סטודנטים, העתקות ועבודות ברשת

אתמול קראתי בעיון רב את הגרסה המקוונת של הסמינר שהגיש יהונתן קלינגר על "נורמות ביטוי בבלוגספירה הישראלית". מדובר בעבודה מרתקת ומלאה בקישורים (גם לכאן – ולא לתמיד לחיוב, מה לעשות, היו"ר הוא לפעמים פסיכי). בהחלט חומר קריאה מעניין.

כגולש וכעיתונאי שמחתי לקרוא את עבודת הסמינר של יהונתן. כמרצה באקדמיה, נחרדתי.

נחרדתי מכיוון שכעת כל מרצה שיבקש מהסטודנטים שלו לכתוב על ביטוי בבלוגספירה יקבל (ברוב המקרים, לא בכולם) את העבודה של קלינגר או חלקים ממנה, חתומה כמובן על ידי הסטודנט שהיה אמור להגיש אותה. למעשה, יהונתן, בפרסום עבודתו, שרף קטגוריה שלמה של שאלות שניתן היה לבקש מסטודנטים להתייחס אליהן.

אפשר לומר שפרסום שהטקסט יהונתן בבלוג שלו לא שונה מפרסום מאמר בכתבי עת מקצועיים או עיתונים שהרי כל השיטה האקדמית מבוססת על פרסומים. למרבה הצער, זה לא נכון. סטודנטים, וכאן אני מדבר עם קצת ניסיון, נוהגים להתייחס אל פרסומים ברשת (ע"ע ויקיפדיה) ובוודאי אל פרסומים בבלוגים, כאילו היו טקסט חופשי שניתן להשתמש בו בצורה מודולרית: לגזור ולהדביק, ללא כל בעיה וללא מתן קרדיט. יש לכך שלוש סיבות:

1. לגזור ולהדביק – זה חוסך המון זמן ועבודה.
2. מה, הם יתנו קרדיט לבלוג? פפפףףף, עדיף [ראו סעיף 1].
3. ואם יתנו קרדיט לבלוג, כיצד יתייחסו לכך המרצים? סביר להניח שבעין עקומה. לכן [ראו סעיף 1].

כבר קרה לי שקיבלתי כמה עבודות מסטודנטים במכללה, לא משנה מאיזו מנהל, שהיו גזורות ומודבקות כאילו היו עבודה של ילד בגן חובה. מרצים שלא לוקחים בחשבון שמעתה העבודה של קלינגר תהפוך לטמפלט של סטודנטים שיתבקשו לכתוב עבודות הקרובות לנושא העבודה שלו, אינם יודעים עד כמה פופולארית שיטת ה"חפש-את-הטקסט-הכי-מוצלח-ברשת-והעתק-אותו-כאילו-היה-שלך".

הבעיה נובעת מכיוונים רבים. היא נובעת מסטודנטים עצלים ועמוסים שמחפשים קיצורי דרך בכל מקום אפשרי, מאקדמיה שלא רואה בפרסומים באינטרנט בכלל ובבלוגים בפרט כפרסומים אקדמים רציניים (לדעתי בצדק) ולכן דוחפת את הסטודנטים להשתמש בטקסטים האלו תוך שהם מחביאים את המקור האמיתי שלהם, ולשיטה שמקדשת ציונים גבוהים אך לא מענישה את מי שמשיג אותם ברמאות.

סיבות אלו, וסיבות נוספות, מובילות אותי למסקנה נוספת: היום שבו עבודת הבית כמטלת סיום בקורס באוניברסיטה תהפוך לבלתי יעילה באופן מובהק, הולך וקרב. מבחינתי זו מסקנה קשה ומצערת במיוחד מכיוון שאני מאמין גדול בעבודות ולא במבחנים; בחשיבה ולא בשינון. אבל מה הטעם בחשיבה אם לעתים קרובות היא מתמצית בשאלה: אילו מילות חיפוש עליי להכניס לגוגל כדי שיפלוט טקסט שאותו אוכל להעתיק?

31 מחשבות על “סטודנטים, העתקות ועבודות ברשת

  1. שים לב שרשימת הקריאה לא פורסמה בעיקר מסיבות אלו;

    כמו כן, לא בדיוק קל לזייף את החלק של השאלון שנכתב שם, הוא מתוארך בצורה מסוימת, ומכיל קישור לשאלון ששמי חתום עליו. מרצה בינוני שיתבקש לבדוק את העבודה אמור לעלות על זה.

    בתור עוזר הוראה נתבקשתי מדי פעם לחפש עבודות מסוימות באינטרנט כשסטודנטים בינוניים כתבו עבודות טובות 'מדי', לא תמיד מצאתי אותן.

    מצד שני, סביר להניח שכל מרצה שיתעסק בסוגיה יכיר גם את הנפשות הפועלות ולכן יזהה את הטקסט עם הוא יועתק, מה שיאפשר למגר את תופעת ההעתקות בקלות יתרה.

  2. כל שעליך לעשות הוא לחפש בגוגל ציטוטים מהעבודה שהגיש הסטודנט. אם עולה דף ובו אותו טקסט כמו בעבודה, כך שברור שגזרו והדביקו, אתה נותן לעצלן את הציון המגיע לו בצירוף ה-URL המקורי. ככה נלחמים בזה.
    אגב, זה מזכיר לי שיעורי בית בבי"ס יסודי – ילדים היו פשוט מעתיקים את הערך מהבריטניקה לנוער. זה לא שונה, רק לוקח הרבה יותר זמן.

  3. יובל,
    הכשלת סטודנטים בצורה מבוקרת תמגר את התופעה.

    ברגע שנעבור מסה קריטית של הכשלות, שתדרוש מרצים מוכשרים מספיק ועצלנים טיפה פחות מהסטודנטים, נוכל להגיע למצב בו סטודנט שמעתיק יכשל. סטודנטים שיכשלו ויענשו בצורה מאסיבית (הדחה מהלימודים, השעיה וכו') תוכל להווצר הרתעה אמיתית.

    כמובן שזה לא תמיד מעניין את האקדמיה. רוב המוסדות מעדיפים את הבינוניות ואת התשובה הקצרה במקום לחקור את הנושא כמו שצריך.

  4. בהיכרי את הסטונדטים במכללה ( לא משנה מאיזו מנהל ) , לתת להם להגיש את מילות החיפוש בגוגל יעניק לרובם את הציון הביוניני מינוס המגיע להם. חסיכון נהדר בזמן למרצה , ובדיקת אינטלינציה אמיתית לתלמיד. שקול בחיוב.

  5. באוניברסיטה מוכרים לך נייר שאומר שאתה יודע משהו.
    לא ברור לי כמה בוגרי אוניברסיטאות אכן *יודעים* את מה שהם למדו (לדעתי רק מעטים מהם).
    עוד פחות ברור כמה זוכרים מזה אחרי שנה + מסיום התואר.

    השיטה מקדשת את הנייר ולא את הידע. לכן המערכת של מגדל השן קורסת מול חופש הידע.

  6. הדבר הראשון שחשבתי, שרק התחלתי לקרוא את העבודה של יהונתן הוא – כמה סטודנטים יעתיקו כעת מהפוסט הזה, ואפילו, בניגוד לעבודות אחרות שניתן להשיג ברשת- הם לא יאלצו לשלם עבורה. מפליא הדבר כמה סטודנטים קונים עבדות ומגישים אותן כפי שהן.
    אני חושבת (ויש רבים שכבר נוהגים כך) שמרצים ינחו מעתה לעבודות יותר ממוקדות עם סעיפים או מאמרים להתייחסות, ועבודות עם יד חופשית לבחירת נושאים, מאמרים וכתיבתם תפחת. למרות שזו בעיה בסמינריונים.
    לא ניתן לעשות הרבה בשביל למגר את התופעה, מי ששואף לבינוניות וקיצורי דרך- בעיה שלו.
    באיזה קורס שהשתתפתי ונדרשנו לכתוב ביקורת על ספר, המרצה שנשאל מדוע הוא לא מחזיר את העבודות ענה שעד שהוא לא יחשוף את הצופן שיוביל אותו לביקורת ברשת שבה השתמשו הסטודנטים שכתבו על הספר "צופן דה וינצ'י", העבודות לא יוחזרו. אבל מעט מאוד טורחים לבדוק או ערים לכך, רובם מתעלמים.

  7. הבעיה היא, שהסטודנט הטיפ-טיפה-פחות עצלן, משבש את הנוסח המוקרי, וחיפוש של משפטים מלה במלה לא יניב דבר. יתעורר צורך לחפש מלות מפתח ומלים מרכזיות, מה שידרוש בעיקר זמן. אני מניח שהאידיאל הוא, כפי שנאמר פה, לתת עבודות שנוגעות לתתי סעיפים ונקודות התייחסות מאד ספציפיות.

  8. אולי שווה לבנות, בתור עבודה בפקולטה למדעי המחשב תכנה שמוצאת קורלציות בין טקסטים אונליין לטקסט של העבודה (מה שידרוש הגשה דיגיטלית שלה, אני מניח) ומציעה מועמדים להעתקה? הטכנולוגיה קלקלה, הטכנולוגיה תתקן. 🙂
    למרות שבהעתקה מעברית לאנגלית תתכן בעיה. מצד שני, אם הם משקיעים מספיק בלתרגם את העבודה משפה אחרת, טוב, אולי הם לא כל כך עצלנים.

  9. יש מספר תוכנות כאלה, גם כאלה שבודקות טקסט שפורסם ברשת וגם כאלה שיוצרות בסיס נתונים ע"י צבירה של כל העבודות שהוגשו לבדיקה.
    קולג'ים בארה"ב משתמשים בזה באופן קבוע.
    חלק מהבעיה מרצים הם עצלנים לא קטנים גם הם, ויש גם גבול לרמת הווריאציה לתשובות, במיוחד כאלה שיתאימו למה שהמרצה חושב, לנכונות.

  10. מנסיוני האוניברסיטאי המועט בכתיבת עבודות אקדמאיות אין אפשרות פשוט לכתוב קביעות, כלומר, כל טענה שסטודנט טוען הוא צריך לחזק ע"י מתן הערת שוליים המראה מאיזה מקור מוכר הוא הביא אותה.
    לכן, אפילו אם אפשר למצוא באינטרנט עבודות הן לרוב יהיו ללא הערות שוליים ובכך יקשו על השימוש בהן.
    וחוצמזה, מי שהולך למוסד אקדמי ומשלם (!) כדי לעשות קופי-פייסט, שיבושם לו.

  11. בתור אחד שיש לו ניסיון בתור עוזר הוראה במדעי החברה – סטודנטים לא רק שמעתיקים בלי חשבון, גם אחרי שמעמתים אותם עם מעשיהם הם פשוט לא מבינים מה הבעיה. אין להם בכלל את ההבנה ש:אלף, עבודה צריכה לשקף חשיבה עצמאית. בית, ברור שתמיד נעזרים במקורות אבל צריך לברור אותם, לדעת מי כתב וכמובן לא להעתיק סתם.
    בתכלס, רוב הסטודנטים באמת לומדים סתם כדי להשיג נייר. מצד שני, יש את המעטים שהם אנשים שבאמת באו להרחיב את ההשכלה שלהם והרבה פעמים ממשיכים לעבוד באונ'/תקשורת/פוליטיקה וכדומה ואלה האנשים שחשוב להשקיע בהם. שהשאר יעתיקו…

  12. הפתרון?

    מצד אחד – אין ספק שלפרסום ברשת של עבודה מדעית, או דמוי-מדעית, יש חשיבות לכשעצמה: למוניטין ופרסום הכותב ולהפצת הידע והעמדתו לרשות הכלל. מצד שני, אתה צודק: אי אפשר להתעלם מבעיות ההעתקה הבלתי-נסבלות בעליל, מה שכל מרצה ומורה מכיר ומה-זה מתרגז עליו…

    הפתרון הסביר — אם כי לא האידיאלי — הוא פרסום מקוון בפורמט שלא מאפשר העתקה בשיטת קופי-פייסט (אלא, אם יטרח המעוניין, העתקה של התכנים עם הקלדתם מחדש, מה שמוריד את הסתברות ההעתקה מחד ולפחות תורם לקצת יותר היכרות עם החומר המועתק, מאידך). זה אפשרי, למשל, בעזרת פורמט PDF שנחסם ע"י יוצר הקובץ להעתקה: הטקסט ותמונות מתפרסמים בצורה מלאה ונאה, אך קופי-פייסט בלתי-אפשריעים.

    לא פתרון סביר?

  13. יובל, לפעמים כשאני קורא את הפוסטים שלך, אני שואל את עצמי- איך זזה שאף אחד לא העלה את זה לכתב לפנייך
    הרי אתה כל כך צודק…
    וביננו- ואתה איש אקדמיה, האקדמיה נעשתה כל כך רדדוה. כל עבודת סמינר היא ניסוח מחדש ובנייה מחדש של סמינר אחר… כשהיית סטודנט שנה ג, נתקלתי בתופעה המכוערת הזו בקרב כל כך הרגבה סטודנטים עד שבא היה לי כבר להקיא. יתרה מזאת, סטודנטים מצטיינים, כאלו שבטקס קבלת התואר קיבלו מצטיין נשיא- לא הססון להשתמש בCOPY PASTE בעבודותיהנם.
    רק אני וחברי, שהחלטנו-שאנחנו כאן כי זה באמת מעניין לעשות מחקר, לקבל תוצאות- להשוותן להשערות ולבנותו על רקע מחקרים קודמים תאוריות ומאמרי אקדמיה קודמים, קרענו את התחת במשך יותר משנה, על עבודת מחקר בנושא קהילת מסע בין כוכבים בישראל. כל כך רצינו לתת לSTARBASE 972 לפרסם את העבודה הזו, בעיקר בגלל שיתוף הפעולה הפנטסטי של חברי המועדון במחקר, אבל- ידענו שכל העבודה הקשה שלנו, תהפוך פשוט לקופי פייט לעוד סטודנט תקשורת.סוציולוגיה משועמם שרוצה לחסוך זמן. אז וויתרנו.
    אין לי מיליםף אבל ביננו-מדובר בתופעה שהיא פשוט חלק מהלך הרוח הכללי של תרבות הקומבינה והזיוף הישראלית

  14. למד איתי מישהו שהעתיק את דרכו לתואר הראשון. זה איפשר לו לעשות גם תואר שני ואפילו דוקטורט. בין השאר, הוא וחברו גרמו לי לא לרצות להמשיך באקדמיה (מה שרציתי לעשות עד אז…). להזכירכם-מדובר דוקא במדעי הטבע…..

  15. די מציק לי ש17 תגובות עסקו ב"אויויויוי כמה הסטודנט הישראלי* עצלן ומעתיקן, שכל מטרתו בלימודים היא לקמבן. בואו נחשוב על קומבינת נגד מוצלחת יותר" ואף תשובה לא עסקה בשאלה, שגם היא נכתבה במפורש בפוסט, -למה בעצם אי אפשר להשתמש במקורות אינטרנטיים.

    נכון, לא מדובר בד"כ בפרסום אקדמי רציני. נכון, אי אפשר לבסס עבודה שלמה על מקורות אינטרנטיים, אבל אם סטודנט נתקל ברעיון מקורי במקום כלשהו ומקבע את הטענה באמצעות פרסומים אקדמיים מקובלים החשיבות האקדמית של העבודה לא תפגע מכך בעיני בכך שהוא יתן את הקרדיט לרעיון הראשוני לבלוגר. אם סטודנט מסביר מושג כלשהו והסברו מורכב ממספר מקורות ואחד מאותם מקורות הוא ויקיפדיה זה לא פוגע בעיני באמינות ההסבר. בעיקר בתחומים בהם יש מעט מקורות, התבססות על פרסום אחד או שניים כמקורות עיקריים היא בעייתית בעיני הרבה יותר מאשר אינטגרציה של מקורות אקדמיים ולא אקדמיים.

    אני יודעת שמה שיובל התכוון אליו בטענה המקורית הוא שיש סטודנטים שמעתיקים טקסט ומגישים אותו as is או בשינויים קוסמטיים קלים. זו בלי ספק תופעה פסולה שיש להלחם בה בכל הכח**. אבל עם יד על הלב, אלא אם מישהו מכם חושב שכל עבודה סמינריונית בשנה ג בסוציולוגיה אמורה לשנות את פני הידע האנושי, סטודנט לתואר ראשון שבעבודה סמינריונית השתמש במספר מקורות, בעברית ובאנגלית ו"שבש את הנוסח המקורי" או "תרגם"*** ובסוף גם נתן קרדיט למקורות בהם השתמש הוא פחות או יותר סטודנט שעשה היטב את עבודתו.

    *כי ברור שזו תופעה ישראלית יחודית
    ** לפחות באוניברסיטאות. מכללות אבא-קנה-לי-תואר למיניהן הן בעיה נפרדת וכאובה.
    *** כשאני למדתי בבי"ס יסודי קראו לזה לסכם רעיון מרכזי בשפה שלי ולחבר בין מקורות, אבל מילא.

  16. ואמנם התגובה הקודמת הייתה ממש ממש ארוכה, אבל יש לי עוד נקודה אחת קטנה וקטנונית: אני באמת לא רואה איך הכתבת נושאי עבודות ממוקדים, קטנים וספציפים, עם רשימת מאמרים מוכתבת מראשף תתרום לשיפור הרמה האקדמית.

  17. בלונדינית,
    מקורות אינטרנטיים, כשהם מלווים בתימוכין אקדמיים אחרים (העבודה כן הוגשה כסמינר לתואר שני ותהווה בסיס לתזה) ובמחקר כמותי לא שונים בהרבה מאשר כל פרסום אקדמי אחר. (מתן קרדיט כאן הוא די ברור לפי כללי הציטוט האחיד).

    הבעיה העיקרית היא לא שסטודנטים מקמבנים לעצמם עבודות, אלא שהם אפילו לא טורחים. יש לי חברים שלא קראו פסק דין בזמן הלימודים שלהם וסיימו את התואר בהצטיינות. ההסתמכות על טקסטבוקים במקום על מקורות ראשוניים היא זו שהפכה את האקדמיה בישראל לכל כך שטחית.

    בתואר הציעו לי כל פעם כל כך הרבה כסף כדי לסכם לסטודנטים פסקי-דין, מאמרים וספרים, כשהיה ברור לי שאף סיכום לא מכיל את התהליך החשיבתי שמוכל בטקסט, ובשביל להבין את המחשבה ובאמת לשלוט בחומר חייבים לקרוא את הטקסט המלא (במיוחד בפסקי דין, שהם תהליך רציונאלי ולוגי)

    זה מה שחסר היום, לא רק קרדיט לכותב.

  18. יהונתן, אני מסכימה איתך לגמרי (מלבד העובדה שאני לא חושבת שזה משהו שיחודי כל כך לאקדמיה הישראלית, אבל זו נקודה די שולית) גם אני חושבת שהבעיה כאן היא לא האם ניתן למצוא טקסט זה או אחר ברשת אלא איך מתפקדות ומה דורשות מערכת החינוך והאקדמיה ואני חושבת שדיונים ממשפחת לפרסם-או-לא-לפרסם-עבודות-אקדמיות-ברשת וטיעונים מסוג כמה-האינטרנט-רע-למרצים מסיטים את הדיון מהעיקר הכואב.

  19. בלונדינית,

    נראה לי שאת מפספסת משהו… אולי כי את לא בצד של מי שמנסה ללמד ומשקיע הרבה ממרצו וידיעותיו – ולעיתים קרובות מקבל קומבינות בתמורה ותו לא…

    אני בעד פרסום ללא סייגים, התחלקות אמיתית בידע לכל דורש. אבל אני לא בעד קיצורי-דרך שכל מטרתם היא לזכות בציון/תואר במאמץ קטן ובוודאיח שללא לימוד לשמו.

    האינטרנט היא אחלה מתנה שקיבלנו. מי כמוני יודע, מברך על זה יום יום, ועושה רבות כדי לקדמה בהקשרים רבים. אבל הניצול לרעה (ולא רק לצורך העתקות) הוא מה שמטריד ואותו יש למנוע. כן, בהחלט גם באקדמיה.

  20. עזי. א. נראה לי שאת מניחה הנחות שגויות. ב. מאיזה חלק של דברי השתמע שאני בעד קיצורי דרך? ג. מה לעזאזל הקשר?

  21. בלי עזאזל, אולי טעיתי. אבל הבעיה אינה בציטוט וואי-נתינת קרדיט בלבד; זו ממש הגמדה של הבעיה. הבעיה היא בחוסר רצון להשקיע ולהשיג מטרות בקלות תוך שימוש באמצעים לא כשרים. פשוט מאד. זו לא האינטרנט, כמובן, אלא האנשים העושים בה שימוש שלילי. ואת זה צריך למנוע – ועל כך כתבתי, ונמניתי ברשימת ה-17 שלך, משום מה.

  22. עזי, לא ידוע לי מה הולך בשיעורים שלך אבל מהנסיון הקצר ואולי בלתי משקף שלי העתקה המונית נולדה מעצלות של סגל ההוראה, שהעתיק את מטלות הבית כמות שהן מהשנה הקודמת, ומצא עצמו במהרה, מה רבה הפליאה, טובע בעותקים משוכפלים של פתרונות בית-ספר שלה.

  23. מה? כולם פה אינטילגנטים גמורים? אשכרה אתם כל כך טמבלים שזה ממש לא מפריע לכם, בשביל זה תמשיכו ללמוד ואנחנו נמשיך להעתיק, כי את מי מעניין התואר, העיקר שיש תוספת במשכורת בגלל התואר.

  24. כעוזר הוראה ותיק, יש לי כמה פתרונות לבעיות:
    א. לשנות מעט את תרגילי הבית מדי שנה.
    ב. להמציא שאלות מספיק יחודיות, כך שיקשה מאוד על הסטודנטים למצוא עבודה דומה.
    ג. לתת חצי מהניקוד בקורס על עבודות, וחצי על מבחן. אחרת, גם אם בכלל לא מעתיקים עבודות, לעתים קרובות יש "טרמפיסטים", שלא מבינים כלום אבל מוצאים שותף מצויין לעבודות, או סטודנט טוב לב, שעושה עבורם בפועל את רוב העבודה. השילוב של מבחן ועבודות הוא, לדעתי, היחיד שמבטיח גם עבודה רציפה ורצינית לאורך הסמסטר, שבזכותה החומר נטמע לאורך זמן (עבודות), וגם ציון שהושג יחסית ביושר (מבחן).
    ד. כשהטקסטים בעבודות חשודים, לעתים קרובות קל למצוא את המקור בגוגל, ולהוכיח שהטקסט מועתק. אחרי שנותנים לסטודנט אחד שהעתיק "0" בתרגיל שמהווה חלק משמעותי מציון הקורס, עם איום שבפעם הבאה הוא יעלה לוועדת משמעת, סטודנטים אחרים חוששים מאוד להעתיק.
    ה. בתחילת הסמסטר אני מדגיש לסטודנטים, שמותר ואף רצוי להיעזר במקורות שונים, כולל באינטרנט – אך חובה לציין את המקורות, ואסור להעתיק פסקאות שלמות.

    ככלל, זה נכון מאוד שיש סטודנטים עצלנים, אך בואו לא נוותר בעצמנו ונודה ביושר: בעיית הסטודנטים העצלנים קשורה מאוד לבעיית אנשי סגל ההוראה העצלים, שגם הם מעתיקים – מעצמם או זה מזה – שאלות, פתרונות ומבחנים, ולא תמיד מתאמצים ללמד באופן מעניין, או להוות דוגמא אקדמית טובה מבחינת זמני הבדיקה של עבודות או רמת המוכנות להרצאות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *