בקרוב: היו"ר טס לניו-יורק

סיפור שהיה כך היה.

לפני כחודשיים וחצי פנתה אליי איריס מחברת יחסי הציבור MS תקשורת. היא שאלה אותי האם ארצה לנסוע לחו"ל כדי להשתתף בכנס שעורכת חברת EMC. עניתי שהיא כנראה לא מעודכנת: "אני כבר לא עיתונאי", אמרתי לה. "טוב מאוד", היא ענתה "כי אנחנו לא מזמינים עיתונאים. אנחנו מזמינים בלוגרים".

הא?!

חברת EMC עורכת בשבוע הבא כנס בן יומיים בניו-יורק. בכנס, אליו יגיעו כ-30 בלוגרים מכל העולם, יטופלו נושאים שונים: מניהול תוכן דיגיטלי דרך הצגת טכנולוגיות חדשות ועד ווב 2.0. איריס הסבירה לי שהסיכוי ש-EMC תבחר דווקא בי אינו גדול מכיוון שישראל שולחת רק בלוגר אחד וגם הוא מתמודד עם נציגי הבלוגוספירה של מדינות קטנות כמו ספרד ופורטוגל. היא ביקשה שאשלח את ה-CV שלי. שלחתי ושכחתי מהעניין. כעבור כמה ימים קיבלתי במייל מספר שאלות. בין השאר נשאלתי על ידי החברה מה היא יכולה לצפות ממני.

החלטתי להיות בוטה. כתבתי שלמרות שאינני משמש עוד כעיתונאי, אפשר לצפות ממני לסיקור על פי סטנדרטים עיתונאים (החיוביים, כן?), ואז הוספתי:

"אם מצפים לקנות אותי בנזיד נסיעה לניו-יורק, אני מוותר. כבר הייתי בניו-יורק כמה פעמים. אם ב-EMC רוצים התרשמות אותנטית הרי שזה מה שאני יכול לספק. מעולם לא כתבתי תוכן שיווקי ואין לי כוונה להתחיל כעת".

ייאמר לזכותה של איריס ו-EMC שהם לא נבהלו מהתשובה האגרסיבית. חלפו יומיים ונמסר לי שב-EMC ישמחו אם ארצה לבוא לכנס. ככל הידוע לי, ויתכן שאני טועה, זו הפעם הראשונה שבלוגר ישראלי, ביושבו כבלוגר, נשלח על ידי חברה מסחרית לחו"ל כדי לסקר אירוע שכזה. מעניין.

הנה הגילוי הנאות: EMC מממנת את הטיסות הלוך ושוב לניו-יורק (במחלקת תיירות). היא גם מממנת שלושה לילות במלון שבו נערך הכנס. אני מתכוון להישאר בניו-יורק לילה נוסף ולילה זה כבר שולם מכיסי. הדבר היחיד שמצופה ממני הוא לדווח באופן עצמאי על המתרחש בכנס כאן, בגלוב. אנשי EMC לא דיברו איתי ולא תדרכו אותי ולא הבהירו לי שיתנקשו בחיי אם לא אכתוב שהם החברה הכי נהדרת בעולם. יתכן שכמה מהלקחים מהכנס ישולבו גם בטקסטים אחרים שאני כותב עבור "העין השביעית" ו/או "מעריב" אבל ממילא לא הבטחתי כזה דבר (כאשר דיברו איתי כלל לא ידעתי שאכתוב עבור "מעריב") ואף אחד לא ביקש או מצפה שאכתוב על הכנס גם בערוצי תקשורת אחרים.

אני יוצא לניו-יורק בלילה שבין רביעי לחמישי. האירוע עצמו מתחיל כמה שעות אחרי שאני נוחת, ביום חמישי אחר הצהריים שעון ניו-יורק. למחרת, יום שישי, יתקיים החלק המרכזי של הכנס. מי שיבקר בגלוב ביומיים האלו יהנה מדיווחים חיים על המתרחש בכנס ומכיוון שהכנס נערך בסנגנון המזכיר יותר סדנא – בשל מספר המשתתפים המצומצם – אוכל להעביר את התייחסותכם, שאלותיכם והערותיכם במהלך אירוע עצמו (הו, זה יהיה מעניין). גם חשבון הטוויטר שלי יעבוד שעות נוספות. זו ללא ספק תהיה חוויה ראשונה מסוגה עבורי.

אחד הדברים שאני מצפה להם במיוחד הוא המפגש עם כל כך הרבה בלוגרים מכל כך הרבה מדינות. יש לי הרגשה שמעבר לתכנים בכנס ולחוויה עצמה, המפגש יניב לא מעט תובנות.

אם למישהו יש עצות טובות לגבי מקומות בהם ח-י-י-ב-י-ם להיות בניו-יורק (ולא, אמפייר-סטייט בילדינג לא נחשב לעצה טובה. גם לא לבקר בפסל החירות), עכשיו זה הזמן. עדיפות לחנויות ספרים גדולות, מופעי סטנד-אפ קטנים, מסעדות חביבות ואזורים שאין בהם שנדיבריליון בני-אדם.

ניו-יורק, היר איי קאם!

הממממ בעצם, בינתיים, אני עוד כאן.

52 מחשבות על “בקרוב: היו"ר טס לניו-יורק

  1. תקנה טיים אאוט (נדמה לי שהוא יוצא ביום רביעי, אז תוודא שאתה מגיע שזה הגליון החדש). הוא מחולק יפה לפי נושאים וקטגוריות, ולפי תקציב – ב-10 דקות קריאה אפשר גם למצוא לא מעט אירועים חינמיים וזולים שהם מעניינים ושווים מאוד.

    סטנד אפ – ב-Comedy Cellar יש מופעים לא רעים בכלל מהפעמיים שהייתי שם, ולפעמים אנשים רבע מפורסמים. קח בחשבון שבכל המועדונים (היקרים יותר, והיקרים פחות) יש הזמנת מינימום או דמי כניסה – כך שזה לא בהכרח יהיה זול בכל מקרה.

    אם אתה אוהב את היצ'קוק, יש עיבוד די קומי ומוצלח ביותר ל-39 מדרגות בברודוואי. נסה להשיג כרטיסים מוזלים לסטודנטים או ליו"רים.
    http://www.playbill.com/events/event_detail/16597-39_Steps_The_at_Helen_Hayes_Theatre

    אוכל – שני מקומות טובים, אבל לא בהכרח זולים שאני אוהב
    2nd ave deli החדש – רחוב 33E מספר 162, שזה בין השדרה השלישית ללקסינגטון.
    אוכל דומה במחיר קצת יותר זול – Arties – רחוב 83 וברודוואי.

    ספרים – חפש סניפים של בורדרס או ברנס אנד נובלס – אפשר לשבת שם ולקרוא כמו שצריך. אם תרצה לקנות את הספרים – בדוכנים ברחוב שלפעמים הם ממש מחוץ לחנויות הם זולים יותר. גם להזמין ברשת – אבל כבר לא תספיק.

    בגדים – יש מציאות לא רעות אבל גם לא מפוארות ב-Daffy's לך ולמשפחה. ברודוואי ו-33.

    תחבורה ציבורית – אם אתה שם שישה-שבעה ימים, קנה לך את המטרוקארד השבועי. זה די משתלם. עדיף לקחת מפה של האוטובוסים של מנהטן מאשר מפת הרכבות – יותר קל להתמצא בעזתרה בתוך מנהטן.

    אם אני אזכר בעוד משהו – אשלח לך.

  2. פיטר לוגר זה ברור..
    והאאוטלט בניו-ג'רזי, אם אתה כבר באיזור (יש הסעות ממנהטן).

    וכנראה שבאמת שווה יותר להיות בלוגר מעיתונאי בימים אלו. אני קיבלתי נסיעת מבחן באלפא רומיאו מיטו, אתה טס לניו-יורק על חשבון EMC. חשבתי יש מיתון.. 🙂

    תהנה יובל !!

  3. דווקא לא הצעות לביקור בניו יורק אלא משהו על המפגש עצמו: אתה יודע מי הבלוגרים שישתתפו?! יהיה מאוד מרתק לטעמי להיפגש פא"פ עם כאלה שאתה מכיר (רק) מהרשת. אני אשמח לקרוא על תובנות שיש לך ממפגשים שלך עם בלוגרים ממדינות אחרות.
    מעניין לקרוא, אם יספרו לך, מה קרה להם מאז. (שהחלו לכתוב בבלוג..).
    שוב בשלום ותיהנה!

  4. בעניין הספרים. עזוב את בארנס אנד נובלס או בורדרס, גש ישר ל"סטרנדס בוקסטור" שנמצאת בברודווי ושתים עשרה ( מרחק יריקה מיוניון סקוואר). חנות גדולה במחירים קטנים יחסית. אם לא תמצא שם את מה שאתה מחפש, רק אז, חצה את הכיכר לבארנס אנד נובלס. שם אפשר לקחת את הספרים לקומה העליונה ולהשקיף תוך כדי עילעול ולגימת קפה על המתרחש למטה.
    ואם כבר באזור, בשביל המבורגר טעים, לך לסטאנד ( או משהו כזה) ברחוב 12 ויונברסיטי פלייס. זול , טעים ומשפריץ.
    על ההצעות של של אהוד קינן היתי מוותר. אומנם אוכל יהודי אורגינאלי, אבל בשביל זה אפשר לנסוע לבני ברק.
    יש לי עוד בקנה, רק תן כיוון – ואני אשלוף

  5. היי קאז,
    את סטרנדס ברחוב 12 גיליתי בפעם שעברה שהייתי בניו-יורק והפעם אני מפנה איזה 3-4 שעות רק בשביל החנות הזו. אני חולם עליה בלילות. באמת. אני גם מתכוון להגיע לחנות הספרים של אוניברסיטת NYU.

    אשמח לשמוע עוד הצעות/רעיונות.

  6. מרק טוב וסמיך באחד הסניפים של hale and hearty –
    http://www.haleandhearty.com

    מרק קניידלך או סתם אוכל נחמד ב-artie's
    http://arties.com
    (יש שלטים על מסיבות my son's becoming a doctor party, למשל)

    להשתכר משוקולד אצל ז'אק טורס
    http://www.mrchocolate.com

    ואם זה מעניין אותך, אפשר גם לתאם מראש ביקור במפעל הפסנתרים של סטיינוואי

  7. יובל תיהנה. אני דווקא רוצה לגעת בנקודה של הסיקור התקשורתי ומימון באמצעות חברות מסחריות. כבר כתבתי לך פעם במייל על זה. סו היר איט גואס. אין ספק שאין בעיה עם גילוי נאות שכל כתב/בלוגר נותן כשהוא ממומן על ידי חברה פרטית. אבל קח בחשבון עוד נקודה מסוימת. גם זמן ומקום בעיתון (בעיקר בפרינט) הם מעין משחק סכום אפס. כתב שמוזמן על ידי חברה מסוימת ובמימונה מקדיש את הזמן שלו לטובת סיקור שלה – בעוד שבזמן הזה הוא לא מסקר חברות אחרות שלא מיממנו אותו.
    גם נדירים המקרים בהם כתב מצליח ליצור בסוג כזה של סיקור תמונת מצב מאוזנת. והכוונה שלי היא מעבר לכתיבת כתבה שהיא אובייקטיבית ולא מתחנפת/יחצנית. בכל פעם שכתב כותב על המוצרים שאליו הוא נחשף במימון החברה הוא נוטה שלא להזכיר מוצרים מתחרים או שירותים אחרים שלציבור יש עניין בהם והם רלוונטיים באותה מידה. האמת שקשה לנהוג אחרת. אתה מוזמן לכנס של יבמ בחו"ל (נגיד לצורך הדוגמא), וקשה באותה כתבה להתחיל לתת משקל שווה למוצרים שנמצאים מחוץ לאירוע הממומן. או שכתבים כן מנסים להזכיר שירותים מתחרים כדי לספק בכל זאת תמונת מצב אובייקטיבית, אבל היחס (במינון של הטקסט) שהחברה המממנת זוכה לחברות שלא שלחו את העיתונאי – מעוות.
    גילוי נאות: גם אני בעברי נסעתי במימון חברות (נדמה לי פעמיים כשהייתי באנשים ומחשבים)) פרטיות. וגם אני סיקרתי לא לפי הכללים שאני מציג כאן. כמובן שאתה יודע שאין בליבי דבר על הנסיעה הספציפית הזו. אני מאמין שתעשה את עבודתך העיתונאית הישרה כפי שתמיד עשית. בסך הכל אני רוצה להציף כמה נקודות שחשוב שכל עיתונאי / בלוגר יתן עליהן את הדעת בנסיעות לחו"ל.

