פחח (פוסט לחסרי חמץ)

בפוסט חסר משמעות זה נעמיד כולנו פנים שהשנה היא 1999. אם כן, ראש הממשלה הוא אהוד ברק, באג 2000 מתקרב, והסוגיה הקורעת את העם כולו היא: מי יותר טובה, חברים או סיינפלד? (חברים, זה ברור, כאילו?).

Ynet נמצא בתקופת הרצה. Yahoo בשיא הפריחה, עם מתחרים לוהטים כמו Lycos, ומנוע החיפוש החם הוא Alta Vista. גוגל הוא פרויקט מעניין שמעטים יודעים עליו. מספר המחוברים לאינטרנט בארץ עומד על איזור כמה עשרות אלפים – רובם במודם, כמובן. החברה הקטנה AMD מוציאה מעבד בשם Athlon שמוחץ את הפנטיום 3 ועולה 25% פחות. כרטיס גרפי חדשני בשם Voodoo3 יוצא לחנויות.

אריה דרעי מואשם בקבלת שוחד. גוף הצוללת "דקר" מתגלה במעמקי הים. מאיר אריאל, ג'וזף הלר וסטנלי קובריק נוטשים את עולמנו, וכך גם חוסיין מלך ירדן. להיטי השנה בקולנוע הם "אימת הפנטום" הנוראי, "החוש השישי", וגם "מועדון קרב".

אני בקבע, זוכה לדרגת רס"ל. משתמש בטלפון סלולרי DH318 של אריקסון, במחשב עם מעבד AMD K6-2 ובאותו שעון שיש לי היום. ומה קורה אתכם היום, ב-1999? מה אהבתם ושנאתם בשנה הזו? ספרו לנו.

31 מחשבות על “פחח (פוסט לחסרי חמץ)

  1. ב- 99 התגייסתי לקבע, ובאופן מפתיע גם השתחררתי מקבע והתחלתי ללמוד באוניברסיטה.
    כל שאר הדברים די מעורפלים, עקב מחסור קבוע של דם בעורקי האלכוהול שלי.

  2. אני בכיתה י"א, מנסה שלא להקשיב לחברים שלי מדברים על כמה שהם נהנו לשחק Starcraft כל הסופ"ש מול קוריאנים וצרפתים עם מודמי ה-ISDN המהירים להפליא שלהם.

  3. כיתה ט'; כותב בעיתון בית ספר, מסתבך בגלל זה; פורץ לבריכה, מסתבך בגלל זה; עושה גרפיטי, מסתבך בגלל זה; מגדל קנביס, סוחב אלכוהול ובשר מהאקונומיה בקיבוץ – ומצליח לא להסתבך בגלל הראשון (שני האחרים – מסתבך). הולך מכות בפעם האחרונה בחיי, שלאחריה אבין שאני חלשלוש למדי ושעדיף למחוץ את אויבי בכוח המוח. עוברות כמה שנים עד שאני מצליח לגרום לזה לפעול, וגם זה לא בהצלחה מלאה.

    טכנולוגיה – מסרב בכל תוקף להוריד שירים בנאפסטר על חיבור 33 קילו בייט (או מה שלא יהיה תואר מהירות החיבור דאז), מדבר עם זרים ב-mirc, אמא צועקת לנתק את האינטרנט כי היא צריכה לדבר בטלפון וכי זה עולה לנו לפי דקה. בחורה מהולנד שולחת לי תמונה שלה בלי חולצה ואני נשנק ומטמין את זה בתיקייה סודית, כי מצד אחד מחמיא שמישהי שולחת כזה דבר, אבל מצד שני אני לא רוצה שיחשבו שאני גולש באתרי מין.

  4. מחשב: פנטיום 1 166 מגהרץ כבוד(עתיד מחשבים לא כבוד…) עם מודם 36K על רשת של קיבוץ(לא מהיר במיוחד)
    טלפון:לא זוכר, נראה לי מנגו(מי שהיה קצת יותר צעיר זוכר-מחייגים 1234 ומקישים את הסיסמה הסודית של הבזקכרט לול)
    תוכנת MP3 אהובה:אודיוגאלאקסי/מורפיוס/יותר מאוחר-IMESH
    אתר הבית-נטקינג(אוי זה ישן)
    קריאה מועדפת לגיק הצעיר-"קפטן אינטרנט" שעוד היה בא בנפרד ב"הארץ" , מגזינים של WIZ מלפני שנתיים בספרייה.
    משחק מועדף-RED ALERT
    בנות-מה זה?

  5. 1999, עוד לא גמרתי את המאסטר, וכבר חתמתי חוזה באמריקה לעבוד כמה שנים ולעשות את המכה.
    אני עדיין באותו מקום, האופציות שקיבלתי אז שוות כלום (פחות או יותר). משכורת העתק כבר לא נראת משהו, ושווי החסכונות הדולריים שלי ירד בעשרים וחמישה אחוזים בשנה האחרונה לעומת השקל.
    אבל לפחות אני לא צריך לסבול ליל סדר עם ההורים.

  6. PC: Pentium 1, 166Mhz, with an upgraded O/S – Windows 98
    Mobile: Nokia "Brick", I think it was 2110. I had it till 2003 or so..
    Music: Uncle Avi brings me from NY a Rio Diamond MP3 player, with 32MB !. I still have it as an historical item
    Jukebox stores all my MP3 songs on the PC

    Student at the department of Electrical & Computer engineering, Ben Gurion
    Uni
    As a direct result, no computer games or social life in the next 3 years…

    Itizk Sudri, Sha"s spokesman, calling and asking to buy the domain shas.org.il from me, I decline the offer.

  7. השנה האחרונה שלי בצה"ל (השתחררתי בתחילת ינואר 2000), אבל הדבר שעשיתי ב-1999, ומהרבה בחינות הדבר שעשיתי עד כה בכלל, היה להקים את האייל הקורא יחד עם טל כהן.

    עדיין מדהים אותי לחשוב שעבר כל כך הרבה זמן מאז, ושהאתר עדיין קיים, ושאני בכלל לא חלק ממנו יותר…

  8. משתף MP3 בערוץ #mp3tunes באנדרנט, מוריד שירים במהירות של עשרים דקות לשיר (מה שמביא לכך שמורידים רק את השירים שממש רוצים) ומשחק abandonwares מאתר abandongames.com

    בשאר הזמן לומד בכיתה ח' והולך לצופים.

  9. אולי אחת השנים הטובות בחיי, שנה שניה באוניברסיטה, טירונות, דירה משלי עם חברים, מגלה את חדוות הבישול, חושב שאצליח לכתוב יותר ומגלה שיש יתרונות וחסרונות לזה שאתה גר מחוץ לבית, חברה ראשונה באוניברסיטה (אפילו שרוב הסטודנטיות ששמעו שאני בן 18 היו אומרות "אתה בגיל של אחי הקטן"…) והחופש הכי ארוך בחיים שלי. אין ספק שחלק מן הדברים התדרדרו מאז.

  10. ינואר 99 היה החודש הראשון שלי כאזרחית. שבוע או שבועיים קודם השתחררתי מהצבא (אחרי שביום שלפני השחרור נשפטתי על עבירת שקר כלשהו ולשעשועי הרב קיבלתי נזיפה על תנאי*).

    בהמשך אותה שנה עשיתי פסיכומטרי למרות שכבר התקבלתי לכל המחלקות שנרשמתי אליהן (אבל היה מצחיק), טסנו באופוריה לשליחות בארה"ב בערך חודש אחרי שברק נבחר (וכשחזרנו הזדעזענו לגלות שהאיש שעזרנו באופן אקטיבי לבחירתו הסתמן כאכזבה מרה) ועברתי כמה חוויות לא צפויות שסימנו את ההווה המקצועי שלי.

    בסופו של דבר 1999 הייתה שנה מצויינת וממנה הכל רק השתפר.

    *אולי יום אחד אני עוד אחשוף את שעות השעשוע האינסופיות שצברתי בצבא ובעיקר בתק בה
    "הושאלתי" לכלא 6. בינתיים אסתפק בלספר שגם מפקד הבסיס ורוב האנשים הקשורים לסאגת ה"משפט" היו משועשעים ממנה עד מוות.

  11. ב- 99 נטשתי את המחשב (ששימש בעיקר להורדת MP3) ונסעתי לטיול של אחרי צבא במזרח. שנה מדהימה היתה 99, והיא הסתיימה בריקודים עד אור הבוקר בגואה.
    חשבנו שאם יהיה באמת כל הסיפור של באג 2000, אין מקום טוב יותר להיות בו מהודו – אין חשמל גם ככה רוב הזמן, אין מערכות מתוחכמות שיקרסו, הים עדיין יהיה שם. ובאמת כשקמנו וגילינו שכלום לא קרה נרשמה קצת אכזבה. חיכינו לאיזה הרס כולל ומרשים והוא לא בא.

  12. ב-99 טסתי לחיות תקופה בניו יורק וגיליתי להפתעתי שהמדרכות שם אכן מרוצפים בחלומות שבורים ושזו לא היתה רק מטאפורה.

  13. בכיתה י"א, לא מבינה שומדבר מהחיים שלי ועדיין מתווכחת על כל שטות. עדיין בחצאית ארוכה וחולצות 3/4 למרות שברגע שהגעתי חזרה הביתה למושב שמתי מכנסיים וחולצת טי.
    חורשת על קלטות ודיסקים באוטובוס לערד וחזרה, נדמה לי שזאת השנה שבה התאהבתי באליוט סמית'.

  14. הייתי בן 9, השעון שלי היה ג'ישוק ששוקל כמו חצי ממני ,התעללתי בו כל כך הרבה, זריקות, פטישים, מים חמים, שרד את הכל. בסופו של דבר הוא דיבר עם המשפחה ובמהלך משחק של קדאווה חבר נתקע בי עם שעון יותר כבד במצח, שהתנפח מאוד. המצח. שעונים לא יכולים להתנפח.

    היה לי מחשב ישן. מאוד. אני חושב ש486. זכור לי היום הארור שניתקו את הקו של האינטרנט ועברנו לגלוש על הקו הרגיל, מה שהיה נורא זה שיום אחד רציתי להוריד ICQ. בתקופה ההיא הICQ לא נקרא לייט ולקח הרבה משאבים, אבל ההתקנה שקלה הרבה והקו היה איטי. אחרי שעה וחצי, באיזה 98 אחוז, מישהו מרים את הטלפון.

    אני הייתי בן 9 ולא הבנתי כלום דבר בפוליטיקה. הייתי בטוח שזה שם של תוכנית בטלוויזיה. כשאריה דרעי נכנס לכלא, או נתפס, או נשפט, אני לא הבנתי על מה המהומה. הדבר היחידי שחשבתי שהוא צריך להשלח בכלא עליו, זה על זה שהוא גר בדירת חדר עם 11 ילדים. גם זכורה לי קלטת הוא זכאי. ללא ספק אחד השירים הקלאסיים.

    בלימודים הצטיינתי (בכל זאת זה היה כתה ג') וזהו.

  15. מקבל רב"ט.
    מאוהב בצורה היסטרית בלילך.
    מעביר סופי שבוע שלמים בBattle.net וביום ראשון אומר לעצמי שמספיק! וצריך להתבגר.
    (זה לא עזר)
    מעביר שעות על גבי שעות במכון כושר (חיל האוויר…) – תחילתה של התמכרות.

  16. מגורים: בה"ד 1, שעון: ג'ישוק צה"לי תקני. מחשב: ערמון 1.4 של חיל התותחנים מתוצרת אלביט (מאז שודרג ל-1.5). חברה: יד ימין. חול: בשפע.

    לא שנה טובה לכוחותינו.

  17. אה רגע התתבלבלתי.
    טוב אז אני בן 10.
    אני מעביר שנה בארה"ב שבזכותה האנגלית שלי נשארה טובה יחסית עד היום. משחק במשחקים NBA 99 ופיפא והוקי וכו', ולפעמים נזכר שיש גם סל בחוץ שאפשר להשתמש בו בלי מקלדת…
    את העולם אז ראיתי מבעד משקפיים עד שנה אחרי, בה גיליתי כי ראייתי השתפרה. מי אמר שמחשב זה רע לראייה? אה?!

  18. אני בת 19, מסיימת קורס קצינות ומשובצת בקריה. יש לי חבר עתודאי, ואני מאוהבת בו עד טיפשות.
    שעון – קסיו גדול וכבד שלקחתי מאחי הגדול לפני שהתגייסתי, ואפשר למדוד איתו זמנים.
    אינטרנט? מי צריך את זה? יש צה"לנט, ואפשר לשחק במשחק התס"ח באתר ממכ"א*! (ולהסתבך עם רת"ח תקנ"ם**, שרואה כבשה לא חוקית במחשב שלי ועושה לי את המוות בגללה).
    למדתי לכתוב כתיבה צבאית (ולזמן דיונים תחת כותרות מופרכות, כולל המסמך הבלתי נשכח "פ"מ פ"ע מפצפ"פ פקמ"ז"***). למדתי שאין לי יכולת פיקודית בכלל, והפקידות שלי היו עושות ממני צחוק. עזרתי לדני חלוץ לתפעל את המחשב שלו מדי פעם.
    היתה שנה מעניינת, במובן המוזר של המילה.

    *מין משחק כזה, בו יש לך דקה לסדר חיילים ממוחשבים בצורות של מגן דוד, חץ וכד' לפי תבנית שנותן לך הרס"ר האלקטרוני. השיא שלי היה 9 צורות בדקה – top that!
    ** ראש תחום תקשורת נתונים. היו ראשי תיבות שווים בחיל הקשר.
    ***אמרתי לכם שהיו ראשי תיבות שווים.

  19. סיימתי את התיכון ונפרדתי מהתנועה. קיבלתי תעודת הצטיינות על פעילות חברתית (לא עשיתי כלום). עבדתי בדיוטי פרי. היו לי חוסרים באופן קבוע. עם הכסף של העבודה (לא החוסרים, למרות שזה היה דווקא נחמד) נסעתי לפריז עם חבר שלי. מהשיט הרומנטי על הסיין זרקנו מטבע ואמרנו אמן שנתחתן פה עוד עשר שנים ב2009 (הסיכוי שזה יקרה קלוש ביותר). חזרתי לארץ וחיכתה לי הודעה על שליחות לגרמניה. טסתי לגרמניה (במשלחת לבחינת הקשר עם מועצת תנועות הנוער למחוז מקלנבורג וורפומן במזרח גרמניה) והיה נוראי. חוץ מחברי המשלחת שהיו מעולים. אחד מהם, איהאב, היה פלשתיני שגר באעבלין והזמין אותנו לאכול אצלו כשנחזור. אכלנו למנה הראשונה עוף ולמנה השניה – בשר. הארוחה הכי ענקית שאכלתי בחיים (ואני מרוקאית). ממש בסוף 99 התגייסתי לקד"צ ת"ש. אז קנו לי את הפלאפון הראשון שלי שזכה לכינוי "החתיך" ונשאר אתי ממש הרבה שנים. טחנתי את אוספורטיס, אבל הייתי חולה על בריטני ספירס.

  20. טיול רציני ראשון בחו"ל. עדיין אתיאיסט. עדיין לא נוגע בסמים. מצלם המון. מסיבת פול-מון ראשונה, מוזמן לראשונה לאורגיה, ומסרב. פעם ראשונה שמתנשק עם בחורה שאני לא יודע איך קוראים לה. משתתף בהקמת שני סטרט-אפים. קונה דירה. קונה טוסטוס. עדיין חושב שאני מה-זה אינטיליגנטי. עדיין מסרב לקנות סלולרי. עדיין מסרב לקנות מחשב לבית. מאבד שני שעונים וארבעה זוגות משקפי שמש. הולך למופע הקולנוע של רוקי. מפסיק את הטיול באמצע כי חייבים להפיל את נתניהו. נגמל מקפה. מתאמן באיקידו. הולך לראשונה לריינבו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *