אז בצר לו, כשמעמדו הציבורי רעוע יותר מאי פעם, כשכל הסימנים מראים שהקריירה שלו עומדת בפני הסיום המביך והעגום ביותר שניתן להעלות על הדעת, פנה הנשיא קצב אל המפלט הבטוח ביותר.
קצת כמו בנימין נתניהו שעשה קילומטרז' ארוך ומרשים על מוטיב המאבק באליטות (עד שלקראת הסוף גילה שגם את הלימון הזה אפשר לסחוט רק מספר מוגבל של פעמים, כשנאום ה"הם מפחדים" הפאתטי שלו, לא הציל אותו מפני התבוסה בבחירות), כך גם לנשיא לא נותר אלא – במה שנראה כאקט של יאוש – להשתלח בכל החשודים המידיים.
לא ברור איך בדיוק אמורה המתקפה הזאת לסייע למצבו, אבל קצב, צריך לומר לזכותו, לחץ על כל הכפתורים הנכונים. הוא נכנס בתקשורת השמאלנית ובעיתונאיה אוהבי הערבים ("זה אותו ערוץ שתיים" הוא הסביר לצופים כשסיים להתנפל על גדי סוקניק, "שביטל ראיון איתי כדי לשדר ראיון עם מוחמד דחלאן" – ובערוץ עשר שידרו אחר-כך שוב, בחדווה, קטעים נרחבים מן המתקפה); הוא חשף את פרצופן האמיתי של האליטות ה"מנופחות מאגו, שנולדו עם כפיות כסף בפה" (בעולם המונחים של קצב זה כנראה חמור יותר מלחלק גביעי כסף למקורבים), ומאמינות ש"רק להן יש את הזכות לייצג את אזרחי ישראל"; סיפק מניע אפשרי לרדיפתו, כשהזכיר איך העיתונות לא יכלה לסלוח לו על כך שניצח את שמעון פרס בקרב על הנשיאות, הכתירה את בחירתו כ"סוף הציונות", ואף השוותה אותה ללילה בו נרצח רבין (האמנם? מישהו זוכר מאמרים כאלה?). בנוסף, הוא הקפיד להפטיר במספר הזדמנויות שונות את צמד המלים "יפי נפש" בעגה שלא הותירה ספק לכך שמדובר בקללה חמורה.
להגנתו של קצב צריך לומר שיש צדק מסוים בדבריו. גם לגבי כך שבאופן כללי, ללא קשר ישיר למקרה הספציפי שלו, קיימת בעייתיות עם האופן שבו מוצגים בתקשורת חשדות שונים שמודלפים מן המשטרה, או אפילו המלצותיה הסופיות לפרקליטות. אבל גם לגבי היחס לו הוא זכה באופן אישי מהתקשורת, שאכן נובע ככל הנראה בין היתר גם מכך שהוא ניצח את שמעון פרס, למרות שלא זה מה ש"אמור היה לקרות".
הסממן הבולט ביותר לכך הוא הצגתו בתכניות הבידור השונות כטיפש. על דמותו של קצב בארץ נהדרת לא צריך להרחיב הרבה, אבל בחלוף הזמן הפך החיקוי של אלי פיניש לסוג של סטנדרט בעבור הכותבים בכל התכניות, וקיבע את דמותו של קצב – איש אפור, שאולי לא מתאים במיוחד לתפקיד שכולו סמליות וטקסיות – כאוויל על גבול האנאלפביתיות. לפני כמה ימים למשל יצא לי לשמוע את ליאור שליין מספר במונולוג הפתיחה שלו איזו בדיחה על כך שעכשיו, כשישב בכלא, יוכל הנשיא סוף-סוף להשלים את הבגרויות שלו. אבל לקצב יש תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית בכלכלה ובהיסטוריה, לא דבר טריוויאלי בתחילת שנות ה-70 בעבור מי שגדל במעברה, מה עוד שספק אם שליין או כותביו הזחוחים מצויידים בדיפלומות מרשימות בהרבה.