  8. ההמלצה שלי היא חנות הספרים הקטנה שנמצאת בפינה של הרחובות Bleecker ו- W11. זה גם בדיוק מול המאפיה/חנות עוגות מגנוליה.

    חנות הספרים עצמה היא די קטנה, אבל יש שם הרבה ספרים משומשים ומעניינים ובפעמיים שהייתי שם מאד נהניתי.

  9. אם כבר המליצו לך על הבורגר ג'וינט במרידיאן, אז במסעדת נורמה'ס באותו מלון יש את אחת מארוחות הבוקר/בראנץ' הטובות בעיר.

    Trailer Park ברח' 23 ליד השמינית הוא מקום כיפי עם מחירים סבירים, אחלה מרגריטות תות קפואות וצ'יפס בטטה.

    Momofuku Noodle Bar באיסט וילאג. מסעדה קולית מעולה.

  10. תודה לכולם על ההמלצות – רשמתי לפניי!! (אם יש עוד – זה עוד לא מאוחר – שלחו עוד!)

    גיא (19): נתחיל בת'כלס – אני לא הולך לכנס שבו יוצגו בהכרח טכנולוגיות של EMC (כך לפחות הבנתי) אלא ידונו בסוגיות עקרוניות של-EMC יש מה לומר עליהן. אני מניח ש-EMC תרצה להציג גם את הפתרונות שלה בתחום.

    אבל אתה העלית שאלה רחבה יותר. כמובן שברמה העקרונית יש בעיה עקרונית שמישהו מממן אותך מכיוון שהנטייה הטבעית היא לא לצאת איתו מאניאק. מכיוון שאני לא נוסע כדי לדווח על פתרון ספציפי (כמו לדוגמה השקת דגם חדש של טלפון סלולרי, או מכונית, או מדפסת) אני לא חושב שאדרש לסוג כזה של סקירה/ביקורת שמציב בפני המדווח את הדילמה.

    סיימת את התגובה שלך וכתבת: "אני מאמין שתעשה את עבודתך העיתונאית הישרה כפי שתמיד עשית". ראשית תודה על המחמאה, אבל מי אמר שאני עומד לעשות עבודה עיתונאית? עבודה עיתונאית מתבטאת בדרך כלל בכתבה המתפרסמת איפשהו. אני לא חושב שאכתוב כתבה ואני לא חושב שדין פוסט כדין כתבה. כתבתי שאתייחס לאירוע בסטנדרטים עיתונאים (היינו אובייקטיביות, מקצועיות וכדומה) אך לא הזמינו אותי כדי לבצע עבודה עיתונאית.

    מכיוון שכך, אני שואל את עצמי וגם אותך (וגם את שאר הקוראים), האם אני צריך לעמוד באיזשהו סטנדרט שמחייב עיתונאי? נניח שארצה לדווח על האירוע הזה רק באמצעות הטוויטר. מה אז? האם זה נכלל במסגרת "עבודה עיתונאית"? אם כך האם כל מי שהולך למסעדה ומספר מה עובר עליו בטוויטר הוא עיתונאי?

    דווקא בגלל שהתשובות לשאלות האלו אינן חד-משמעיות (לפחות לדעתי) מסקרן אותי לפגוש בלוגרים אחרים ולראות כיצד הם מתמודדים עם העניין.

  11. יובל, עוד ילמדו את הדיון הזה בחוגי התקשורת השונים באוניברסיטה. אנחנו יוצרים כאן היסטוריה – נדבך נוסף בהפיכת הבלוגרים לעיתונאים פרופר. אם לא מבחינת הפלטפורמה עצמה, אזי לפחות מבחינת החשיבות שהיחצנים (ימח שמם, טפו טפו טפו) והחברות המסחריות רואות בבלוגרים.

    גם אני מתייחס לבלוגרים כאל עיתונאים, וכך אני מטיף ללקוחותיי, שבהחלט מקשיבים לי. אולי באמת צריך לקבוע קוד אתי כלשהו, לבלוגרים שמסקרים תחומים עיתונאים (ושוב: מי יקבע מה נחשב כתחום עיתונאי? מי יאכוף את זה? האם ייאסר על בלוגר שסרח להיות בלוגר?? יש יותר שאלות מתשובות).

  12. בכמה חודשים שעבדתי שם, המקום היחידי שמצאתי שהגיש קפה נורמלי היה הסיטי בייקרי (שגם מציע מאפים מ ע ו ל י ם).

    פיטר לוגר כבר אמרו לך, אבל אם אתה חשקה נפשך בהמבורגר מופתי, אין כמו הקורנר ביסטרו (אבל לא בערב כי אז יש שם תור אינסופי. בצהריים תרגיש כאילו אתה יודע החן היחיד).

    ואחרי שתהיה שם ותמלא כרסך (המטאפורית, המטאפורית. מן הידועות הוא שהיו"ר חטוב כאליל יווני), ואחרי שתלך לאיבוד בסטרנד כמו שכולם ימליצו לך – זו חנות הספרים שבאמת חבל לוותר עליה.

  13. אורית – המלצות מעולות. אני אהיה קרוב מאוד גם לקורנר ביסטרו וגם לחנות הספרים. רשמתי את הכתובת של שניהם ואנסה להגיע אליהם. תודה!

  14. אני רוצה להתייחס לתגובה שלך ובכלל לפוסט.
    אני אתן דוגמא פשוטה: אתה בלוגר, אני בלוגר. שנינו בלוגרים, אבל העברית שלך הרבה יותר מקצועית מהעברית שלי, יש לך רקע עיתונאי ואתה יודע להתבטא בצורה מקצועית. נכון, אתה מרשה לעצמך להכניס קצת סלנג בבלוג שלך, אבל עדיין הרמה היא רמה הרבה יותר גבוהה.
    בנוסף, הבלוג שלך זוכה לחשיפה הרבה יותר גבוהה מהבלוג שלי לדוגמא ומרוב הבלוגים של אחרים כאן.
    מה שאיריס בעצם מקבלת זה חשיפה דרך אותו פוסט שאתה תכתוב (ובלוגים אחרים יכניסו טראקבקים אליך), והפוסט יהיה כתוב ברמה שעיתונאי במעריב/ידיעות היה כותב, וזה בהחלט שווה לה.
    תאורתית, לו אני הייתי מוזמן לכנס והייתי מתבקש בתמורה לכתוב עליו פוסט (אין מצב שהייתי מסכים), הייתי קוטל את EMC בלי רחמים: הייתי מזכיר את הפאקים המביכים של המנכ"ל שלהם שנכנס לכסאח קטנוני עם VMWare והעיף את מקימי החברה, הייתי מזכיר את משחקי הכוחות המפגרים שלהם עם SUN על פטנטים לגבי ZFS, הייתי מרים טבלה מפורטת שמשווה את הפתרונות שלהם לפתרונות של HP ו-IBM ומראה שהם.. אפעס.. לא ממש בחוד החנית מבחינת מוצרים, כלומר הייתי מראה את היתרונות והחסרונות של המוצרים, גם אם הם אלו שמימנו לי את הביקור בכנס. פוסט כזה לא היה מוצא חן בעיני איריס, תאמין לי. אתה לעומת זאת, תקבל איזה קלסרון נחמד עם הרבה תמונות וטקסטים מוכנים, אולי תכתוב כמה מילים משלך ואולי תשלב חלק מהטקסטים שלהם, וכך היא תקבל פוסט שדי ימצא חן בעיניה ובעיני EMC.
    ולא, ערימת טוויטים מהכנס לא נחשבים כפוסט בבלוג, אתה יכול לשאול את איריס לגבי זה 🙂

  15. Tomoe – ברחוב Thompson ו-Houston. סושייה קטנה, משפחתית, והכי טובה בניו יורק, ביי פאר. אני שם פעם בשבוע לפחות. מומלץ!!!

  16. חץ (31) – מה באמת? הזמינו אותי כדי שאכתוב פוסט ושאנשים יקשרו אליו? הם לא הזמינו אותי כי הם אוהבים את הדרך שבה העיצורים והתנועות בשם "י-ו-ב-ל" משתלבים לכדי הוויה הרמונית אוניברסאלית? תשמע, פשוט יש מזל שהסברת לי את זה!

    לא רק שאני מסכים לכתוב פוסט על הכנס, אם היו אומרים לי "אתה הולך לכנס אבל התנאי הוא שאסור לך לכתוב עליו", סביר להניח שלא הייתי מסכים. אני כותב, זה מה שאני עושה. כאן, בעיתון או בכל מקום אחר, אני כותב, ואני מתכוון לכתוב גם על הכנס הזה.

    העובדה שאתה מסביר לי בדיוק איך אני אכתוב לעומת הדרך הכל כך רומנטית שבה אתה מתאר את מה שאתה היית עושה ("אני הייתי נכנס בהם, וקוטל אותם, ומזכיר להם את 67' ואת 48' ואחרי זה את השואה, וגם את גירוש ספרד"), היא היסטרית לגמרי.

    אהה וכן, משחקי הכוחות שלהם עם סאן סביב ה-ZFS זה ממש נורא. באמת. לא, כאילו, ה-ZFS. באמת. לא ישנתי שלושה שבועות. אגב, זה עוד כלום לעומת איך שהם נכנסו ב-StFu בניסיון לגנוב מהם את ה-JGM. נורא, פשוט נורא!

    רן (22) – תודה! חיכיתי שמישהו סוף סוף ימליץ על איזו סושיה שווה.

  17. יובל – כל הכבוד! עזוב אותך מכל השטויות בלוגר-עיתונאי-קוד אתי-וכל השאר, העובדות הן שחברה בינלאומית המובילה בתחומה הזמינה אותך לנסיעה יוקרתית על חשבונה! בלי טיפה של ציניות, חולקים לך כבוד בזכות תרומתך ארוכת השנים והמיוחדת, קח את זה בשתי ידיים ותהנה 🙂
    כמו שהבריק פעם איציק זוהר באימרתו: לא היה לי מה להוכיח, והוכחתי את זה היום על המגרש – כן גם אתה נוסע בזכות יושרך והאיטגריטי הסרגלי שאתה מפגין, כמו גם בזכות יכולת הכתיבה המשובחת ויוצאת הדופן שלך. נסיעה טובה!

  18. המסעדה כמובן מופיעה בסיינפלד רק בצילומי החוץ, כאשר הפנים זה סט באולפן בלוס אנג'לס שהיה בכל מיני מוזיאוני טלוויזיה עד שהבינו שסיינפלד כבר לא רלוונטי.

    בכל מקרה, חוץ מהלצטלם שם ולראות בפנים את כל הפוסטרים של סיינפלד וזה אין סיבה ללכת, האוכל ממש לא בולט או מיוחד לעומת מסעדות אחרות. אם כבר דיינר, אז כאמור, ארטיס.

  19. Tempura Dan – סושייה קטנטנה, זולה ומעולה בברודווי פינת 67.
    wollensky's grill – סטייק מעולה במחיר סביר יחסית. אל תטרח לקחת תוספת, תאמין לי. ב-3 פינת 49.
    Shun Lee Cafe – דים סאם נהדר. אל תתפתה למנות אחרות, פשוט תיקח כל דים סאם שמציעים לך. ברודוווי פינת 65 (על 65).
    Zabar's – דלי כמו שרק יהודים אמריקאים יודעים לעשות. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל אתה חייב לטעום את הרוגעלך שלהם. כן, כן, רוגעלך. ברודווי פינת 81 או 82.
    חוץ מזה, גלי האנטישמיות הגואים לא פסחו גם על אמריקה מולדתנו, מה שבא לידי ביטוי באפלייה על רקע גלידתי!! כן, כן, מתברר שלא כל סוגי ההאן-דאז / בן & ג'רי'ס מיובאים לארץ. בקיצור, תקפוץ לאיזה סופר ותקנה האגן דאז בטעם אגסים מקורמלים ופקאן קלוי – אלוהי.

  20. יש חנות ספרים מומלצת בדיוטי פרי. יש להם עותק של "הסוד" במבצע, רבי מכר של רם אורן, ועוד. מומלץ.

  21. מכתב גלוי לEMC
    א.נ.ג.נ.
    שלום רב. ראיתי שהחלטת לשלוח את ד"ר דרור לניויורק על חשבונכם, וראיתי לנכון להעמיד אותכם על טעותכם. כנראה שלא קראתם את קורות החיים שהוא שלח לכן, אבל ד"ר דרור הוא עיתונאי, ולכן הוא מחוייב ל"אתיקה" שתאלץ אותו לפרסם את האמת גם כשהיא לא נעימה לכם. למעשה, בהתחשב בזה שהוא חייב להוכיח לעצמו שהוא אדם אתי, כנראה שבעיקר כשהיא (=האמת) לא נעימה. בנוסף לכך, אולי פספסתם את זה, אבל האתר שלו די פופולרי בישראל, ולכן כשהוא יפרסם את האמת הלא נעימה עליכם, יקראו אותו הרבה אנשים. בנוסף לכל זה, הבן אדם יודע לכתוב, ומבין על מה הוא כותב. בקיצור, אפילו מוצר אחד לא תמכרו בעזרתו, ויש סיכוי מסויים שאפילו תפסידו כמה עסקאות עתידיות.
    ולמה אני כותב לכם? קודם כל, אני אדם טוב, וקשה לי לראות טיסה לניו יורק מתבזבזת על חנון אשכנזי, אבל בנוסף לזה, יש לי הצעה עסקית בשבילכם. במקום ללוח את ד"ר דרור, שילחו אותי. אמנם אין לי בלוג, ולכן אינני "בלוגר" פר סה, אבל אני מבטיח לכם לפתוח בלוג במידה ותממנו לי נסיעה לניו יורק. יותר מזה, אני מבטיח לכתוב בבלוג רק דברים טובים עליכם, לי אין אתיקה, אני אפילו לא בטוח איך מאייתים את המילה הזאת. יותר מזה, למרות שאין לי מושג מה אתם מייצרים, אני מבטיח להללל, לשבח, לקלס, לרומם ולפאר את המוצרים שלכם, ואת הפריביס שתתנו לי (אני מקווה שאתם מייצרים שוקולד בלגי). יותר מזה, אם בטעות לא אשבח את המוצרים שלכם מספיק, תמיד תוכלו להתנחם בעובדה שאין לי קוראים בבלוג שעוד לא קיים, ולכן לא תפסידו אף לקוח פוטנציאלי. בשביל לשמור על המצב הזה, אני מבטיח לשמור על מינימום של שלוש שגיעות כתיב בכל משפט שאכתוב (וכמו שאתה רואים במכתב, אני בהחלט מסוגל לעמוד בקצב כזה).
    בתודה מראש, ולהתראות במנהטן הבנויה,
    יעקב – בלוגר בפוטנציה.

  22. H&H bagels .1 ב-2239 ברודווי (פינת W80th) – הבייגלס הכי טעימים בעולם, ולמעריצי סיינפלד, זוהי המאפייה שנגדה קריימר היה בשביתה 12 שנים ואז כשהוא חזר…

    2. סליחה מראש אם זה לא מתאים מטעמי כשרות: ה-Grand Central Oyster Bar בקומה התחתונה של הגראנד סנטרל. מקום עם המון היסטוריה (ואוכל טעים!) שקיים מאז פתיחת הטרמינל ב-1913.

    3. אם יש לך זמן וחשק למוזיאון יש את ה-Paley Center for Media ב-W52nd מספר 25 (בין השדרה החמישית לשישית) שהוא בעצם מרכז מרתק לטלויזיה ומדיה, שמאפשר בין השאר, גישה לעשרות אלפי תוכניות טלויזיה ורדיו היסטוריות ועדכניות.

    4. מצטרפת להמלצות החמות על Strand חנות הספרים: 18 מיילים של ספרים! (ד"א חוץ מבברודווי ו-12th יש להם גם דוכן ליד הסנטרל פארק ברח' 60 והשדירה החמישית.

    5. ואחרון חביב, זה ממש לא מתאים להגדרה של "אזורים שאין בהם שנדיבריליון בני-אדם" אבל חלק מהטיימס סקוור סגור לתנועת כלי רכב קומפלט עם כסאות נוח ושולחנות בסגנון בית קפה, ואחרי שתביט בתמונות כאן נראה לי שתשנה את דעתך 🙂

  23. יש מסעדת פיצה נהדרת בווילג' על השדירה החמישית ורחוב שמונה.
    נכון שביקשת "לא פלצנית" ונכון שכשאתה נכנס למסעדה הרושם הראשוני הוא של מסעדת יין טרנדית מדי, אבל כשמגש הפיצה הכי יקר בתפריט עולה רק 14$, כשהשירות מחוייך גם אם אתה לא מזמין יין (אבל אל תנסה אותי, תזמין, תזמין), ההגדרה של פלצנות מתחלפת במקצוענות.
    כמו שאר ההמלצות שלי – עדיף בצהריים ולא בערב.

  24. אני איריס מ MS תקשורת עסקית, שהציעה ליובל את הנסיעה לכנס הבלוגרים של EMC. לשמחתנו, יובל היה פתוח מספיק כדי לא להיבהל מהעובדה שהפנייה הגיעה מחברה מסחרית וראה את הפוטנציאל במפגש כזה. אכן, תהיה זו תמימות לומר שאין ציפייה שהוא ייהנה וייתרם מהמפגש במידה כזו שימצא לנכון לשתף בחוויותיו את קוראיו בפלטפורמות השונות, אבל כפי שציין בעצמו, לא הופעל ולא יופעל עליו כל לחץ בנושא.
    אחת הסיבות ש EMC מקיימת מפגש זה, היא לא בהכרח כדי לייצר עוד טקסטים על עצמה, אלא כי כחברה העוסקת בניהול מידע, היא מכירה בחשיבות המדיה הזו, פעילה בתחום ומחשיבה בלוגרים כאנשים שיכולים להעניק לה ערך מוסף רב ברמת הידע שהיא מנסה לצבור בתחום. לכנס הוזמנו אנשים שעוסקים בכתיבה ושמגלים עניין בעולם המידע הדיגיטלי, אם כמרצים, אם כסופרים ואם כבלוגרים. רקע עיתונאי או כתיבה גם בעיתון לא מזיקה, אבל בהחלט לא היוותה קריטריון, מה שכן – הרעיון היה לאתר בלוגר איכותי, שמכיר את החברה, יש לו מושג בתחום פעילותה, בעל עניין וסקרנות ללמוד, ללמד מניסיונו ולהתנסות.
    אז, אם יובל יהנה וייבחר לא לכתוב דבר, אף אחד לא יטען כלפיו שלא מילא את חלקו ב'עיסקה', גם כי מלכתחילה עמדתו הובהרה לנוגעים בדבר וגם כי חוויה חיובית ממפגש כזה היא הישג בפני עצמו. אם שומו שמיים, יובל יעבור חוויה שיווקית קשה ויחליט שהוא משתף בה את קוראיו, זה סיכון שאכן כמעט לא קיים כאשר עיתונאי נשלח למשימת כיסוי כנס או סיור עיתונאים בחו"ל..אם כי נתקלתי כבר ביוצאים מן הכלל..אבל מאחר וזו שנה שנייה ש EMC עורכת מפגש זה והתגובות נראות מעודדות מאוד, יש להניח שהם עושים את זה נכון.
    לגבי זה שיודע למה אני מצפה ומה לא ימצא חן בעיני, וזה שכבר יודע מה יובל צפוי לכתוב, וגם היטיבו כל כך לתאר מה הייתה 'תרומתם' לו היו מוזמנים במקום יובל, מה העניין עם הכעס הזה..? אינטרקציה עם העולם החיצון היא בלתי נמנעת והיא לא בהכרח פוגעת במהימנות הדיווח על פי כל כללי הבלוגספירה. עיתונאים (ברובם) כבר הבינו שלדבר עם אנשי יחסי ציבור על לקוחותיהם, ללכת לכנסים שלהם וסתם להיפגש איתם כדי להתעדכן בענייני השוק, זה לא אומר שמכרו נשמתם לשטן, גם הבלוגרים יגיעו לתובנה הזו, עניין של זמן. בינתיים, בדרך לשם, נקווה לא להיתקל יותר מדי בזן הכועס.
    יובל, שיהיה לך סופ"ש מדהים בניו יורק. סע וחזור בשלום! מבטיחה לא לספור כמה טוויטים ופוסטים הפצת (-:

  25. מברוק על הנסיעה, זה סימן ראשון של נורמליות וקדמה בבלוגוספירה הישראלית. כל מי שאומר לך אחרת – או שהוא מאובן או שהוא לא יודע לפרגן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *