1. אדם כותב בלוג ובאופן עקרוני רוצה שיקראו אותו.
2. הבלוג מצליח ואנשים רבים מגיעים ומגיבים.
3. הבלוג ממש מצליח והרבה הרבה ואנשים מגיעים ומגיבים.
4. מכיוון שככל שיותר אנשים מגיעים כך עולה אחוז הנודניקים, הקרציות, הטרולים והעילגים (בהתאם לייצוגם באוכלוסיה הכללית), רמת התגובות יורדת ובאופן כללי מוציאה את החשק להתעסק עם זה רק כדי לשמוע מכל הנודניקים, הקרציות, הטרולים והעילגים.
ומכאן השאלה: מה עושים?
פתרון אחד הוא לעבור לשיטת רישום. רק הנרשמים לבלוג יכולים להגיב. בשלב הראשון כולם נרשמים אבל לאחר מכן מי שמעצבן פשוט מבטלים לו את הרישום.
פתרון שני הוא לעבור ממקום למקום. בכל פעם שהבלוג נהיה גדול מדי, סוגרים ופותחים בלוג חדש. הבעיה עם הפתרון הזה היא שהיא מחייבת כתיבה אנונימית.
פתרון שלישי הוא לסגור את התגובות לגמרי.
פתרון רביעי הוא למחוק את תגובות הנודניקים, הקרציות, הטרולים והעילגים.
פתרון חמישי הוא להתעלם מהם.
פתרון שישי הוא לתת לקהילייה לנקות אותם (זה בדרך כלל לא קורה).
פתרון שביעי הוא לסגור את הבלוג.
איפה המאבטחת בכניסה? לא מסננת אנשים? תפטר אותה לאלתר. רישום זה לא תמיד פתרון טוב, לפעמים דווקא למגיבים הארעיים יש משהו חדש להגיד.
פתרון שמיני – למצוא מאבטחת חדשה שתסנן את מי שנכנס לקמפוס ושופך זבל.
למחוק תגובות טרוליות. בלי לחשוב פעמיים.
אתה יודע, היום אנחנו מתגעגעים למאבטחת הקמפוס שהלכה לרעות בשדות זרים אבל בתקופתה כמעט ולא היו בעיות. לדעתי הבעיה היא מבנית, בילט-אין לתוך המנגנון הזה שנקרא בלוג ולא ארעית.
רוצה לומר – ככה זה והשאלה היא מה עושים.
עורכת האבטחה התפטרה מזמן.
נ.ב. איך מנקים טרופית ממסך LCD?
מוסיף בעד פתרון מס' 4. נרשם.
כתבתי בפורום אנשים ואינטרנט של תפוז את דעתי על תגובות באתרים הגדולים. דינם כדין מכתבים למערכת, עם טיפה יותר גמישות: להשאיר רק את הטובים (או לפחות את אלו עם הפיסוק התקין, שאפשר לקרוא) ולשפוך לזבל את כל השאר. מספיק 20 תגובות מעניינות לכתבה גג. 100 תגובות של "פחחח מצחיק" או "איזה משעמם (ל"ת)" מונעות מאיתנו למצוא את התגובות הקריאות. מי שרוצה חופש ביטוי, שיפתח בלוג משלו.
כנ"ל לגבי הטרולים. אפשר להחיל את זה גם על אתר קטן. למחוק.
אהוד ואדר, מכיוון ששניכם פה אני חייב לחלוק איתכם משהו.
התרחשו הרבה מאוד אירועים בטק-אד אבל אירוע אחד היה מרשים במיוחד. זה היה במסיבה ביום השני. כולנו עמדנו מאחורה ונישנשנו משהו כשלפתע, בזוית העין, אני רואה את אדר אוכלת איזה משהו שנראה כמו עוגה אדומה ודביקה. ולאחר שהיא גומרת לאכול את העוגה, היא מבינה שהיא נותרה עם משהו אדום ודביק על הידיים וברז לשטיפה אין בסביבה. היא מחפשת ומחפשת ושואלת את עצמה מה לעשות. לפתע, היא רואה את אהוד קינן. ידה הימנית (כמדומני) כבר נשלחה לכיוון החולצה שלו, יען היתה מגבת, אך ברגע האחרון היא נמלכה בדעתה (כנראה כיוון שהבינה את הבעיה המוסרית בעניין).
הרסת אותי מצחוק אדר.
אני רוצה לציין שפעם לפני המווון זמן, כשעוד לא היה תפקיד בכיר בגלוב, השאלה הזו עלתה ואני נתתי את אותה התשובה. לצערי לא מצאתי את הקישור.
יובל, אתה כנראה תתעלם ממני אבל אני בעד פתרון מספר חמש עם מינון קטן של שלוש.
נדמה לי שרוב תגובות ה"פחחח", "LOL" ודומיהן באות מתוך המערכת או לפחות מצד הקבועים והן מרחיקות את הקוראים שמרגישים פחות קבועים מלהגיב, כך שנשארים עם הפחחים למינהם וה"קרציות" למינהן.
כמו כן יש הרבה פוסטים שלמבקר מזדמן יותר מעניין לקרוא ולאו דוקא להגיב, כך שאותם אולי כדאי לסגור למשתמשים רשומים בלבד. קריטריון אפשרי למשתמשים רשומים הוא האם הם נצחו את היו"ר בפוקר.
אלון: למה שאתעלם ממך?
יובל – פתרון 4. מדיניות של הכל פתוח לכולם, אבל 0 סבלנות. מה שאתה לא אוהב תמחק, תחסום ואל תתן הסברים לאף אחד.
יובל ואדר – לא שמתי לב לדבר הזה, אבל כן הבחנתי בכך שלאדר יש בעיה קלה עם נימוסי שולחן. לראיה הפסקת הקפה ביום השלישי (ולא נפרט), וגם שאלתה איך מנקים טרופית ממסך LCD, והאשמת הכזב כלפי שגרמתי לה לשפוך קולה על המקלדת. לדעתי, אדר, המחשב שלך סובל מסכרת ואת לא נותנת לו אינסולין בזמן.
יובל, זה כבר פוסט שלישי או רביעי שלך מהימים האחרונים שמסתובב סביב נושא סגירת הבלוג, ויש כאן משהו שמתמיה אותי. אתה מתייחס לבלוג כמו חובה, כמו הכרח. נוצר הרושם, גם אם לא כתבת זאת מפורשות, שאם לא תכתוב בו בעקביות, האופציה היחידה האחרת היא לסגור אותו. אני לא חושב שזה באמת כך. תפוס לך מרחק, תתנתק קצת, תראה מה זה עושה לך, לך עם "זה" לאן ש"זה" ייקח אותך. יש לך כותבים אחרים, מדי פעם בטוח יהיה לך חשק לכתוב כאן משהו, העסק ימשיך מעצמו, תרצה לחזור תחזור, ואם לא – לא נורא כל כך. לא?
אדר, את יודעת שתמיד יש לי מטליות לחות בתיק (כדי לנקות את הפנים של הבחורות אחרי שאת יודעת מה…) היית יכולה לבקש.
וכן, היא נוטה לעשות את זה.
אגב, אני חושב שפשוט תתעלם מהטוקבקיסטים, או שפשוט תגבה דמי שימוש על טקבוק, זו גם דרך…
פיגו – לא, לא חובה. וכמובן שיש את האופציה שציינת, אבל זה כבר קשור לאופי שלי ככותב. או שאני מקדיש למשהו את מלוא תשומת הלב שלי (במידת האפשר) או שאני זונח אותו. סוג של טוטאליות. אין אמצע. אם יש גלוב, כותבים בו. מהניסיון שלי, אני כמעט ולא נכנס לבלוגים שהכותב בהם כותב אחת לשבועיים. מי שרוצה לעניין אותי שיכתוב.
זו אגב הסיבה, שמיום יסודו של הבלוג לא היה יום אחד (כולל שבתות, חגים, חופשות, ימי כיפור ושאר שמחות) שבו לא היה פוסט אחד בגלוב. מי שמגיע לכאן יודע שמדי יום הוא מקבל סחורה. לאוו דווקא סחורה טובה, אבל סחורה. ואגב, זה לא שאני מכריח את עצמי לכתוב. פשוט יש לי מה לכתוב אז אני כותב.
לכן האופציה שאתה מציע היא אכן אופציה ראויה רק לא כל כך מתאימה לאופי שלי.
יהונתן: יא מגעיל אחד! וחוץ מזה, אל תרדו על אדר. היא היתה במצוקה! 🙂
סיפרתי את זה רק כי זה נורא שעשע אותי 🙂
אתה יודע מה, זו בדיוק התשובה שחשבתי שתיתן. אז לענין התגובות: למחוק זו לא מילה גסה. הבעיה היחידה היא ה-overhead, אני בטוח שלא מתחשק לך לבלות יותר מדי זמן בממשק עריכת התגובות של הגלוב.
יובל, כי עני באד עפשרות מספר חמשה.
אחרי שהן אוכלות את עוגת השוקולד המדהימה שאני יודע לבשל יובל…
אני בעד פתרון לנסות את פתרון 6, ואם הוא יכשל, לעבור ל 4.
פתרון 7 הוא לא טוב, הוא יעשה שמות בהתמכרות שלי לאינטרנט (להתחיל למצוא אתר חדש לבזבז עליו את הזמן היקר שלי, זה פשוט… יקח לי יותר מידי מהזמן…) אני די מחבב את הגלוב הזה 🙂
פתרון הרישום לא יעבוד, אנשים פשוט ירשמו עם שם חדש – אני לא מבין את הטרולים, אבל נראה כאילו הם מעדיפים להכנס למקומות שלא רוצים אותם שם. ככל שיותר לא רוצים אותם, ככה הם יותר מתאמצים.
פתרון של סגירת התגובות או הוספת מנגנון אישור לתגובות (כלומר, התגובות מופיעות כאשר מישהו מאשר אותן, לפעמים ב delay של שעות רבות) יהרסו חלק מהקסם של הבלוג.
הכי טוב זה להקים צוות מאבטחים שיהיה לו את הזכות לצנזר תגובות, ככה הנטל יפול על מספר אנשים ולא יציק לאף אחד יותר מידי.
אגב, מה קרה לתוכנת הצינזור של מייקרוסופט? לא הצלחת להרים משהו כזה בטק-אד?
הראש הכחול הוא שלכם. אני רק מראה שאתם כולכם שבויים בתוך דימויים מיניים.
גם אני לא. אני נרשם באימייל \ רס"ס וקורא רק כשמגיע משהו. גלוב הוא מדיום שונה מהפרינט ומהאוןליין. הלו? לא חשבת לצעוק לי "אהוד! הזגוגית רוצה למרוח לך דברים על החולצה!!"? אגב, זה היה לפני או אחרי שיצאנו לתחקר מי יופיע, כי אם שלחתם אותנו ביודעין שהחולצה שלי בסכנה, אני אצטרך לפנות לקלינגר ולראות אם יש פה קונספירציה לפגיעת בחולצה שעלתה לי 10 שקל.
אני חושב שפשוט צריך להתעלםפ מהם ואם יש משהו ממש מוגזם אז מוחקים. אי אפשר לטפל בטרולים בשום צורה אקטיבית וכמו בגן אם מתעלמים מילד שמנסה לריב איתך הוא בסוף מוותר ומתקפל.
חוץ מזה יש חוקים לעניינים כאלה:
http://members.aol.com/intwg/trolls.htm#WCBD
בכל אופן, אל תיתן לטרולים להטריד אותך, תתעלם, ותמשיך לכתוב.
התחרבשה לי התגובה, והציטוטים שלך נמחקו.
הראשון הוא: אני כמעט ולא נכנס לבלוגים שהכותב בהם כותב אחת לשבועיים. מי שרוצה לעניין אותי שיכתוב.
השני הוא: סיפרתי את זה רק כי זה נורא שעשע אותי :).
תראה אם אפשר לדחוף אותם חזרה לתגובה המקורית.
"נט-שוקר", או "מהלום-רשת" בעברית צחה. קוטל אותם מיד, תוך כדי טקבוק. אינו מלכלך. אחריות לשנה. אליבי עלינו.
איה: איפה קונים?
לטעמי, התעלמות היא השיטה המנצחת. לא כובעים, לא תגובות ולא מחיקה – פשוט התעלמות. הטרול מת לתשומת לב, להראות שמתייחסים אליו למרות שאמא שלו לא חיבקה אותו כשהיה קטן. מחיקת התגובות שלו רק תוביל לכתיבה של תגובות חדשות, חריפות אף יותר, שהמילה "צנזורה" שזורה בה כחוט דיג. גם תגובות של מבקרי הגלוב האחרים תעודד אותו ותלטף לו את האגו. לכן – לא להאכיל את הטרול.
לגבי סגירה, אני מבינה בדיוק מה אתה כותב לגבי טוטליות, ואני חוששת שאם תסגור אותו, יהיה לך קשה לחזור ולכתוב בו.
יהונתן, הראשים שלנו, מעבר להיותם כחולים, פועלים לפי לוגיקה פורמלית ("יש לך אקווריום? אז אתה הומו"). הלוגיקה אומרת שבשביל לנקות מהן את השוקולד מהעוגה שאתה מכין, אתה צריך בתיק גם סוכר, קמח, ביצים, קקאו, תנור שמגיע ל-180 מעלות צלזיוס, וגנרטור.
ראיתי את התיק שלך. יש בו בקושי לפטופ וחותמת.
המשהו האדום שכמעט מרחתי על אהוד היה קטשופ. על הדשא, בהפסקת הקפה ביום השלישי, נגסתי במשהו לא טעים אז זרקתי אותו על הרצפה ("זה מתכלה"). לולה תמיד צוחקת עליי שאני מפוררת את הלימון ששמים לי במים בבתי קפה.
יש את שיטת הקארמה של סלשדוט, שאני לא סגור שהבנתי בדיוק איך זה עובד, אבל נשמע שיש בזה איזשהו היגיון.
הי, אהוד, ממתי אתה כאן? ד"ש לגלקסי.
אני בעד ארבע אבל אין לי בעיה להירשם אם אתה לא תמכור את האיימייל שלי לאמיר גנס
ליונתן: אנא הסבר היכן העוגה בצילום הזה.
http://www.flickr.com/photos/arspoeti/144594966/
וידאו לכולם: האם מיקרוסופט מסתובבת? מסמך אנושי
http://www.youtube.com/watch?v=Jp3xiJPHlyg
נו, מזל שלא השארתי הודעה תחת "בנו של הפילוסוף החרמן". אבל אם אנחנו כבר פה, נציין שגלוברמן משחק פוקר כמו ילדה.
בלוג הוא שטח פרטי, אם תגובה לא מוצאת חן בעיניך מכל סיבה שהיא – תמחק אותה
פשוט אל תאפשר תגובות, אלא רק דרך האי מייל (כמו נעמה כרמי). נראה לי הכי טוב.
אני מבטיח שכאשר יהיה לי משהו ממש חשוב להגיד, אשלח אותו באי מייל.
גם אני בעד מחיקה. כולל תגובות פחחחחח של הקבועים. תשאיר רק תגובות שיש בהן טעם. תחשוב "benign dictatorship".
אלעד, למה אימייל? זה פשוט מדי. אפשר להבעיר מדורה קטנה ולאותת עם עשן.
בטח התכוונת ל"קהילה".
"קהילייה" זו מלה אחרת, שמשמעותה "רפובליקה".
למחוק תגובות של קבועים?! פחחח.
הרי הסיפור עם יעקב זה האישיו כאן, לא "כיצד נפתור את הבעיה של התגובות הלא רצויות".
אתה ציני וזה זכותך. זה גם חלק מהחן של הגלוב וגם מביא רייטינג.
מצאת את עולם היו אייג' מטרה נוחה לידות בה חיצים שנונים, סבבה.
אופס! זרקת חץ על אבא שאיבד את הבן שלו, והאבא הזה פתאום פה אצלך בבלוג, באינטנסיביות, ובסגנון מקפיא עצמות.
במקום להתנצל אמרת לו שיעוף לך מהעיניים.
וזה לא עובד ככה, תאמין או לא. וזו בחירה שלך אם לסובב את הסכין יותר חזק או להיות אנושי.
במקום זה אתה מפעיל את הנשק של מי שטעה, ובמקום להודות מתבצר ומאיים שתלך כדי שהחברים הקבועים יגידו לך שוב שאתה אהוב, שכיף לקרוא אותך, שתישאר.
מה
"פתרון שישי הוא לתת לקהילייה לנקות אותם (זה בדרך כלל לא קורה)."
אני בעד הפתרון הזה. ברב המקומות זה לא יפעל, אבל נראה לי שדווקא כאן יש סיכוי שזה יעבוד. תגדיד את האנשים שלהם אתה נותן את הסמכות
הבעיה היא שמחיקה היא אקט אלים, אולי אלים מידי. ותהיה בעיה של הגדרה מה דורש מחיקה ומה לא.
יש פתרון טכנולוגי לבעיה הזו, וכמו הפורמט הזה, גם הוא נולד בסלאשדוט. וזה מודראציה של קהילה. דרוג של טוקבקים, ומיון לפי – טובים למעלה, טרולים למטה – כאשר יש אפשרות להגדרה של סף תגובות שממנו תגובות לא יופיעו, אצל משתמשים שמגדירים סף תגובות גבוה יותר. אף תגובה לא נמחקת.
אני לא יודע אם יש פלאג לורדפרס שמאפשר את זה.
כדי שהמערכת הזו תעבוד צריך להגיע למאסה קריטית, אני לא בטוח אם הגלוב נמצא שם, עדיין, אבל לדעתי הוא מתקרב.
אני בעד התעלמות ומחיקה בלי לחשוב פעמיים של מה שבאמת מעצבן אותך
אם יש לך תחושה מגעילה שאתה קורא תגובה תמחק אותה, חבל על הבריאות וחבל על הגלוב!
מרמ, כשטרולים רואים שמוחקים אותם, הם מבינים שהם הצליחו לעצבן, וזו המטרה העיקרית שלהם. מחיקה לא גורמת להם להפסיק להגיב, אלא להגיב בתוספת קללות הנוגעות לצנזורה המשתוללת בבלוג.
נכון תמר, כן אבל הם מתייאשים מהר והולכים. ואם אתה קל עם האצבע על המחיקה אתה גם לא מתעצבן כל כך.
פתרון 1 נשמע לי הכי עדיף.
יש את מערכת התגובות בדיג שעובדת די טוב (אם אני לא טועה, יש בערך אותו דבר בסלאשדוט).
אם יש פלאגין לוורדפרס שעושה כזה, מה טוב.
אם לא – תמיד אפשר לשבת קצת זמן עם הפהפ.
(אני אחרון!!!11!! וגו')
אני מציע פתרון משולב: להתעלם מסתם הטרדות, למחוק בלי חשבון מה שעובר קווים אדומים, לנעול את התגובות במקרים מסויימים – כשזה מתאים למצב, וגם לעודד את הקהילה לעזור באמצעות פליימינג.
כעיקרון, התעלמות היא הכלי היעיל ביותר לטיפול בטרולים, אבל לא מכל דבר אפשר להתעלם. מחיקה היא לפעמים גורם מדרבן, ולכן צריך להקפיד מאד על העיתוי שלה (טיפ: כמה תגובות במכה אחרי שהטרול כבר השקיע את כל היצירתיות שלו). פליימינג הוא יעיל, ומצליח ברוב המקרים לשתק את פרחי הטרולים, אבל כשהם וותיקים ומנוסים לפעמים הטיפול הכי טוב הוא למצוא מי הם, לארוב להם ליד הבית עם מקל גדול ולשבור להם את העצמות.