אבל מובן שעכשיו, אל מול ההאשמות החמורות בפניהן ניצב קצב, כל זה כבר לא רלוונטי. אם המדינה הייתה הולכת למשאל עם (או אולי לתכנית ריאליטי) בו היה מוכרע דינו של הנשיא, יתכן שניתן היה לסכם את נאומו כמוצלח, או לפחות ככזה שהוסיף לו נקודות. אבל בין אם הוא יצליח לדחות את הקץ בכמה חודשים ובין אם לאו, גורלו של קצב נתון עכשיו בידי "האליטות". ומהרגע שהיועץ המשפטי אכן יגיש את כתב האישום נגדו, המאבק יעבור להתמקד באופי הסעיפים הספציפיים שבהם הוא יורשע בסופו של דבר, ובנוקדנות משפטית שלרוב הציבור כבר לא תהיה סבלנות לעקוב אחריה. ורק התוצאה הסופית, נשיא מדינה שמסיים את הקריירה שלו מאחורי סורג ובריח ועוד בגין עבירות בעלות אופי מיני – תיחרט בתודעה הציבורית.
אני מוכרח לומר שיש פה כל כך הרבה יותר תוכן, ודברים לומר, מאשר ברוב מה שמופיע בעתנוות הכתובה או המשודרת.
או המוצגת און ליין (YNETים למיניהם, ו- WALLAים).
אני מסתמך על האתר הזה יותר ויותר למאמרי דעה,
זאת על אף שאני לא מסכים עם חלק גדול ממה שנכתב כאן.
פשוט הרמה שונה.
אני הולך לישון כעת בתהיה מה ניתן ללמוד מהפוסטים אודות יום היסטורי זה. סליחה מראש על הבלגאן. אין ספק שקצב הוא מושא ללעג, לבוז, גועל. אני חושב כי בימיה הראשונים של האינתיפדה פיתחנו את מערכת הדו-רגש, היכולת לומר שטוב לנו באופן אישי, ומגעיל לנו באופן כללי. לא צריך להיות סוציולוג גדול כדי לומר ששתי המערכות בעומס יתר. אני בעומס יתר. כתבתי שלושה פוסטים והייתי יכול לכתוב עוד שישה מרוב גועל. יש לי תחושה שדווקא בימים הקרובים אני ארצה להתכנס קצת בתוך עצמי, לכתוב אולי כמה דברים אסקפיסטיים, אולי לשתוק. אחרי שראיתי נשיא במלוא קלונו, משחית את השפה העברית בטעויות גסות ובדברי הבל, דברי שקר ובוז, מגיעים לנו ימי דממה.
אני מודה שגם אני הייתי קצת "בשוק" שקצב נבחר, אבל הייתי הרבה יותר מופתע כשהוא נאם בעצרת רבין הראשונה אחרי בחירתו, ואנשים מסביבי פשוט לא הצליחו לשתוק ל-5 דקות בלי לקטר עליו בקולי קולות.
בכל מקרה, היה מאוד מביך לראות את הכתבות פה על מה שקורה בארץ – נשיא מואשם באונס, רה"מ בחקירה… אולי בפעם הבאה שאני פוגש אנשים חדשים, אספר להם שאני ממיקרונזיה.
התיאוריה שלי לכך שהוא מוצג כך בתוכניות הסאטירה (והפסאודו סאטירה) היא שעזר ויצמן הוצג כך ונשאר חור בצורה של נשיא טיפש בסאטירות. טיפשים אחרים בפוליטיקה לא חסר וקצב לא באמת הראה סימנים של טיפשות אלא, כמו שציינת, אפרוריות.
דווקא ממש לא זכור לי שויצמן (הטייס המהולל) הוצג כטיפש בתכניות האלה. לדעתי הוא הוצג שם (נניח בחרצופים שהייתה בזמנו) בעיקר כגס רוח וחסר טאקט, מה שאכן די הלם את התנהלותו כנשיא.
א. משעשע לקרוא את הכותרות של תגובת אולמרט "קצב תתפטר".
ב. הקטע עם גדי סוקניק זה כמעט כמו תצא בחוץ, לא הערוץ 2 האלה.
ג. בשני ראיונות שונים, בהפרש של כמה שנים, ציין קצב כי הוא קורא את "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" של יוספוס פלביוס. אולי בעצם זה עדיין פרוייקט משנות ה-70.
ד. מי שכתב לקצב את הנאום עם המינון המדוייק של הייתי בדיוק בניחום אבלים כשבאו לי עם צו חיפוש למעון, בטח תלש את כל השערות כקצב יצא באילתורים עליזים.
ה. הסנריו "מה אתם מדיחים אותי? תחסכו לכם אני מדיח את עצמי" מופרך?
ו. איזה יופי איך האזרח מספר 1 מייצג את רשויות מדינת ישראל בשיא השרד.
ז. אין ספק שפרשת קצב הציבה רף גבוה לפוליטיקה הישראלית.
ח.מעודד לגלות שלקצב יש פרופורציות והוא מוצא זמן במצבו להתחשבן על ביטול ראיונות.
ט. קצב, תלמד ממנוסים ממך: "I did not had sex with that woman".
י. תשמעו בדיחה "קצב ורמון נפגשים בטיעונים לעונש, אז קצב שואל את רמון, מה אתה עושה בבדיחה הזאת? אתה לא מזרחי"
פרשת קצב היא השיא (הזמני, יש להניח) של המיני מהפכה העוברת על הפוליטיקה הישראלית.
המהפכה תושלם כשפוליטיקאים יפנימו שהכללים השתנו, אין יותר הנחות והציבור צמא לדם פוליטיקאים שסרחו. גם התקשורת לא תסתיר יותר חשדות כנגד אנשי ציבור (בהקשר הזה ראוי לציין שנכתב שקצב ומעלליו היו ידועים לחוגים פוליטיים ותקשורתיים עוד בהיותו שר זוטר) ותציף מעלה במיידית כל שביב ידיעה – גם כאלו שיתבררו כלא נכונות, כי זה עדיף על פיצוץ מוגלה בשלב מתקדם כמו שרואים בימים אלו.
לדעתי אין לרחם על קצב ועל הטיפול התקשורתי בו. קצב ידע לנצל את התקשורת היטב לצרכיו ואין לו על מה להלין כעת. מעשיו והתנהלותו לא ראויים לנשיא מדינה, הוא לא ידע לפרוש בזמן וממשיך לבזות את כולנו, מדרדר את תדמיתה של מדינה שלמה תוך כדי שהוא מגדיר מחדש את המונח 'נאחז בקרנות המזבח' (תמונה של קצב מתחת לערך זה במילון היא רק עניין של זמן, כן?)
מי ייתן ונראהו נמק בכלא עד סוף ימיו, למען ייראו וייראו הדורות הצעירים של הפוליטיקאים ועובדי הציבור במדינה.
אכן, פרק עצוב אך חשוב בהיסטוריה הקצרה שלנו נכתב בימים אלו.
זה שהרבה אנשים לא אהבו את זה שקצב נבחר זה נכון, אבל מכאן ועד ללרקום עלילות נגדו זו דרך מאוד ארוכה. קצב אולי חושב שיש איזו קונספירציה נגדו, שמונהגת ע"י המשטרה והתקשורת, אבל זו פשוט צורת חשיבה של אדם שמאמין שהוא חשוב – והוא ממש לא כזה. האמת היא שבמשך כל התקופה שהוא נשיא לאף אחד לא היה אכפת ממנו (וזה נכון לגבי כל הנשיאים שלנו). אני יכול להאמין שיש מזימות להפיל ראשי ממשלות, אבל נשיא? נו, באמת.
קצב לא באמת חושב שיש מזימה נגדו. הוא מנסה לשכנע את העם שזהו המצב.
בינו לבין עצמו הוא יודע בדיוק היכן הוא עומד. ניתן לו החבל לרדת מהעץ, אך הוא סירב.
לעיתים קרובות מדי נגמר סיפור שכזה בטרגדיה, במקרה זה אין לו לקצב אלא להאשים את עצמו.
את המלחמה על שמו הטוב היה צריך לנהל כאיש פרטי ולא כנשיא המדינה, שכן אין מקום לנשיא מכהן עם עננת חשדות שכזאת מעל לראשו. את הנבצרות הארעית היה צריך להגיש עם היוודע החשדות נגדו, ולהודיע כי יתפטר באם יהיה שימוע.
כעת כבר מאוחר מדי, אין לו לאן לסגת ואנו צפויים עוד לביזיונות רבים אם יתעקש למשוך את ההליך המשפטי עד לסיום כהונתו. אני מקווה שהכנסת תעשה עימנו חסד ותדע להשעות את קצב כבר בימים הקרובים.
תראו תראו, כשג'וני כותב הוא מסוגל לומר כמה דברי טעם. אני מתחיל להיזכר למה חיזרתי אחריו שיצטרף אלינו.
לגופו של עניין, לאדם יכול להיות תואר ראשון בשנות ה-70' (ואכן אין המדובר בכלל במה בכך) ועדיין להיות אוויל.
קצב הוא התגלמות העסקונה האפרורית, המרכזנות הליכודניקית, אדם שהיו לו מעט מתנגדים פשוט מכיוון שאין לו חוט שדרה כדי שתהיה לו דעה שתרגיז אנשים.
את ההתקפה שלו על אמצעי התקשורת אני לא יכול להגדיר בשום אופן חוץ מאשר – היסטרית.
נקודה אחת המטרידה אותי כבר כמה זמן ונרמזה פה שוב. אם באמת 'מעלליו של קצב היו ידועים לחוגים פוליטיים ותקשורתיים עוד בהיותו שר' כפי שנכתב. (ואני ממש לא יודע אם זה נכון או לא, אבל גם אני קראתי רמיזות כאלו.) ואותם חוגים לא מנעו את בחירתו לכהונה הכי יצוגית שלנו על ידי פרסום הידוע להם (ולו בקרב חברי הכנסת שבחרו בו) – נראה לי שהם אשמים לא פחות במצב הביזיוני אליו הגענו. עולה מזה ריח של : "בשביל להכנס בפרס אנחנו מוכנים לבחור כל אחד, אפילו אחד שאנחנו יודעים שיש אפשרות שהוא אנס, ליצג את אזרחי ישראל". מטריד אותי לא פחות מההתנהלות של קצב ואנשיו בפרשה.
מיו, אני לא חושבת שמישהו חשב שהוא אנס. אני חושבת (וגם שמעתי על זה בעצמי) שהוא היה ידוע כמטרידן סדרתי. כמו ששנינו יודעים, הטרדות מיניות אצל אנשי ציבור הן מסוג הנורמות שבעבר – ואצל אנשים מסויימים, שלא נאמר גברים מסויימים, גם היום – נחשבו למשהו שאפשר להחליק אותו ולא צריך לעשות ממנו עניין.
אני מאמינה (רוצה להאמין?) שאם למיהו היתה ידיעה על חשד לאונס, הוא כבר היה פוצה פה.
מאזינה. עם כל הכבוד – זה סתם תרוץ. ברור שיש נורמות פסולות ואנשים מחליקים מעשים שאין לעבור עליהם בשתיקה. זו בדיוק הנקודה שלי. ידעת שהולכים לבחור נשיא מטרידן (בואי לא נקרא לו אנס בינתיים). נתת לזה לעבור בשקט. -> יש לך חלק בביזיון שמסביבנו ואל לך לגלגל עיניים בצדקנות לשמיים.
הבעיה שהכל ברמיזות ובשמועות. בתור מישהו שלא בברנג'ה וניזון רק מאמצעי התקשורת (כולל האינטרנט על שלל בלוגיו) אין לי אפילו מישהו להאשים. רק 'חוגים בפוליטיקה ובתקשורת'. איכשהו יש לי הרגשה שכמה מאלו מובילים את מסע גלגולי העיניים שכותרתו: "מי היה מאמין שנגיע למצב בו הנשיא מואשם באונס… לאן הגענו… וגו" .
מקורות יודעי דבר מסרו אתמול כי הנשיא, בנוסף לביקורת על העיתונות בנאומו, שלח תלונה למחלקת האציקה של מוצצת העיתונות.
למי שלא יודע על מה התגובה הקודמת: https://www.popup.co.il/?p=1430
כמה אמצעי תקשורת, ובהם אחד שבו עבדתי בזמנו, ידעו לפחות על חלק ממעלליו כשר, כולל המקרה של א' (השנייה, לא זו שעבדה בבית הנשיא). חלקם, וגם זה מידע אישי, ניסו לאמת את הסיפורים, כולל עם הנפגעות. אלו סירבו לשתף פעולה, וקשה לבוא אליהן בטענות. הרי עקרונית ומעשית פרסום כזה חושף את אמצעי התקשורת לתביעת דיבה שבה לצורך הגנת "אמת דיברתי" הוא ייאלץ להעלות את הנפגעות אל דוכן העדים. הן רצו לחסוך מעצמן את החוויה, ולאור התנהגות סניגורי הנשיא בחודשים האחרונים (דוגמית – עו"ד אמנון שומרון: "א' עסקה בזנות") קל מאוד להבין אותן. אף אחת לא רוצה להיאנס שוב (עצם הפרסום הוא טראומה חוזרת) ושוב (בבית המשפט).
במצב דברים כזה עורך מתלבט בין חובתו הציבורית מחד לאתיקה המקצועית ולפרטיותן של הנפגעות מאידך. נכון עשה מי שבחר שלא לפרסם, טוב שכדור השלג שהתחיל בתלונה של קצב על סחיטה התגלגל לאן שהתגלגל.
כך או כך, כל הנ"ל מלמד שהתקשורת עשתה חסד עם קצב, ורדפה אותו דווקא הרבה פחות ממה שראוי לו. על הח"כים שידעו מה שידעו ובכל זאת בחרו בקצב לנשיא מיותר להכביר מילים. למה כבר אפשר לצפות מאנשים שחברים במועדון שהסכים לקבל אותם (ואת קצב) לשורותיו?
יובל- כל מילה בסלע. התחושה שהעביר קצב היתה של היסטריה ואיבוד עשתונות. הטחת עלבונות במשטרה וביועץ המשפטי? הא? הוא פשוט דפק את המסמרים האחרונים בארון…
לא יודע למה אבל לי בראש יש איזה תדמית של עיתונאי/עורך שמפרסם, מגן על מקורותיו, לוקח סיכונים בשביל למנוע בחירה של אדם בלתי ראוי בעליל (תחת ההנחה שאותו עיתונאי יודע שהוא בלתי ראוי – כלומר מטרידן) למשרה הרמה ביותר בשירות הציבורי הממלכתי במדינה. לא מדובר פה (עם כל הכבוד) ביו"ר רשות המיסים או משהו. זה הנשיא לעזאזל.
אבל אמא שלי תמיד אמרה לי שאני רואה יותר מדי סרטים.
לגבי המידע שהיה בידי אמצעי התקשורת, אהוד אשרי כבר כתב שבהיותו עורך מוסף הארץ הגיע לידיו מידע על מעלליו של קצב כשר, ובעיתון שקלו אם להרים תחקיר בנושא ובסוף ירדו מזה. אם כי, עד כמה שאני זוכר, המידע שהיה להם דיבר על יחסי מין מחוץ לנישואין, ולא על מעשים פליליים, ככה שבמקרה כזה יותר קל להחליט לוותר. לא יודע אם לאמצעי תקשורת אחרים היה מידע גם על עבירות מין (לכאורה) של קצב.
mio- עיתונאי סביר לא רואה בנשיאות את המשרה הרמה ביותר בשירות המדינה. הוא יודע שבתפקידים אחרים יושבים אנשים לא יותר ראויים ומסוכנים בהרבה – למשל מתווכי נדל"ן שמזיזים אוגדות בלי לדעת מימינם ומשמאלם. אבל זו הערת אגב.
ולגופו של עניין, דמייני תסריט כזה, שהוא הסביר בנסיבות דאז: לעיתונאי נודע מה שנודע מכלי שלישי. למשל משהו שהנפגעת סיפרה לחברותיה, שאחת מהן מכירה בת דודה שלו או מנויה באותו מכון כושר או משהו כזה, את יודעת איך זה בישראל. העיתונאי פונה לנפגעת. הנפגעת מסרבת לא רק להתחייב שתעיד במקרה של תביעת דיבה, אלא אפילו לדבר עם הכתב. החברה הטובה או הבת דודה נשבעת שהנפגעת סיפרה לה שקרה משהו, אולי אונס, אולי תקיפה, אולי הטרדה חמורה, עם דמעות בעיניים, אבל לא יודעת פרטים.
היא כמובן מאמינה לה. הכתב כמובן מאמין לשתיהן. אבל מה יש לו ביד? עם מה הוא ילך לעורך, לקוראים, לבית המשפט?
נניח שזה פורסם. והוגשה תביעת דיבה. לאמצעי התקשורת אין דרך להתגונן במסגרת חוק לשון הרע הנוהג בארץ – העובדה שפירסם בתום לב לא די בה, במסגרת המשפטית הנתונה. הפרסום מוכרז כלשון הרע. בית המשפט קובע שאין כל ראיה שקצב פגע מינית במישהי. והוא צוחק כל הדרך אל הבנק, בשעה שעוד ועוד נפגעות ממשיכות לבכות.
מה אמא שלך תגיד על התסריט הזה?
"העיתונות … השוותה אותה ללילה בו נרצח רבין (האמנם? מישהו זוכר מאמרים כאלה?)"
זאב גלילי, שמפרסם מאמרים ב"מקור ראשון", דווקא זוכר:
http://www.zeevgalili.com/?p=55
אבל נראה לי שקצב לא הבין – ההשוואה אינה מתייחסת אישית אליו כאל רוצח, אלא למה שהכנסת עוללה לפרס … ההשוואה מטופשת, בכל אופן.
יוסף – אני מבין את העקרון. והציטוט מאמא בא לומר שכנראה אסור לאמץ נקודת מבט רומנטית מדי על העולם. שתי נקודות בכל זאת:
1. לפי ההתרשמות שלי (ושוב – אני לא עיתונאי ולא ממש יודע איך הדברים האלו עובדים) 'חוגים בתקשורת ובפוליטיקה' זה לא בדיוק בת דודה ששמעה משהו במכון. הרושם שנוצר הוא: "הא, כולם יודעים שקצב מכייף פה ושם עם פקידותיו, לא ביג דיל – שיהיה נשיא, סו וואט." אבל אני מדגיש שהרושם שנוצר אצלי הוא על אחריותי ומאד יכול להיות שהוא מוטעה.
2. מאיפה בדיוק הסקת שאני אישה? (אני לא דרך אגב)
22, תודה על הקישור. השאלה שלי לא הייתה סרקסטית אלא כנה (אני בכלל לא הייתי בארץ באותה תקופה), אם כי מאז כבר מצאתי עוד כל מיני איזכורים לטענות האלה, וגם גיליתי שכבר ב-2004 בראיון ל"הארץ" קצב התלוננן על אותן השוואות בדיוק ("סוף הציונות", ו"רצח רבין"), ככה שכנראה אלה מנטרות שהוא הולך איתן כבר די הרבה זמן.
מיאו, מאיפה הסקתי שאתה אישה? שאלה מצוינת. סביר שמתוך איזו אסוסיאציה תת מודעת של הניק שלך. או אולי מה שעשה את זה היה האזכור של האמא (אם כי גם ליוסי שריד אמא היתה מסבנת את הגב עד הגיעו לגיל עשרים המופלג, והוא כידוע גבר-גבר)
ליוסף- כשרק התפוצצה הפרשה, רפי רשף שאל את רביב דרוקר בתוכנית שלו אם באמת כבר הרבה מאוד שנים "מרחפות שמועות" על העיסוק הצדדי שבחר לו קצב. דרוקר ענה בכנות די מפתיעה שכן, ושגם הוא שמע ושאין לו מושג קלוש למה הוא באופן אישי לא ניסה לבדוק אם יש דברים בג'ו. הוא אמר שתמיד היה משהו אחר חשוב יותר וקונקרטי יותר לעבוד עליו. באותה תקופה בערך, בבלוג של ולווט בישרא היו מגיבים הרבה מאוד עיתונאים. רק תיכנס ותקרא את התגובות הספונטניות שלהם ותופתע מאוד. לפני שבכלל היה ברור מה מתרחש ומדוע רץ הנשיא ליועץ המשפטי לממשלה כולם שם מספקים פרטים עסיסיים מאוד. ברמת הידיעה ולא ברמת החשד הלא מבוסס. הם גם מספקים שם שלל "פכים קטנים" שבאמת גורמים לך לתהות, איך אף אחד לא לקח את הנושא לידיים. הסברה שלי- עצלנות פשוטה וממאירה. במדינת ישראל עיתונאים לא צריכים "לדוג" ידיעות. הם יכולים פשוט לשבת על גדות הנהר עם דלי ולתת לקרפיונים לקפוץ.
ילדה-
אין לי מושג מה דרוקר ידע או לא ידע ומדוע לא טרח לעשות משהו בעניין (עושה רושם שגם הוא לא). אין לי גם מושג כמה עיתונאים אמיתיים מגיבים בבלוג של ולווט, כאלו שאי פעם ערכו תחקיר בימי חייהם והתמודדו עם תביעות דיבה אמיתיות בבתי משפט אמיתיים (איכשהו אני מתרשם שמגיבים שם אנשים שחומר הקריאה – ואולי הכתיבה – העיקרי שלהם הוא רענן שקד ואיך קוראים לה ספקטור, כזה סוג עיתונות). בגדול דעתי הכללית על העיתונות בישראל לא ממש שונה משלך.
ועדיין, במקרה הקונקרטי הזה כן היו נסיונות לבדוק את השמועות, והתסריט שתיארתי (פרט לקטע של תביעת הדיבה, שלא היתה מכיוון שלא היה פרסום) מבוסס על מציאות שהכרתי מכלי ראשון. דהיינו, כן היו עיתונאים שניסו לבדוק לפחות שני מקרים של עבריינות מין (לא זיון מהצד) מצד קצב, והנפגעות לא שיתפו פעולה (וכאמור, אפשר להבין אותן).
גם לעיתונות חוקרת ואמביציוזית (היו שביבים של עיתונות כזאת לפני כמה שנים, היום בקושי) יש מגבלות אוביקטיביות ופחות כלי חקירה מאשר למשטרה (למשל, האזנות סתר, צווי חיפוש), כשהמשטרה כבר טורחת לחקור משהו.
כפי שציינתי קצב החל לדרדר על עצמו את כדור השלג, והדינמיקה שנוצרה גרמה לנפגעות לדבר. ספק אם בנסיבות אחרות זה היה קורה. אגב, דינמיקה זהה פעלה בפרשת יצחק מרדכי, ומסיבות דומות.
ויצמן את העציצים היה מטריד, לא שכחנו את ימי המיידלה שלו, מעניין שאז אף אחד לא דיבר. כנראה שבאמת צריך להיוולד כאן עם שם משפחה נכון כדי להרשות לעצמך לעבור על החוק, כן האליטות האשכנזיות השמאלניות שונאות מזרחים ,שונאות מתנחלים, שונאות חרדים, שונאות את עצמם, ושונאות ערבים, למרות שכדי להיות יפי נפש בעולם ,הם משחקות אותה שאכפת להם מהערבים, למרות שהם הכובשים הכי גדולים ,מי גר בכל הבתים הערבים בי-ם בשכונות היקרות? אם לא אותם מתיפיפי נפש, מי גרים בקיבוצים שכולם על אדמות ערביות? מי גר בשייח מוניס לימים צפון תל אביב?
כן אותם מתיפיפים שמאלנים.
התקשורת הפרקליטות וכל אותם האליטות לא סלחו לביבי על שניצח את פרס, ולא סלחו לקצב על שניצח את פרס, ועשו הכל כדי להכפיש את השם שלהם, לביבי עשו את זה בגלל שהוא ימני לקצב בגלל שהוא מזרחי, והיום איך אומרים רוצים להחזיר עטרה ליושנה ולשים את הממצא הארכיאולוגי הזה שמעון פרס בתור הנשיא שהפסיד לקצב,ומעניין שכל החשדות שעלו נגד פרס נמחקו בהינף יד בקושי יצאו המילים לעיתונאים וכבר השכיחו את הציבור ממה שהמבקר גילה עליו.
שבי: בתור סמולן אדוק, יש לי וידוי. אולי אפילו הצהרה. ל א ר ו צ ה א ת ש י מ ו ן . לא בתור נשיא, לא שר, לא ח"כ, לא עציץ, לא כלום. מרוצה? אישית, מכל המועמדים אני תומך ברובי ריבלין. לפחות הנשיא יהיה רהוט וישר, אהוד על הבריות מכל הצדדים הפוליטים (אפילו מרצ תומכת בו).
ביבי אכן גנב את הבחירות. נזכיר: ימי "ביבי טוב ליהודים" שמימנה חב"ד, וניצחון בפער של פחות מ-30 אלף קולות. זה לא עושה אותו פחות ראש ממשלה.
קצב ניצח את פרס בהגינות, עד כמה שניתן לכנות "הגינות" הצבאה חשאית שבה לפחות 18 ח"כים שיקרו לפרס בפנים. ככה זה, קצב ניצח לפי החוקים ולא גנב כלום בבחירות האלו. זה לא עושה אותו פחות טיפש, גנב, רמאי, חרמן ועילג.
שבי – אתה טועה. האליטות האשכנזיות השמאלניות לא שונאות מזרחים ,שונאות מתנחלים, שונאות חרדים, שונאות את עצמם, ושונאות ערבים.
הן שונאות אותך.
אל תיקח את זה באופן אישי, כן? אליטות אתה יודע.
זאת מחמאה בשבילי.
למה אני לא מופתע.
הרי אתה מגדיר את עצמך מול כל בובות הקש האלו שאתה בונה. בלעדיהן לא תהיה לך זהות עצמית. אם לא תוכל להגדיר את עצמך מול בובת קש דמיונית של אליטה שמאלנית ששונאת אותך כי אתה חרדי/ימני/מזרחי או וואט-אבר, הרי שחלק גדול מהזהות שלך ילך לעזאזל.
ולזה הרי לא נוכל להסכים.
לכן אתה חוזר לפה פעם אחר פעם עם אותן סיסמאות חבוטות ואותן בובות קש עלובות ומומצאות.
בסדר, שיהיה לך לבריאות.
שבי צודק. תראה את מני מזוז הזה למשל. אשכנזי טהור. בכלל לא גדל במעברה. מה פתאום. והמשטרה – קראדי ודנינו האלה. אליטיסטים חסרי תקנה. ותראה את רמון. מזרחי מבטן ומלידה, איך מתעללים בו על לא עוול בכפו.