השראה או פלגיאט?

עיתונאים לא רק כותבים הרבה מאוד טקסט, הם גם קוראים הרבה טקסט. משום כך, קורה לא פעם שמשפט שקראת בכתבה זו או אחרת ושנדלקת על הניסוח שלו מהדהד בראשך ולעתים משתחל לתוך הטקסט שלך – אפילו בלי כוונה. השאלה היכן עובר הגבול בין השראה להעתקה.

אל האימייל הסגול עם הנקודות הצהובות נשלחה סריקה של שני קטעי טקסט. האחד מה-Financial Times הבריטי והשני של אלי ציפורי, פרשן כלכלי ב"גלובס" שכותב טור אישי/פרשני בשם "גילוי נאות". שני הטקסטים פורסמו ב-1 במארס השנה. כידוע, ה-FT (של"גלובס" יש זכויות תרגום עליו) מתפרסם בבוקר בעוד ש"גלובס" מתפרסם בערב. משום כך, אני יוצא מנקודת הנחה שהטקסט שהתפרסם קודם הוא זה של ה-FT ולאחריו פורסם הטקסט של ציפורי.

הנה הטקסט המלא של ה-FT (הסריקה באיכות נמוכה לצערי).
הנה הטקסט המלא של ציפורי.

חתכתי את הקטעים הרלוונטים למטרות השוואה. שכל אחד יגיע למסקנה שלו.
אני מקווה שמדובר בטעות.

קטע מספר 1 – הפתיחה:

 
קטע מספר 2 – השאלה:

קטע מספר 3 – המשקיעים יסמיקו:

קטע מספר 4 – מינוף אדיר החבוי במערכת:

קטע מספר 5 – המסקנה:

 

97 מחשבות על “השראה או פלגיאט?

  1. השראה, אם הכותב הוא במקרה גם מתרגם במקצועו עם זכרון צילומי (שנעצר ברגע שצריך לזכור שאתה מפרסם קטע שפורסם עשר שעות קודם לכן).

  2. אחד המאפיינים של תגובות, במבט לאחור, הוא שחסר בהן מידע.

    למעשה ניתן לזהות שזוהי כתבת תחקיר, ולא פלגיאט – הכותב ביצע תחקיר מעמיק לפיו TXU היא לא סתם חברת חשמל, אלא חברת חשמל טקסנית!

  3. זה בעיקר מביך. ההסבר היחיד שאני מסוגלת לחשוב עליו הוא שציפורי הוסיף "כפי שנכתב ב-FT" לאורך כל הפרשנות, וזה נפל בעריכה.

  4. אחד המאפיינים הבולטים של עיתונאים וכתבים בארץ, במבט לאחור לצדדים וקדימה, הוא שהם עצלנים.

  5. ראשית, אין בכלל ספק שמדובר בפלגיאט, וכיון שכך העניין הוא לא רק מביך, אלא חמור בהרבה ומהווה הפרה גסה של כללי האתיקה העיתונאית. כולי תקווה שעורכיו של ציפורי יתפסו אותו לדיבור צפוף, שאולי גם צעדי ענישה מסוימים בצידו.

    שנית, כל מי שמכיר קצת את עולם העיתונות הישראלית (אני מכירה אותו מהזווית האינטרנטית, כעובדת ב-Ynet) יודע שתרגום מילה במילה של כתבות מהעיתונות העולמית הוא תחביב נפוץ – והרגל מגונה – של רבים. הטריק הוא, כמובן, לכתוב "כפי שדיווח הלונדון טיימס/וושינגטון פוסט/אל-חייאת" וכו' כאקט של כיסתוח, ואז לתרגם את המקור במלואו. באופן זה אתה אומנם יוצא ידי חובת מתן הקרדיט למקור שלך, אבל לא מסתפק רק בשימוש במידע המהותי, אלא נוקט בעצלנות פושעת ומאמץ את הניסוח המקורי, כי למי יש כוח לחשוב על משפטי פתיחה, קונטקסטואליזציה או פרשנות בעצמו?

    ואגב, קריאה בכתבות דומות בעיתונות דוברת האנגלית, כלומר – כאלו שמבוססות על דיווחים שמקורם בכלי התקשורת הישראליים – מגלה שלגויים יש סטנדרטים אחרים, ושהם כן טורחים לעשות קצת עבודה עיתונאית משלהם מסביב למידע הגולמי (מצד שני, ייתכן שזה נובע מכך שהמקור בעברית בדרך כלל כתוב איום ונורא).

  6. אני עדיין מקווה שבסוף יתברר שיש כאן משהו שכולנו לא יודעים ושיבהיר את הכל. אשמח מאוד להסיר את הפוסט הזה במידה וימצא הפרט החסר הזה.

  7. אני לא מבין מה אתם רוצים, לדעתי די ברור שמה שקרה כאן הוא לא באשמת הכותב. אלי ציפורי כתב במפורש בגדול ובראש הטור שלו את המשפט: "גילוי נאות: את חלק 2 העתקתי מילה במילה מה-FT". מה הוא יכול לעשות שאיזה עורך חסר כישרון חתך לו את רוב המשפט והשאיר רק את שתי המילים הראשונות?

  8. לא השראה ולא פלגיאט!

    לדעתי (העניה), בסך-הכל מדובר בתרגום (פלוס-מינוס טקסט), חוקי ומורשה, שציפורי שכח להתייחס לקרדיט לגביו. ואפילו אם השיכחה היתה רק כאילו-שיכחה, זה פחות נורא מאשר אילו היתה מעתיק ממקור שלגביו אין רשות והסכם בדבר העתקה.

    אני חובב שערוריות, אבל לא מוכרחים לחפש אותן בכוח בכל פינה…

  9. עזי, אינשאללה שאתה צודק.
    הבעיה היא שלא מדובר בידיעה או בכתבה. מדובר בטור אישי שתמונתו של ציפורי מתנוססת מעליו. גם הניסוח הוא ניסוח מאוד אישי.

    ועדיין אני מקווה שאתה צודק.
    אם יש פה מישהו מ"גלובס" שיכול לאשר את העניין, אשמח למחוק את הפוסט הזה.

  10. אבל אמרת שמותר להם לתרגם מFT חופשי כי יש להם הסכמים, אז מה אכפת? אתה מרגיש מרומה מזה שגלובס נוקט בשיטות הנפוצות בשוק העיתונות הישראלי? תקרא FT כמו ילד גדול וחסל 🙂

    אגב, יש סיכוי שמי ממתחזקי הגלוב יתקין את הפלאג-אין הנהדר שמאפשר הרשמה לתגובות דיונים בדואל?

  11. סליחה… הבלונדינית הסודית…תלמדי מה זה פלגיאט לפני שאת מבקרת… אם היה לי לב, עוד הייתי נפגע מההאשמה הנוראית.
    אני גם תרגמתי לעברית מאמר בנוגע לפס"ד חשוב שפורסם בארה"ב, ההבדל היחידי, בשני המקרים, כמו שאמרה תמר, הוא שאני פתחתי והסברתי במפורש שאני מתרגם ידיעה קיימת, ואפילו הבאתי את הלינק למקור, ואת המקור עצמו, בכל קונסטלציה אפשרית. והתוספת שלי הייתה בהעברה לעברית, ובמסקנות שונות.
    אגב, הפוסט שלינקקת אליו, הוביל לזה שמחברת המקורית שלחה לי מייל תודה על הפרסום. כך גם מאמר אלמוני של ד"ר ברזילאי, שגם הוא הגיע עם דיסקליימר שמסביר שזהו ציטוט גרידא שרלוונטי לאתר שלי, ולא יצירה שלי.

    תולי תורה מבין עינייך עכשיו, ותתנצלי 🙂

  12. פוסטים מהסוג הנ"ל הם הזדמנות טובה לדיון מחודש בצייקנות של יובל.
    אני נזכרת באיזה פוסט אחר של יובלנו,
    בו הוא השווה שני טקסטים של איזה מישהם,
    בנסיון להוכיח שהם אותו אחד או משו,
    ובפוסט הארכני ההוא השווה יובל דגימות דם, שתן, צואה ורוק,
    כתב יד, ופרופיל פסיכולוגי חובב,
    במסורת סיאסאיי'אית לתפארת.

    הצעתי לך, יובלנו, הורדת את הכלבה כבר שש פעמים?
    אז תוריד שוב.
    צא, צא לאנשים מהוורידים,
    גם אם מתברר שממש אין לך שום דבר אחר מעניין לעסוק בו.
    אם לא עבדת מעולם במערכת,
    כדאי שתדע שבלחץ של זמן, צרחות עורכי משנה מטורפות,
    ופגישה עם הרופא בקשר לשעלת של הקטנה,
    יוצאות גם פאלטות תמימות.
    אבל מי שלא עושה כלום, לא טועה לעולם, נכון?

    זאת מעבר להלחצה המיותרת של לפסט בבלוג הזה,
    בידיעה שכל נוד נרשם לחובתך,
    ויובל מסתובב בסופר של העיוור במבשרת,
    מנסה להתאים מטאפורות שכתבת פה,
    ליציאות של אמא שלך,
    בנסיון להמציא לעצמו עץ יוחסין.

    אגב, אם לא שמת לב, הכלבה מגרדת בדלת כבר שעה.

  13. כן, ומה הקטע הזה של המלחמה בשחיתות?

    אין לעיתונאים משהו אחר מעניין לעסוק בו במקום להיכנס לאנסים- אוי סליחה, אנשים לחיים?

  14. מתנצלת אם פגעתי במישהו,
    ברור לי עכשיו שזה לא אתם – זו אני.

    גם מחתרת הקטיפה עיצבנה אותי,
    לא יודעת,
    יש משו בעיתונאים שכותבים על עיתונאים אחרים,
    שמזכיר לי יותר מדי כאלה שאוהבים להפליץ מתחת לשמיכה ולהרים כדי להתמוגג מהריח.

  15. דיכאונית – אני לא יודע אם שמת לב מניסוח הפוסט והתגובות שלי, אבל מאוד הייתי שמח לא לפרסם את הפוסט הזה ומאוד אשמח גם למחוק אותו.
    יש לי הרגשה שאחרי הכל, הכדורים לא ממש עוזרים – או לכל הפחות, לא עוזרים לך להבין שאם יש משהו שאני ממש לא נהנה ממנו זה להלבין פניו של עיתונאי אחר – ובטח ובטח אם אני עושה את זה לחינם.
    אבל זה בסדר, כנראה שזה לא צריך להפריע לך לשלוח אותי להוריד את הכלבה (אין לי).

  16. אפי, מצטערת, לא הבנתי את התגובה הראשונה* שלך, יותר מדי מילים ארוכות. בפעם הבאה שמדברים אלי נא לא לשכוח שאני בלונדינית.

    *השניה בסדר, ודקה ומי חמצן אני דווקא מבינה :+)

  17. דכאונית, גם אני דכאונית כשלעצמי, אבל תתעצבני עלי בפרצוף (אשמח לדעת על מה ולתקן כל עוול לו גרמתי), מה אשמים היושבים פה שאת מתעצבנת עלי?

