מדריך: כך תזרע פאניקה בקרב הקוראים

לא פעם מופיעה בעיתונים בישראל ידיעה שכל תפקידה הוא לזרוע בהלה ופאניקה בקרב הציבור אבל מזמן לא נתקלתי בידיעה שכל כולה בהלה מזוקקת. היום נתקלתי בה (לחצו על התמונה כדי להגדיל).

הידיעה הזו מופיעה בעמוד הלפני אחרון של "ידיעות אחרונות" והיא מספרת על אישה המתגוררת בתל-אביב שנעקצה ברגל על ידי עכביש תמים ואושפזה בבית החולים. הטקסט הוא מדריך מדוקדק לדרך שבה יש לזרוע בהלה בקרב הקוראים. הוא נפתח כך: "ארכנופוביה, כלומר פחד קיצוני מפני עכבישים, יכולה להיות לפעמים מוצדקת במיוחד" (אם מדובר ב"פחד", מדוע לשון נקבה? מילא). פתיחה מצוינת.

וזה ממשיך. דינה רייס מכפר יונה נעקצה על ידי עכביש קטן במערכת הערוץ הראשון בתל-אביב, שם היא עובדת. היא לא ייחסה לזה משמעות אבל "מה שרייס לא ידעה הוא שהחרק הקטן שעקץ ואתה היה ששן חום… שעקיצתו גורמת סבל רב". רגלה של רייס התנפחה, היא הלכה לרופא וזה הפנה אותה במהירות לחדר מיון.

רייס הגיעה לבית החולים ואושפזה במחלקת עור. רעל העכביש חדר לדמה, למחרת טיפס חום גופה ל-40 מעלות, הרגל התנפחה וכאבה מאוד וגופה כוסה כולו בפריחה.

איזו דרמה. האם רייס מתה חס וחלילה? לא. היא קיבלה טיפול בסטרואידים "ומצבה הולך ומשתפר". הרופאים הסבירו לרייס ש"העכבישים האלה מופיעים הרבה אחרי פסח, כי בגלל כל הנקיונות מזיזים אותם מהפינות שלהם". אין ספק. צריך להיות רופא בשביל הסבר שכזה. מומחה בכיר לרפואת עור בבלינסון הסביר לכתב כי:

במקרה שהפגיעה בעור והשלפחוית של הדימום התת-עורי גדולות יותר, המצב יכול להתפתח אפילו לכדי נמק. במקרים קיצוניים המצב יכול להגיע לפגיעה בכליות, לדימומים, להפרעה בקרישת הדם. גם בעכביש הבית הקטן אסור לזלזל. אם מזהים עקיצה שבמרכזה יש שלפוחית עם דימום רצוי מאוד למהר ולהיבדק.

נשאלת השאלה מה הקורא אמור לעשות עם המידע הזה.

במרכז הטקסט מופיע איור של עכביש. לא תמונה, איור. העכביש מופיע על רקע של מטבע של עשר אגורות. למה? לא מוסבר. כנראה בשביל הפרופורציה למרות שבשום מקום לא צוין גודלו של העכביש. בטקסט שלצד האיור נכתב כי תפוצתו בישראל: "במישור החוף, בשפלה, בגליל, בשרון ובנגב". לא יותר פשוט לכתוב: "בכל מקום"? תחת "מקומות מסתור" נכתב: "מתחת לרהיטים ובעומק הארונות, בגינות ובמטעים". לא יותר פשוט לכתוב: "בכל מקום"?

אז מה הקורא לומד? אישה נעקצה על ידי עכביש מהסוג שמבקר (או שלא, אי אפשר לדעת, אין תמונה שלו, רק איור), בבתיהם של רוב תושבי המדינה שגרים בכל מקום. העכביש הזה, שאין דרך לזהותו, אך אנחנו יודעים שהוא קטן כמו מטבע של עשר אגורות (בניגוד לעכבישים שגדולים כמו תנור אפייה, שאותם קל יותר לזהות), יכול להתחבא בכל מקום בבית, וגם בחוץ, ואם הוא עוקץ אותך אתה יכול לחטוף נמק.

אז נניח שקראתי את הידיעה הזו ואני רוצה להגן על בני ביתי, מה לעשות? להתחיל לצרוח "אמא!! עכביש!!!" בכל פעם שאני רואה עכביש? להפוך את הבית בניסיון למצוא את העכביש שאני לא יודע איך הוא נראה? להזמין ריסוס שחומריו הרעילים הם סיוט בפני עצמו? להיכנס לפאניקה מכל עקיצה של יתוש, אחרי הכל אולי זהו הששן החום? מה, מה המטרה של הידיעה הזו חוץ מלזרוע בהלה ופאניקה מטומטמת ומבלי לנסות אפילו להכניס אותה לפרופורציה (לדוגמה: כמה עקיצות כאלו יש בשנה, כמה מהן מסתבכות, כמה אנשים בישראל חטפו נמק מעקיצת עכביש שכזה – אלו רק חלק מהשאלות שאין עליהן שום תשובה), מה המטרה שלה?

ההסבר ההגיוני היחיד שמצאתי הוא שבמקרה הזה הפאניקה משרתת את עצמה, היא מטרה העומדת בפני עצמה; היא לא מצביעה על דבר מחוצה לה. עצם קיומה ונוכחותה הוא הסיבה היחידה לפרסומה. תפקידה היחיד הוא לצרוח באוזנו של הקורא: "בהההה!!!!!!"

אלו בדיוק סוג הידיעות, שמופיעות מדי פעם בעיתונים, שגורמות לאנשים לומר: "נמאס לי מהעיתון הזה".

29 מחשבות על “מדריך: כך תזרע פאניקה בקרב הקוראים

  1. מסכים עם הכל חוץ מענייני הזכר והנקבה.
    פוביות למיניהן הן נקבות, אין מה לעשות

  2. אני ראיתי בצבא כמה חיילים שנעקצו על ידי ששן חום, איטס נוט א פריטי סייט.
    הבעיה היא שהסימפטומים בדרך כלל מתחילים להופיע עשר שעות לאחר העקיצה, כך שאין הרבה מה לעשות.
    בקיצור, זה סוג הדברים שבאמת עדיף לא לדעת שהם קיימים.

  3. אילן: אז לא יותר פשוט לכתוב "פוביה" ואז נשמר המבנה של הנקבה מאשר לכתוב "פחד" שהוא זכר?
    נתאי: אם הבנת ממני שאני מציע "לא לדעת שזה קיים", אז הבנת לא נכון. יש על הסקאלה שבין "לא לדעת" ל"פאניקה" עוד כמה שלבים.

  4. לפעמים מידע רב מדי גם הוא יכול לגרום לפחדים, אבל במקרה הזה פשוט היה כדאי לגגל את הערך Loxosceles reclusa (שאליו מגיעים מגיגול ששן חום), ולקרוא קצת על היצור המסכן הזה, שעל פי ויקיפדיה עוקץ רק כשהוא ממש נלחץ אל עור ה"קורבן" שלו; כמו כן אפשר לגלות כי הרבה פעמים תופעות אחרות מאובחנות בטעות כעקיצות ששן חום (אח איזה SEO אני עושה לך פה, יובל) והכי חשוב ולא מפתיע בכלל:

    Most bites are minor with no necrosis – אני בטוחה שאני לא צריכה לתרגם לכם את זה.

    בקיצור, יש סיכוי טוב שהאישה הנחמדה היתה אלרגית או שסתם לא היה לה מזל באותו יום. אבל מה, יצא לה מזה עמוד אחורי בעיתון יומי. תודו שלא כל אחד זוכה לזה. אולי שווה להיעקץ על ידי ששן חום, שבאנגלית קוראים לו גם עכביש הכינור.

  5. אוף, כל כך נכון! כל פעם שאני בודק משהו בלמה-נט בתחום שאני מבין בו משהו, אני נזכר למה אני לא קורא עיתון – אם הם טועים בדברים שבהם אני מבין, כנראה שלא כדאי ללמוד מהם באותם נושאים בהם אני לא מבין.

  6. יובל, לא אמרתי שזה מה שאתה מציע. זה מה שאני מציע. כי אין ממש שום דרך אפקטיבית להתגונן, וגם אין סיבה, כי העכביש הזה לא עד כדי כך נפוץ, והעקיצה לא קטלנית אלא סתם מאד לא נעימה. צפע, למשל, מסוכן בהרבה וגם נפוץ בהרבה.
    רויטל – אם את קוראת לחצ'קון ענק שהופך אחרי כמה שבועות לבור בעומק סנטימטר בעורו של קורבן העקיצה minor with no necrosis סבבה. אבל לא בטוח שזה תקף לסוג שחי בארץ. אני מסכים עם רויטל, מאד סביר שהאישה הייתה אלרגית, כי היא הגיבה באופן קשה מאד.

  7. אין יום שאני לא מודה בו לאלוהים שעזבתי את העיתונות הכתובה. הבעיה היא שעורכים מתחנכים שזה מה שעובד והופכים להיות עבדים של מזבלות תוכן בגיל צעיר. לפחות העיתונות הכתובה בדרך לבית הקברות. מגיע לה…

  8. נפלא.
    וללקט ידיעות שיפורסמו בהמשך עונת המלפפונים:

    הששן מכה שישית
    עכבישים בכבישים
    רמשים בריסים
    בני-זבוב בפתח הביוב
    חומייני בטריינינג
    נמיות במימיות
    טיגריס על התריס
    לוייתן קטלן בפינת הגן
    והמפלצת מנחל בצת

  9. לא יודע מה איתך, אבל מעכשיו בכל פעם שאראה 10 אגורות אני אצרח "אימאאאאאאאאאא! עשר אגורות!"

    מזל שחמש אגורות כבר לא כל כך נפוץ בארצינו.

  10. העשר אגורות מסמל כמה מסך תקציב רשות השידור מופרש לריסוס נגד עכבישים בבניין מערכת הערוץ הראשון בת"א.

  11. מתחת לרהיטים ובעומק הארונות, בגינות ובמטעים". אני ראיתי מישהו נעקץ באמצע הרחוב, ככה שאפילו ההגדרה הזאת לא מספקת.
    ואותו אדם שאני מכיר ונעקץ טופל, היה לזה מראה לא יפה במשך שבוע ושם הכל נגמר.
    טוב לדעת שמישהו דואג להגן עלינו מפני סכנות נפש.

  12. "למרות שבשום מקום לא צוין גודלו של העכביש. "

    אהם.
    השורה הראשונה בטקסט האדום באמצע היא:
    גודל: עד סנטימטר וחצי.

  13. ברשימת ה"מה לעשות", שכחת את האפשרות של לשים לידו מטבע של 10 אג' כדי לראות אם הוא יעלה עליו עם שתי הרגליים הקדמיות, כמו בציור, כדי שתוכל לדעת שזה ששן חום, ואז…
    נו, ואז…
    הדברים האחרים…

  14. אגב, רב הסיכויים שזה התפרסם בגלל שזה קרה בתל אביב, במערכת הערוץ הראשון. לכתוב על דברים שקורים בתל אביב, לאנשי תקשורת, זה קל כמו כל ראיון אחר עם עיתונאי.

  15. באמת יובל, אני חושב שאתה יודע יפה מאוד שכתבות של גדון (השטן האנטישמי הגדול ביותר מאז שהזומבים של וולפנשטיין הלכו על פני האדמה) לוי הן הסיבה האמיתית שבגללה מבטלים עיתונים.

    כאילו דההההה, גדון עוד יתחיל להתבכיין לך שאנחנו משתמשים נגד העכבושים המסכנים בנשק שאסור על פי אמנת ז'נווה (אנטישמית). ושמים לו מחסומים, ובכלל לא נותנים לא מספיק אור ואוכל שם בחורים השחורים האלה מתחת לארון. ונורא מפחיד שם בתוך החרכים הקטנים האלה. רק שתדע לך.

    והוא יגרור את מיקי קרצמן לחפש את העכבושים ולצלם אותם עם מסגרות שחורות וכאלה… ברורררר שבגלל כתבות כאלה מבטלים

    מאוד החביב השימוש ב-@ הזה (כן אני יודע אנחנו שלוש שניות מהכרזתו כטרנד פאסה עייף וכו', אבל אני בעד)

    בכולופן, @אפרת אם אני לא טועה דיווח מרטיט על זה הגיע גם להארץ. אני חושב שכהודעת סמי PR, לא

  16. מה לגבי הסיכוי לפתח ספיידרמניה ולהציל את ישראל מהאיומים השונים? (בנדיקטוס, איראן, ביבי ודומיהם)

  17. אפרת, טעות בידייך. הסיבה שהידיעה הזאת התפרסמה היא שעברנו לעיתונות קומוניקטים, יח'צנות.
    דובר בית החולים, או מד'א, הוציא למערכות התקשורת קומוניקט דבילי להחריד, שכותרתו "אשת העכביש" – כך בענק, ובידיעות החליטו שזה מספיק חשוב לעשות כתבה ענקית על זה.
    היום כבר לא צריך לחפש סיפורים ולעבוד קשה – יש יח'צנים שמביאים לך את הסיפור הביתה. רק תתקשר חזרה, תקבל פרטים ונתאם לך צילום עם האובייקט.
    וחבל שזה נפל על ראובקה, כי הוא באמת עיתונאי טוב ולא אחד שכזה..

  18. מעריב פרסמו פעם מדריך: כיצד תזהה נחשים ארסיים. הוא לא סתם היה חסר תועלת, אלא מסוכן: אם אני קרוב מספיק כדי להבחין ב"אישונים אליפטיים, קשקשים קטנים וניתנים להפרדה ויזואלית, חריץ ליד הנחיריים", כנראה שזה כבר מאוחר מדי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *