חמישה דברים

תום סלע זימן אותי. נו, אז מה עושים? כנראה שכותבים.

1. אני חולה על פאזלים. יש לי בבית פאזל של 4,000 חלקים, פורטרייט של ואן-גוך ועוד אחד של 6,000, ארבע תמונות של קיסמונדה. את הראשון סיימתי תוך חמישה חודשים, את השני תוך עשרה.

2. אני מעדיף את הלילה על היום. כשהייתי צעיר יותר ונטול ילדים הייתי הופך לחלוטין את הימים. מתי אתם חושבים עשיתי את הפאזלים?

3. אבא שלי נפטר מהתקף לב כשהייתי בן 8. הוא היה בן 36. אם זה תלוי בגנטיקה תאלצו לסבול אותי רק עוד כמה חודשים, אז תסבלו בשקט.

4. ב-1 בספטמבר 2006 התחלתי בדיאטה. מאז השלתי 18 ק"ג. קצת אידיוטי בהתחשב בסעיף 3.

5. עד לא מזמן לא קלטתי שמלפפונים חמוצים עושים ממלפפונים ירוקים. כאילו, חשבתי שהם גדלים איפשהו. על איזה שיח. מה, לא?!

הקורבנות שלי הם סגני הנאמן מוסיפיניו, הדנה, דנדוש, ליכטש ואריק איינשטיין.

עדכון: ליכטש נענה להזמנה, גם הדנה (תגובה 18 כאן), גם דנדוש (תגובה 20 כאן), גם מוסיפיניו. יאללה אריק – תורך!

36 מחשבות על “חמישה דברים

  1. הקטע עם המלפפונים החמוצים הוא מיתוס. קיים שיח מלפפונים חמוצים, ולא מספרים לך את זה, כדי שתנסה לעשות חמוצים בעצמך ממלפפונים רגילים ואף פעם לא תצליח.

    אגב, אני זימנתי את תמר, ללא תגובה. אבל זה בסדר, אני רגיל, אני אשב לי כאן בחושך ולא אקח ללב.

  2. מלפפון זה בכלל פרי.

    תחשוב כמה אידיוטי היית מרגיש אם היית מתחיל דיאטה ב-1 לספטמבר 2001, ועובד במגדלי התאומים.

    וכן, הילדים האלה באמת מתנגשים עם הקטע של להיות נוקטורנל. שמעתי שפתחו מפעל חדש לשמן תינוקות – אולי נתרום אותם וזהו?

  3. שחור – התמונה שקישרתי אליה היא רק אחת מבין 4 תמונות שניצבות אחת ליד השניה. כלומר מה שאתה רואה שם זה 1,500 חלקים בלבד.

  4. תום, יש תחרות? שלך ושלי, מי שגומר להרכיב אחרון את הפאזלים של תומס הקטר, דורה ובוב הבנאי, האבא מאכיל מקלח ומשכיב לישון את הילדים של השני.

  5. רונית – לא.

    דנדוש – בשמחה (זו לא פעם הראשונה. יש כאן רק מלכת סאדו אחת כידוע לך).
    החוקים (אני חושב) הם לספר על עצמך חמישה דברים שלא יודעים עלייך ולבחור חמישה אנשים שיעשו את אותו הדבר.

  6. כשבגרוש היה חור וליו"ר הייתה בלורית , לא תיארתי לעצמי שאוזמן, ואם הייתי כותבת בכתב יד הייתם רואים את הרעידות.
    מאחר שאין לי במה משלי במרחב הבלוגים, אשתמש כקוקיה בגלוב, אולי יתפתח פה איזה אפקט דומינו.
    1. אני אוהבת לסרוג, עוד לפני שזה הפך לטרנד עולמי.
    2. אני עד היום הרוסה מכך שההדר שעצבתי לגלוב לא נבחר.
    3. יש לי יחסים בלתי פורמאלים עם אושיה מערוץ האנרגיה (רמז בגוף ההזמנות).
    4. הפסקתי לעשן לפני 9 חודשים ובניגוד ליו"ר נוספו כמה קילו.
    5. הפעם האחרונה שצחקתי עד שנפלתי מהכסא הייתה כשראיתי את הפרק בסידרה של לארי דיויד (תרגיע) כשהוא הולך לרופא שיוציא לו שערת ערווה מהגרון.

    אני מעבירה את הלפיד ליונתן לוי, א.פ., צפריר, הבלונדינית הסודית, בראד פיט.

  7. סבבה. אז ככה (ומכיוון שהגלוב הוא השער היחיד שלי לרשת למעט תיבת אי-מייל, כמובן שאני אשתמש בו):
    1. אם באבות עסקינן, הזכרון הראשון שלי מאבא שלי הוא מגיל 11, כשהוא בא משוויץ לבקר בישראל.
    2. מי שגידל אותי, בין היתר, היה סבא שלי, שנפטר מסרטן ריאות כשהייתי בת, ובכן, 8.
    3. החבר שלי מבוגר ממני ב14 וחצי שנה, ותחסכו ממני את מה שפרויד היה אומר.
    4. אם היו לי המון זמן והמון כסף, יש לשער שאת רובם הייתי מוציאה על קניה וקריאה של ספרים.
    5. בעשרים-כמעט-ואחת שנה על הכדור הזה, יש לי רק חרטה רצינית אחת, שנובעת מזה שעשיתי את מה שחשבתי שצריך, ולא את מה שהרגשתי. קלינגר, באמת שנורא מצטערת.

    המממ… את מי אני בוחרת…. הממ… אז ככה:
    תמר, שיחד איתה מתבקש לבחור את ר"ש, וגם את אקס, מרמ, וארת' גרפונקל.

  8. תודה תודה (קדה בחינניות, ואז נופלת על האף, כי עוד משהו שאתם לא יודעים זה שאני לא חיננית בכלל).

  9. יובל,
    אם כבר רואים סדרות זבל אמריקאיות בחיבור מהמחשב לטלויזיה אז כדי שיצא מזה איזה צעיף.
    הנטיות היו שם כבר בגיל 16.

  10. אה, ותמר, אם לא תגיבי לאחר כל-כככך הרבה הזמנות (ר"ש, אני, ומוסיף המעתיקן) אנחנו באמת נשתכנע סופית שאת יובל.
    ומכיוון שמסתבר באיחור מה שר"ש התחיל את כל העסק, אני מבקשת להחליף אותו באלמוני הכי מגניב ברשת- ג'וני דו.

  11. הדנה, התרגשתי. באמת. ולאות הערכה (וגם כי גם לי אין שום בלוג) גם אני אענה כאן.

    1. אם בזכרונות ילדות עסקינן, אז אין לי כאלה. הזיכרון העצמאי הראשון שלי הוא מגיל 11 או 12. אמא שלי טוענת שזה מאפיין של אנשים שהייתה להם ילדות מאושרת. אלה מה?

    2. אני אוהבת ורוד. למעשה הימים היחידים בהם אני לא לובשת/עונדת/נועלת אף פריט ורוד הם הימים בהם אני לובשת אדום.

    3.סבתא שלי נולדה בסוריה. פעם בכמה שנים אני מציקה לה שתדבר איתי רק בערבית, כדי שאלמד סופסוף. המקסימום שהיא עמדה בלהגיד כל משפט בשתי שפות היה חצי יום.

    4.אני לא מסוגלת לאכול אוכל שאנשים נשמו עליו.

    5.כבר חודש שלם שאני לא בלונדינית.

    ואני הייתי שמחה לשמוע את הדברים של רוגל. של יענקל, מלמידה אינטרנט ומה שביניהם (שזו ההזדמנות שלי להתנצל בפניו על השתקנות שלי, או איך שלא מתרגמים את המונח הזה לעברית). את חוסיין מ-HODER.COM, אפילו שהוא לא קורא עברית. את כוסית עם אובססיית שואה ואת ישראל חסון, שיהיה.

  12. תודה לדנה על ההזמנה, וכיוון שאין לי בלוג, גם ליובל על האירוח.

    ובכן:

    1. אחד התחביבים שלי הוא להכין מגזרות נייר מפורטות.
    2. נהגתי פעם להבריח קוויאר מהים השחור ולמכור אותו בארץ.
    3. שפת האם שלי היא אנגלית.
    4. למדתי לשחות רק בגיל שמונה עשרה.
    5. בבית אבי, שנישא בשנית לאישה גרמניה, חגגו גם חגים יהודיים וגם חגים נוצריים.

    מזמין את רונית ב., תומר פרסיקו וכרמל.

  13. או, יונתן, טוב שיש את יובל!

    1. הזיכרון הראשון שלי הוא מהלידה שנולדתי בה. אני זוכרת את הקומפוזיציה בחדר ואת זה שהשיליה לא יצאה מאמא שלי ואת הרגע שחתכו לי את חבל הטבור.
    2. יש לי בארון 140 קסטות שצילמתי ברחוב המלך כורש, בעקבות פרשיית רצח עלומה משנות השבעים (לא יודעת מה לעשות עם זה).
    3. אף פעם לא הייתי בניו יורק.
    4. יש לי עדיין כמה שיני חלב בפה.
    5. אני ניטרפת כשלועסים לידי מסטיק בקולי קולות.

    מזמינה את כרמית, צפריר (כי נולדנו באותו תאריך!) והירנוט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *