אהבה בתשלומים

אהבה היא ורד אחד אדום, שעולה כמו זר שלם בצומת, בסתם יום שישי.
אהבה היא דובונים קטנטנים, שנדחסים לערימת בשביל-מה-צריך-את-זה כבר למחרת.
אהבה היא בקבוק בושם שלא רצית, היא שוקולד באריזה מנצנצת ונוזלת בקצוות, היא כרית קטנה ואדומה בצורה של לב.
אהבה היא מסעדות גדושות בזוגות שהפנימו כיצד יש לאהוב, כולל זיקוק על העוגה.
אהבה היא דברים חומריים שצריך לקנות, כי צריך לחגוג את ט"ו באב, והדרך הקצרה ביותר לחגיגה עוברת דרך הארנק וקניונים עמוסים בבלונים המלאים בהליום ובדקדנטיות.

יום האהבה איבד מהמהות שלו. הוא מאפשר לזוגות לסמן וי על הקשר ביניהם, לא מתוך צורך ממשי, אלא מתוך הידיעה שכך זה צריך להיות. הוא הפך למעין חובה, למשהו שצריך לעשות כדי להוכיח לכולם שאנחנו אוהבים אחד את השני עד לכוכבים באריזה עם סרט אדום.

לא שאני מתעלמת מרצונם של אנשים לחגוג את אהבתם, אבל חגיגת כרטיסי האשראי שמתרחשת ביום הזה לא מובנת לי לחלוטין. יום האהבה הוא כבר מזמן לא מחולות בכרמים. הוא יום ממוסחר ובזבזני. בגלל הדרך בה נכנס היום הזה לרשימת "את זה צריך לחגוג כי אנחנו מאוהבים", יחד עם ולנטיינז וסילבסטר המיותרים לא פחות, גם מי שלא היה חושב לרקד בלבוש לבן לחנות הפרחים, מוצא את עצמו נאלץ להסתגל, אחרת יזכה למבטים זועמים ומאוכזבים, שיזכירו לו ליישר קו בט"ו הבא.

אהבה היא משהו פרטי, שאין כל קשר בינו ובין פסטיבל הרומנטיקה בתשלומים בקניון. אהבה לא באה בתלבושת אחידה, במועד מדויק, בחגיגות מאורגנות לפי הספר. חגיגות ט"ו באב במתכונת הנוכחית מעבירות בי בעיקר עצב על הדרך בה אנחנו מתמסרים להתמסחרות.

15 מחשבות על “אהבה בתשלומים

  1. אבל מה חדש? אנחנו שיבוט של ממלכת הקפיטליזם האמריקאי. הכל מתורגם לתרבות צריכה. עוד מסמר בערימת החלודה שמאיימת להפוך אותנו למסוממי רכישות. כבר משעמם אפילו להתרגז על זה.

  2. אני נוטה להסכים עם רוח הדברים, אבל בכל זאת מה רע בלקנות פרחים או מתנה לאהובה? האם עדיף שאצא לשדה ואקטוף פרחים במו ידי? לפי ההגיון הזה בפסח אני צריך להכין את המצות בעצמי.

  3. חשבתי לכתוב תגובה שמתחילה ב"שואה היא" ומסתיימת בצורך ביום השואה אבל כיוון שחיי האהבה שלי הם שואה כשלעצמם אני אוותר על ההשוואה הזאת.

  4. מה הפלא? מצד אחד תעשיית פסטיבלי האהבה מעודדת אותנו לצרוך כדי להביע את רגשותינו, ומהצד המשלים אנשים התרגלו שכל הבעה של אהבה צריכה להתגלם בדמותם של זר פרחים וקופסת שוקולד (או לפחות דובי וכרית בצורת לב), מה שמחזיר אותנו לצד הראשון. זהו מעגל שמזין את עצמו.

    אישית, אני נמנע מחגי האהבה השונים, ובמקום זאת משתדל לחבק את אהובתי לפחות פעם ביום ולומר לה כמה אני אוהב אותה. כך יוצא שכל יום הוא חג אהבה קטן…

  5. חזי, אין רע בלרצות לקנות פרחים או מתנה לאהוב או אהובה. לטעמי מדובר במחווה ריקה ומשומשת, כשהיא נובעת מתוך הקונספט של "לחגוג את יום האהבה".

  6. 1. א.פ – ענק.
    2. בועתי – איתך בהבחנה.
    3. בארה"ב חוגגים גם את יום המזכירה, הנשיא, הבנקים, קולומבוס, הפילגש וכיו"ב – אז יש לאן לשאוף…

  7. שמישהו יבדוק פעם מי, וכמה, מרוויחים מהתעשיה הזאת: מגדלי פרחים, יצרני בשמים, מנפחי בלונים, בעלי צימרים, מסעדנים, מפחלצי דובונים, יצרני שוקולד, מותחי קונדומים (בטעמים!), בעלי בתי קולנוע, קונדיטורים.

    והכי עצוב זה לחשוב על שבויי התעשייה הזאת; Going through the motions , קוראים לזה באמריקאית.

  8. מאז שקראתי את הפוסט אני מפשפשת בזכרוני ועד כה אני לא מצליחה לחשוב אפילו על פעם אחת שחגגתי (בזוג או בבודדת) את ולנטיין, טו באב או את הסילבסטר.

  9. תמר, בגלל זה אני קונה פרחים בכל יום חוץ מיום האהבה. 😉
    בכל מקרה, אני מכיר רק בט"ו באב ולא בוולנטיינס דיי או איך שלא קוראים לזה. אין שום סיבה לחגוג חגים של אחרים כשיש לנו חג כזה משלנו.

  10. תודה תמר, על הפוסט הזה
    רפלקס ההקאה שלי עבד שעות נוספות בט"ו באב, לא בגלל הקיטש, אלא בדיוק בגלל הדברים שציינת.

    הסתפקתי בלתת לבן זוגי קרח בצורת לב (הוא נמס תוך שניה).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *