מזה זמן רב עוסקים הגולשים בסוגיית הפרטיות, או נכון יותר, האין-פרטיות, בפייסבוק. ה"ניו-יורק טיימס" העלו אינפוגרפיקה מקסימה שמדגימה עד כמה קשה לשלוט בהגדרות הפרטיות שלך באתר ועד כמה ארוך ומסובך הטקסט של פייסבוק אודות פרטיות.
פייסבוק מציעה שילוב מרתק של ציבוריות ופרטיות. מצד אחד אתה מרגיש די בטוח בתוך גבולות הרשת החברתית האישית שלך. בחלק גדול מהמקרים אלו אנשים שאתה מכיר, אתה סומך עליהם, אתה מרגיש בנוח לעדכן אותם בנושאים שונים, חלקם פרטיים. מצד שני, המקום עצמו הוא מקום ציבורי, פרוץ לארבע רוחות השמיים.
השילוב הזה מוביל לכמה פרדוקסים מרתקים במיוחד. קחו לדוגמה את האתר הזה אשר מאפשר לכל אחד לבצע חיפוש של מילים מסוימות בסטטוסים של אנשים מרחבי פייסבוק. זה יכול להיות כל דבר. כאשר נכנסים אליו הוא מציע חיפוש אקראי. לי הוא הציע חיפוש אחר שילוב המילים "don't tell anyone" ובתגובה הניב עשרות רבות של עדכוני סטטוס שבהם מוזכר צירוף המילים הזה.
התוצאה ממחישה את הפרדוקס. אנשים כותבים לחבריהם "שששש, אל תספרו לאף אחד", אבל הם כותבים את זה במקום ציבורי בו כל אחד יכול לצפות במה שלכאורה הם לא רוצים שאנשים ידעו. כמובן שכאשר אנשים כותבים "שששש, אל תספרו לאף אחד" הם בעצם מתבדחים, שהרי הם יודעים שהם כותבים את מה שהם כותבים במקום ציבורי. אך האם הם ציפו לציבוריות בהיקף שכזה? האם ציפו שכל אחד, ממש כל אחד, יוכל לקרוא את מה שהם כתבו? האם הם ציפו לציבוריות כה גדולה עד שמישהו מארץ רחוקה מציג בגלוב שלו את הסטטוס שלהם? לדעתי לא. לדעתי אף אחד לא באמת חושב על זה.
הנה כמה דוגמאות שאספתי (למתקשים לקרוא: הניחו את העכבר שלכם על התמונה וקראו מה נכתב בסטטוס):
כתיבת תגובה