עיתונות כחלטורה – הבושה של דה-מרקר

כך פתחתי את הפוסט שפרסמתי לפני שלושה חודשים:

טלי חרותי-סובר היא לא מסוג האנשים שאתה יכול ללמד אותם משהו. היא יודעת הכל. גם אחרי שמתקנים אותה היא לא תתקן את עצמה שהרי אם תתקן היא תאלץ להודות בטעות והיא, כזכור, לא טועה – זו המציאות שמתבלבלת.

אבל לפעמים המציאות רודפת אותך ונושכת אותך בתחת. המקרים האלו מתרחשים לא כאשר טח"ס כותבת שטויות ו/או משנה את המציאות כך שתתאים לתזות שלה (על זה, כך אני מבין, מוחלים לה בעיתון דרך קבע על אף שיש כבר אגודת טח"ס סודית מקרב העורכים והמשכתבים שמעדכנים מדי פעם לפעם את קובץ הפנינים שלה), אלא רק כאשר העיתון עצמו לא יודע היכן לקבור את עצמו מרוב בושה.

טלי חרותי סובר
מתוך הסרטון "טלי חרותי סובר"

ב-4 במאי פורסמה באקונומיסט כתבה סאטירית שדיווחה על מזכר פנימי שמסתובב בין כתלי בית הספר למנהל עסקים היוקרתי של אוניברסיטת הרווארד, שמצביע על כשלים אתים בהתנהלות בית הספר. חולף חודש שלם עד שטח"ס מחליטה שראוי להתייחס לטקסט סאטירי כאילו היה טקסט אמיתי. היא מדווחת על אותו מזכר מסתורי תוך שהיא מעתיקה, כמעט מילה במילה, את מה שנכתב באקונומיסט. זה כמובן לא מפריע לה לתרגם את המילה faculty בצורה שגויה כי בכל זאת, בלי עילגות יהיה קשה לזהות את העובדה שזה טקסט שלה.

גם העובדה שהטקסט אינו חתום וששם הטור הוא "שומפטר" (ללא שם פרטי) לא מדליקה אצל טח"ס שום נורה אדומה, אפילו לא נורית, כנראה כיוון שכדי שתידלק איזושהי נורה היא צריכה להכיר את יוזף שומפטר, אחד הכלכלנים ואנשי מדע המדינה המוכרים בעולם, שלימד, חכו לזה, בהרווארד משנת 1932 ובמשך יותר מ-20 שנה. כנראה שהיכרות עם אחד הכלכלנים המוכרים בעולם היא דרישת סף מוגזמת עבור מי שעובדת במוסף כלכלי.

קראתי את הכתבה של טח"ס והיא נשמעה לי קצת משונה. ניסיתי להיכנס אליה כעבור כמה שעות כדי לקרוא אותה שוב אבל אז, ללא כל הסבר, היא והכותרת הסנסציונית שלה ("הבושה של הרווארד") נעלמו במפתיע מאתר דה-מרקר ולמעשה לא ניתן למצוא אותן יותר ברשת אלא רק בזיכרון המטמון של גוגל. (למעשה, זה לא מדויק: אתר מאקו לוקח כתבות מדה-מרקר ומפרסם אותן ומי שעדיין רוצה לעיין ביצירת המופת של טח"ס מוזמן לעשות את זה כאן). (עדכון: בחלוף כמה שעות, וכנראה אחרי שהסבתי את תשומת לב המרקר שעדיין יש עותק באוויר, לא ניתן למצוא עוד את הכתבה שפורסמה במאקו).

אתמול, פנו אליי שני חברים, שכמוני מחבבים את טח"ס, את סגנונה הרהוט, האתיקה הגבוהה שלה, ויכולותיה העיתונאיות המוכחות, והפנו אותי אל התנצלות קטנטנה שפורסמה בתחתית אחד מעמודי דה-מרקר המודפס.

כשירות לקוראי הגלוב, וכיוון שיש צורך בזכוכית מגדלת כדי להבין מה כתוב שם, הנה ההתנצלות:

כן, חובר על ידי כתב "אקונומיסט" תחת הטור "שומפטר".

אני מודה לשני חבריי שפתרו עבורי את תעלומת היעלמות "הבושה של הרווארד". מסתבר שדה-מרקר לא נרדם טוב בלילה אם הוא לא מפרסם אחת לכמה חודשים התנצלות על טקסט שמפרסמת טח"ס.

לילה טוב.

19 מחשבות על “עיתונות כחלטורה – הבושה של דה-מרקר

  1. אתה אולי צודק, אבל הלהיטות להיכנס בטח"ס מזכירה טוקבקיסט חמום מוח, ולא מרצה לתקשורת. הרבה זעם ויהירות יש בך.

    • צודק כל מילה

      אתה הולך רחוק יובל .

      הואיל וזה לא יועיל, ממילא.

  2. טח"ס הרוויחה ביושר כל גרם של גינוי, וכך גם 'דה מארקר', בכל שניה שאינו משליך אותה מכל המדרגות.

  3. ירון, אתה אולי צודק אבל הלהיטות שלך להגן על רכילאית רדודה ושטחית מזכירה קרוב משפחה של טח"ס ולא מגיב רגיל. הרבה טמטום ואינטרסים שקופים יש בך.

  4. ירון – אתה מתכוון בדומה ללהיטות של טח"ס להשחיר את פניהם של אנשים על גבי העיתון – חלקם בטעות, חלקם בזדון – שאחריהם היא רודפת?

  5. לא מגן. חושב שהיא עיתונאית שחוטאת לתפקידה בהרבה מקרים, ולא מעריך אותה מקצועית. מכאן ועד מסע נקמה רווי יצרים יש תהום שלא צריך לחצות.

    • "מסע נקמה רווי יצרים" חח
      1. עפת
      2. אד הומינם

      טלי צריכה לעשות חשבון נפש קטן או להחליף תחביב.

  6. טוב, בהתחלה היה לי ספק, אבל עכשיו אני מבין שאתה, יובל, משועמם שמגיב לפוסטים שלו בעילום שם

  7. קראתי את המאמר ולדעתי הוא גס רוח. לקחת מאמר שגוי אחד ולבנות עליו תילי תילים של ביקורת (שלא לומר הכפשות) – זה לא רציני. תביא דוגמאות על דה מרקר ותמתח ביקורת. מה שנעשה כאן, זה לא ראוי.

  8.  לא שזה משנה בהרבה, אבל הטור שומפטר בד״כ כולל מאמרים לא סטיריים ורוב הטורים הקבועים באקונומיסט נקראים על שם דמויות היסטוריות עם קשר לתחום עליו נכתב (נגיד שרלמיין על אירופה, בדג׳ט על בריטניה וכו׳). כך שמי שמתקשה מעט באנגלית בהחלט יכול לפספס את הסרקזם.
    זה לא שהיא פרסמה את הטור ההומוריסטי של אנדי בורוביץ מהניו יורקר, כמו שקורה להרבה ארגוני חדשות.

  9. האם אתם חושבים שהכתבה לא עברה ל hbs?
    מדוע היא הורדה על כל שלוחותיה פתאום?
    הפעם היא התעסקה עם אונ' רצינית, עם הטובה ביותר ושיש לה מספיק .. לטפל בה על הטעויות , האיזכור המוטעה ועל ההתערבות של אישה שאפילו תיזה אין לה בביקורת על מחקר של פרופ רציניים.
    איך מאפשרים לבלוגרית ללא תיזה אפילו ותואר בניהול להעביר ביקורת על חוקרי hbs!

    זה ממש קייס למה זה כתבה לא מקצועית וכתבת לא מקצועית ותחקיר רשלני.

    מקווה שיתעוררו בהארץ שאין מקום לעיתונאית הזו שם!

    בושה בושה להארץ

  10. יובל, זה לא מכובד כל הוונדטה האישית הזו נגד חרותי. הרי יום יום מתפרסמים בכלי התקשורת, הן המודפסים והן הדיגיטליים, דברים שהשיער סומר הן נוכח הבורות והן נוכח הרשלנות של כותביהם ועורכיהם. חרותי היא לאו דווקא מהגרועים שבחפיפניקים

  11. ההתנהגות של טלי חרותי סובר מתאימה להפרעה התנהגותית. את האבחון המלא צריך
    לבצע פסיכיאטר שהוא בר סמכא בתחום. טוב יעשו המערכות של עתון "הארץ"
    ו"דה מארקר" אם יפנו אותה לבדיקה על ידי מומחה. זה ימנע פגיעה במוניטין
    הטוב שיצא לעתונים האלה, וגם ימזער את מספר הקורבנות של תחקיר עתונאי
    שאיננו תחקיר כלל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *