בקרוב: זנב

קשה להאמין שחלפה יותר משנה מאז פוסט “היפנים האלו” האחרון בגלוב. האמת היא שעד כה לא נמצא מועמד מתאים אבל אמנון כרמל שלח קישור לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות, שהצליח להחיות את קטגוריית היפנים תוך שהוא מוסיף לרשימה חבר חדש אשר עומד בקריטריונים המחמירים של הקטגוריה.

על מה מדובר.

כידוע להולכי על ארבע דוגמת כלבים וחתולים, יש את היכולת להביע רגשות באמצעות האוזניים שלהם. היפנים מביטים בחיות המחמד ושואלים את עצמם “למה כלבים יכולים ואנחנו לא? למה חתולים? למה לנו לא יכולות להיות אוזניים גדולות אשר מזדקרות או נשמטות? האוזניים שלנו נמצאות במקום אחד והן לא זזות. זה מאוד מאכזב!”.

ובכן, לא עוד. המצאה חדשה של חברת Neurowear, המכונה “נקומימי”, קולטת את גלי המוח של המשתמש ומפעילה בהתאם אוזני חתול מלאכותיות המורכבות על קשת שנחבשת על ראשו של המשתמש. אם זה נשמע לכם לא הגיוני, זה רק בגלל שלא ראיתם את הסרטון הזה:

ויש גם סרטון המדגים אנשים שמנסים את ההמצאה החדשה:

גאוני. מי חשב שיום אחד ימציאו איברי גוף שמגיבים למחשבות. המממ, רגע!

היפנים האלו, לא ברצינות. באמת! נו באמת ברצינות. אני לא צוחק! זה אמיתי! לא מאמינים? איזה אינטרס יש לי לעבוד עליכם? הגיע הזמן שתתחילו לתת בי אמון. הם ממש לא שפויים. זו לא בדיחה. מתחיל להרגיז העניין הזה שאתם חושבים

ברכות עם אהבה היקר

אתמול בלילה נחתה בתיבת האימייל הסגול עם הנקודות הצהובות הודעה דחופה תחת הכותרת “ברכות עם אהבה היקר”. היא נשלחה גם בעברית וגם באנגלית. אני מצרף את הנוסח המלא והדו-לשוני ואשמח לשמוע את עצתכם באשר לדרך הנאותה בה עליי לענות לפנייתה הנואשת של מיס נתן הלן.

שלום
מה שלומך ואיך הוא עובד שלך? שנה טובה ומבורכת אני מקווה שהכל בסדר איתך, שמי הוא מתגעגע הלן נתן, אני יודע כי אתה עלול להיות מופתע איך אני מקבל את הדוא”ל שלך, קיבלתי היום את הדוא”ל שלך כשהייתי הגלישה מחפש שותף כנה, ואז אני מרגיש טיפה את הקו הזה כמה לך, ואני אוהב אותך ליצור איתי קשר דרך הדוא”ל שלי, כדי שנוכל לדעת אחד את השני ולהחליף תמונות שלנו, אנו עשויים להיות שותפים.
זכור המרחק לא משנה מה שחשוב הוא האהבה שאנו חולקים זה עם זה,
אני מחכה לשמוע ממך בהקדם
בברכה מיס נתן הלן. אלוהים יברך אותך.

והנוסח באנגלית:

hello
How are you and how is your work?happy new year i hope that all is well with you, My name is miss Helen Nathan,i know that you may be surprise how i get your email, i got your email today when i was browsing looking for honest partner,then i feel to drop this few line to you, and i will like you to contact me through my email so that we can know each other and exchange our pictures, and we may become partners.
Remember the distance does not matter what matters is the love we share with each other,
i am waiting to hear from you soon
Regards Miss Helen Nathan. GOD bless you

 

לטיפולכם אודה.

הפואטיקה של אהרון פינהדלר

(היום בבוקר שלחתי הודעה בטוויטר: “אירן זה כאן” והוספתי את הקישור הזה בו נראה ראש ישיבת מחנה ישראל, אהרון פינהדלר, מנתץ מחשב נייד משוקץ לקול תרועתם של כמה עשרות בבונים. גיא שלח לי קישור לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות בו הפנה את תשומת ליבי לכך שפינהדלר השיב לכמה שאלות בנוגע למעשיו)

סופר-נני
אני מכיר אנשים רבים אשר שלום ביתם נהרס בגלל זה.

קו”ח
נאמתי נאומים במקומות אין-ספור, כדי להסביר עד כמה מסוכן האינטרנט.

פורנוגרפיה
לדוגמה, באינטרנט אתה רואה נשים ללא כיסוי ראש.

דוגמה אישית
אם אתה רואה תמונות לא צנועות באינטרנט, למה אתה שם וילון בחתונות?

צניעות
למה משה רבינו שובר את שני לוחות הברית? כדי לזעזע את היהודים.

צניעות (2)
אליהו הנביא עשה את אותו הדבר.

יד2
המחשב היה תקין לחלוטין ואף די חדש.

גאווה
אגב, זו הפעם השלישית שאנחנו ניפצנו מחשבים.

קמצנות
המחשב הראשון ששברנו היה בשווי אלף דולר.

סכנת חיים
הוא היה שייך לתלמיד שרצה להציל את עצמו מפני הפיתוי של הצפייה בסרטים.

סטנדרטים
בישיבה שלנו לא יקבלו תלמידים שיש להם מחשב או טלפון סלולרי לא כשר… למותר לציין כי לא תוכל להתקבל לאולפנה שלנו בת אם יש לה מחשב בבית או טלפון נייד שהוא לא כשר.

זה כדאי!
כאשר אנו עושים שידוך לתלמידים שלנו, אנו דורשים וממליצים כי בבית שהם מקימים לא יהיה מחשב.

חוזה אחיד
לא נבצע שידוך עבור כל תלמיד בעל תשובה שלנו, אלא אם הם מסכימים לתנאים אלה.

קדמה
אנו שולחים מכתב בכתב יד לשרותי משרד בפקס, והם מחזירים לנו אותו מודפס. לא דרך דוא”ל.

שמע ישראל
אני יכול לספר לך אינספור סיפורים על בני נוער שעזבו את הישיבות והסירו את הכיפות ונערות שהפסיקו להתלבש בצניעות בגלל השפעתו של האינטרנט.

תחרות
70% מכלל בני הנוער שעזבו את היהדות בגלל האינטרנט או טלפונים סלולריים.

ברור
חז”ל הורו לנו: פשוט נבלה בשוק. אל תאמר גברא רבא אני.

חכם מימון
עדיף לך לנקות את הרחובות וללכלך את גופך, מאשר לעבוד מהבית וללכלך את נשמתך.

(מתוך: “הרב שהשמיד את המחשב בראיון מיוחד: ‘גם משה רבינו שבר את הלוחות’“. בחדרי חרדים, 16.8.2010)

מה תיקחו אתכם לבית דין של מעלה?

לפני כמה ימים שלח אודי פסמון קישור לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות המספר את סיפורו המרתק של הרב הראשי לשעבר, מרדכי אליהו ז”ל אשר נקבר עם קלסר עב כרס ובו שורת פסקי בית דין רבני המחייבים את המשיח להתגלות לאלתר (לא נניח עוד חודשיים; לאלתר!) ולגאול את ישראל. הסיבה לכך היא שרק לאחר מותו הסתבר שהרב אליהו היה חבר בהרכב בית דין רבני מיוחד שהוקם על ידי כמה מקובלים והתכנס כמעט אחת לשנה כדי להכריע “הגיע זמן הגאולה”.

אז קודם כל, אני מצטרף לרב אליהו ולחבר מקובליו; גם אני סבור שהגיע הזמן הגאולה ואני אפילו לא מקובל. כלומר אני מקובל, נניח ב”טויס-אר-אס”; בכל פעם שאני נכנס לשם מיד שואלים אותי מה שלומי ואם אני מקבל את כל העזרה שאני זקוק לה ובאופן כללי אני מרגיש שאני, וכרטיס האשראי שלי, מאוד מקובלים שם. אבל בלי קשר אני חושב לאמץ את הרעיון של הרב אליהו וגם אני מתכוון ולהקים בית דין מיוחד שיתכנס אחת לשנה כדי להכריע כל מיני הכרעות מכריעות כמו: “נורא חם!” או “חבל שפיצה זה משמין!” או דברים מהסוג הזה. אני עדיין עובד על הניסוחים המדויקים כמו גם על הרכב בית הדין שלי (מועמדים מתבקשים להשאיר הודעה בתגובה בה יסבירו מדוע עליי לקבל אותם לבית הדין המיוחד של המקובלים בטויס-אר-אס וכן לנסח את תפיסת עולמם בנוגע לקיץ, פיצות, בנות ורשת ג’).

מה שיותר עניין אותי הוא המנהג, שיש לי הרגשה שהוא בכלל פגאני, אבל יכול להיות שאני טועה, לקבור אדם עם חפצים כדי שאלו יסייעו למת לשכנע את האל היושב במרומים שהוא צריך לעשות משהו. גם אם יוכיחו לי באלף הוכחות כי מדובר במנהג יהודי עתיק, אין לי אלא לומר שזה המנהג הכי לא-יהודי ששמעתי עליו מעולם.

מצד שני, אם זו אופציה, לקחת איתך משהו לבית דין של מעלה כדי לשכנע את היושב במרומים, אדוני צבאות, קדוש ישראל, אביר יעקב, פחד יצחק, אל רועי, אל שדי, אל אלוהי ישראל או בקיצור ה’, שהוא צריך לעשות משהו, הרי שאני בוחר להיקבר עם כל הפוסטים על היפנים. אולי זה ישכנע את אלוהים שצריך לעשות איתם משהו. היפנים האלו. לא, באמת!

ואתם מה? מה אתם תקחו אתכם לבית דין של מעלה?

(פתאום אני שם לב שזה כבר פוסט שני בימים האחרונים שעוסק בשאלה מה תעשו באירוע הלוויה שלכם. זה לא שאני רומז לכם משהו, אני מאוד מחבב אתכם, את כולכם. טוב, כמעט את כולכם).

הדיגיטציה של הרוע

לפני קצת יותר משנה פרסמתי פוסט שהתייחס לכמה מרעיונותיו של הפילוסוף הצרפתי ז’אק אלול. אתמול קיבלתי קישור לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות לכתבת התחקיר הכי טובה שקראתי מזה זמן רב, כתבתו של שי פוגלמן בעיתון “הארץ”.

פוגלמן מתאר כיצד המשטרה, בייחוד המשטרה באזור חברון (אבל לא רק), החלה להתמקד בעבירות מסוג מסוים. פוגלמן טוען שהסיבה להתמקדות בעבירות האלו אינה קשורה ל”אידיאולוגיה” או להחלטה של המחוז או הפיקוד של המשטרה להילחם בסוג מסוים של עבירות. תחת זאת, הסיבה האמיתית למאבק במשליכי האבנים ובמחזיקי הסכינים קשורה לרצון של השוטרים לשפר את “הניקוד שלהם” במערכת מחשב חדשה המכונה מנה”ל.

המערכת נותנת ניקוד לכל תחנת משטרה בהתאם לביצועיה וזאת על פי פרמטרים שנקבעו מראש. הניקוד אינו חסר משמעות והוא משפיע באופן ישיר על קידום השוטרים. בניסיון לקבל את הניקוד המקסימלי, החלו השוטרים להתמקד בעבירות מסוימות. כותב פוגלמן:

לאחר בדיקת המערכת ושקלול הציון שהיא נותנת לתחנות השונות, מתברר כי שני פקטורים הופכים את מעצרם של צעירים פלסטינים בחשד שיידו אבנים לאטרקטיבי ביותר, לפעמים הרבה יותר מטיפול בעבירות פליליות אחרות. לכידתם של זורקי אבנים מוגדרת על פי רוב “עבירת חשיפה”, כלומר עבירה שלא הוגשה עליה תלונה במשטרה, ומעצר החשודים והודאתם הם תוצאה של עבודה יזומה מצד שוטרי התחנה.

וכך, כל טיפול בעבירת חשיפה מעניק לתחנה 4.2 אחוזים נוספים לציון. גם גילם הצעיר של הנחקרים שהודו באשמה מעניק לשוטרי תחנת חברון תוספת ציון, שיכולה להגיע בנסיבות מסוימות עד שבעה אחוזים. תוספת ציון, שיכולה להגיע עד 20 אחוז, תקבל התחנה אם יוגדרו המעצר והודאת החשוד כעמידה ביעד של המחוז – כפי שקורה בכמה מן האישומים הנדונים.

בעוד שפוגלמן מתאר בצורה פלסטית ומבהילה את הטענות של הפלסטינאים אודות עינויים הכוללים מכות איומות שהם סופגים במהלך החקירות, תיאור המצדיק דיון בפני עצמו, הטקסט שלו מתכתב, מבלי לדעת, עם אלול (בהערת אגב אומר, שהעובדה שאין ערך בויקיפדיה בעברית לז’אק אלול היא לא פחות מתעודת עניות לויקיפדיה הישראלית. הייתי כותב את הערך בעצמי אם לא הייתי סולד כל כך מהמערכת הטכנית של ויקיפדיה ומהסנוביזם הבלתי נסבל של אלו שמנהלים אותה).

אלול טען שמרקס טעה: לא הקפיטל היא התופעה החשובה ביותר בעולם המודרני אלא הטכנולוגיה. כאשר אלול מדבר על טכנולוגיה הוא מדבר על “טכניק” (Technique) ומדגיש שהיא לא זהה ל”טכנולוגיה”. על פי אלול המושג “טכניק” לא מתייחס למכונות או טכנולוגיה אלא ל”מכלול השיטות הרציונאליות שמטרתן יעילות מוחלטת בכל תחום בפעילות האדם”. לטענתו, לטכניק יש כמה מאפיינים משותפים, אחת מהן היא הרציונאליות.

לדבריו, התופעה הטכנית היא המהלך במסגרתו כל פעולה טכנית ספונטנית (מקטיפת פירות ועד בניית בית) הופכת לפעולה החותרת להשתמש ב”אמצעי הטוב ביותר” ולהגשים עצמה בצורה היעילה ביותר. עם הזמן היא הופכת לסוג של תודעה כאשר “הדרך הטובה ביותר” משתלטת על כל תחומי החיים. “המשימה היא למצוא את האמצעי הטוב ביותר במונחים מוחלטים, על בסיס חישוב מתמטי”, הוא כותב בספרו “The Technological Society“.

הרציונאליות הטכנית הזו עושה רדוקציה לכל דבר בו היא נוגעת למימד השיטה והלוגיקה שלה. הכול מרודד לרמה של “עובדות, כוחות, תופעות, אמצעים וכלים”. מכיוון שאין ספונטניות, מכיוון שאין יצירתיות, הכול מלאכותי והכול נתפש כמו בעיה אותה ניתן לפתור באמצעות הלוגיקה של הטכניק: “יער הופך לפארק לאומי; משחק בייסבול מקרי בין ילדים בפינת רחוב הוא ארגון של ליגת ילדים המחכה להיוולד”, כותב דיוויד לבקין (Lovekin) במאמרו על אלול.

על פי אלול, הטכניק כבר לא מתעניינת במטרה, באובייקט שלשמה היא באה לעולם; תחת זאת היא מתעניינת בפעולה עצמה, בטכניקה או בטכנולוגיה.

פוגלמן מספר שבמסמכי המשטרה מתוארת מטרתה של מנה”ל בדרך הבאה:

“יצירת כלי ניהולי, אפקטיבי, איכותי, יעיל, מוכוון בעיות, תוצאתי ואינטגרטיבי, שבאמצעותו ניתן יהיה לבצע הערכה ארגונית אובייקטיבית” – על פי הסיסמה “מה שלא נמדד לא מנוהל, ומה שלא מנוהל לא ניתן לשיפור”.

כאשר אני מלמד את אלול אני לא תמיד מצליח למצוא דוגמאות הממחישות את גודל הזוועה שאלול כל כך מטיב לתאר, זוועה אותה הסטודנטים מתקשים לפעמים לתפוס בגלל שכולנו חיים בתוך העולם הטכניקי הזה.

כעת, כך נראה לי, הבעיה הזו נפתרה.