ההצגה נגמרת, כיבוי אורות, החצוצרה אומרת שלום לכינורות, ואלפי אנשים מזנקים ממושביהם ורצים לתפוס מקום בתור לשירותים, שללא ספק היה זוכה במקום די טוב ברשימת "עשרים המקומות שלא היית רוצה להיות בהם", יחד עם "עיראק" ו"במיטה עם לימור". טקראנץ' מדווח על פתרון מק-סים לבעיית התורים, סטארטאפ שמכוון לאוהדים הספורטיביים-אך-חסרי-סבלנות.
"אם קבוצה תשתמש בפתרון של SuperOyster, אוהדים שברשימת ההמתנה יוכלו למכור ולקנות כרטיסים אחד לשני, במחירים שיתבססו על כוחות השוק"
לי זה נשמע כמו הספסרות הישנה והלא טובה, אבל מייקל ארינגטון חושב אחרת.
"אני חושב שזה רעיון טוב. כיום, אנשים משלמים בהמתנה עבור מוצרים שאינם במלאי. לזמן יש ערך, לכן אין סיבה שלא לתמחר אותו כמו כל מוצר אחר – בהתאם לשוק".
לכן, בפעם הבאה שתעמדו בתור, ומישהו ינסה לחתוך אתכם, אל תשכחו לתמחר אותו היטב, לפי כוחות השוק.
אחחחחחחחחח, אמריקאים.
לא, ברצינות!
אתה לא יכול לומר "לא, ברצינות", ללא ריפרור נאות, ללא סרטונים מתאימים, ללא הוכחות בכתובין וללא צבע מאכל.
סליחה, אנחנו כבר עושים את זה. לפי כוח השוק. והירך. והמרפק.
תראו תראו, אורח.
שמים לו תגובה אחת בגלוב שלו והוא מיד מרגיש לא נעים אז הוא בא להגיב.
איזה מתוק. אם היו מוכרים אותו בפחיות, גברים היו שותים אותו בשביל כוח הנחמדא שלהם.
יובל, בכמה אתה מוכר את התגובה הראשונה לפוסט הזה?
לא יודע. כוחות השוק קובעים.
אם זה היה תלוי בי, הייתי מתחיל ב-1,500 דולר.
הכשר לספסרות זה קטן על ארינגטון. הנה, לשותף שלו, אוריאל אוחיון, אין בעיה להיות מנכ"ל של חממת סטארטאפים שהקימו 2 קרנות הון סיכון, ובמקביל להמשיך לדווח על סטארטאפים באתר הצרפתי של טקראנץ'.