קצת מעייף, אבל בכל זאת

הבטחתי לעצמי שלא אעסוק עוד בביקור הדי משמים של ביל גייטס אבל כנראה שאי אפשר בלי עוד הערה אחת.
אני קורא את הפוסט של גיא גרימלנד, מצטרף חדש ל"רשימות" ובו טענה כאילו מה שחשוב בהסכם בין מיקרוסופט למדינת ישראל עליו חתם גייטס הוא לא הכסף.

בביקור חתמה מיקרוסופט על הסכם בהיקף של 1.4 מיליון דולרים לתמיכה בחברות סטארט-אפ ישראליות. יובל דרור, כתב הטכנולוגיה של "ידיעות אחרונות", ציין כי מדובר בסכום נמוך. גייטס השיב (וצדק) שלא מדובר בהסכם כספי, אלא שצריך לראות הסכם זה בהקשר של "פתיחת דלתות" עבור כל אותן חברות סטארט-אפ המשוועות לעזרה השיווקית של מיקרוסופט. בהקשר זה, בהחלט מדובר בהסכם חיובי וטוב.

נראה שגרימלנד לא טרח בכלל לברר על מה ההסכם והסתפק בקריאת ההודעה לעיתונות שכמובן מהללת ומשבחת אותו.

לגופו של עניין מדובר בהסכם שיווקי מהסוג הכי בנאלי. אנחנו (כלומר מיקרוסופט) נמנה שלושה אנשים (ואני לא סתם אומר "שלושה אנשים" – באמת מדובר בשלושה אנשים) שיסייעו לסטארט-אפים להבין כיצד הם יכולים לפרוח ולגדול באמצעות הטכנולוגיות שלנו. אין לי בעיה עם זה – אורקל עושה את זה, יבמ עושה את זה, עכשיו גם מיקרוסופט עושה את זה. אבל לטעון שהכסף כאן לא חשוב זה בדיחה פעמיים.

פעם ראשונה זו בדיחה כי אצל מיקרוסופט הכל זה כסף.
ופעם שניה זו בדיחה כי כאשר מיקרוסופט רוצה להשקיע במשהו היא יודעת איך לעשות את זה.

בקמפיין הדינוזאורים לדוגמה, שרץ עכשיו בעיתונות ובאינטרנט, השקיעה מיקרוסופט ישראל מעל מיליון דולר – אז כאשר מיקרוסופט משקיעה 1.4 מיליון דולר בשלוש שנים כלומר פחות מ-500 אלף דולר בשנה, זה אומר שההסכם הזה הוא לא הדבר הכי חשוב לה בעולם. כלומר הסטארט-אפים הם לא הדבר הכי חשוב לה בעולם.
כל השאר זה פרופוגנדה וחבל שגרימלנד מצטרף אליה בכזו חדווה.

ואגב, אני לא כתב הטכנולוגיה של "ידיעות אחרונות". יש כתב טכנולוגיה ל"ידיעות אחרונות". קוראים לו דודי גולדמן.

ואגב 2, הטענה של גרימלנד ש"גוגל לא קרובה אפילו לדגדג את מיקרוסופט", היא מביכה יותר מכל דבר אחר. כדי להוכיח את קביעתו מצהיר גרימלנד ש"גם גייטס ציין זאת בכנס". למקרא טענה מוחצת שכזאת (אפילו גייטס ציין זאת בכנס!), אין לי אלא להרים ידיים.

22 מחשבות על “קצת מעייף, אבל בכל זאת

  1. הביקור של גייטס הוא רוב מהומה על מאומה — הרבה לפני שהוא מגיע, הוא מתחיל את הבאזזז שלו, במהלכו כולם על הרגליים, ואחריו כולם ממשיכים לסקר, לתאר, לפרשן ולטחון מלים על מה היה, מה לא היה, מה אמר, איך הגיע לפה רק אחרי 17 שנה, למה לא נתן יותר, איזה יופי שבא ללטף ראשים של מחוננים וכמה נפלא שהוא היה פה שלושה ימים לפני היומולדת. ממש מרגש, יש לי צמרמורות.
    לדעתי מדובר בשום דבר; לא היו פה בשורות מרטיטות, לא כסף גדול, לא הצהרות מרגשות. הדבר היחיד שהיה פה והרבה (מדי) הוא סיקור תקשורתי. כמו שפעת העופות, בחיי.

  2. ויהי היום ויבוא ויליאם הנרי השלישי לבית גייטס אל הארץ: ויאמר אל בני ישראל יודעני כי אתם חממה נהדרת להייטק: וידבר עוד ויאמר כי גוגל שיקוץ היא ותועבה איך אין בה כדי לסכננו כי זורעים הם רוח ויקצרו סופה: ויאמר העם אל ביל תנה לנו כסף כי עשיר אתה בבקר במקנה ובצאן ובמניות וכבד בזהב ובכסף הירוק: ויקשח ביל את ליבו ויתן רק ארבע-מאות אלף ומליון שקל כסף, ויאמר כי לא הסכום חשוב. ויקוד העם וישטחו:

    (ספר המיקרו, פרק ס"ו פסוק פ"ט).

  3. יש קונספט שנקרא "ביקורת". אני יודע קשה לך להבין אותו בהתחשב בכך שמקום העבודה שלך (וגם אתה לפעמים) מלקק את התחת לפקידים במשרדי הממשלה, אבל תנסה אותו פעם.

    ואגב בקשר לחלק אחר בטקסט שלך:

    […] מסתבר שגם ליובל דרור יש בלוג. וגם הוא בחר ב-WORDPRESS. על זה כבר אמרו את המשפט על מי שראה למרחק בגלל שהוא עמד על הכתפיים של מי שהיה שם קודם. או משהו כזה. אני חושב שמדובר על לעמוד על ענקים […]

    שאני אבין, אתה הענק במטאפורה הזו?

    🙂

    חמוד אתה.

  4. אההמממ, פתאום מישהו אמר לי שגיא גרימלנד כותב עבורך בכתב העת שלך? אופס, שכחת לכתוב את זה. ואני לרגע חשבתי שהביקורת שלך עניינית. סלח לי מותק, טעות שלי. לא יקרה עוד פעם. מבטיח!

  5. תרשו לי לא להצטרף לחילופי הדברים החמימים ביניכם. בכל אופן –
    רפי, הביקור הזה של ביל גייטס הוא תמוה מאד. שיאו, כמדומני, בהרצאה שנשא שהייתה ההרצאה הכי מרדימה של השנים האחרונות (למיטב זכרוני אתה השכלת לעזוב לפניה, בניגוד לנו).
    קשה שלא לשאול: אם הוא לא בא להשקיע כאן כסף גדול, ואם לא היה לו שום דבר מעניין להגיד לנו, אז מה ההתרגשות סביב הביקור? למה זה ביקור חשוב? כי ביל גייטס הוא איש חשוב? כשסאדאת נחת בישראל הוא קיבל רק קצת יותר תשומת לב.

  6. יובל היקר,

    איזה כיף שרוח האינטרנט חוזרת. אין כמו ויכוח טוב מתובל בהשמצות אישיות כדי להריץ קצת את קצב הדם. שוקי – אתה זוכר את הויכוח המיתולוגי של לפני ארבע-חמש שנים שנים? ויובל בטח לא שכח את המלחמה שלו עם נועם רוטר.

    אבל נעשה את זה פעם בשנה – לא יותר. זה פשוט נורא משמעם והכל עוד הולך לגוגל.

    ולעניין –

    מעולם לא ליקקתי לאף אחד ואני בטוח שאיו לך מושג על מה אתה מדבר. אבל מה שבטוח שאם אני אבחר אי פעם ללקק לזכר כשלהו אז זה יהיה ליקוק בלשון גסה, מחוספסת ומענגת.

    בקשר לגיא – אני לא מעלה שום ביקורת עיתונאית, גיא גרימלנד הוא חבר שלי, ולכן עיצבן אותי שאתה מכפיש אותו. מבחינתי אתה יכול להמשיך ולנסות ולהשפיל פומבית את מי שאתה רוצה, אבל אם קורה פעם בשנה שאני מכיר את הבנאדם ויודע שהוא בסדר גמור, אז זה מעצבן אותי. לך תחפש קורבנות אחרים או תתקוף את בני מינך. תעזוב את אלה שבסדר. תן להם לנשום.

    ודבר אחרון, אם כבר מדברים על שמועות. הגיעו אליי פתאום שמועות שעתה עבדת השנה עבור מיקרוסופט ישראל. האם זה נכון או לא? במידה וזה נכון, האם אתה רשאי להמשיך ולסקר אותם או את מתחריהם? ועל מה בדיוק ייעצת להם? – משהו שקשור לעבודה שלהם מול העיתונאים?

    אם זה לא נכון, אז נוכל לדון בשמועות האחרות.
    בכל מקרה – אני מאמין שאני אראה אותך היום בארוחת הערב. יהיה מצחיק.

    בברכה,
    רפאל פוגל

  7. פינגבק: Fogelmania » מלחמה ~
  8. אהה פוגל פוגל, אני מודה שאתה מעייף אותי.

    ראשית, אני לא יודע מה יש לך עם "רוח האינטרנט". אני חושב שקצת מיצית את הקטע.

    שנית, נפגשנו היום. לא היה ממש מצחיק. למעשה לא החלפנו מילה. אל תבטיח הבטחות שאתה לא עומד בהן.

    שלישית, לא הכפשתי אף אחד. כפי שציינתי קודם לכן נראה שיש לך בעיה עם הקונספט של ביקורת.
    אני חושב שמה שגיא כתב **שגוי** במובן **שאינו נכון** במובן *שכתב דברים שאינם מעוגנים במציאות**. אני יודע, זה קונספט בעייתי, קצת חמקמק, לא לגמרי מוצק, אבל נסה בכל זאת להבין אותו. תאמין לי לא יקרה לך כלום. זה שאתה כותב כאן, שם ובכל מקום אחר בעולם ש"הכפשתי" אותו לא עושה אותך צודק. מקסימום זה מאשר את העובדה שאתה יודע להשתמש בשורש כ.פ.ש – וגם זה לא בטוח. בטח שלא ניסיתי "להשפיל" אותו. בסך הכל ניסיתי להראות שלדעתי הוא טועה. אני מתנצל אם פגעתי בנימי נפשך העדינה כתוצאה מכך. באשר לטענה שלך כאילו אני מנסה "להצליף" בגרימלנד כדי "ככה לנסות ולהתקדם" אין לי אלא להגיב ב:"פחחחחחחחחחחחחחחחחח".

    ובאשר לשמועות המרעישות שהגיעו אליך: מיקרוסופט ישראל הזמינה אותי להרצות בפני עובדיה על הדרך שבה עיתונאים מכסים את פעילות החברה (אגב את ההזמנה ואת ההרצאה עצמה נתתי בדצמבר 2004 וינואר 2005, שלושה חודשים אחרי שעזבתי את "הארץ" וכחצי שנה לפני שהתחלתי לעבוד ב"ידיעות" או בערוץ 2. אתה יודע, סוג של אתיקה. עזוב – אתה לא מכיר).

    כותרת ההרצאה היתה: "למה אנחנו כל כך נהנים לשנוא את מיקרוסופט". הייתי מעביר את ההרצאה הזו בחינם. למזלי הם הציעו לשלם עליה לפני שהספקתי להגיד להם שאני מוכן לתת אותה בחינם. בסוף ההרצאה לא ממש רכשתי לעצמי חברים חדשים במיקרוסופט. האם בגלל שהסברתי לעובדי מיקרוסופט ישראל למה אנשים מתעבים את החברה שהם עובדים בה פוסלת אותי מלכתוב בעיתון על מיקרוסופט ועל למה אנשים מתעבים אותה? כנראה שעל פי הסטנדרטים העיתונאיים המדהימים שלך – התשובה היא "כן". אחרי הכל, אם אתה לא מתחנף למישהו – איך אתה מעז לקרוא לעצמך עיתונאי?

    ואחרון חביב, באשר לפוסט שלך – האמן לי שאני לא מחפש מלחמות, לא איתך, לא עם גיא, ולא עם פלי הנמ"ר שאני מבין שרצת אליו כדי שינגב לך את הדמעות. אני בסך הכל כותב מה שאני חושב וחושב את מה שאני כותב.

    כן, אני יודע. אתה לא מכיר.

    (הייתי שמח לכתוב את התגובה הזו גם בבלוג שלך אבל לצערי אתה לא מאפשר להגיב בבלוג שלך. כנראה זו "רוח האינטרנט")

  9. מה בדיוק לימדת את אנשי מיקרוסופט על העיתונאים? אם לא אכפת לך לשתף. האם זה כלל טיפים מה הם צריכים כדי שעיתונאים יאהבו אותם יותר? או שהם יצליחו להעביר את המסרים שלהם בצורה טובה יותר? מעניין אותי אם הם כבר התחילו לפעול על פי התוכנית הזאת. אני בנתיים לא הרגשתי כלום.

    הרי מיקרוסופט ישראל עובדת על פי המדיניות מחו"ל, וזה שעיתונאים אוהבים או שונאים את ביל גייטס או מיקרוסופט ממש לא קשור למיקרוסופט ישראל. זה לא שהם יכולים לשנות את המדיניות של מיקרוסופט או להשפיע עליה ולגרום לעיתונאים לאהוב אותם יותר. הם מתעסקים בדיוק באותם בעיות שיש לסניפים האחרים. מונופול, קטד פתוח, מחשוב ממשלתי , מכרזים ציבוריים וכל הדברים האחרים. דברים שיש ברוב המדינות.

    רוב הדברים שעיתונאים ישראלים כותבים על מיקרוסופט קשור להחלטות העולמיות שלהם ולטכנולוגיה שלהם. ואין היום כבר בעיות אמיתיות עם העברית. באופן עקרוני – מיקרוסופט ישראל זה אנשים בסדר גמור שעושים מה שהבוסים בארצות הברית מחליטים. ככה זה.

    בהנחה וכולם מבינים את זה, אז אתה מתכוון חודשיים של עבודה עם מיקרוסופט או רק שתי פגישות? ואתה מתכוון להדרכה מפורטת על עיתונאים מסויימים , כלי תקשורת ויחסי ציבור שאתה מכיר אישית או רק משהו כללי על עיתונאות בעולם ומיקרוסופט?

    ועדיין לך הראית לי שום דוגמא בה אני מלקק או מתחנף למישהו. לא חושב שיש בעייה למצוא באינטרנט דברים שכתבתי, ואני באמת חושב שאתה צריך לעמוד מאחרי הדברים שאתה מאשים אותי בהם.

  10. Fogel, you maybe know how to paint but understanding is not your strongest part. your last comment lack basic understanding of what Yuval wrote. why would'nt you relax a little bit, read the comment again and try to understand it in the context of what was written before.
    If we are going to enjoy war, it should be fair fight. right now you do not have the wight, sorry.

  11. ידידי היקר (והמעייף את אימה),
    רבים ניסו לטנף את שמי. הם היו טובים ממך, מתוחכמים ממך, אפילו חכמים ממך (לא שזה קשה במיוחד). אף אחד מהם לא הצליח.
    הניסיון הפתטי (באמת פתטי) שלך מעיד יותר מכל עלייך.

    מכיוון שהחוק הראשון והיחיד כאן הוא לא לשעמם אותי – ואתה עובר עליו ובענק, אני נאלץ לסיים את השיחה המרתקת הזו. לא לפני שאענה לך כמובן.

    משך ההרצאה עמד על 60 דקות. ב-58 דקות הראשונות הסברתי להם למה לא אוהבים את מיקרוסופט, מה יש בחברה הזו שכולם מתעבים, למה הם מנותקים מהלקוחות שלהם אם הם סבורים בטעות שיש מישהו שאוהב אותם. זה היה מלווה בדוגמאות לרוב, ציטוטים לרוב וכל מיני טענות שגרמו לכך שבסוף ההרצאה ביקשו מכולם לחכות בחדר עד שאגיע לאוטו ואסע.

    ב-2 הדקות האחרונות נתתי ה-מון עצות, רובן עסקו בדרך שבה צריך להתחנף לאנשים ומחשבים כדי לקבל שער על אינפורמיישן וויק. אבל חוץ מהסודות האלו, נתתי להם עוד הרבה עצות סודיות אחרות שרק עיתונאים מכירים (זו הסיבה שקיבלתי 40 אלף דולר להרצאה בשקית חומה שאותה נתן לי באמצע אוגוסט איש עם מעיל שחור ומטריה). הראשונה היתה: תתנהגו כמו בני אדם, אף אחד לא אוהב בריונים, אף אחד לא אוהבים שקרנים. אנשים מחפשים אנשים, הם לא מחפשים תאגיד. תהיו ותתנהגו כמו בני אדם ואולי אנשים ישכחו לרגע את התאגיד הבריוני שמאחוריכם, אולי אז תחדרו ללבבות. השניה היתה – בזזזזזזז נגמר הזמן. זו היתה העצה היחידה שנתתי להם.

    כאמור הניסיון הדוחה שלך לטנף את השם שלי בגין הרצאה שנתתי בעת שהייתי פרילנסר, מעיד בעיקר על האופי המלוכלך שלך. אגב, עבדתי בנענע באותה התקופה כפרילנסר ולמרות שלא היו ביני ובין נענע יחסי עובד-מעביד, לא נתתי למיקרוסופט תשובה עד שלא קיבלתי אישור מהעורכים שלי בנענע.

    אתה מבין פוגל, לא כולם מטונפים כמוך.

    חבר טוב שנותן עצות טובות (עזוב, אתה לא מכיר), אמר לי שהוא חושש שבעקבות הדיון הזה יזכירו את השם שלי עם השם שלך. "לא חבל?", שאל. צודק. אי לכך, אם אתה רוצה להגיב, אנא שלח לי הודעת דואר אלקטרוני או פרסם את דבריך החשובים כל כך בבלוג האישי שלך. אני משתדל לשמור כאן על רמה מינימלית.

  12. אוקי, נראה לי שסיימנו להפעם. עניין אותי אם תחליט לבסוף לשנות את הגרסה ולהוסיף את נענע.
    היית יכול להגיד שכתבת בנענע על מחשבים בזמן שקיבלת צ'קים ממיקרוסופט. אין סיכוי ששכחת את זה כאשר ענית בפוסט הקודם. אני מקווה שלא תמחוק את ההתכתבות הזאת.

    זה גם אני אסיים כאן. אני בטוח שמהיום תהיה יותר זהיר כאשר תתקוף אנשים אחרים. ואם לא – מישהו אחר כבר יזכיר לך. עיתונאי, מוכר פלאפל, או איזה אנליסט שאתה כך כך שונא. זו רוח האינטרנט. 🙂

    בקשר להשמצות הלא מבוססות עליי – אתה יכול להמשיך חופשי. אתה בכל מקרה עושה זה כבר הרבה שנים. וזה בכלל לא מטריד אותי. אני לא אגיב על שום שמועה או משהו דמגוגי לא עובדתי. אם יש לך איזו הוכחה או ציטוט או כל דבר אחר- אני אשמח להגיב.

    ןלסיום , אני מקווה שלא תמחוק את ההתכתבות הזאת. חבל סתם להטריח את גוגל.

  13. איזה מזל שיש לי אותך כדי שתיתן לי תעודת יושר. מה הייתי עושה בלעדייך?
    וידידי, צר לי לאכזב אותך, אבל אני לא מדבר עליך וממילא לא משמיץ אותך. למעשה, אם לא היית חותם את שמך המלא בתגובה הקודמת, לא הייתי זוכר איך קוראים לך.

    (אגב, בחרת עיתוי מחורבן לאללה להאשים אותי שאני בכיס של מיקרוסופט. תשיג את 24 שעות של ה-1.11 (אתמול) ותקרא שם מאמר פרי עטי שקורא לחקור את הקשר בין מיקרוסופט ישראל למשרד החינוך. בהצלחה מותק)

  14. רפי, אני דווקא לא חושב שאתה חנפן, אבל זה שאתה מאשים את יובל באתיקה קלולקת זה קצת מצחיק.
    אפשר להאשים את יובל בהרבה דברים, אבל לפחות במה שקשור לאתיקה האיש צח כשלג. כל מי שעבד איתו יודע את זה.
    אתה, לעומת זאת, עובד בשביל ארגון שנחשב כמי שאתיקה עיתונאית היא לא נר לרגליו. אני לא יודע אם זה אומר משהו עליך, אבל אני לא בטוח שבחרת להילחם עם יובל במקום שבו יש לך סיכוי לנצח.

  15. שוקי,

    לך אני תמיד שמח להגיב. אבל בוא נסיים בזה בסדר? אין לי כוח להתחיל עוד פעם לפני שבת. ואני לא חושב שאתה באמת מנסה להוסיף קיסם למדורה. הרי אתה חבר של יובל ועובד איתו ביחד. ליובל אין שום אינטרס להמשיך את הדיו הזה עד שהוא ייצא מגבולות הבלוג שלו. והוא הבהיר את זה.

    לעניין – לא האשמתי את יובל בשום דבר. והאמת שעד שהוא נתן את הפרטים על מיקרוסופט והתאריכים אני באמת החזקתי מהאתיקה שלו. לא אהבתי אותו אבח הערכתי את האגרסיביות שלו ורהיטות הכתיבה. יש בזה משהו החמד והוא גם מביא ידיעות טובות. חות מזה, הרי הוא עבד ב"הארץ" די הרבה זמן. והם באמת יותר בסדר מכל האחרים.

    ברגע שהוא ניסה הפעיל עליי דמגוגיה זולה של שמועות וחיבור לדברים שאין לי איתם שום קשר, פשוט שאלתי אותו עם השמועות עליו נכונות. אל תשכח שאת כל הפרטים על מה שהוא עשה עם מיקרוסופט סיפק יובל בעצמו. אמנם בהדרגה, אבל זה בא ממנו. אני רק הרמתי לו את הכדור, למרות שאני אהבל גמור. מעבר לזאת – לא פרסמתי את זה בשום מקום אחר, או לא שלחתי את לינק למה שהוא אומר לאף לינוקסאי זועם או עיתונאי תקשורת כדוגמת עידו קינן. מבחינתי הנושא הזה סגור.

    מקשר למה שהוא אמר עליי – אין לי שום עניין להגיב לכל שאר האמרות של האיש הזה. על חוכמה, אתיקה או המיקום היחסי שלי בסולם האייקייו בבשראל. גם לא מעניין אותי מי החבר הדימיוני שלו שמייעץ לו בקשר אליי.

    אמרתי כבר כמה פעמים שאם הוא מאשים אותי במשהו ענייני שכולל את כל הדברים שהוא מתאר – אז שיביא את המקרה ונדון בו בשיא הרצינות. אם הוא לא יביא – גם לא קרה כלום. אםפשר תמיד להאשים אותי. אתה עשית את זה שנים.

    אוהב אותך,
    רפאל

  16. רפי יקירי,
    התגובה האחרונה שלך נמצאת על הגבול שבין סוריאליזם למדע בדיוני.
    במה האשמתי אותך "במשך שנים"?! אני לא מאשים אותך בשום פשע ולא זכור לי שהאשמתי מעולם, בטח לא "במשך שנים". יש בטח דברים ואנשים שלגביהם אנחנו לא מסכימים, אבל אין ולא היה לי מעולם שום דבר נגדך.

    לגופו של עניין: זה שיובל הרצה במיקרוסופט היה אולי דורש ממנו גילוי נאות בכתבות על מיקרוסופט. אבל מכיוון שאני לא זוכר שהוא כתב עליהם משהו חיובי מעולם, אז קשה לטעון אפילו למראית עין.

    חוצמזה, יובל זה בנאדם שחושב ועושה בדיוק מה שהוא אומר (והוא גם יגיד לך לך את זה בפרצוף אם אפשר). ראש בקיר, פרד, פיל בחנות חרסינה, ישר כמו סרגל – תקרא לזה איך שאתה רוצה. מושחת הוא לא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *