קפה (ב)בוץ

אם תחליפו אייקון בקפה של דהמרקר יסגרו לכם את החשבון, אם תכתבו שם דברים מנוולים, פוגעניים, וגזעניים מהסוג הזה, תקבלו יותר צפיות, ופה ושם גם תגובות מפרגנות ופייסניות. להלן קטע נבחר מהטקסט המטונף של הזרובבלה החדשה:

נורא מכל, כשמתיישב לידך נוסע מסריח; אתיופים באוטובוס תמיד מסריחים מבירה. הם לא אנשים נקיים. אני חושבת שאסור לתת לאנשים שלא מוכנים להתקלח בבוקר להשתמש בתחבורה ציבורית. איך אפשר להיות כל כך לא רגיש לאחרים, אני לא מבינה. איך אפשר להתיישב לידי עם הריח הזה, של הבירה. הם מבשלים על זה, כמו שאנשים נורמאלים מבשלים על מים, והריח פשוט נדבק, הוא יוצא מכל חור, מהקרזולים הקטנים והמתפצפצים על הראש, מהבגדים המשומשים, מהפיות, מהקעקועים הדהויים על המצח והלחי, ממתחת לשעון המבריק והזול. אני צריכה לפתוח את החלון הקטן, כדי שיהיה לי אוויר

לא להאמין שרק לפני כמה שבועות היללתי ושיבחתי את הקפה באוזני כל מי שרצה או לא רצה לשמוע. אם העורך לא ייקח את עצמו בידיים, הקהילה הזו תמשיך ותדרדר. אגב, זו לא אמורה להיות קהילה עסקית או משהו כזה?

נכתבו 14 תגובות לפוסט “קפה (ב)בוץ”

  1. אנונימי:

    באמת שזה לא יפה להגיב באנונימיות בנט ולהשמיץ אנשים, אני ממש מקווה גם שהח”כ מיודענו לא יתרגז, אבל כשהטרחתי את עצמי בעקבות כל הבאז כאן לקפה וראיתי שאדם שוב העורך הבנתי שחבל על הזמן.
    יצא לי לעבוד איתו כשהוא היה עורך המהדורה המרכזית בחדשות HOT. אני בהלם שהוא קיבל עבודה שבה צריך להפעיל מחשב. זה בטח צריך להיות לו מה זה מסובך.

  2. ע.ש:

    עוד בזמן פרשת זרובבלה חשבתי על השיר הנ”ל, והנה שוב, ווב 2.0 במלוא תפארתו :
    (אם מישהו יכול ליישר לשמאל, אני אודה לו)

    Super-Connected

    Belly

    On your third broken window,
    Your hair full of glass,
    Throw your clothes in the hallway,
    Just a sheet on your back.
    So you’re super-connected now?
    All the freaks gather around,
    And the crowd in your bedroom waits
    For a piece of your personal space.
    Are there heart strings connected
    To the wings you’ve got slapped on your back?
    Better climb in the window cause I’m closing the door.
    On your third broken window,
    With your hair full of glass,
    Saw your clothes in the hallway,
    Just a curtain on your back.
    I laugh.
    Are there heart strings connected
    To the wings you’ve got slapped on your back?
    Better climb in the window cause I’m closing the door.
    Now I’m spinning on a dime.
    Now I’m spinning on a dime.
    Now I’m spinning on a dime.
    Like you claim to do,
    Like now, like now.
    Are there heart strings connected
    To the poison coming out of your mouth?
    Are you super-connected?
    Are you super-connected now?
    I’m spinning on a dime.
    Throw your clothes in the hallway,
    And I’m closing the door.

  3. תמר:

    חיקוי זרובבלה, מגעיל כמו המקורי.

  4. מוסיף:

    אני כל-כך המום מהתופעה, שאין לי מושג איך לעכל אותה.

  5. עומר:

    קראתי את הפוסט וגם חשבתי שהוא מגעיל ואז עברתי לתגובות, שם גיליתי את תגובתה של אביגיל בכלר:

    הילדה משחקת! משתעשעת!

    היא חברה טובה של הבן שלי, והוא זה שהסית והדיח אותה לכתוב משהו כזה בקפה (אם הבנתי נכון, בעקבות אימייל הומוריסטי שהיא שלחה לו), והיא, מאוהבת מסונוורת שכמוה, פשוט עשתה כדברו בכניעה ובצייתנות המאפיינת כל כלבה מיוחמת, לא רק אותה. שאתם לא תזהו את ההתגחנות המתפתלת הזאת? אני מתפלאת עליכם.

    היא מוכשרת וחכמה, היא מוצלחת ומצחיקה, והתגובות שלה לתגובות של כולם פה היו יכולות להיות בסיס מצוין לבנות עליו סטנדאפ היסטרי.

    אין לה שום קשר לגזענות, ואת זה אני אומרת אחרי שגם אני נפלתי למלכודת שלה.

    לייטן אפ פור גודז סייק! ילדה מסוחררת וקצת מרחפת, שמצאה לה משחק חדש.

    מסתבר שהפקאצות הגיעו גם לקפה. (רק שמעניין ממתי פקאצות לומדות בטכניון)

  6. מוסיף:

    הקפה מסתמן כמגרש המשחקים של פקאצות שהן גם וואנאביז בעסקים. או משהו כזה.

  7. הבלונדינית הסודית:

    אזהרת התוכן הפוגעני זה חדש? זה כי הם חושבים שהם נותנים במה לחתיכת טינופת ולא נעים להם מעצמם, אבל מצד שני הרייטינג? זה כי הם יודעים שהם נותנים במה לחתיכת טינופת ומאוד נעים להם אז הם דואגים לחזק את זה באזהרה מטופשת הזאת, כאילו שאם אני מעל גיל 18 ואני יודעת שיתכן שיהיה שם תוכן פוגעני אז זה בסדר?

    אלוהים ישמור, באמת שלא קורה הרבה שיש לי בחילה פיזית מטקסט…

  8. מאזינה ברקע:

    באמת שלא קורה הרבה שיש לי בחילה פיזית מטקסט

  9. תפוזו:

    קראתי את הטקסט הזה פעמיים ולטעמי הוא משובח.
    הוא אמיתי וכנה ואין בו התחסדות וצביעות.
    הוא מציג גזענות נטו שמשלבת בדיות ומציאות ביד רומן כדי לייצר שנאה.
    אני חושב שצריך ללמוד את זה בבתי ספר – איך מייצרים שנאת זרים לירית.

  10. יונית:

    במקום שבו מוחקים תמונות, שם גם ימחקו אנשים…

  11. נתאי:

    הסובלנות שיש בארץ לגזענות מדהימה אותי כל פעם מחדש.
    מעניין אם הם ישימו גם אזהרה לגבי תכנים פדופילים ומין עם חיות.

  12. גלעד:

    מוסיף, אני דווקא לא מופתע.

    אולי הבלוגים יוציאו את הגזענות הטבועה בציבור הישראלי אל האור, כנושא לגיטימי לדיון.

    ואולי תוך כמה שנים המלחמה בגזענות תוכנס לבתי הספר ותוטמע בתכנית הלימודים (קודם צריך לוודא שהמורים עצמם לא נגועים בגזענות, משימה קשה לכשעצמה). אבל ה-מקום להלחם בגזענות בצורה אפקטיבית הוא צה”ל. במהלך השירות זכור לי שאחד החיילים היה מעליב ומקלל חייל ממוצא אתיופי באופן קבוע, כמובן שכל ההעלבות והקללות היו לגבי היותו של החייל אתיופי. החייל שספג את העלבונות לא היה חייל מהיחידה, אלא מהאפסנאות (שהרי לגבי קצין הבקו”ם, מקומם של האתיופים באפסנאות, בתחזוקה ובחימוש, כן?) שיוויון הנפש והכישלון המתמשך של המפקדים להעניש את החייל הפוגע למען ייראו וייראו, למרות תלונות חוזרות ונשנות שלי ושל חיילים אחרים, סימן בשבילי את גישת הצבא כולו לבעיית הגזענות.

    מתי יניפו מעל הגזענות דגל שחור?

  13. אפי פוקס:

    אני אפתיע את הפורום כשאגלה, שאם אינני טועה,-הגברת עובדת בטוש, ומקבלת שכר מהם על הברברת שלה?
    אפילו שוחחתי איתה ארוכות על הפליטה המפורסמת הקודמת. היא סיפרה לי שהיא כל כך מתחרטת שיצא לה ככה. ושיש עליה ידיעת נאצה בידיעות אחרונות שלא נותנת לה לישון בלילות (ובאמת הייתה יומיים לאחר מיכן). מאז היא לא כתבה הרבה והעלתה רק יצירות גרפיות שלה, וכתבות וידאו לנענע.

    היא אגב לא לומדת בטכניון, אלה בשנקר או בצלאל או משהו כזה.

    כמו שרשמתי אצלי בסערה הקודמת, היא מוכשרת כשד כשזה מגיע לציור, והיא גזענית וילדותית ורדודה כשזה מגיע לכל דבר אחר. נו שוין. האשמה במקרה הזה, היא כולה של דה-מרקר, גם על הגזענות וגם על הקשר הבלתי אפשרי למנטרה העסקית שלהם… אבל הביקורת על הקפה של הטוש היא גם סערה שלא בא לי( או לכל אחד) להכנס עליה.

  14. מערכות מידע ועסקים קטנים » בגנות האנונימיות:

    […] הדיון האנונימי הוא אנטי דמוקרטי. השימוש המופרז בו הופך אותו לבליל של רעשים. הלמו, אוהד מובהק של האנונימיות, מביע את עמדתו בגלוי ובמפגיע. הנכונות לחשיפה היא מה שמעניק לדואר החשמלי את הערך שלו. טוקבקים אנונימיים אינם מקור מידע או דיון ציבורי – הם קן של רשעות, טיפשות, פחדנות ואינטרסים. לא בכדי מכונים מגיבים אלו בשם טרולים. ההחלטה היא בעיקרה של בעלי ומנהלי האתר, אך גם של המשתתפים. הסיפור על ויכוח קטנוני בקפה דה-מרקר, כפי שהתפרסם בגלוב, הוא דוגמה לכך. הגלוב עצמו אינו מחייב או מוודא את זהות המגיבים, אך איכות המגיבים מכפרת על כך. […]

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: