בגיליון האחרון של "העין השביעית" מתפרסמת חליפת מכתבים מרתקת בין עורך "העין השביעית", עוזי בנזימן לבין מו"ל עיתון "הארץ", עמוס שוקן (הגיליון עדיין לא עלה לאינטרנט – כאשר יעלה אעדכן את הלינק). שוקן זועם על תוכן הכתבה שהתפרסמה גיליון קודם לכן שעסקה בתחרות הקשה בין הטוש לגלובס ועל הדרך שבה התחרות הזו משפיעה, לכאורה, על תכני העיתונים.
שוקן נוזף בבנזימן ובכתב רן בנימיני ומכנה את פרסום הכתבה (ואת טור המערכת של בנזימן שהוקדש לנושא) "מעשה מגונה". הוא טוען שהטוש מעולם לא ניצל את הבמה המערכתית שלו כדי להתנגח בגלובס. כאמור, חליפת המכתבים מרתקת אבל תפס את עיני משפט אחד אותו כתב שוקן. במשפט הזה הוא מתייחס להתנהגות של "גלובס" כלפי "הארץ" וטוען שהתנהגות זו החלה מאז ש"דה מרקר" קם בשנת 2000 כאתר מידע עסקי ובכך איים על המונופול של "גלובס":
מאז לא החמיץ "גלובס" שום הזדמנות להשתמש בדפיו כדי לפגוע (על פי הבנתו) ב"הארץ". הפסדים רבעוניים של חברה קיקיונית ש"הארץ" היה שותף לה (בשנים 2001,2002), "וואלה", קיבלו דיווחים בעמוד הראשון של "גלובס" כאילו היתה "וואלה" לפחות "א.די.בי"…
לא אני אמרתי "חברה קיקיונית". שוקן אמר.
עוד מרתקת אותי העובדה שלמרות שבנזימן הוא פובליציסט בכיר ב"הארץ" ומועסק על ידי שוקן, מתכתב איתו שוקן בחריפות רבה ובנזימן עונה בחריפות לא פחותה. נראה שטענותיו של שוקן ענייניות ותשובותיו של בנזימן ענייניות גם הן וכל זאת מתרחש כשבין השניים יחסי מעסיק-עובד. תגידו מה שתגידו על שוקן ועל בנזימן, בעיני יש בזה משהו מעורר כבוד.
אגב, בהקדמה לטקסט, נכתב כי הנושא הועבר לבחינתו של פרופ' מרדכי קרמניצר, לשעבר נשיא מועצת העיתונות ומי שנמנה עם יועצי מערכת "העין השביעית" וזה מצא שהטוש "נהג בהתגרות" באופן שבו התייחס לגלובס אך שגלובס "עבר על כללי האתיקה" באופן שבו סיקר את המתרחש בקבוצת "הארץ". "מבחינה זו", כותבים ב"עין השביעית", "צדק שוקן בטענתו שלא היה נכון ליצור רושם אצל קוראי 'העין השביעית' כאילו קיים שוויון באופן הסיקור המוטה של שני העיתונים".
אני בטוח שחליפת המכתבים הזו היתה עם מכתבים אמיתיים. מודפסים על נייר. עם מעטפה. ובול. ואני לא אומר את זה בציניות: זה מזכיר ימים בהם אנשים היו יכולים לנהל ויכוח עקרוני-עד-אידאולוגי בלי לשנוא אחד את השני, ימים בהם מכתב תגובה היה יותר מטוקבק בוטה שהתורן בלמהנט מתלבט אם לפסול או לא. זמנים שאתיקה היתה שווה יותר ממוצר שתבדוק-אותו-ואתה-יכול-להשאיר-אצלך מהיבואן. ובסוף, לא יאומן כי יסופר, 'העין השביעית' פרסמו שהם טעו ושוקן צדק! מה עוד יהיה כאן?! פקיד ממשלה שלא מוכן לקבל שוחד?!
כל הסיפור הזה – גלובס ומרקר, קצת והרבה מרגיז ולעוס.
אם כי, חייבים להגיד, שיש קצת גועל היום מה"צהובון", דה מרקר
שוקן, ורוחו שורה על עיתונו, נשפך לו האינטגריטי מהאוזניים.
רק נעיף מבט בקונקורציות:
נמרודי ומעריב (וכמובן גם NRG) – חלול ומגעיל. כאילו, דף פתיחה שכולל את "יהדות", "ניו אייג" ו"סקסי" ביחד?
מוזס וידיעות + YNET. פחות צהוב אבל מה-זה שטחי.
בן צבי וישראלי. דק מן הדק, העיתון עצמו והכותרות (אין תוכן. רק כותרות)
מזל שיש את שוקן. חבל שאין עוד
לגופו של עניין, דה מרקר תוקף את גלובס די הרבה למרות שלאחרונה הם הפסיקו עם זה. זה אכן לא נראה טוב, סתם ילדותי, כמו הילד הקטן שמציק לאח'שלו הגדול. את גלובס אני לא קורא, אז אין לי מושג מה הם אומרים.
אה. בהחלט מעורר כבוד, חילופי הדברים האלו למרות קיומם של יחסי עובד-מעביד. שוקן בהחלט ידוע, במיוחד לדבריו, כמי שלא מערב את עסקיו בענייני תוכן. העוקץ הקטן טמון בכך שיחסיו של עוזי בנזימן עם עיתון הבית שלו כבר מזמן אינם תקינים, בלשון המעטה.
אני אהבתי את ההגדרה "חברה קיקיונית", מעניין מה יאמרו על זה בוואלה
נעמה – על אחת כמה וכמה.
לא יודע, כשאני לא מסכים עם הבוס שלי אני מתווכח איתו, ולפעמים גם "בחריפות רבה" ולמרות זאת, אני יודע שהוא לא יפטר אותי. לא כל כך מעורר כבוד, זה קיים בהרבה מקומות בארץ כשמדובר בעובדים בעלי ערך לארגון (ז"א, ברור שפקידה שתתווכח עם הבוס שלי תלך הביתה עוד באותו יום). מעניין לציין שממה שראיתי בחברותו דומות בחו"ל, המצב שונה לגמרי.
נעמה – אהבתי את ה"במיוחד לדבריו".