דרך חדשה

בשלוש השנים האחרונות אני משמש כדיקאן בית הספר לתקשורת במכללה למנהל. זה בית ספר מפואר, עם היסטוריה מפוארת, סגל מקצועי ומסור בצורה מעוררת השתאות, תכנית לימודים מהטובות שיש כיום באקדמיה הישראלית וסטודנטים שמרגש ללוות אותם ולראות את ההתפתחות שלהם כבני אדם, כסטודנטים, כאנשי אקדמיה ומקצוע לעתיד.

לא רבים מבינים את היקף ומשמעות התפקיד של “דיקאן”. גם אני לא הבנתי.

לשמש דיקאן במכללה כמו המכללה למנהל, זה בעצם לשמש מנכ”ל של “מפעל”. ל”מפעל” הזה יש עשרות רבות של עובדים (מנהליים, אקדמיים, בכירים, זוטרים), יש לו מאות “לקוחות” (סטודנטים), יש לו “מוצרים” (תכניות לימודים), יש לו תקציב, תשתיות, פרוטוקולים לשירות, תכניות פיתוח, שיתופי פעולה, אירועים ועוד. זה תפקיד מרתק שנוגע כמעט בכל תחום שקיים בעולם הניהול. אני ממש שמח שהציעו לי אותו וממש שמח שנעניתי להצעה.

נכנסתי לתפקיד בספטמבר 2014. קדנציה של דיקאן נמשכת שלוש שנים ומשום כך בסוף ספטמבר 2017 תסתיים כהונתי. הגיע הזמן להיפרד.

חוויית הניהול היא חוויה מסעירה. כאשר הודעתי שקיבלתי את התפקיד פרסמתי פוסט שכותרתו היתה “האתגר הגדול בקריירה שלי“. אפילו לא ידעתי עד כמה אני צודק.

כעת, בנקודה שאליה הגעתי, אני מבין מדוע יש כל כך הרבה ספרי ניהול: לא רק בגלל שיש קהל צרכנים רב לספרים האלו אלא גם מפני שאחרי שאתה חווה את החוויה הזו, יש לך אינספור תובנות חדשות, שלא היו לך רק לפני רגע, ובא לך לשתף אותן עם אחרים. גם לי יש כאלו: איך מרימים ארגון שנקלע למשבר, אין מבצעים בו מהפכה, איך בונים צוותים, איך יוצרים אווירה של עשייה, איך מנהלים נכון את הזמן ואת המשאבים, איך מתמודדים עם חיכוכים, איך מתנהלים מול מנהל עוין, איך יוצרים איזון בין כל הלחצים שמגיעים מכל הכיוונים, איך מגייסים כוח אדם ואיך נפרדים ממנו, איך מטפלים בעובדים לא מוצלחים ואיך מקדמים עובדים מצטיינים, איך מתמודדים עם סכסוך עבודה, איך מתמרנים ואפילו צומחים בתוך מגבלות תקציביות ועוד.

אני מניח שביום מן הימים אבקש לחלוק כמה מהחוויות והתובנות שהגעתי אליהן, לעתים דרך הצלחות מתוקות ולעתים דרך כישלונות צורבים. צברתי כל כך הרבה סיפורים שהם יכולים למלא ספר שלם (הממממ).

בשלב זה כל שנותר לי לעשות הוא להודות לאוסף אנשים מדהים מבית הספר לתקשורת ובמכללה למנהל, שליוו אותי וסייעו לי במהלך השנים האחרונות, להיפרד מהסטודנטים שהיו מקור הכוח והמוטיבציה שלי, להתפנות לחופשה לה אני זקוק כמו אוויר לנשימה ולמלא מצברים לקראת הדבר הבא.

אינני יודע עדיין אם אמשיך ללמד בשנה הבאה אבל ברור לי שאני רוצה למצוא אתגר ניהולי גדול וחדש להתנפל עליו. אם יש לכם רעיונות, הצעות ומחשבות לכיוונים עתידיים, אשמח לשמוע אותן, בכל דרך או טכנולוגיה בה תבחרו. בתור התחלה אפשר למצוא אותי ב-yuval.dror אצל ג’ימייל.קום.

הנה זה מתחיל.

(לפוסט ולתגובות בפייסבוק)

נכתבו 9 תגובות לפוסט “דרך חדשה”

  1. איתמר בן אמ"י:

    מר דיקאן, הריני להמליץ שתלמד עברית. למשל, “ניהול היא חוויה מסעירה”: ניהול “היא”??? האם היה עלי לנסח את עצתי בהתאם (“הריני להמליץ שתלמדי עברית”)?

  2. נחומי:

    באמת חתיכת תפקיד עשית :-) כיף לקרוא

  3. רם תדמור:

    היום , אבל ממש היום , גיליתי – בעניין לא קשור –
    שהאיש לא רק מומחה תקשורת ואקדמיה בעל שם ,
    אלא גם בן אדם . חבר . “אה מענטש” .
    בהצלחה באשר תלך , הדיקאן דרור !
    רם תדמור .

  4. אדם מתן:

    מברוכ, ובהצלחה!

  5. אחד העם 18:

    כל הכבוד, דרור. לפי דבריך, נראה שעברת חוויה משמעותית מאוד, ותמיד משמח לראות אדם בצמיחתו. אני גם מברך אותך על הגישה הבריאה של לסיים קדנציה ולצאת אל הלא נודע, גישה לא-מאוד-מקובלת במקומותינו (בלשון המעטה. מה זה המעטה, חבל על הזמן…)

    דרך צלחה! אולי עכשיו יהיה לך זמן לכתוב כאן קצת יותר, וזכור תמיד: כל סוף הוא התחלה של משהו חדש :-)

  6. שי:

    יש לי, יש לי! אולי תרוץ לראשות הממשלה, כי יש שם די ואקום כבר שנים

    אבל אם ברצינות, מה דעתך על פובליציסט ב”הארץ”? או תפקיד ניהולי כלשהו בעיתון?

    מקווה שבכל מקרה תחזור לכתוב ב”העין השביעית”, אתה מאוד חסר

  7. בן נסים:

    איתמר, ליצן תחבירי שכמותך, שמת לב שהוא כתב: “חוויית הניהול היא חוויה מסעירה. כאשר הודעתי שקיבלתי את התפקיד פרסמתי פוסט שכותרתו היתה “האתגר הגדול בקריירה שלי“. ובכן, חוויה היא וניהול הוא. ומכאן שחוויית הניהול היא. אין יותר מביך מלתקן ולצאת מבדח. אגב, עברית, חפש את הערך צניעות במילון.

  8. שי:

    איתמר, אתה באמת בן אביך? אז אל תעשה לו פאדיחות. האמת היא ששתי הצורות נכונות, גם היא וגם הוא. ויש המשתמשים בשתי הצורות, לפי ההקשר שנראה להם נכון.

    ואלוהים ישמור, אפשר לחשוב מה קרה שהמצפון שלך כל כך הזדעק, שמצאת צורך לשלוח את יובל ללמוד עברית, גם אם, נניח, שהוא טעה – והוא לא. אתה מן הסתם מעולם לא טעית בדבריך, נכון?

    העיקר, יש טוקבק. הנצחת את עצמך בהיסטוריה.

  9. שי:

    יובל, כיף שחזרת לכתוב בהעין השביעית. היית חסר

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: