1. בראש עמוד 7 למעלה (עמוד שמאלי – יותר נחשב), בכותרת די גדולה נכתב: "כלב של צה"ל שחיפש מבוקש נשך ילד פלשתינאי; 11 נפצעו בשכם". בגוף הידיעה נכתב:
ילד בן 12 מג'נין נפצע אתמול באורח קל עד בינוני מנשיכות כלב של יחידת הכלבנים של צה"ל, "עוקץ". הכלב נשלח בידי מפעיליו לסרוק מבנה שבו הסתתר מבוקש. לאחר שדרי המבנה נקראו לצאת ממנו נשלח הכלב לסרוק את המבנה. הכלב לא הצליח לאתר המבוקש ונכנס לבית סמוך. שם זיהה הכלב את הילד, פדל קסאם, והתנפל עליו בנשיכות. הילד נפצע באורח בינוני מנשיכות בידו ובירכו.
שלא תבינו לא נכון: אני לא אומר שזה לא חשוב; זה חשוב.
אני לא אומר שלא צריך לדווח; צריך.
אבל ילד שננשך על ידי כלב ונפצע באופן קל-בינוני זוכה לכותרת הראשית של עמוד? אה, לא משכנע אותי. אני בכלל לא בטוח שאם ילד יהודי היה נפצע קל מנשיכות כלב הוא היה זוכה לכותרת העליונה של עמוד 7. כמובן שילד יהודי לא היה נפצע מכלב שצה"ל שלח כדי לתפוס את השכן שלו, ובכל זאת, זה נראה לי קצת overkill. אההממ, טוב, אולי זו לא המלה המתאימה במקרה הזה.
2. בעמוד אחר הופיע מה שנקרא "כיתוב תמונה". לצד תמונה של מה שנראה כמו נמר אבל הוא לא הופיע כיתוב ובו נכתב:
"גן החיות התנ"כי בירושלים הציג אתמול לראשונה את הסרבאל, טורף המזכיר נמר קטן. הסרבאל, בעל פרווה מפוספסת, חי באפריקה באזורים לחים. התפריט היומי שלו בגן כולל חולדות ועופות. בטבע הוא מסתפק בדגים ובצפרדעים. "קיסונגו" בןהשנתיים הגיע לירושלים מגן החיות של טולרי בצרפת וממתין לבת זוגו שצפויה להגיע בקרוב מגן חיות בפולין"
לא מספיק מביאים את הסרבאל מצרפת לישראל, לא מספיק יש לו שם מוזר, גם מביאים לו בת זוג פולנייה? ג'יזס, אין גבול להתעללות!
3. בעמוד האחרון של החדשות מופיעה התחזית. כותרתה: "עלייה במידות החום".
בהחלט ייתכן שכך צריך לומר: עלייה במידות החום, ועדיין זה נשמע מוזר לאללה. במידות החום? "אה רבקה! האמבטיה חמה מדי, תורידי את מידות החום בבקשה". מוזר.
יובל, הכותרת על הכלב של צה"ל (מהיחידה שזכתה ליחסי ציבור, להלל ולשבח בשבועות האחרונים) חשובה מאד לדעתי. בין אם מדובר בילד ערבי ובין אם מדובר בילד יהודי. וכפי שציינת, הסיכוי של ילדים ערבים להפגש עם הכלבים האלה גבוה מזה של ילדים יהודים. חוץ מהעובדה המצערת של פציעת ילד חף מפשע במהלך פעילות מבצעית, מדובר כאן על פאשלה באילוף הכלב. שכן, הכלבים המהוללים האלה אמורים לתקוף רק מבוקשים ולא ילדים. הרי לא מדובר באחרוני האמסטפים המסתובבים ברחובות ארצינו (ובטח גם יושבים על ברזלים ומפצחים גרעינים, כשהם לא תוקפים ילדים חסרי ישע), אלא בטובי כלבנו. השמנה והסלתה של ההולכים על ארבע בישראל.
חוץ מזה, קוראי "הארץ" המנוסים בכתיבתו של גדעון לוי, אוכלים כותרות כאלה בלי מלח.
לי, אגב, גם נגמר המלח. לתשומת לבך. לא שאני מתלונן או משהו.
אני לא אומר שזה לא חשוב, באמת שלא.
אני רק חושב שהניסיון לתת לזה תשומת לב אולטרה-מיוחדת, לפעמים גורם לזה שאתה יורה לעצמך ברגל מבחינת האפקט שאתה רוצה ליצור אצל הקורא. הוא נאטם.
אבל אולי אני טועה.
ולגבי הנמר- שיגיד תודה. לפחות החמות שלו נשארה בפולין.
טוב, אתה יכול לומר את זה על כל עניין שמדווח בעיתון. אני בעד העלאת כל נושא חשוב לתודעה הציבורית, כי בסופו של דבר המסר מחלחל.
מחלחל, בטח מחלחל. אבל לא לפולין.
החמות אולי בפולין, אבל חכה שתשמע שהבת שלה מסתובבת עם פרנק, לבוש עור ועם פסים בשיער. תוך שעתיים היא עושה עלייה.
בסוף גם לשם יחלחל.
אוב, אם היית פולני, היית יודע שזה "פרענק" ולא "פרנק". והוא לא לובש עור, הוא לובש "קאפה".
הצעה:
להוסיף נושא חדש למאבד תמלילים:
דברים שראיתי ב”הארץ".
נו, באמת.
אם לך היתה הזדמנות לתת כותרת של עמוד ל"כלב נשך בנאדם", היית עומד בפיתוי?