי נתוני התאחדות התעשיינים משנת 2004 משפחה ישראלית ממוצעת מוציאה 1,830 ש”ח בחודש על מזון (481 ש”ח לנפש). יש לשער שכיום הסכום עומד על קצת יותר מ-2,000 ש”ח בחודש (כ-550 ש”ח לנפש). זה הממוצע. המשפחה הנ”ל מוציאה סכום דומה, כ-625 ש”ח לנפש, שהם 3,750 ש”ח בחודש. ישנן כמובן גם הוצאות עבור מוצרי הגיינה וניקיון (עוד 750 ש”ח בחודש). סה”כ: 4,500 ש”ח בחודש. אאוץ’.

    יחד עם ההוצאות מהסעיף הקודם הגענו ל-8,000 ש”ח בחודש. זה מותיר להם עוד 25,000 ש”ח בשנה עבור “שונות”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: