כשהתותחים רועמים, העניים רעבים

ככה התחוור לי מצפייה בכתבה על מצבם של עניי ארצנו בחדשות ערוץ 2 אמש. לאנשים המסכנים הסמוכים על שולחנן של עמותות שונות ומשונות אין אוכל בימים אלה; גם בגלל שהעמותות הללו צריכות למלא חלל הרבה יותר גדול מזה שמותירה להן המדינה בימי שיגרה, וגם בגלל שהאזרחים שתורמים אוכל מבקשים להעביר את תרומתם ליעד “סקסי” יותר- לצפון. עורף מופרט כבר אמרנו? לפקידי האוצר, אגב, זה לא ממש מזיז.

נכתבו 8 תגובות לפוסט “כשהתותחים רועמים, העניים רעבים”

  1. יוחאי עילם:

    חבל שהנושאים האלה לא בראש סדר היום. איפה הבחירות החברתיות ,איפה הממשלה החברתית ואיפה אנחנו?
    גם סטנלי פישר אמר משהו בסגנון: התכוונו להעביר כסף לעניים, אבל עכשיו זה לא ייצא…

  2. חבר:

    גם חסר לתושבי הצפון מכשירי חשמל חדשים ( ככה שמעתי מהאירוע שערוץ 2 קיים , שלמי שיש מוצרי חשמל חדשים אך ורק מוזמן לבוא לתרום אותם ) כי המסכנים הצפונים יצטרכו עוד טלוויזה חדשה לבית לאחר המלחמה . לאיפה הגענו אולי תחפשו אנשים שבאמת צריכים (ולא חסר לנו כאלה במדינה ) ולא לתרום מוצרי חשמל חדשים לצפונים.
    טלוויזה = 1000 ש”ח = חצי חודש להאכיל משפחה ענייה = או במקרה של סופר סנטר 100 שקל לכיס שלה .

  3. אודיסאוס:

    כששליש מאזרחי המדינה הם פליטים, עניים הם מותרות.
    (זה “עניי ביתך קודמים”, לכל המתלהמים.)

  4. אברש'ה:

    החור נוצר על ידי המדינה . שוב ושובים מתגיסים אזרחים למלא את החור. שחרותי הרווחה מפנים בלי שום בושה לאירגונים פרטים

  5. הבלונדינית הסודית:

    אודיסאוס, אני באופן אישי לא שמעתי על הקשקוש הזה של תרומת מוצרי חשמל ויש מעט מאוד אסונות שמפחידים אותי יותר מהמחשבה שהבית שלי, על כל תכולתו יהרס פתאום, אבל אני מניחה שגם תושבי הצפון שבתיהם נהרס יסכימו שבחלוקת המשאבים (הדי מצומצמים, יש לציין) צרכי קיום בסיסיים כמו אוכל, או ציוד לבית ספר לילדים קודם. גם העניים במרכז ובדרום הם “עניי ביתנו” וגם העוני של חלק גדול מהם הוא אחריות של המדינה. כלומר שלנו. כלומר שלי.

    בערב ט’ באב הייתי ברב שיח בהשתתפותה של שלי יחימוביץ’, שציינה עובדה מזוויעה בעיני: לפני בערך שנה נחקק חוק מפעל הזנה בבתי ספר. החוק קבע שהמימון לארוחות יבוא בחלקו מתקציב המדינה והרשות המקומית, בחלקו מתשלום הורים ובחלקו מפילנתרופיה. הניסוח של גב’ יחימוביץ’ קצת עדין לטעמי, אז אני אנסח שוב במילים שלי: מדינת ישראל קבעה שהנדיב יאכיל את הילדים שלה. (יש לי ניסוח עוד פחות עדין, אבל אני אחסוך מכם)
    השאלה, אותה העלתה גם שלי יחימוביץ’ היא מה יקרה כשהנדיב לא ירצה לממן את מפעל ההזנה? מה יקרה כשהוא יחליט שיש דברים חשובים יותר אליהם הוא רוצה להפנות את כספו (נגיד עזרה לנשים מוכות, או לחיילים בודדים, שגם מהם המדינה מתעלמת) או אם הוא סתם יעלב? (מישהו אמר שרי אריסון?)

    ההתנערות הזאת מאחריות המדינה לא נוגעת רק לעמותות ולארגונים שמסייעים במזון ובציוד. בכל שנה יש במערכת החינוך יותר ויותר “שעות תרומה”. אין לי נתונים מדוייקים, אבל אחרי כמעט 10 שנים של עבודה במסגרות לא פורמליות בתוך מערכת החינוך אני יכולה למנות עשרות תכניות “העשרה” שנספרות כחלק משעות הלימודים הרגילות, בחלק מהמקומות מלמדים בשעות האלה את תכנית הלימודים שמשרד החינוך קבע. התכניות האלה ממומנות ע”י גורמים פרטיים, כלומר יכולות להעלם כשלגורמים ימאס לשלם עליהן. שלא לדבר על העובדה שבהיותן תכניות העשרה שניתנות במתנה על ידי גורם פרטי משרד החינוך לא מפקח על המורים או על התכנים (עוד פעם מישהו לחש שרי אריסון?)

  6. מוסיף:

    בלונדינית, ידוע לך אגב איפה גב’ יחימוביץ’ הרחומה והחנונה עכשיו? אולי חנן ושוקיג יודעים במקרה?

  7. יובל:

    חנן לא מגיב כאן יותר.
    אני מבקש לא להזכיר את שמו.
    זה מעליב אותו.

  8. הבלונדינית הסודית:

    אולי גם חנן יסיר את תרומתו בתגובה.

    מוסיף,חיפשתי בכיס הימני וגם בשמאלי ולא מצאתי. אתה יודע איפה היא? ושיהיה ברור, זה לא שאני חושבת שהיא כזו קדושה, פשוט אמרה איזה 3 משפטי טעם. קורה.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: