חוליי התקשורת בידיעה אחת

זו כמובן הגזמה, ולא צריך להעמיס את כל חוליי התקשורת על ידיעה אחת ממש לא חשובה, ועדיין הידיעה הזו היא מטאפורה מצוינת להרבה ממה שחולה בתקשורת הישראלית.

המדובר בידיעה של ערן סויסה ("מעריב") שכתב על תוכנית חדשה שתועלה בקרוב בטלוויזיה ובה אנשי תקשורת יראיינו סלבריטאים וישאלו אותם "מי הכי ישראלי בעיניך?". ומדוע הידיעה הזו היא מטאפורה מוצלחת לחוליי התקשורת הישראלית? אהה, קצרה היריעה.

1. פורמט נדוש. הניסיון לפצח את הישראליות נדוש ולעוס. קשה לחשוב על רעיון יותר בנאלי מהרעיון הזה חוץ מאשר לשאול "מהו אוכל ישראלי בעיניך". מצד שני גם השאלה "מה היה גיבור ילדותך" (שתשאל במהלך התוכנית) יכולה להתחרות בתחרות השאלות הבאנליות.

2. אנשים נדושים. מי ברשימת המרואיינים? בין השאר אבי נמני, שלמה ארצי, יאיר לפיד, בר רפאלי, אריה דרעי (שחקן כדורגל, זמר, בדרן, דוגמנית, פוליטיקאי). נפלא. באמת אנשים שמעולם לא שמענו את דעותיהם והרי בר רפאלי, שמרוויחה כסף מהיותה קולב בגדים, היא באמת אישיות שמסוגלת לפצח את הקוד הישראלי. אז נכון שיש שם גם את מישאל חשין וגם את אורי אבנרי. אז?

3. בחירות נדושות. מי בוחר במי. יעקב אגמון יראיין אשתו, גילה אלגמור. איזו בחירה מפתיעה. סיוון רהב-מאיר, שדיווחה על העולם החרדי תראיין (הפתעה!) את אריה דרעי. רונאל פישר (עו"ד) יראיין (הפתעה!) את השופט חשין. יש שהלכו הפוך על הפוך כמו גדעון לוי (סמולני עוכר ישראל) שיראיין את דניאלה וייס (פשיסטית שונאת ערבים) ועדיין, חלק גדול מהבחירות מפוהקות וממילא הניסיון לגבש זהות ישראלית דרך סלב בגרוש (אבי נמני) הוא ניסיון פתטי.

4. ידיעה רשלנית. מעבר לדיווח על התוכנית העבשה, הידיעה עצמה היא ידיעה רשלנית. סויסה מספר על תוכנית חדשה שתשודר בקרוב בטלוויזיה אבל פרט אחד, קטנטן, הוא מחליט להשאיר לעצמו: איפה התוכנית תשודר? זה כנראה פרט פחות חשוב מאשר שבשתי דקות הסיום של התוכנית יושמע השיר האהוב על המרואיין (ואגב, גם אם עדיין לא הוחלט איזה ערוץ ישדר, אפשר לציין את זה).

5. נודע, בטח שנודע. בפסקה השלישית של הידיעה נכתב:

במערכת התוכנית ובחברת ההפקה מנסים לשמור את הראיונות המתוכננים בסוד, אולם ל"מעריב" נודע כי אמנון אברמוביץ' בחר לראיין את אבי נמני, יעקב אגמון בחר לראיין את גילה אלמגור, רזי ברקאי בחר לראיין את שלמה ארצי, אילנה דיין ביקשה לראיין את יאיר לפיד, רוני דניאל את עודד קטש, גדעון לוי את דניאלה וייס, חנוך מרמרי את אורי אבנרי, רונאל פישר את מישאל חשין, סיון רהב-מאיר את אריה דרעי, נחמיה שטרסלר את ריטה וטלי ליפקין-שחק את בר רפאלי.

במערכת התוכנית ובחברת ההפקה (!) מנסים לשמור את הראיונות המתוכננים בסוד (!!) אבל ל"מעריב" נודע (!!!). מישהו ב"מעריב" כנראה משוכנע שקוראי העיתון הם ערימה של אנשים סתומים. אחרי שסויסה מספר על הסוד הגדול ופורש רשימה של יותר מעשרה מראיינים ומרואיינים, הוא מבקש שהקורא יאמין שהם "מנסים לשמור את הראיונות המתוכננים בסוד" וכי ל"מעריב" נודע? אז אני מבין שהוא לא יכול לכתוב "חברת ההפקה רוצה לעשות יחסי ציבור לתוכנית ולכן העבירה לנו את הפורמט, את השאלות המתוכננות, את רשימת המראיינים והמרואיינים ואת סוג השמפו של הבימאי". אני מבין. אבל לפחות אל תעשה מזה את ההישג העיתונאי של השנה.

17 מחשבות על “חוליי התקשורת בידיעה אחת

  1. עם רשימת העיתונאים ש"הודלפו" באמת קשה לך לנחש באיזה ערוץ הזוועה תשודר?
    השמות רוני המפחיד דניאל, אמנון השרוף אברמוביץ', אילנה אחרי הפרסומת דיין, רונאל א א א אני יודע הכל פישר, סיון חזרתי בתשובה וכדאי גם לכם רהב-מאיר ונחמיה לפחות אני עובד עליכם שטרסלר.

  2. יובל – אני לא בטוח שפגעת פה בדיוק בראש של המסמר. הרי ידיעה מהסוג הזה לא היתה עוברת סינון במדור החדשות, לדוגמה. ישנם מדורים שהקשר היחיד שלהם לעיתונות הוא אנשים כמוך שמתעקשים לחפש שם שרידים שלה.

    מדורי הניו אייג', הבידור, הילדים, אתר נענע – מזמן עזבו את העיתונות והפכו ל"תוכן". על הבעייתיות של הלוגו של מעריב שמופיע בראש חלק מהם אפשר לדבר עוד הרבה, אבל אני לא חושב שקיים לקוח אחד של התוכן הזה שמחפש שם מה שאתה מחפש.

  3. נו, זה בדיוק ברמה המשחקים האלה שרצים כאן בבלוגים, רק בלי להעביר אח"כ את המקל לחמישה עיתונאים וסלבריטאים.

    אז יובל, איזה שיר עברי אתה הכי אוהב? מה המקום הכי יפה בארץ לדעתך? מי היה גיבור ילדותך? מי הישראלי הכי יפה בעיניך? מי הישראלית הכי יפה בעיניך?

    ותעביר אח"כ את המקל למוסיף, תמר ור"ש.
    תודה

  4. אני חייבת להצטרף לתהייה של גורע, למרות שזה מתנשא וכו'. ראית את כפולת הדעות שלהם היום?
    באשר לנדושות – הכל יפה ונכון. אין נדוש, עבש ומשעמם מזה. אני בוודאי טועה, אבל לא נראה לי שיש משהו בערוצים המסחריים שלנו שלא עונה על ההגדרות האלה. ולעתים נדירות מצליח ניוז בנושאי מדיה ותקשורת להיות מקורי, מעניין או מפתיע. הכל שעמום אחד גדול. ובעיקר – שוביניסטי, וולגרי, פופוליסטי ומתחנף. בגלל זה אני דבקה בסופרנוס.
    על דבר אחד אני רוצה לחלוק: נודע, בטח שנודע. כמה עיתונאים באמת מכתתים רגליהם (או סלולריהם) בחיפוש אחר סקופ? הרי כל הבלעדיות מגיעות במייל מהיחצ"ן, מנוסחים וארוזים בקפידה, עם מספר הטלפון של התקציבאית התורנית בתחתית העמוד. וכולם מציגים את זה כהישג עיתונאי, כי זה מה שנשאר. מהבחינה הזאת – בניגוד לאחרות – מעריב אינו שונה ממתחריו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *