די עם ההפחדות האלו, די!

לפני שנסעתי ללונדון דווח בישראל שלקראת יום השנה לחיסולו של עימאד מורנייה, המטה לביטחון לאומי (יש מטה כזה?) מפרסם אזהרות חמורות לישראלים הנוסעים לחו"ל פלוס כוננות שיא של צה"ל וזאת בשל כוונות של החיזבאללה לנקום את מותו. באיזהו שלב ממש התחלתי לחשוש מכיוון שיום השנה לחיסול מורנייה נפל בדיוק על היום שבו הייתי אמור לחזור מלונדון וכבר ראיתי את המטוס מתפוצץ לחתיכות.

חזרתי לכאן בחתיכה אחת ולמעשה אף אחד לא התפוצץ בשום מקום. אין זה אומר שהחיזבאללה לא רצה או לא רוצה, ועדיין, טפו טפו, הכל בסדר.

חולף לו חודש והנה מפרסם לו שוב המטה ללוחמה בטרור התראה חמורה והפעם לקראת פסח!

המטה ריענן את ההנחיות וכללי הזהירות לישראלים בחו"ל וציין כי יש לאמץ כללים מחמירים: לגלות ערנות רבה לתופעות חריגות, להימנע משהייה במדינות ערביות ומוסלמיות, לדחות הצעות מפתות מגורמים חשודים או לא מוכרים, לקיים פגישות במקומות הומי אדם עם כמה בני לוויה אמינים, להימנע מלהכניס לחדר בית המלון אורחים חשודים ולשנות את שגרת הפעילות בחו"ל בדגש על בתי מלון או מסעדות.

בעצם אומר המטה ללוחמה בטרור לכל הישראלים: אנא התנהגו כאילו אתם סוכני מוסד בנסיעת עסקים. קיימו את הפגישות בשווקים, שנו מסלולי נסיעה, בדקו שאף אחד לא עוקב אחריהם וכן הלאה.

אני בטוח שהחיזבאללה יהיה מאוד שמח לפגע בכמה שיותר ישראלים, בארץ, בחו"ל, בפסח, בפורים, ביום שלישי או בשבת אחר הצהריים. אבל זה בדיוק העניין –  שההרגשה שלי היא שהמטה ללוחמה בטרור, המטה לביטחון לאומי ושאר המטות הנורא מרשימים האלו, מוציאים את ההתראות האלו בעיקר כדי להראות שהם חיים ונושמים ותוך כדי מכניסים ללחץ ופאניקה אלפי ישראלים שמרגישים שכל אדם בעל חזות מזרחית שמסתכל עליהם קצת מוזר, הוא לכל הפחות שליח אישי של נסראללה (וזאת מבלי שאני נכנס לתיאוריות אורווליאניות על התועלת שיש למשטר כאשר אזרחיו חייו בפחד מתמיד).

אז כן, זה תמיד טוב לשמור על עירנות, בייחוד כשאתה לא נמצא בסביבה הטבעית שלך, ואין לי ספק שביום מן הימים חיזבאללה ינסה – ואולי אף יצליח – לסגור את החשבון הפתוח הזה. אבל מה זה אומר? שעד שזה יקרה נצטרך לחיות עם שגרת ההפחדות המטופשת הזו?

21 מחשבות על “די עם ההפחדות האלו, די!

  1. לול! אני מצטרף למחיאות הכפיים על קפיין העדרים החדיש. וגם על האוירה הפילוסופית.
    ד"א מי הפילוסוף האהוב עליך?

  2. רק בשל ההגינות, בדיווח החדשות שאני שמעתי, הקריינית הוסיפה במפורש שהמטה מסר שלא מדובר באזהרות חדשות, אלא באותם כללי התנהגות שקיימים תמיד. מזכירים אותם רק לקראת פסח.

    אם אתה רוצה איומים והפחדות תסתכל חודש לפני התקציב מה קורה למערכת הבטחון.

  3. בשתי מילים: כסת"ח.

    אם לא היה פיגוע, לא נורא, והנזק היחיד לפרסטיז'ה של המועצה הוא פוסט אקראי בגלוב מקרי.
    אם היה פיגוע, כמובן שיתייצבו חברי המועצה מול כל מיקרופון רענן בתור מומחים בעלי שם עולמי וידעונים לשעת מצוא, ויסבירו לכל מי שירצה לשמוע שההתראה שנוציאו היתה תולדה של איסוף מודיעין נקודתי, ניתוחים מעמיקים וקריאת המצב בשטח.

  4. איש אחד הולך ברחוב ומפזר אבקה על המדרכה.
    מגיע שוטר, רואה את האיש בפעולה ושואל: "סליחה, מה אתה עושה?" האיש עונה לו: "אני מפזר אבקה נגד פילים".
    השוטר מתבלבל ואומר: "אבל אין כאן פילים…"
    אז האיש עונה לו: "נו, אתה רואה? – האבקה עובדת!"

  5. אין חדש תחת השמש.

    אם תשימו לב, לקראת כל חג ומועד המטה מוציא הודעה רשמית לתקשורת, כדי "לרענן את זיכרוננו".
    בטח יש תזכורת מחזורית ביומן של אחד מעובדי המטה שמזכירה לו להוציא הודעה שכזו.

  6. לדעתי עלית על הנקודה החשובה, אלא שהיא כללית יותר וניתנת לניסוח במשפט הבא: "כל גוף דואג קודם כל לקיום שלו". כלומר, כל אדם, חיה, ארגון, מוסד, מטה וכו' ידאג קודם כל להגדיל את עצמו. זה לא משנה מה הגודל שלו. יותר מזה, אם הוא תת-ארגון או קבוצה בתוך ארגון גדול יותר, עדיין ידאג לעצמו על חשבון האחרים. אם לא יכול לגדול, ידאג לפחות לשמר את הקיים. אם גם זה לא, יעשה כל דבר להילחם בקיצוץ.
    זה חוק טבע ולדעתי הגיע הזמן שמישהו יכתוב ספר נוסח "מצעד האיוולת" על ארגונים כלכליים שהתאבדו ככה. אולי עכשיו זה גם זמן טוב.

  7. אני מבין את הדאגות של אנשים מאזהרות שווא אבל לא מאוד מבוסס.

    אמנם לא הייתי מעולם במטה ללוחמה בטרור, אבל יש לי את הרקע המתאים ולומר שממה שאני מכיר תמיד היה ביסוס מודיעיני משמעותי לאזהרות של המטה ללוחמה בטרור. בד"כ המידע מתקבל בגוף המודיעין הרלבנטי וההתרעה מועברת למטה ללוחמה בטרור שמחליט על המדיניות של האזהרות. ממה שראיתי המטה מאוד משתדל לא לפרסם אזהרות כל עוד אין מידע קונקרטי.

    הייתי מודע לחלק ניכר מהמידע על התרעות שיצאו בזמנו על סיני ואזורים מסויימים בעולם, ובהחלט היה מידע קונקרטי ומאיים מאוד שהסתתר מאחורי האזהרות החמורות של המטה. העובדה שהאזהרות לא התממשו הן בצורה ישירה הודות לפעילות כוחות הבטחון או מדינות ידידות בעקבות המידע. האזהרה של המטה ללוחמה בטרור סייע לעובדה שיהיו פחות ישראלים לחטוף ומהווה "הלבנה" של העובדה שקיימת התרעה ספציפית.

    הציבור לא מודע לכמות הסיכולים החשאיים שמתרחשים במקומות שונים בעולם, בידי ישראל או מדינות אחרות בשת"פ עם ישראל. חלק מהדברים זולגים לעיתונות, אז תדעו שמאחורי כל דבר כזה יש סיפור רקע גדול.

  8. סירו – אני חושב שזו בדיוק הנקודה. אני לא חושב שהמטה הזה או ההוא מפרסמים את ההודעות האלו סתם כך. אני באמת מאמין שיש מידע קונקרטי. אבל זה העניין, לא? האם בעשור האחרון היה רגע אחד שבו לא היה מידע קונקרטי לכך שמישהו רוצה לעשות משהו לאיזשהו ישראלי? במקום 20 התראות ממוקדות היו רק 9, ועכשיו במקום 9 יש 25? רוצה לומר, טיבה של החיה הישראלית היא שהיא כאן או שם או איפה שהיא לא תהיה על זמן שאול. בסדר. אז מה עכשיו? לפני כל חג נשמע שיש איזשהו חיזבלון שרוצה לנקנק אותנו, מה זה יעזור לי? האם לא אלך למסעדה בגלל זה? לא אזמין חבר למלון? לא אצא לסרט? לא אדבר בעברית בסלולרי? מה הפואנטה של האזהרות האלו מעבר לפמפום פאניקה?
    אני מקבל מראש שיש כללי זהירות שמוטב שישראלים ינקטו בהם, אבל זה נכון תמיד. זה לא נכון עכשיו יותר מאי פעם וזה לא יהיה פחות נכון מחר או מחרתיים. זה תמיד נכון.
    לכן, כפי שאמר "עוד יובל" ההודעות האלו הן כיסוי תחת אחד גדול. הנה, אמרנו! הזהרנו!
    יופי.

  9. יובל, כמה דברים.

    ראשית – למיטב הכרותי עושים הבדלה בין דברים כלליים (התרעות כלליות לפני חגים) לבין מידע ממוקד מאד מאד (מידע אודות יאסר ומחמד בפיגוע קונקרטי שמתכוונים להוציא לפועל). לדוג' קיים סיכוון נמוך תמידי בסיני, כי יש יכולת גבוהה של ארגוני טרור לפעול שם. מאידך, אם לפתע התקבל מידע קונקרטי שאתמול אחמד ומוחמד לקחו רובים, חבל וממתינים לתיירים ישראלים באיזור X, אז המטה יפרסם הודעה קונקרטית חמורה.

    אמור להיות מדרג בין ההתרעות ולדעתי בד"כ עושים נסיון להבדיל אבל לא כולם עושים (לא תמיד קל להסביר, ולא תמיד גם יודעים בדיוק מה גודל האיום).

    שנית – ההחלטה להמשיך בחייך היא שלך. נראה לי שעדיף לך להיות מודע, ולקבל החלטה עצמאית, מאשר שמישהו יסתיר את המידע הזה ממך. לא פעם יצא לי במסגרת שירותי להיות מודע למרדף אחר מחבל שנמצא בעיר זו או אחרת, לפני שהמשטרה הודיעה לציבור. הרצון להתריע, להגיד לאנשים "תזהרו", להתקשר לחבר ולהגיד לו "אל תצא לפאבים עד שתשמע מהמשטרה", היה מאוד חזק. אני לא רוצה שאנשים ימותו.

    מרגיז אותי הדיבורים על כסת"ח. המטרה היא לא זריקת אחריות. האיום אינו דמיוני ומערכת הבטחון לא יכולה למנוע כל תקרית (והיא מונעת המון). יש רצון כנה להזהיר. מי שלא יסע לסיני, הסיכויים שלו להחטף שם נמוכים מאוד 😉

    זה לא שמערכת הבטחון צריכה כסת"ח, כי היכולת של מישהו לבוא ולדפוק על השולחן ולהגיד "נכשלתם" נמוכה, כי המשימה בלתי אפשרית! מישהו יבוא ויאשים את מערכת הבטחון- "הא! לא התרעתם על הפיגוע ב/מדינת עולם שלישי/! אתם מפותרים" ?. מן הסתם ישראל לא יכולה להיות מודעת לכל איומי הטרור על כדור הארץ, ולא ניתן לדרוש ממנה את זה.

    סיבה נוספת שבגללה המילה "כסת"ח" לא תופסת, היא כי הודעה כזו באה במקביל למאמצים משמעותיים להסרת האיום, בד"כ ע"י שת"פ עם המדינה הרלבנטית. לא פעם נצלו חיי אדם גם של אזרחים בחו"ל. "המלחמה העולמית בטרור" היא לא רק ססמה. ממשלות ברחבי העולם פועלות ביחד בקטע הזה.

  10. אגב, הטיעון המרכזי

    זה לא נכון עכשיו יותר מאי פעם וזה לא יהיה פחות נכון מחר או מחרתיים. זה תמיד נכון.


    תקף באותה מידה גם לגבי מזג האוויר. בחורף תמיד תהיה סכנה לירידת גשם ותמיד יהיה קר. אנשים עדיין מחפשים תחזית.

  11. סירו,
    הטיעונים שלך לא משכנעים. העובדה היא ש*תמיד* יש התרעות אבל רק *מדי פעם* באמת משהו רע קורה. אני מוכן לקבל רק באופן מוגבל ביותר שחלק מהפער יכול להיות מוסבר על ידי פעילות חשאית שאף אחד לא יודע עליה. אבל שאר הפער, לדעתי הלא מבוססת- מודיעינית, הוא ניפוח, הגזמה וכסת"ח של חלקיקי מודיעין שאכן קיימים.
    בכל זאת אדגים עם מקרה אחד שאני טיפה מכיר: לפני כמה חודשים הייתה התרעה חמה מאוד על פיגוע בת"א. אני יודע את זה כי ההתרעה הייתה כל כך חמה שא. כלי התקשורת הודיעו על כך וב. הוקמו מחסומים בכניסה לת"א, דבר שגרם פקקים מטורפים של שעות. ההתרעה התמקדה באזור דרום ת"א/ תחנה מרכזית. בסופו של דבר, אכן נמצאה דירה עם שב"חים (יופימיזם לפלסטינים), אבל לא נמצא אמל"ח, כך לפי זכרוני מהעיתונות, ובוודאי שלא התרחש שום פיגוע שהוא. באותו היום, מכר שלי שמתגורר באזור, התעורר מדפיקות בדלתו. כשהוא פתח את הדלת, התפרצו פנימה חבורה שלופת נשק, שהתבררו מאוחר יותר כאנשי ביטחון. את שאר הדירות בבניין הם פרצו בכוח. כמובן, ללא שום צו או אישור מוקדם. הם הסבירו למכר שישנה *התרעה חמה וממוקדת* על חטיפה. אבל לא הייתה. לא בבניין ההוא, ועל פי מה *שלא* התפרסם בעיתונות, גם לא הייתה בכלל.
    מה המסקנות האפשריות? 1. כוחות הביטחון הנפלאים שלנו הצליחו לסכל באיבו פיגוע, שאילולא כל המאמץ המטורף שהושקע, היה מתרחש. 2. היו רסיסי מידע שחבורה של פרנואידים שמקבלים משכורת כדי לפתח את הפרנויות שלהם, והם בעלי סמכויות לשתק חצי מדינה (כן, ת"א היא חצי מדינה) ולפעול בדרכים שבדמוקרטיות אחרות היו מתקבלות בהרמת גבה, נראו לאותם הפרנואידים כהתרעה חמה וממוקדת. שכל אחד יבחר מה משתי האפשרויות נראית לו יותר.

  12. איתמר,

    מן הסתם אין לי דרך אמיתית להגיב על האנקדוטה בבית של החבר שלך. זה לא נכון לעושת מזה אינדוקציה לגבי טיב ההתרעות. זה יותר קשור כנראה למשטרה האווילית שלנו. צריך לזכור ש"כוחות הבטחון" זה מושג מאוד גדול שמאחד המון יחידות והמון אנשים. תקלות בתקשורת, הבנה, ולפעמים גם טפשות, גורמים לדברים להשתבש. ולפעמים יש גם עניין של שמירת סוד מוגזמת.

    בנושא הערכת יתר, יש גופים שנוטים להיות יותר פרנואידים בפירוש של מידע חלקי, אבל זה נטייה טבעית של כל אדם להסתכל על המידע דרך הפריזמה הצרה שלו (מי שאחראי לסכל פיגועים, יראה פיגוע בכל מקום). וזה טוב כי זה התפקיד שלשמו הם קיימים.

    לרשויות המודיעין של ארה"ב היו הרבה רמזים מחשידים שהתריעו על 9/11, אבל הם לא טרחו לפרש אותם לחומרה. המודיעין בארץ חי עם הטראומה של של 73 (שזה היה כשלון של בכירי אמ"ן, שפרשו מודיעין לא מספיק לחומרה, ולא רצו להוציא התרעה נמהרת. היו גורמים בדרגי שטח מאוד לחצו).

    זו שאלה שקיימת אצל כל האנשים במקצוע המודיעין, וגם אצל קברניטי המדינה. כל אחד עושה את השיקול על פי מיטב דעתו, ונסכים שישראל ככלל לחוצה מאודה, אבל יש לה סיבה טובה להיות, יותר מאנגליה, או גרמניה או שווייץ. The fact you're paranoid doesn't mean they're not after you.

    מאוד מעצבנות אותי אמירות, כאילו אנשים יושבים ומנפחים דברים כדי שיהיה להם עבודה, או רק מוציאים הצהרות כדי לכסת"ח. יהיה זה המטה ללוחמה בטרור, השב"כ או כל גוף אחר.

    למעט הטיות אי אלו (כנראה לחומרה) שקיימות בקרב המודיעין בארץ, הם לא חעפרים. חשוב לזכור שגם כשהמודיעין בטוח שהוא יודע משהו, הוא לא יכול להיות בטוח ב-100%. הנושא של מהי הערכת מודיעין אמת לעומת מודיעין שגוי /כיסתוח הוא מאוד מעניין, ויש הרבה מאמרים מקצועיים בנושא (יהושפט הרכבי, עמוס ידלין).

    אם אתה רוצה, אז הנה מאמר מקורי בבלוג של חוקר מודיעין לשעבר מארה"ב:
    http://sourcesandmethods.blogspot.com/2009/02/evaluating-intelligence-final-version.html

    השאלה שלך באשר לרמת ההתממשות של התרעות היא במקום.
    אבל לא ניתן למדוד הערכת מודיעין על פי דברים שלא התרחשו בסופו של דבר, כי הערכת מודיעין גוררת פעולה של כוחותינו. דרך טובה להבין את זה היא הדיון בספר ירמיהו אודות ההבדל בין נביא אמת לנביא שקר, והיכולת של הציבור להבדיל ביניהם.

    אז למה יש מלא התרעות ושום דבר לא קורה?
    כשיוצאת הערכת מודיעין, בין אם לגבי הארץ או חו"ל, נעשים הרבה דברים כדי להסיר את האיום. ברוב המקרים לא פעילות חשאית מגניבה של סוכני מוסד שמתחפשים לנשים ורודפים אחרי מחבלים ברחובות. עבודת סיכול נעשית בשקט. גם דברים פאסיביים שאתה עושה גורמים למחבל לשנות תוכניות, לא בהכרח בגלל שהוא נעצר / חוסל.

    בעיקר עוצרים וסגירת מעברים (שגרמו למחבלים לחזור על עקבותיהם), הגברת בדיקות של מג"ב (שעצרו מחבלים או גרמו להם לחזור על עקבותיהם), הגברת כמות השוטרים במקום היעד (שגרם לכמה מחבלים להבהל ולוותר) ולפעמים עצם הפרסום בתקשורת שיש התרעה גורם להם לוותר ולדחות תוכניות. ואם זה בחו"ל אז אפשר להזהיר גורמים בחו"ל שיעשו את אותם דברים שם.

    אגב, אני מסכים עם הרוח העקרונית של הפוסט המקורי – לא רצוי לפרסם כל הזמן את ההתרעות הכלליות עם הודאיות הנמוכה. זה רק גורם לשחיקה, ומזכיר קצת את המשפט "קר בחוץ, קח סוודר" שאמהות אומרות. אני בהחלט חושב שיש לקצץ את הדברים המפורסמים.

    הסיבה העיקרית שבגללה התחלתי לענות זה בגלל שאנשים התחילו לרמוז כאילו שיש אנשים שיושבים וממציאים לעצמם פרנסה, או עובדים מכסת"ח כשיקול עיקרי. אני שונא כשמשחירים ככה כל גורם ציבורי, אבל כאן גם יש לי מספיק מידע כדי לענות.

  13. סירו,

    המטרה של הסיפור על פעולת הפריצה לביתו של מכרי נועדה להדגים את מופרכות ה'ביטחוניזם'. אני לא טוען שאני יודע מה קורה תחת מעטה החשאיות הביטחונית באלף ואחת 'התרעות' ו'מצבי חירום' ביטחוניים. זו בדיוק הסיבה שאני מתעקש על הדוגמא האחת והיחידה שאני מכיר. גורמי הביטחון הפורצים באותה הדוגמא היו יחידה של השב"כ. השוטר בתחנת המשטרה, אליה הלך מכרי ושאר דיירי הבניין לגבות פיצוי על הדלתות ההרוסות והמנותצות (רב בריח לסוגיהן!), לא התרגש כלל וציין כי ישנם עשרות (!) מקרים כאלו כל חודש- עשרות מקרים בהן השב"כ מתפרץ לבתים ללא כל ביקורת שיפוטית בתואנות ביטחוניות- כלומר של סיכול או התמודדות עם חטיפה. על כמה מקרי חטיפה בכלל וחטיפה על רקע לאומני (בתוככי ישראל) שמעת בשנה האחרונה? ובעשור האחרון?
    אולי היו המון, ועוד יותר ניסיונות כושלים, ועוד המוני המונים של מיני ניונת פיגעים בארץ ובעולם, שבחורינו הטובים סיכלו, מי בפעולה חשאית נועזת, ומי בפעילות בט"ש משמימה, שאני לא מכיר כי הם פשוט סודיים, ושיקולי צנזורה מונעים את פירסומם. ואולי לא. אני לא יכול לדעת. פשוט באופן בסיסי אני מסרב להאמים לכל מי שאומר לי- 'תאמין לי, אני יודע'. כל עוד ישנה צנזורה על פירסום כל אותם מקרים, הציבור, העם, האלקטורט, הריבון, אנחנו לא יכולים לדעת מהי מניפולציה ומהי אמת. כל שנשאר לנו הוא להאמין. להאמין לגופי ביטחון ולאנשי ביטחון. ואני לא מאמין. אני דורש הוכחות מוצלחות יותר.
    דרך אגב, אני ממש מסכים עם עמדתך העקרונית היוצאת נגד השחרה אוטומטית של כל דבר אשר נודף ממנו ריח ציבורי. אני פשוט לא חושב שמערכת הביטחון (במובנה הרחב) יכולה להינות מהגנה זו. עודף המשאבים, הסמכויות וההשפעה- הפורמלית והלא- פורמלית המוקנים ל'ביטחוניזם' פשוט מטורפים. די עם ההפחדות האלו, די!

  14. האנקדוטה שלך היא אנקדוטה מקרית, שאין לי או לאף קורא אחר יכולת לעמוד על מהותה. אני מבין את הסירוב שלך להאמין לכל "מישהו שיודע", אבל תדע לפקפק קצת גם בטענות שלך עצמך. אתה מביא מקרה אחד מוזר, שאין לאף אחד פרטים נוספים עליה, ואין לנו גרסאות נוספות, או יכולת להבדיל בין מה שקרה לבין הדעה שלך לגבי מה שקרה במציאות.

    אתה מאשים את השב"כ בפארנויות, אבל הסיפור שלך, היה זוכה לציון אמינות מאוד נמוך בגופי מודיעין. מדובר בסיפור מגוף שלישי, של "מכר שלך" מקרבה לא ידועה, ומאמינות לא ידועה, שיכל להגזים בסיפור כרצונו לטובת האפקט הדרמטי, והאמינות שלך גם היא לא ידועה. ודאי שלא רציני להסיק מהסיפור התמוהה של מכר שלך על יכולת קבלת ההחלטות של השב"כ.

    השאלה היא שאלה של ניהול סיכונים. עד כמה האמינות של האיום גבוהה, לעומת עד כמה האיום חמור. איתמר, אם אתה אחראי בטחון במלון ומקור אנונימי מתקשר ומודיע על פצצה שהוטמנה בבניין, מה אתה עושה? מן הסתם נערך שיקול בכל מקרה לגופו, וכנראה שהשב"כ לא היו פורצים את הדירה במקרה של חשש למשהו שהוא לא חטיפה. מההכרה שלי את השב"כ, הם יותר פרנואידים משאר השירותים, כי הם מקבלים בראש ראשונים אם יש פיגוע. וכמו שאמרתי זה טוב שזה כך, וזה נובע עקב הסמכויות שהממשלה הטילה עליהם.

    אני לא מבין מה התואנה שלך כלפי השב"כ. אם הם באמת חשבו שנחטפתי, אז הייתי מעדיף שיפרצו ואח"כ יפצו אותי בכסף, מאשר שלא יפרצו ואני ארצח. אבל זה אני. מה הבעיה החוקית ביכולת השב"כ לפרוץ על בסיס התראה, אם אתה מפוצה? אתה חושב שלא אכפת להם על פריצות שווא? כל מבצע עולה כסף, ושואב זמן ומשאבים. הם לא חברה שבא להם לשחק בנדמה לי.

    הטענה שלך לגבי "מי שמע על נסיונות חטיפה בכלל" היא לא רלנבטית בעליל. נגיד שמגיע לשב"כ מידע באמינות לא ידוע על חטיפת אוטובוס, כמו בשנות השמונים, אז מה אתה רוצה שהם יעשו? יימשכו בכתפיים, יגידו "לא נראה לי, לא חטפו אוטובוסים כבר מזמן" וימשיכו ביום שלהם?

    מודיעין מעצם טבעו אינו אמין, כי אתה מסתמך על חלקי מידע, וכי סוכנים משקרים או טיפשים, וכי האזנות לא אמינות כי יש קידודים, ולפעמים אתה סתם מאזין לשני אנשים שמחרטטים זה את זה, ואתה צריך לברור מה אמת ומה לא. לא רק זה, יכולים להיות אלפי מקרים שמישהו תכנן משהו וברגע האחרון השתפן.

    ברור שחוסר הידיעה שלך גורם לחשש, אבל יש ביקורת פנימית, ויש ביקורת מדינה, ויש ביקורת שיפוטית, גם כזאת לאחר מעשה. ויש גם את העובדה הקטנה שגם בשב"כ, באמ"ן ובמוסד משרתים אנשים מוסריים לא פחות ממך, שרוצים לעצור פיגועים ולא להעיר תושבים מנומנמים ללא סיבה, תוך שבירת הפלדלת שלהם.

    אז נכון, במשטרים אפלים יש לכוחות הבטחון, כשהם מגינים על אינטרסים פוליטיים, סיבה לפרוץ לדירות באישון ליל. אבל מה לכאורה האינטרס של השב"כ לבזבז כסף בפריצה לדירות בת"א?

    אמנם הייתי תמיד רחוק מהצד המבצעי-סיכולי, אבל מעולם לא שמעתי טענות אודות "עשרות מקרים בחודש" של פריצות שב"כ לבניינים, בטח שעל רקע התרעות חטיפה. עשרות מקרי פריצה בחודש מסתכם למינימום אלפיים בתי אב פרוצים מאז תחילת האינתיפאדה, שזה לא משהו שעובר על סדר היום הציבורי – צנזורה או לא. תבדוק טוב את הסיפור של המכר שלך.

  15. חמש שנים אחרי הפיגוע לא נסעתי לסיני. בחמש השנים הללו היו כל הזמן התרעות ממוקדות, התראות מאוד ממוקדות, והתראות לגמרי ובהחלט ממוקדות. הסיכון קיים תמיד, אין ספק. מצד שני, מרוב שזה ממוקד לא קרה דבר בחמש השנים האחרונות, וסטטיסטית עדיין יוצא שבתל אביב היו הרבה יותר פיגועים.

    ועכשיו משנסעתי, אני מצטערת שלא נסעתי קודם לכן, וגם תוהה ביני לביני, מתוך ידיעה על הקשרים הקרובים והאוהבים אצלנו בין הון לשלטון, האמנם אין כל קשר בין האינטרסים של תעשיית המלונאות בארץ לבין אותן התראות ממוקדות לאללה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *