דילמת רווחי הפוקר בפייסבוק

אני יודע, אני נכנס לטריטוריה לא לי. יש אנשים שכותבים על פוקר למחייתם, ובכל זאת.

אני אוהב לשחק פוקר, טקסס הולדם פוקר. בהתחלה הורדתי כל מיני תוכנות-משחקים, אחר כך מצאתי כל מיני אתרי-משחקים עד שבסופו של דבר נחתתי בפוקר של זינגה בפייסבוק. בתחילת הדרך חייתי באשליה שמדובר בפוקר הוגן אבל שיחה קצרה עם דורון על ארוחת צהריים משובחת, גרמה לי להבין שמדובר במשחק מהונדס לגמרי מבחינת סיכויי הזכיה. ואכן, בכל פעם שנדמה לך שאתה עומד לנקנק את כל השולחן עם 3 קלפים מאותו הסוג (שלושה אסים, לא סתם!) אתה מגלה שמישהו אחר בשולחן השיג סטרייט. אתה חושב שהנה אתה מנצח באמצעות שני זוגות של מלך ומלכה ואתה מגלה שמישהו אחר בשולחן מחזיק שלישיה של 2. הסיכוי האמיתי לצירופים האלו הוא טריליון-גזיליון, הסביר לי דורון, אבל הם מתרחשים על שולחנות הפוקר של זינגה חמש פעמים בעשר דקות; מספיק כדי לגרום לך להיות מתוסכל שלא ניצחת או לצרוח מאושר כאשר ניצחת דביל אחר שחושב שזה פוקר הוגן.

ובכל זאת, בשבועות האחרונים הצלחתי לאגור לקופתי הצנועה 3 מיליון דולר, תוצאה של רווחים שנרכשו בדם, יזע ודמעות, בעיקר כשאני זקוק להפסקה משאר הדבר שאני עושה. מהבחינה הזו פוקר בפייסבוק הוא הטימטומייזר האולטימטיבי; אתה נותן למשחק לזרום ולא משקיע בו יותר מדי מחשבה. ממילא הכל מכור.

זה כלום. אני עוד לא מדבר על ערימות האנשים שנכנסים לשולחן שבו אפשר להיכנס עם 200 אלף דולר, כשהם מצוידים בעשרת אלפים דולר, ועל היד הראשונה עושים All In. ואני לא מדבר על שניים כאלו. אני מדבר על מאות ועל אלפים שזו אסטרטגיית המשחק שלהם בפייסבוק. אני בדרך כלל קונה להם בקבוק רעל. Pricks.

אין פלא לכן, שבסופו של דבר זה מתחיל לשעמם. אז החלטתי לשחק בסכומים גבוהים ולהפסיד את כל כספי.

ואז מגיעה דילמה מרתקת. אתה שואל את עצמך: “לא חראם? הפסדת כבר 600 אלף דולר, לא חראם?”. ואז הצד השני שלך אומר “תגיד, התחרפנת? זה 3 מיליון דולר וירטואליים!! מה 600 אלף דולר? אין פה כלום! זה רק מספר שכתוב על המסך! תפסיד ותמשיך בחייך!”. ואז הצד הראשון שלך אומר “כן, אבל עד שהרווחת…”. ואז הצד השני שלך אומר “מה הרווחת?! פאקינג פיקסלים הרווחת! תפסיד!”.

ואז אתה מגלה שאתה סכיזופרן ומאשפז את עצמך. תבואו לבקר אותי לפעמים, תהיו בני אדם.

קשה להודות שעבדו גם עלינו

בבוקר קראתי ידיעה מעניינת של פז וייסמן בטוש. לידיעה אין כבר זכר אבל בגוגל חדשות יודעים לתת את התקציר של הידיעה שכבר אינה קיימת.

כל מי שקצת יודע איך Street View עובד מבין שמדובר בשטויות אבל בכל זאת, הצהובון הבריטי “סאן” מדווח ואם הצהובון הבריטי “סאן” מדווח, איזו סיבה בעולם תמנע מאיתנו, כלומר מהטוש, כלומר מוייסמן, לדווח על מה שהצהובון הבריטי “סאן” מדווח?

אלא שאז הסתבר שאיזשהו בלוגר הודה שהוא מתח את הסאן. אחרי הכל, היום ה-1 באפריל. אופס. זה אומר שהבלוגר גם מתח את הטוש, כלומר את וייסמן, לא? אל דאגה, מדובר באינטרנט כאן. באותה הכתובת שהובילה לסיפור ההוא, זה שמוצג כרגע רק בגוגל ניוז, מופיע כעת סיפור אחר לגמרי:

מעבר לעובדה שלוייסמן אין את ההומור העצמי המינימלי להודות שגם עליו הצליחו לעבוד, הסיפור שמופיע עכשיו בכלל הזוי כי הוא עוסק במתיחות של גוגל לכבוד ה-1 באפריל בעוד שזו בכלל לא מתיחה של גוגל אלא מתיחה של בלוגר שמתח את הסאן, כלומר את הטוש, כלומר את פז וייסמן.

וייסמן פותח את הטקסט שלו ב”זה קורה פעם בשנה” ואני מקווה בשבילו שהוא צודק.

ואם בזה לא די, ר”ש הפנה את תשומת ליבי לפוסט הזה של רויטל סלומון שמפקפק בטענה של הבלוגר שהוא זה שעבד על הסאן. האאא, האינטרנט הזה. תענוג. באמת.

חידה אווילית לשעת לילה מאוחרת

ביומיים האחרונים אני שובר את הראש על איזשהי חידה אווילית ולא מצליח לפתור אותה. אני חושב שהגיע הזמן לבדוק את ה-IQ של מבקרי הגלוב (שלי, כנראה, נמוך מדי).

הנה החידה:

לפניכם שלושה ריבועים ושלושה עיגולים. המטרה היא לחבר כל ריבוע לכל עיגול באמצעות קו. כך, מהריבוע הימני צריכים לצאת שלושה קווים: האחד לעיגול הימני, האחר לעיגול האמצעי והאחרון לעיגול השמאלי. לאחר מכן אותו הדבר מהריבוע השני: קו לימני, לאמצעי ולשמאלי ולבסוף גם מהריבוע השמאלי צריכים לצאת שלושה קווים לשלושת העיגולים.

העניין הוא שאסור שקווים יחצו האחד את השני.

הקווים לא חייבים להיות ישרים. הם יכולים ללכת מסביב, מהצד, בחצי אליפסה, איך שבא לכם אבל הם חייבים לצאת מריבוע ולהיגמר בעיגול (מכל ריבוע שלושה קווים, כל אחד לעיגול אחר) ואסור שאף קו יחצה אף קו אחר.

אני הצלחתי לעשות את זה אבל תמיד נשאר לי קו אחד מריבוע אחד לעיגול אחד שחוצה קו אחר.

הראשון שפותר נכונה (מבלי להסתכל באינטרנט – אפילו לא חיפשתי אם יש לזה פיתרון כי אני לא יודע איך קוראים לחידה הזו), יקבל את שלושת העיגולים באריזת מתנה מפוארת.

פחח (פוסט לחסרי חמץ)

בפוסט חסר משמעות זה נעמיד כולנו פנים שהשנה היא 1999. אם כן, ראש הממשלה הוא אהוד ברק, באג 2000 מתקרב, והסוגיה הקורעת את העם כולו היא: מי יותר טובה, חברים או סיינפלד? (חברים, זה ברור, כאילו?).

http://www.youtube.com/watch?v=Coidmy8p4e4

Ynet נמצא בתקופת הרצה. Yahoo בשיא הפריחה,עם מתחרים לוהטים כמו Lycos, ומנוע החיפוש החם הוא Alta Vista. גוגל הוא פרויקט מעניין שמעטים יודעים עליו. מספר המחוברים לאינטרנט בארץ עומד על איזור כמה עשרות אלפים – רובם במודם, כמובן. החברה הקטנה AMD מוציאה מעבד בשם Athlon שמוחץ את הפנטיום 3 ועולה 25% פחות. כרטיס גרפי חדשני בשם Voodoo3 יוצא לחנויות.

אריה דרעי מואשם בקבלת שוחד. גוף הצוללת “דקר” מתגלה במעמקי הים. מאיר אריאל, ג’וזף הלר וסטנלי קובריק נוטשים את עולמנו, וכך גם חוסיין מלך ירדן. להיטי השנה בקולנוע הם “אימת הפנטום” הנוראי, “החוש השישי”, וגם “מועדון קרב”.

אני בקבע, זוכה לדרגת רס”ל. משתמש בטלפון סלולרי DH318 של אריקסון, במחשב עם מעבד AMD K6-2 ובאותו שעון שיש לי היום. ומה קורה איתכם היום, ב-1999? מה אהבתם ושנאתם בשנה הזו? ספרו לנו.