  18. בלונד…עכשיו לאט.
    התגובה שלי הייתה פשוטה. זה לא פלגיאט אם מבקשים רשות ממי שמפרסמים ממנו, מודיעים שזה ציטוט, שמים לינק לכתבה המקורית, ואפילו מדביקים את הידיעה המקורית עם שם הכותב בפוסט עצמו, ובסוף מוסיפים את הפרשנות ותרגום שלך.

    נכון או לא?

  19. עכשיו כשאני יודע שציפורי מעתיק את הטקסטים שלו מהפייננשל טיימס, אני אתחיל לקרוא אותם.

  20. בחיאת וולווט,
    תפסיקי לעשות את עצמך,
    ועוד בקול דק ומלא חמלה מזוייפה בנוסח ד"ר איקלברגר.

    את יודעת בדיוק על מה אני מדברת,
    תטריחי את עצמך 4 פוסטים למעלה:

    בדיוק מעצבן כמו מנחי טוק שואו המארחים מנחי טוק שואו בטוק שואו שלהם,
    כך עיתונאים המארחים / מנתחים עיתונאים,
    כאילו הם העניין, הם ה-סטורי.

    יש מילה באנגלית לזה, שאין לה מקבילה עברית מספקת,
    סמאדג'.
    שביעות רצון עצמית משוחה בשמן אהבה עצמית?
    כמה כיף לנו פה, ככה לשבת יחד ולהפליץ זה על זה ולנתח,
    כי אנחנו עיתונאים ואתם לא?
    נניח.

    לא יודעת למה ראשי מדינה שמארחים זה את זה, זה קצת פחות מעצבן.

    תמר ואפי,
    אם כבר מגגלים אחר תרופות פסיכיאטריות,
    בנסיון לפברק ידענות,
    לפחות תשעתקו נכון.

  21. דכאונית – את כמובן צודקת. ומה זה הקטע הזה שכל הקרדיולוגים נפגשים בכנסים ומציגים מאמרים שהם כתבו ומישהו שמנחה את הפאנל מתייחס למאמרים שלהם? מה זה הגילוי עריות הזה? ומה זה ששחקני כדורגל מדברים על משחק כדורגל? כל השחקני כדורגל האלו רק כדורגל מעניין אותם (ושחקני כדורגל). וכלכלנים, מה הסיפור שלהם? רק כלכלה יש להם בראש ומה כלכלנים אחרים כתבו ולמה הם טועים. ופוליטיקאים? כל הזמן רק מתייחסים לפוליטיקאים אחרים. ומה הקטע עם מורים עם הכנסים שלהם? שלא לדבר על מנכ"לים של חברות אינטרנט שכל היום רק מדברים על חברות אינטרנט אחרות. מה זו ההתכתבות הפנימית הזו? שלא לדבר על סופרים ומשוררים. ואגב, מה זה הדבר הזה של הערבים? כן הערבים! נפגשים בסעודיה מסביב לשולחן ערבי כזה ורק מדברים בערבית ועל המדיניות הערבית וכולם שם ערבים!

    התחלת טוב (עם הכלבה וזה – מאוד מקורי) אבל את קצת נחלשת. ואני אומר לך את זה למרות שאני לא בלונדיני.

  22. נו, יובל, או שאתה עושה את עצמך,
    או שהכנסת פה שיקופית חסות של הכל בשביל להישמע מצחיק* בע"מ,
    כי אהבל אתה כנראה לא.

    ערבים, כדורגלנים, סינים.
    למה לדלל את השפיץ המדוייק של דבריי עם גבבה מיותרת?

    בניגוד לערבים, כדורגלנים ועוד,
    מקובל שעבודת העיתונאי היא לסקר נושאים,
    ולא לסקר עיתונאים אחרים,
    מנחי תוכניות בידור, אמורים לארח אמנים, ולא לארח מנחי תוכניות בידור אחרים.
    כי אחרת הכל מריח כמו אוננות.
    קפישנו?

    *
    הפוסט הוגש באדיבות חברת "הכל בשביל להישמע מצחיק" בע"מ.
    בר מצוות, אזכרות ואירועים.

  23. כן, ומה הקטע הזה של המלחמה בשחיתות?

    אין לעיתונאים משהו אחר מעניין לעסוק בו במקום להיכנס לאנסים- אוי סליחה, אנשים לחיים?

  24. לדיכאנית, למרות שאני איתך, דווקא יובלנו היה עיתונאי מערכת וגם לו יצא, מדי פעם, "לחטוא" במלאכת התרגום. אם אני זוכרת נכון הוא תמיד נהג לתת קרדיט…
    ובמקרה דנן הוא צודק. גלובס, "קצת", הגזימו.

    מישהי ששונאת עיתנאים – כי היא עצמה היתה פעם…
    ובכלל, אני חדשה במגיבי הבלוג של יובל

  25. דכאונית – או שאת עושה את עצמך או שאת באמת אהבלה. תגידי, פה זה עיתון? אני "מסקר" מישהו או משהו? אני עובד כאן? אני עובד אצלך? שילמת כסף בכניסה? זה אתר פרטי שבו אני עושה בדיוק, אבל בדיוק, מה שבא לי. אני לא עובד כאן, אני לא מקבל כאן משכורת מאף אחד ואני בטח לא מחויב לעמוד בציפיות שלך. מה תעשי? תבטלי את המנוי?

    בגלוב כותבים על סרטים, על מוזיקה, על פוליטיקה, על יפנים, על ויברטורים, על מערכת החינוך, על הכלכלה, על ספורט, על בלוגרים (ועל עוד מיליון נושאים אחרים) וכן, גם על עיתונאים.
    אם זו אוננות בעינייך ואם זה לא עומד בסטנדרטים שלך, הדלת זה פה מצד שמאל.

    תרגישי טוב.

  26. דויד אתה באמת לא מבין-אז אסביר לך.
    עיתונאים כותבים על שחיתות
    ואם העיתונאי העתיק אז איך תסמוך עליו שיכתוב בענייני שחיתות?
    אם יש תקלה-אז צריך לתקן ולהבהיר
    בשני המקרים העיתון צריך לתת מענה
    כי האמינות שלו על כף המאזניים
    הסוגיה היא לא להכנס לחיים
    הכבוד המקצועי של הכתב והעיתון הוא במוקד!!

  27. סליחה שאני נדחף פה באמצע הצעקות.
    בעולם העיתונאי אני לא מבין כלום, אבל בזה של כתבי העת המדעיים אני קצת מתמצא, וטיפה יותר בעולם העבודות האקדמיות. גם שם סיפורי הפלגיאט עולים ופורחים היום יותר מאתמול (copy-paste, או כמו שלפעמים קוראים לו קפה-ופסטה). אז מה לעשות? הנה הצעה מעניינת.
    (לא גיליתי איך הופכים כאן כתובת לקישור במילים. אני ממש צריך לדעת להטמיל?)

    יובל: תמיד לשירותך.

  28. אלי ציפורי אינו "עוד" כותב בגלובס, אחד שאיזה עורך מעיף לו קרדיטים על ימין ועל שמאל.

    אלי ציפורי הוא סגן עורך העיתון (ויש אומרים העורך הבא) וראש מערכת החדשות שלו. מדובר בפרשה מביכה מאוד לבכיר מאוד בעיתון כלכלי מרכזי.

    אולי הוא יואיל בטובו להפציע כאן ולהסביר את העניין.

    יובל, אני לא בטוח שאתה כבר מבין על מה בדיוק הפנית את הזרקור שלך – ובצדק גמור, ויפה שעה אחת קודם וכו'. אם יש לך חברים בגלובס אני בטוח שיהיה להם עוד הרבה מה לומר על האיש ועל פועלו. אם הם לא יחששו.

  29. אני יודעת שזה לא נושא הדיון כאן אבל הייתי חייבת לשאול –
    על מה לעזאזל הוא מדבר? גם FT וגם הציפור הזו ?
    ברגע שמדברים בשפה שאני לא מבינה אני ישר אומרת – פלגיאט.
    ולראייה, הבאתי ציטוט מהדבר הזה (וגם טרחתי לציין מה הבנתי ממנו) –

    "בנוסף, העלייה המטאורית* בכלי השקעה אלטרנטיביים ונגזרות$ אשראי# מרמזת@ על מינוף אדיר החבוי& במערכת."

    * ממש מטאור? עם שובל ובקשת משאלות?
    ** זה אוטומטי הכלי הזה ? כי אם לא אני לא קונה.
    $ נגזרות = שיעורי מתמטיקה בתיכון… אני חושבת שאני לא מרגישה טוב.

    @ אם זה רמז אז למה לגלות ?
    & גם האפיקומן היה חבוי ומצאנו אותו. עכשיו מה ?

    הלוואי והיה לי משהו יותר אינטליגנטי להוסיף אבל אין לי, ריק לי.

  30. ציפורי נמצא בלחץ עצום בשנה האחרונה, מאז השיק את הפורמט החדש של החדשות בגלובס. ה"פורמט" החדש הפשיט תכנים טובים מהחלקים האחרים בעיתון (הערב ושוק ההון) אשר התלבשו יפה מאוד לדעתו על חלק החדשות. מאז הושק הפורמט החדש לא הייתה לסגן העורך הראשי עדנה. כתבים טובים עזבו (כי קיצץ להם את הידיים והרגליים (ואת ה-700 מילה לטור צד של 40 מילה) ומשכתבים זוטרים הפכו ל"עורכי עמודים" בלי הבנה מינימלית בתחום אותם הם "עורכים". השאפלינג המתמיד תחת מחלקת החדשות, יחד עם חבורה לא מבוטלת של נשים שהעיזו לתזמן הריונות מרובים לתקופה קצרה, שלחו את הציפור לתור אחר סיפוקים מהירים. עמודים עוברים עריכה מינימלית ועל הגהה ושגיאות כתיב אין על מה לדבר. זו תופעה שצפיתי בה מאז כניסתו לתפקיד סגן העורך. הבעיה עם ציפורי היא שהוא יודע שהוא מסומן לרשת את מקומו של העורך הראשי, חגי גולן, עת שיפרוש. גולן כבר ניסה כמה פעמים למצוא לו איזו פינה נחמדה (עורך החדשות של ערוץ 2 ועוד כהנה וכהנה פוזיציות) אך ללא הצלחה. זה עניין של זמן. בסוף הוא ימצא או ש"ימצאו" לו. ציפורי כבר ראה את האור בקצה המנהרה. ראה כבר כמה פעמים.

    בשורה התחתונה, ציפורי דורך על כל מה שבא לו ונקרה בדרכו כי הכיסא עם השם שלו כבר מחכה במחסן, ואת זה יודעים גם בהנהלה. הבעיה היא שאין מישהו שיכול למלא את תפקידו (ככה חושבת ההנהלה שלא בצדק – כי אין אנשים שאי-אפשר להחליף). בהנהלה "אוכלים את החרא" (סליחה על הצרפתית) של ציפורי כבר שנים עוד מתקופת היותו עורך שוק ההון. שיטת ציפורי לניהול משברים היא בדרך כלל על פי המשפט "ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר" נראה לי שיעופו כמה ראשים (בשביל הסבבה של ההתחלה) אחר כך יימצא ש.ג. אשם, ובסופו של דבר תצא איזו הודעה מביכה של היחצנים של העיתון. אהההה, רגע, כל זאת כמובן אם הפוסט הזה יעשה מספיק רעש או שהחבר'ה מהטוש יתפסו גל עולה וישימו את ציפורי על הגלשן.

    אני חייב להגיד ששנים אהבתי את כתיבתו של הציפור, ואף פעם לא הבנתי למה. היום אני מבין.

    בסיכומו של פיאסקו, מישהו צריך לתת את הדין על הסיפור המביך הזה. המבחן האמיתי פה הוא של הנהלת גלובס. ציפורי בחיים לא יתלה את החולצה בעצמו. ההנהלה רוצה שקט (בעצם מי לא?!). רק השאלה היא מי הוא כלב השמירה של העיתונות? האם אלו הבלוגרים?

  31. עוד גלובסאית דאז

    את חגי גולן אף אחד לא יחליף. הוא ייקח איתו את ה"מקצוע" – עורך גלובס, לקבר. הרי מה הוא כבר מסוגל לעשות שם בחוץ?!
    פתאום יגלו את הבזיון הזה שנקרא חגי גולן,
    עורך עיתן העסקים של ישראל עאלק.

    ככה שציפורי יכול להמשיך להילחץ ולהתפלל שמשהו יקרה.
    באשר לפרשיה המביכה, בלשון המעטה, יש רק מילה אחת שיכולה לתאר את הבזיון
    והיא גניבה!!! אין מה לעשות ככה זה בדיני קניין רוחני ומדובר בקניין רוחני פאראקסלנס!
    ועוד בלי בושה ככה להעתיק (נו טוב, הוא נאלץ גם לתרגם) חומר מקורי ועוד לא פחות ולא יותר מה-FT.
    וואלה אם הייתי הם, התביעה כבר היתה בדרך…

    האמת?! אני לא מתפלאה על כלום בכל הקשור ל"עשייה העיתונאית" בגלובס…
    עאלק עיתונות

  32. חברים, אני באמת מבקש שהפוסט הזה לא יהפוך צינור לאוורור לכלוכים על אלי ציפורי.
    אינני מכיר את האיש, לא פגשתי בו מעולם וזו לא המוטיבציה לפרסום הפוסט הזה. מכיוון שהוא לא כאן כדי להגיב וממילא הוא לא חייב להגיב כאן, אודה לכולכם אם זו לא תהפוך במה להשמצות.

  33. יובל, אל תיתמם – אתה מעלה פוסט שפחות או יותר מאשים את ציפורי בהעתקה, וחושב שאם תשים סימן שאלה זה יראה כאילו אתה עדיין מהרהר. זה מזכיר לי את הבדיחה של דודו טופז מלפני 800 שנה על ההוא שרואה בשער של "העולם הזה" כותרת "האם אריק שרון מעשן סמים?", קונה את העיתון בלהט, מדפדף לעמוד 80, ושם כתוב בגדול "לא". אם לא היית רוצה לעורר דיון בנושא הזה מזווית מסויימת, היית יכול להגיש תלונה לגוף האתיקה הלא קיים של העיתונות. בחרת לכתוב פוסט, שכולם יכולים לקרוא וכולם יכולים להגיב, ואולי בדיעבד אתה קולט שזה יכול לחזור אליך כבומרנג (לא שאני מאחל לך לקבל הצעת עבודה מגלובס…)

    אפשר לשים "לכאורה" כל מילה שלישית אבל זה רק יגחיך יותר את כל הסיפור הזה, כמו ללכת עם ולהרגיש בלי. האיש פרסם מאמר שחלקו מצוטט ממאמר של ה-FT, זו העובדה. האפשרויות הן 1. שהוא עשה את זה בכוונה וחשב שאנחנו דבילים מספיק כדי לא לבדוק. 2. שכח לשים "כפי שכתב ה-FT" כל שורה שלישית, מה שעדיין לא מוציא אותו נקי מבחינה עיתונאית או 3. העלה טור שתרגם מישהו בלי לשים לב מה כתוב שם (ואז עולה השאלה מה שווה טור אישי אם מי שלכאורה כותב אותו לא שם לב מה כתוב שם).

    והמגיבים לא צריכים לדאוג: המתחרים משוקן לא יעזו לפרסם את זה כי הם יודעים שזה שלב נוסף במלחמה בין הגופים האלה (מלחמה, אגב, שמעניינת רק אותם). מספיק היה לקרוא את הטור האחרון של דרור פוייר על הקפה של דה מרקר בשביל להבין שבגלובס עדיין לא מסוגלים לכתוב "דה-מרקר" אלא "רשת חברתית כלשהי". רוטר ו"עיתונאי מסויים" מתהפכים בקבריהם.

  34. גזלן – אני עדיין מהרהר כי לא קיבלתי אישור לכאן או לכאן ואני לא ממהר לחרוץ עמדה לפני שאני יודע את כל העובדות. אני מעדיף לחכות קצת אם לא אכפת לך. אם הייתי בוודאות את התשובה הייתי כותב אותה. מכיוון שאני לא יודע, יש סימן שאלה. זו הסיבה שאני לא ממהר להאשים (לא פחות ולא יותר).

    בקיצור, תנוח.

  35. חשיפה יפה וללא ספק נושא ראוי ביותר לדיון.
    צחוק הגורל ובעל הטור נושא את השם: גילוי נאות.

    התרגום כמעט אחד לאחד אינו מותיר לספק-מדובר על טקסט שמקורו ב-FT ואין פה סיפור של השראה. גם סמיכות הזמנים מבהירה זאת.

    וכעת נשאלת השאלה מה קרה.

    להבנתי יש שתי אפשרויות
    שהחומר שיועד לכתבה מתורגמת עבר עיבוד ממנו נשמט האזכור ל FT
    אם זה הסיפור- זה מביך עריכתית. שכן היה צריך להיכתב במפורש. מאמר ב- FT שמנתח את התופעה..וכד' אבל זה גם מביך מבחינת הכתב שכן זה אמור להיות טור אישי (ויש שם תמונה מאוירת שמצביעה הפרסונליזיציה של הטור). אני מקווה שזו הסיבה לטעות ולהיעדר גילוי נאות. צריך לתקן את זה אם זה לא נעשה עד כה.

    אפשרות שניה – שהיה פה שימוש ברור ומכוון ללא קרדיט מתוך הנחה שאף אחד לא ישים לב ואם במקרה מישהו יקבל את FT לאחר כמה ימים מי יזכור את הכתבה בגלובס. במקרה כזה המוניטין של הכתב בבעייה והוא סוחף עימו את כל העיתון כי מדובר גם על סגן עורך.

    בכל מקרה נדרשת הבהרה רשמית

    כותב שורות אלו (גילוי נאות: בעל בלוג הסוקר עיתונאות כלכלית במקום אחר) שלח מייל לכתב ולעיתון, בתקווה, גם אם קלושה, להתייחסות.

  36. כמישהו שהיה בעסק הזה פעם אני חייב לומר לכם ש
    1. זה תרגום ללא כל צל של ספק.
    2. הרמה של התרגום לא גבוהה במיוחד, ואני מנסה לומר זאת בזהירות, ספק אם הוא תרגם בעצמו וספק אם הוא עבר על החומר לפני שזה התפרסם בשמו. אין בארץ עיתונאי שוק ההון, המתחיל והבור מכולם, שהיה מתרגם את "Nasdaq p/e ratios" בצורה עילגת ל-"יחס המחיר לרווחיות של נאסד"ק" במקום לביטוי הנאות "מכפיל הרווח הממוצע של נאסד"ק". אין מצב בעולם שזה היה קורה.
    3. מסיפורים ששמעתי על מה שקורה שם בעיתון הזה, טוב נו נעזוב.

  37. אחד לשעבר (56) – אתה צודק מאוד בעניין מכפיל הרווח. זה עניין בסיסי מאוד ואולי מרמז לסיבה האפשרית שהטור הזה התפרסם: ציפורי בכלל לא כתב אותו. אולי האינטרן שהיה אמור להגיש כתבה שכח, נלחץ, וצ'יק צ'ק תרגם איזה משהו מעיתון באנגלית שאף אחד ממילא לא קורא.

  38. הדיכאונית כותבת בסגנון מאוד דומה למיכלי, משתתפת פעילה בפורום קפטן אינטרנט שנכוותה מקריירה עיתונאית קצרה. נדמה לי שהיא הגיבה פה בעבר, תגובה שלא קשורה לפוסט בכלל…

    בקש

  39. הומר, וכל המתעניינים: צביקה, כאן מעלינו, הודעה 52, דיווח שהוא שלח מייל לציפורי ולמערכת גלובס.

    בעדכון האחרון בבלוג שלו הוא כותב (ראו תגובה 2*):
    "עדכון 11/4- 22:07 – לא התקבלה היום שום תגובה במייל שלי. גם לא בבלוג של יובל דרור. הסיפור צובר תאוצה מאחורי הקלעים, אבל למשל לא ממש מסעיר פה אף אחד בקפה, מה [ש]לטעמי מלמד על חוסר ההבנה הבסיסית של חומרתו".

    *מעניין שבקפה דה-מרקר החדשני והמתקדם אין לא טראקבקים ולא דרך לקשר ישירות לתגובה מסוימת.

  40. גם אני עם גלובס ברזומה. ציפורי השליט את הטור שלו על עמוד 3 ובזה חייב את עצמו לכתוב כל יום על משהו. הבעייה היא שלא בכל הנושאים הוא מבין ולכן הרבה פעמים יוצאות לו התלהמויות חסרות כל רקע עובדתי. אולי פעם אפתח בלוג ואחשוף את כל השטויות שנכתבו שם ושמנתחות עובדות שלא התרחשו, ציטוטים שלא נאמרו ושאר המצאות.

    בגלובס היו כמה עורכים בלתי נסבלים, אבל בראש הטבלה עמדו תמיד שניים – אלי ציפורי ואיתמר לוין. האחרון הוא נכס לכל עיתון (לאו דווקא כעורך), בעיקר בגלל ההבנה שלו בתחומים שלא תמיד משיקים זה לזה (חשבונאות ומזה"ת, למשל) והמהירות העצומה שבה הוא עובד. אצל ציפורי יש גם כן הרבה מאוד אהבה לכתיבה. העניין הוא שההנה לא ממש שם. תנחשו ממי החליטו להיפטר.

    הדבר היחיד שעוד מחזיק את גלובס זו העובדה שבדה מרקר הם פשוט לא יודעים לבחור עיתונאים נורמליים וכל הדור החדש שם לא היה עובר מבחני קבלה למקומון של ג'ואריש. לא שגם שם כל העורכים הם עניין להתפאר בו ולא שגם שם אין מגלומניה והתנשאות מתמדת בכתיבה (גיא רולניק, האם שומע?), אבל על רולניק אף אחד לא אמר מעולם שהוא לא מבין על מה הוא כותב. ואותו עדיין לא תפסו בהעתקה.

    מעניין מה היה אלי ציפורי כותב על עיתונאי מהמרקר שהיה נחשד בהעתקה….

  41. חברים, הגיע הזמן להכיר במציאות, גלובס בהידרדרות כבר 5 שנים. דמרקר מכה בו ללא רחם מסיבה אחת בלבד: יש שם צוות העיתונאים והכלכלנים הטוב ביותר בישראל שלרובם יש גם אינטגריטי – מצרך שקשה למצוא בגלובס מאז שציפורי הדיח דה-פקטו את חגי גולן

  42. איילת, בכל יום ובכל שעה אני מוכן להתמודד מולך במבחן ידע כללי, רקע לימודי ואינטגריטי מקצועי. כל יום.

  43. סיפור מזעזע ועוד יותר תמוה ההתעלמות ממנו. מדה מרקר אני לא מצפה, כי זה סתם יראה רע אם הם יתחילו לחגוג על הפאדיחות של המתחרים, אבל איפה כל האחרים?
    ובעיקר למה גלובס לא מגיבים? כנראה הם מנצלים את העובדה שכלי התקשורת מתעלמים מהסיפור וחושבים להרוג אותו ככה ברכות.

  44. הזעם הקדוש של צביקה במקרה או לא במקרה עובד המרקר עטוף בצביעות
    התחרות המרה בין המרקר לגלובס ידועה, קשה להניח שעובד במרקר יכול להתבטא באופן אובייקטיבי על אירוע שקורה בגלובס וההיפך.
    צביקה הנ"ל שולח מייל לעורך גלובס ומתפלא שאינו מקבל תשובה, יש רק בעיה אחת, אין מייל כזה. לגלובס יש כמה וכמה מיילים רשמיים אבל editor@globes.co.il; אינו אחד מהם
    אחר כך צביקה מהגג את עצמו לדעת מדוע לא עונים לו, רואה בזה זלזול בקוראים ומפתח תיאוריה שלמה
    קשה להתנתק מהתחושה מדובר בעוד מערכה במלחמה המכוערת בין שני העיתונים

  45. מי שיקרא את התגובה הקודמת יזהה מייד את הסיגנון של עורך בכיר בגלובס שמרבה להשתמש בטוריו בביטוי "קדושה". הספין של מספר 75 הוא לנסות להפוך את הסיפור למלחמה בין העיתונים. איזה שטות. ציפורי נתפס בפלגיאט חמור. הכניס קטע מפייננשל טיימס לטור האישי שלו. הוא צריך להתפטר. האיש נחשף כשקרן שמזלזל בנורמות העיתונאיות הבסיסיות ביותר. כיצד יוכל לתת הוראות לעיתונאים. עיתונאי גלובס מגיע לכם עורך ישר ולא פלגיאטור.

  46. למגיב 75- מוטב שתעשה בדק בית (בגלובס?):
    1. המייל הנ"ל מופיע בעיתון כמייל מערכת מרכזי לתגובות קוראים.
    2. נשלח מייל גם לכתב עצמו ולמייל האדום של המערכת. יש לך מיילים נוספים? ספר.
    3. נראה לך שזה לב העניין, המייל שחזר? אם גלובס רוצים להגיב הם צריכים אותי?
    4. קראת את הפוסט בבלוג שלי, למה לא לציין שביקרתי את דה-מרקר באותה סוגייה.
    5. אין פה סיפור של מלחמות דה מרקר בגלובס. אני כותב עצמאי, לא חבר מערכת אלא פרילאנסר שמביע דעתו נטו. וכן היא נושכנית גם כלפי דה-מרקר.
    6. יתר על כן, אשמח לקבל לינק כלשהו לטור של כתב/עורך שעוסק בביקורת עיתונאות כלכלית ומבקר בעקביות גם עיתון בו הוא כותב.
    7. מה לעשות סיפור כואב, אז במקום להגיב עליו מנסים רבע ספין בנוסח שאיש מרקר לא יכול למתוח ביקורת על גלובס. כמלווה את הסיפור מזווית האתיקה העיתונאית והמקצוענות- היושר המקצועי מעל הכל ולכן אני ממתין כמו כולם לתגובה.
    8. מעניין שהביקורת על הטור שלי נכתבת פה. מה החשש להגיב בקפה דה-מרקר? פחד ש"האח הגדול" ידע מי עומד מאחורי הכותב?.
    9. שורה תחתונה – אני פתוח לכל ביקורת, גם כשהיא אנונימית ונודף בה, לטענת מגיב 76, ריח של מגננה גלובסית. אבל אני לא הסיפור פה.

  47. משה, אשמח אם בפעם הבאה שאתה מגיב תשאיר בקבלה שם, כתובת, מספר תעודת זהות וכתובת IP כדי שאם תוגש תביעה, אוכל להפנות אליך.

    אינני טוען שמה שאתה כותב אינו נכון ומצד שני אין לי דרך להוכיח שמה שאתה טוען נכון. להסתתר מאחורי שם בדוי וכתובת דואר אלקטרוני בדויה בשעה שמפריחים לאוויר כאלו האשמות חמורות זה הכי קל וגם הכי עלוב.

    אני טוען, וחוזר וטוען, שאנחנו לא יודעים מה בדיוק קרה כאן ומין הראוי לנקוט במידה כלשהי של זהירות. אשמח לכן אם תימנע מלקבוע קביעות ("שקרן", "פלגיאטור") שאין לך דרך להוכיחן.

  48. לצביקה, אם אתה כל כך להוט לרוץ אחרי עורכי גלובס ולנתח את סיפור המעשה, כדאי שתתחיל גם לקרוא גלובס.

    האימייל של אלי ציפורי מופיע בעיתון.
    למשל: גלובס יום ה'-ו' 12-13 באפריל 2007 עמ' 3 (חדשות), תחתית העמוד בצד שמאל: eli@globes.co.il

    מה קרה, דהמרקר לא מממנים לך עיתון?
    או שבמסגרת התחרות אסור לקרוא גלובס, אלא רק לשוטט בבלוגים דוגמת יובל דרור???

  49. ליובל דרור – ממשה. יובל, אתה יודע, אתה צודק. תוריד את התגובה שלי. יש לך אישור ממני. אבל באותה הזדמנות תסביר אתה איך יכול להיות שלא מדובר בפלגיאט חמור שמצדיק את פיטוריו של מר ציפורי

  50. משה, אני משתדל לא למחוק תגובות וגם תגובה זו אשתדל לא למחוק אלא אם כן תבוא דרישה שכזו. לגופו של עניין, אין ספק שמדובר בסיפור מוזר ביותר אלא שכל הראיות (אם להשתמש לרגע בז'רגון משפטי) הן נסיבתיות.
    אני לא בית משפט ולא שופט. אין בידי את כל הרקע אלא רק את התוצאה הסופית שבהחלט אינה סימפטית. למרות זאת, אני מאמין שכדי "לחרוץ דין" צריך להכיר את כל הסיפור כולו – וזה אין בידי וגם לא בידך.
    ולגבי פיטורים – אני לא הבוס של ציפורי ובטח לא אתן עצות מתחום משאבי האנוש מכאן.

  51. יובל, חבל, מחקת את התגובה הראשונה שלי שלמעשה היתה הרמה להנחתה הרבה יותר משמעותית מלהעתיק באופן חד פעמי מגוף שיש לך איתו הסכם סינדיקציה. במקרה שאליו התייחסתי (ומיהרת למחוק) היתה העתקה בוטה, שנמשכה חודשים, מעיתון העסקים הנחשב בעולם, שנתפסה על ידי אותו עיתון, שמיהר לפעול. ההנהלה היתה מודעת לסיפור ההוא ולא עשתה כלום. למעשה, כמה וכמה עיתונאים מתחרים ידעו במה מדובר ולא עשו כלום. הסיפור שבו אתה מתעסק עכשיו הוא בדיחה לעומת מה שקרה אז.

  52. גזלן – אני מפנה אותך לתגובתי למשה. זו לא חוכמה לזרוק האשמות מאוד פרטניות (בניגוד לתגובה הנוכחית שלך שהיא כללית) תוך שאתה מתחבא מאחורי שם בדוי. בסופו של דבר, ידידי, אתה חושף אותי לתביעה ומה לעשות – לא בא לי.

    המידע שאתה מציג עכשיו אינו מוכר לי והוא בהחלט נשמע מעניין. אשמח מאוד אם תשלח לי או לכל מי שרק תחפוץ הוכחות בעניין. כפי שראית, כאשר יש בידי הוכחות אין לי בעיה לפרסמן.

  53. לליידי D גלובס מתגובה 80 נשלח מייל לציפורי כבר לפני 3 ימים אז תודה. המייל של המערכת שחזר הוא קוריוז משעשע ותו לא.
    ומקריאה רציפה של כל תגובותייך עולה, שלצד השנינות, נותר בך תסכול רב על התחום והעוסקים בו, אז זו העת לניתובו לאנרגיות חיוביות. ותשאירי מייל ישלי רעיון בשבילך.

  54. לצביקה:
    לא ידעתי שבמסגרת ה"הכשרה העיתונאית" שקיבלת הצטרף מימד פסיכולוגי. מה, העיתונאים של היום מקבלים גם "פוסטדוק" בפסיכולוגיה קלינית?

    ואת הרעיונות שלך אני משאירה לך, אני מניחה שהם ישתלבו יפה במלחמות היהודים שבין דהמרקר לגלובס.

  55. ברור לגמרי שזהו פלגיאט אבל האם רק זה פלגיאט?
    האם כאשר אתם קוראים כתבה בעיתון אחר וזה הופך אצלכם למאמר ארוך ומייגע זה לא פלגיאט.
    גניבה היא לא רק העתקה מדוייקת. גם גניבה של רעיון היא פלגיאט ורוב העיתונאים חוטאים גם בזה.

    ודרך אגב המעתיק הנ"ל חשב שהאינטרנט אינו קיים ושאף אחד בישראל לא קורא פיינשל טיימס, אחרת אין הסבר חכם לזה. יש כמובן מלא הסברים טיפשים.

  56. עיתונאים בישראל כל הזמן מתרגמים ידיעות מחו"ל וחותמים עליהן בשמם. מה שעשה ציפורי הוא לא חדש . רק שבמקרה הזה… באופן מוזר עלו עליו.

  57. אלי ציפורי הוא אחד העורכים הכי שנואים בעולם התקשורת. יהיה חבל מאוד אם הוא יהיה עורך העיתון. אנטיפת בעייתי ביותר. בכל ארגון סביר אדם כזה לא היה מתקדם. בתקשורת אנשים מהסוג הזה משום מה מטפסים.
    מוזר איך וולווט רודפת אחרי מי שמעז לכתוב עליה משהו שלילי עד לכאן. לא מספיק שבבלוג שלך את ממש מנהלת מרדפים אחרי כל מי שלא ממש מתלהב ממך. עד לכאן הגעת? קישטה נודניקית.

  58. חארטה בארטה. ציפורי הוא ליגה לאומית. אין מצב שהוא העתיק כתב. לך, יובל, יש עוד כברת דרך לעשות עד שתגיע לליגה של ציפורי

  59. יובל , אם כבר מדברים על עצלנות של עיתונאים הדבר הכי אלמנטרי הוא לצרף קישור למקור, הווה אומר ל"פיננשיאל טיימס".
    קבל, חביבי. 🙂
    http://search.ft.com/ftArticle?queryText=%22a+characteristic+of+financial%22&aje=false&id=070228010318&ct=0&nclick_check=1

    וגם
    http://search.ft.com/ftArticle?queryText=%22a+characteristic+of+financial%22&aje=false&id=070301000650&ct=0

    אלמנטרי ידידי.

  60. פינגבק: ורוד מזעזע ~

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *