נהגי מוניות ואובדן הפרטיות

לא תאמינו, אבל נהגי המוניות בניו יורק שובתים – וזה בגלל הסכנה לפרטיות. הועדה המפקחת על המוניות והלימוזינות בעיר החליטה, שכל המוניות חייבות להיות מצוידות במסך-מגע עם אינפורמציה לנוסע, קורא כרטיסי אשראי ו-GPS למעקב. מוניות רבות כבר מצוידות במכשור הזה – אתה יכול לשבת במושב האחורי ולעקוב אחרי הנסיעה (ולראות שלא לוקחים אותך לסיבוב מסביב לבלוק 3 פעמים). אבל ארגוני נהגי המוניות מוחים על הפגיעה בפרטיותם – מתוך הנחה שהבוסים יוכלו לעקוב אחריהם בכל שעה משעות היום.

מובן שאנשי הועדה טוענים שלא ייעשה במידע שימוש למעקב, ומן הסתם בקרוב גם יהיה מי שיטען שה-GPS דרוש מסיבות בטחוניות, אבל ברור לכולנו שמי שרוצה לעקוב – יעקוב. מהר מאוד המידע הזה ידלוף לאינטרסנטים, לחוקרים פרטיים ובעצם לכל מי שרק ירצה. במקרה הזה, השלטון כופה אובדן פרטיות על האזרח המציית לחוק. ואם נראה לכם שזה הכל בניו יורק הרחוקה – אתם טועים, כי חברי הכנסת היקרים שלנו, אלו שאמורים לייצג אותנו מול הממשלה, ולדאוג לאינטרסים שלנו, שוב מתייחסים אלינו כאל עדר פרות שיש למשול בו.

אם יתקבל החוק, כל פעולה שנעשה: שיחת טלפון, תשלום בכרטיס אשראי, משיכת מזומנים מהכספומט, כניסה לאתר אינטרנט או תגובה בגלוב – תירשם במסד נתונים ענק, שפקידי הממשלה ישייטו בו כבתוך שלהם. דבר כזה הופך את כולנו מאזרחים בעלי זכויות במדינה חופשית, לברגים קטנים במכונה טוטאליטרית הנמצאת במעקב מתמיד. גם השטאזי של מזרח גרמניה לא חלם על דבר כזה. האזרח התמים ביותר לא מעוניין שיהיה בידי המשטרה רישום מלא של השיחות שלו בסלולרי ואיפה הוא היה כשניהל אותן.

החוק מתיר אפילו קבלת מידע כזה ללא צו, אם שוכנע קצין משטרה שיש צורך "דחוף ומיידי" לקבלת המידע. אהה. ברור שכולנו סומכים על קציני המשטרה המצוינים והטהורים שלא לנצל את זה לרעה. אלא שעצם קיום מאגר כזה מעמיד אותנו בסכנה – כידוע, מאגר האזרחים של משרד הפנים דלף כבר לפני שנים לרשתות שיתוף הקבצים, ואפילו זוכה לעדכונים מדי מספר חודשים. זה המצב שנכון לנו, ממש מעבר לפינה.

הקרדינל רישלייה אמר פעם: "תנו לי שש שורות שכתב אדם חף מפשע, ואמצא שם סיבה לתלות אותו." בניתוח של כמות כזו עצומה של מידע על אזרחים שלא עשו דבר, אפשר למצוא אינסוף קונספירציות שמבוססות על שיחות טלפון אקראיות, קניה של בקבוק מים בפיצוציה, וגישה לאתרים באינטרנט. אבל העניין העקרוני יותר הוא: שוב, באמתלה של מלחמה בפשע, נלחמים באזרח הקטן, ששומר על החוק ומשלם מיסים ועושה מילואים ועומד בפקק.

15 מחשבות על “נהגי מוניות ואובדן הפרטיות

  1. א.פ,
    כמו שאמרתי לפני חודש, דרוש הרבה כסף.

    מוסיף,
    ה-קולקטיב הוא גוף נפרד מכלל האוכלוסיה. מבחינת ישראל ה-קולקטיב הוא גוף אוטונומי שהאינטרס שלו הוא שימור הקולקטיב כמות שהוא לאורך הזמן. הקולקטיב אינו סך כל הרצונות של הפרטים אלא רצון פרטי נפרד.

  2. יהונתן – לא הבנתי. אתה מתכוון למדינה? אם כן, אז איך אתה מסביר את העובדה שבמדינה שעוברת תהליך מתמיד של הפרטה מזה למעלה מ-20 שנה (כלומר, מוותרת על "הקולקטיב") זכויות הפרט דווקא נחלשות?

    זה לא שאני מפנה טרוניה כלפיך, סתם מעניין אותי לדעת, כי נראה לי שיש פה איזשהו דיסוננס קוגניטיבי כלל-ישראלי.

    מעניין אותי לשמוע גם את דעתו של ר"ש.

  3. זה מפני שלאינטרסנטים יש תועלת בפגיעה בזכויות האזרח. התהליך שאתה קורא לו "הפרטה" אינו הפרטה כלל, אלא כפי שאמרת במקום אחר, העברת המונופול לידיים פרטיות. הפרטת המונופול של בזק על שיחות בינלאומיות, לדוגמה, הוריד את המחירים ב-90%. האם אתה מתנגד לזה?
    מה שקורה היום במדינה זה אחיזת המקל בשני קצותיו: גם מפרקים את המדינה מנכסיה, וגם דורשים מהאזרחים להעמיד את טובת המדינה לפני טובתם האישית. אנשים שתומכים בזכויות אזרח יודעים שטובת האזרח היא טובת המדינה – אי אפשר לשפר את המצב הכלל על ידי הרעת המצב האישי. למצב כזה יש כל מיני שמות: פאשיזם, קומוניזם, זה לא משנה. כל זה נכשל כבר מזמן, והמסקנה שלי היא שמי שתומך בשיטות כאלה, לא באמת מאמין שהן יעבדו, אלא פועל מאינטרסים אישיים ופוליטיים.

  4. נראה לי שזה לא עניין של הקולקטיב מול היחיד, אלא האליטה הכלכלית-פוליטית מנסה לעצב את ההמונים כרצונה, הדרך לשלטון אוטוריטרי הולכת ומתקצרת.

    יהיה תענוג.

  5. מוסיף – הפרטה צריכה להיות מלווה בהסרת המגבלות הרגולטוריות. אם אתה מעביר חברה לגורם פרטי ומגן על המונופול של אותו גורם ע"י רגולציה לא תרמת שום דבר ליצירת משק חופשי.

  6. צר לי אך חוששני שטעות בידיך – נהגי המוניות בניו-יורק אינם שובתים כי "מאיימים לשבות". זה כתוב בפיסקה הראשונה של הלינק שנתת והעובדה הזו די חשובה כי את/ה מבססים את כל המאמר שלכם עליה
    חוץ מזה, שלא כמו בישראל, בניו-יורק אין "חברת מוניות". כל נהג מונית נדרש לקנות רישיון למוניתו בעשרות אלפי דולרים והוא אדון לעצמו. הוא לא עובד תחת אף אחד ואם כן, הרי שהוא עובר על החוק

    כך יוצא שעיקר מחאתם של נהגי מוניות העיר ניו-יורק היא בהפרה של פרטיותם ובעובדה שהם צריכים לשאת בעלות הכספית של התקנת המערכת החדשה בריכבם.

    זהו פחות או יותר

  7. אויש.

    לפני כמה שנים התקשרה אליי אישה שאמרה שהיא מנסה לקנות אוטו, אבל מספר המנוע או משהו כזה זהה לשלי ורצתה שאבדוק. ביררתי קצת עליה (עם אנשים חכמים) והסתבר שהסיפור כנראה אמיתי, אז בדקתי. לא מצאתי איפה. ההוא שמוכר הסביר לי בטלפון, עדיין לא. היא ביקשה שאלך למוסך והתקשרה כל יומיים כי היא לא יכולה לקנות את האוטו ככה.

    שלחתי שוב את האנשים החכמים לבדוק מי היא ומה היא רוצה מחיי.

    המסקנה היתה שמי שמוכר לה הוא שוטר (את זה ידעתי עוד קודם) ושהוא ראה את הבעיה הזאת אז במקום לגשת למכון שמטפל ברישוי הוא נכנס למאגר מידע מסווג, דלה את הפרטים על בעלי כלי הרכב וביקש מאותה אישה לקצר עניינים ולדבר איתי.

    אז אם במצב הנוכחי יש כזאת בעייתיות, אני לא רוצה שהוא גם ידע כמה דלק אני קונה, איש חוק או לא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *