דיכאון ההוראה

בעיתון "הארץ" מתפרסם היום אחד הטקסטים היותר מדכאים (אך החשובים והמעניינים) שקראתי בזמן האחרון. הכוונה היא לטקסט של דורון קורן, מורה ומבקר ספרות, שבמשך כמה חודשים לימד תנ"ך בחטיבת ביניים בבת-ים.

התלוננתי בעבר לא פעם על רמת הכתיבה הירודה של הסטודנטים, על אסטרטגיית ההעתקה שהתפשטה באקדמיה והיה לי ברור שהבעיה לא מתחילה באוניברסיטה. היא מתחילה במערכת החינוך היסודית והתיכונית שמספקת את תשתית החינוך הבסיסית, שמספקת את הרגלי הקריאה והכתיבה.

חלק מהתיאורים של קורן מוכרים לי גם מהאוניברסיטה. אמנם באוניברסיטה לא זורקים כדורי נייר האחד על השני ולא נהוג לדבר בגסות רוח אל המרצה, אבל נתקלתי בתופעות מקבילות. בייחוד נתקלתי ביכולת עלובה, שלא לומר מעליבה, לנסח טענה בכתב, להציג אותה בצורה רציפה, מתחילתה ועד סופה. נתקלתי לא פעם בקושי עצום להתמודד עם טקסטים שהם מורכבים מעט יותר מ"קופיקו". על קריאה וניתוח של טקסטים באנגלית אני כבר לא מדבר ולמרות שבכל הקורסים שלי יש לא מעט טקסטים שכאלו, כמעט תמיד יבחרו הסטודנטים לענות על השאלה, גם אם בדרך מאולצת, בהסתמכות על הטקסט בעברית שבביבליוגרפיה ולא על הטקסט באנגלית. לא תמיד זה עוזר להם.

העובדה שאין בידי המורים כלים להתמודד עם בעיות משמעת של תלמידים שתקועים כמו "מסמר ללא ראש" בכיתה (ניסוח של קורן), הופכת את בית הספר לשדה קרב בו גם כאשר מישהו רוצה ללמוד, הוא לא מסוגל. לאוניברסיטה מגיעים סטודנטים שאינם חייבים להיות בה אם הם לא רוצים. אבל אם הם מגיעים אליי אחרי 12 שנים בהן היכולת שלהם להתרכז יותר מכמה דקות ברציפות מוטלת בספק, המצב בכי רע.

בתי הספר שלנו מגדלים דורות של בורים, של ילדים שסובלים מהפרעת קשב קולקטיבית. אני חושב שקורן צודק – האשמה המרכזית מוטלת לפתחו של משרד החינוך עם חוזרי המנכ"ל המטופשים שלו, עם אידיאולוגיית "הילד במרכז" שלקחה מהמורה כל כלי משמעתי שהיה לו בעבר ושאפשרה לו לנטרל תלמידים מפריעים לטובת אלו שאשכרה רוצים ללמוד משהו.

הטקסט הזה מדכא לא רק מכיוון שהוא מראה מה קורה לילדים שלנו בבית הספר, אלא גם מכיוון שמי שאי-פעם העלה על דעתו להיות מורה, מי שחשב לעשות מעשה דון-קישוט ולהצטרף למערכת החינוך, מבין שחבל לו על הזמן: הבעיה היא מבנית ולא פרסונלית, ארגונית-ממסדית ולא נקודתית.

אם לא יגיע השר שיחליט לעשות מעשה ולהפוך את המערכת על ראשה, אבדנו.

59 מחשבות על “דיכאון ההוראה

  1. האמת שהפסקתי לקרוא את המאמר מיד אחרי שהכותב הצר על אי היכולת להעיף תלמידי. לא יכולתי לסבול את זה יותר. כך שיתכן שהיו בהמשך פנינים נפלאות שלא נחשפתי אליהן, אבל אני בספק-
    יש הבדל מהותי מאוד בין לימוד באוניברסיטה ובין לימוד בחטיבת הביניים. הראשון הוא וולנטרי ובהגדרה אינו פתוח לכל אחד והשני הוא מנדטורי והינו חובה לכל אחד. אז כן, היה יכול להיות אולי טוב יותר לכל התלמידים הטובים והממוצעים אם הגרועים לא היו שם, אבל לגרועים זה היה ממש רע. יותר רע מעכשיו. הרבה יותר רע מעכשיו.

  2. אם יש משהו שיכול להרוס עוד יותר את החינוך בישראל, זה עוד מורים כמו דורון קורן (אגב, כבר הזכרת אותו https://www.popup.co.il/?p=2417 וכבר שם אפשר לראות שהוא הדבר האחרון שהייתי רוצה שיחנך את הילדים שלי) הרעיונות להחזיר את השינון כשיטת לימוד, לבטל את ה(מעט) אקדמיזציה שיש שם, לבטל את המתמטיקה, לחייב תלמידים לדעת לנקד, להקריא בכיתות, להפוך את שיעורי התנ"ך לשיעור קריאה בסיפור (למה שלא ניתן לילדים לראות הנה מונטנה), להעיף דיסלקטים מבתי הספר… מה שיפה בשפל, זה שתמיד יש לאן לרדת.

  3. 1. התאור של קורן נכון, המסקנות גרועות מאוד. מערכת החינוך היא מאוד סמכותנית, מאוד מרובעת, מאוד ממשטרת, מפחידה וכוחנית. היא שולטת בילדים מתוך רצון בתפוקות שהן ציונים ובשקט. טובת הילדים אינה אינטרס והם נשלטים בכוח לפי נוחותה של המערכת בלבד ולא לפי טובתם שלהם. המחשבה כי אם כל הסמכותנות הזו לא עוזרת ללמד ביעילות, צריך עוד ממנה, מעגלית ולא הגיונית. הרי ככל שמגבירים את רמת הדיסטנס והמשמעת גוברת הבעיה ושוב קוראים לעוד דיסטנס ועוד משמעת. הילדים של היום מופקרים בבתי ספר מנוכרים למורים שמעוניינים לשלוט בהם ולא לעזור להם.

    2. גם לא יבוא השר שירצה להפוך את המערכת, לכאן או לכאן – הוא לא יוכל לעשות זאת, כיוון שמשרד האוצר לא יאפשר לו להזיז אף תקציב בתוך משרדו שלו ויתעקש להיות קובע המדיניות האחרון, אם לא דרך שינויי התקציב אז דרך חוק ההסדרים.

  4. הלינק תוקן.

    איתמר (1) – ל"גרועים" אפשר למצוא מסגרות שבהן הם יכולים לפרוח. אני לא חושב שיש תלמידים גרועים אני חושבים שיש תלמידים שלא נמצאים במסגרת שבה הם יכולים לבטא את עצמם. זה יכול לקרות בגלל שהמורים דפוקים זה יכול להיות בגלל שהם לומדים פיזיקה במקום ספרות, זה יכול להיות שהם לומדים ספרות במקום מחשבים. אבל אם הפתרון שלך הוא להשאיר את "הגרועים" (כלומר הלא מתאימים) עם הטובים (כלומר אלו שלומדים מה שמתאים להם ושמתאימים למסגרת) הרי שדפקת את כולם. כולם כולל כולם. בראבו.

    יואב (2) – דורון קורן כמורה ממש לא מעניין אותי. התובנות על מערכת החינוך מאוד מעניינות אותי. בכל אופן אני לא מכיר את הטענה שלו לפיו צריך להעיף דילסקטים מבית ספר. יש לכך אסמכתה איפשהו? באשר לשאר הנושאים שהעלית ושלכאורה הם עמדותיו של קורן, אני לא מבין מה הבעיה עם לחייב את התלמידים לדעת לנקד, שיקראו בכיתות, שיהפכו את שיעורי התנ"ך לשיעור קריאה בסיפור – אני פשוט לא מבין מה הבעיה עם ההצעות האלו. (ואגב, מי שהזכיר אותו בפוסט היה ר"ש ולא אני).

    צליל (5) – ההתרשמות שלי היא שהמורים רוצים לשלוט בילדים בעיקר כדי שיוכלו ללמד. אני לא מכיר מורים שהגיעו למערכת החינוך כדי לתרגל את עצמם בפוזיציה של נפוליאון ואם כן, יש להרחיק אותם מהמערכת ומיד. ההתנייה האוטומטית להאשים את המורים, ורק את המורים, נראית לי חד-ממדית ומחמיצה חלק גדול מאוד מהתמונה.

  5. יובל, יש כשל מאד מפורסם שאומר משהו כמו: "יש בעיה -> צריך לעשות משהו -> זה משהו -> צריך לעשות את זה". זה בדיוק מה שהמאמר של קורן עושה. אין ספק שהמצב של מערכת החינוך עלוב, הבעיה היא שהרעיונות שלו רק ירעו את המצב. קורן כמי שמסיק מסקנות מאד מעניין אותי, אם אדם מבוגר מסתכל על המציאות המוכרת לכולנו ומגיע למסקנה שהאבולוציה היא טפשית (ושים לב, לא "לא נכונה", טיפשית!) אז דרך הסקת המסקנות שלו לוקה בחסר, ולאדם כזה אין יותר מידי מה לתרום בכל מה שנוגע ללקיחת עובדת וניתוחן. אולי הוא עורך מקומונים נפלא (בהתחשב בעובדה שהוא פוטר בנסיבות כל כך מטופשות, הרשה לי להטיל ספק) אולי הוא מבקר ספרות מבריק (בהתחשב בעובדה שהוא חושב שאקספוזיציה זה מושג מיותר, גם בזה אני מטיל ספק), אולי הוא מורה ומחנך נהדר (וכמובן, שבזה אני מטיל ספק ענק) אבל מסיק מסקנות מוכשר הוא לא. לסמוך על ניתוח המציאות של אדם כזה זה פשוט דבר בעייתי.

    כשאתה לא מכיר בדיסלקציה (במאמר בהארץ) וקורא לסלק תלמידים שלא מצליחים לעמוד בתנאים שלך ללימוד (ילדים בני 14, אגב) אתה בעצם קורא להעיף את הדיסלקטים מבתי הספר.

    הבעיה בלחייב תלמידים היא שאין בזה לא טעם ולא תועלת. אם יש צורך, אני ארחיב על זה במקום אחר, אבל רק תחשוב כמה מהטקסטים שנכתבים בעיברית היום הם מנוקדים, וכמה מכותבי העברית יודעים לנקד (ז"א יודעים מתי לשים קמץ, מתי פתח וכל שאר האפשרויות).

    הבעיה בלהפוך את התנ"ך לשיעור קריאה בסיפור היא שזה מוציא את הטעם בלימודי תנ"ך. אנחנו לא שולחים ילדים לבתי הספר בשביל שיקראו סיפורים, בשביל זה יש ספריות. אנחנו שולחים אותם שילמדו איך לקרוא, ובשביל זה צריך ללמוד יותר מעצם הקריאה, צריך ללמוד את בין השאר כל המושגים שקורן חושב שהם משעממים.

  6. יואב – הבעיה ממנה אתה מנסה להתעלם היא שקורן הוא ממש לא הראשון – ובוודאי לא האחרון – שמעלה את אותם הטיעונים ממש. האם זו הפעם הראשונה ששמעת שיש בעיית משמעת בבית-ספר? האם זו הפעם הראשונה שנתקלת במישהו שטוען שהעובדה שלמורים אין כלים להתמודד עם תלמידים מפריעים מייצרת מצב בלתי אפשרי בכיתות? האם זו הפעם הראשונה שמישהו מעלה את הטיעון שמתמטיקה היא לא לכולם ואינה צריכה להיות לכולם? האם זו הפעם הראשונה ששמעת טענות נגד הדרך שבה מלמדים ילדים לקרוא? מכיוון שאלו שאלות רטוריות, שכן אינני יכול להעיד עליך, אעיד על עצמי: זו ממש לא הפעם הראשונה.

    אתה מעוניין לדון לגופו של אדם ואני מעדיף (ובכן, במקרה הזה לפחות) לדון לגופו של עניין. לגופו של עניין, קורן אומר דברי טעם ומכיוון שהוא לא הראשון שאומר אותם, יש לי חשד שהתמונה שהוא מצייר קרובה מאוד למציאות.

    אני לא מומחה לשפה העברית אבל נשמע לי סביר שילדים, לפחות בשלבי הקריאה המוקדמים, ידעו לנקד. אחר כך ממילא הניקוד "נעלם" ואנחנו יודעים לקרוא בלעדיו, אבל מה קורה לפני כן?
    באשר לתנ"ך, ההתרשמות שלי היא שעדיף לקרוא את התנ"ך כסיפור, להבין אותו כסיפור, וליהנות ממנו כסיפור (מוצלח יותר או פחות – תלוי בספר), מאשר לנתח אותו בכלים משמימים תוך שימוש במושגים שמרחיקים את התלמיד מחוויית הקריאה וההנאה הכרוכה בה.

  7. קורן צודק בזיהוי של הבעיה המרכזית.
    יחס התלמיד מול המורה/מחנך כבעיה המרכזית של מערכת החינוך.
    ילדים המגיעים עם גישה של מי אתה בכלל מול המורה שלהם, של תרבות דיבור, נימוס, כבד את האחר וכו' המעמידה מולנו מראה עלוב. והמערכת שמצרה את יכולות התגובה של המבוגר האחראי מפחד ומיתר pc/
    הוא צודק בזה שמערכת החינוך חייבת להחזיר את הכבוד למורה כחוק מספר אחד. גם ההורים חייבים לזכור שאף אחד לא עובד אצלם.
    הדברים כגון ניקוד והקראה הם הדברים שיגיעו אחרכך, הלוואי ויגיע הזמן לדון בשיטות לימוד וניקוד כן או לא – אבל עכשיו צריך להחזיר את תרבות ההתנהגות, הדיבור, הכבוד הבסיסי אל יחסי תלמיד/מורה גם אם התהליך ילווה בהרבה מהומה.

  8. יובל, מה שאתה אומר על מסגרת שמתאימה ל "גרועים" נשמע טוב ויפה, אבל זה לא בדיוק מה שקורן מדבר עליו במאמר. הוא מלין על ביטול בתי הספר המקצועיים, ובעצם מעודד את הגישה לפיה אם מישהו לא ממש מסתדר עם המערכת (למשל כי הוא הגיע מרקע שונה) אפשר להתיאש ממנו מן הרגע הראשון ולשלוח אותו למסלול הישיר להיות מוסכניק או חשמלאי.
    בכלל לא מצאה חן בעיני הגישה הזו, לפיה מתמטיקה זה מיותר, וכל דבר שהגיע מהאקדמיה הוא טרחני ופלצני. לפי שיטתו, לא צריך לנתח טקסטים מקראיים כי זה לא כיף אבל צריך לשבת ולשנן קטעים מהתנ"ך, בלי שהוא מצדיק למה זה טוב.
    כל הדוגמאות שהוא נותן הם מתוך הנסיון הפרטי שלו, וקיבלתי את הרושם שהוא מאד מצומצם (הוא חוזר איזה 17 פעמים על הרעיון הזה של לשנן טקסטים מקראיים).
    חוץ מזה הטקסט הזה או כל טקסט אחר שמצביע על פגמים במערכת החינוך, מנסה להציע פתרונות, והכי חשוב, מעודד דיון ציבורי, הוא מבורך והלוואי ויהיו עוד כאלה.

  9. קיפודפותם – הו, עכשיו אנחנו מתקדמים לאנשהו.
    באופן כללי אני לא חולק עליך. אני לא חושב שאפשר או צריך להתייאש מן הרגע הראשון מתלמיד ולשלוח אותו למסלול ישיר להיות מוסכניק או חשמלאי. ממש ממש לא. ואגלה לך סוד: בכיתה ח' זה בדיוק מה שרצו לעשות לי. אבל, מה קורה ברגע הרביעי, השמיני, או העשירי? אסור שזו תהיה האופציה הראשונה ואפילו לא השלישית אבל גם ההפך הוא אסון: שאין אופציות אחרות בכלל, שיש רק מסלול אחד שאמור להתאים לכולם.

    גם על הנקודה השניה שלך אני לא חולק: לא כל מה שהגיע מהאקדמיה למערכת החינוך הוא טרחני ופלצני ולא בטוח שיש סיבה לשנן קטעים מהתנ"ך סתם כך (למרות שיש שיטענו שעצם השינון הוא המטרה, וגם על זה אפשר להתווכח). אבל, האם מישהו יכחיש שמערכת החינוך עברה תהליך אקדמיזציה מואץ ומופרך שמרחיק חלק גדול מהילדים מהחומר עצמו שלכשעצמו, ממש אינו משעמם? חלק גדול מהתלמידים האלו יגיעו לאקדמיה ושם יחשפו לניתוח תיאורטי ברמות גבוהות יותר. בשלב זה הם עדיין בבית ספר. אז האם לא הגיע הזמן לתגובת נגד שתאזן את התמונה?

    ולבסוף, אני לגמרי מסכים איתך שיתרונו הגדול של הטקסט הוא שהוא מעודד דיון ציבורי ומציף בעיות רבות שהעלו בעבר אך שלא עשו איתן דבר.

    ואני גם מסכים עם חלי. הבעיה, כפי שאני רואה אותה, אינה נוגעת ללימוד הניקוד או ללימוד התנ"ך. הבעיה היא שורשית, מבנית ואידיאולוגית ובה צריך לטפל.

  10. א. אתה נופל פה בדיוק בכשל שיואב הזהיר ממנו. אנחנו מסכימים שיש בעיית משמעת בכיתות. האם זה אומר שהפתרון של להוציא את התלמידים מהכיתות הוא פתרון טוב? לא. ואיך אני יודע שלא? כי הוא נוסה בעבר, בדמות 'החינוך המקצועי' שאדון קורן רוצה לחזור אליו. אלא שהוא לא טורח לבדוק למה נטשו אותו. והיו סיבות טובות – המסלול הזה היה דד-אנד עבור כל מי שנכנס אליו. מיינו אליו תלמידים בכיתה ח' (מזל, היום זה כבר ו'), ומי שמוין לחינוך המקצועי נידון להיתקע בלי בגרות ובלי אפשרות להשיג אחת – פועל ייצור לנצח. פלא שסטף ורטהיימר הצטער שביטלו את המסלול הזה?
    כדאי להזכיר, בהקשר הזה, שבשנים שעברו מאז שבוטל החינוך המקצועי ישראל עברה תהליך אקדמיזציה מאוד מהיר, והיום בלי תעודת בגרות – שלא לומר תואר ראשון – הסיכויים התעסוקתיים שלך די בקנטים (אני לא טוען שזה מצב טוב, אבל זה המצב). אוי לנו אם נחזור למערכת שמוציאה בוגרים שלא יכולים להשיג בגרות.

    ב. לטעמי הקטע המזעזע ביותר, שמעיד על עומק הניתוח של הכתבה הזו, הוא הקטע שמתייחס ללקויי הלמידה. פסיכולוגים הצליחו לעשות שינוי מחשבתי, שלקח שנים, והצליחו לגרום למערכת שהילדים הם לא סתם 'מופרעים' או 'טיפשים'. יש להם בעיה קוגניטיבית ספציפית, שמקשה עליהם לעמוד במטלות אקדמיות – ואם הם יקבלו עזרה יעודית לבעיה הזו, הם יוכלו להיות תלמידים טובים בדיוק כמו כל אחד אחר.
    אבל אדון קורן יודע יותר. הוא יודע שבגלל שיטת לימוד הקריאה בישראל, נוצרות בעיות קשב וריכוז. הוא בדק את שיעור הADHD בחו"ל? הוא יודע האם השיעור הזה קשור לשיטת קריאה? לא.

  11. דרומי – אין לי מושג מדוע הטקסט הזה מייצר תגובות אמוציונאליות שליליות כל כך. לא כל מה שקורן אומר הוא תורה מסיני – בוודאי לא החלק של הפתרונות בטקסט שלו – אבל בוא תתרכז בבעיה. האם מישהו חולק על כך שהמצב הנוכחי הוא בלתי אפשרי? אינני ממהר לאמץ את הפתרונות של קורן אבל אני בהחלט מאמץ את הקווים הכלליים שבאמצעותם הוא משרטט את הבעיה שכן אני חושב שהוא משרטט אותה נאמנה.

    ובאשר למערכת שמוציאה בוגרים שמשיגים בגרות – האם שאלת את עצמך איך היא בדיוק משיגה עבורם את הבגרות ומה הבגרות של היום שווה? הנה תחילתה של תשובה.

    גם סעיף ב' שלך, לדעתי, שופך את התינוק עם מי האמבט. אין ספק שישנם תלמידים שסובלים מליקויי למידה, אבל הם תכחיש שישנה מגמה לפיה כל מי שקצת מתקשה, מאובחן כלקוי למידה וזאת במטרה להשיג הקלות (שהוא אינו בהכרח זכאי להן) בלימודים? אני מפנה אותך לטקסט אחר שפורסם ב"הארץ".

    פעם נוספת – אני לא בטוח שהפתרונות של קורן טובים או מוצלחים במיוחד, אבל נראה לי שהשיטה שלך (ושל אחרים) להתמקד בפסילת הפתרונות במקום לדבר על הבעיה, היא אסטרטגיה של בת יענה.

  12. ואגב, לא כל תלמיד שמפריע יש לו הפרעת קשב.

    אני משוכנעת שאם יעשו סקר איזה אחוז מפריעים גבוה יותר, אנחנו ילדי ה-add או ילדים שחושבים שהכל מותר להם, יתכן גם כי ככה הסבירו להם בבית, ואלימות מילולית והתחצפות וחוסר כבוד מינימלי למורה שלא נדבר לסתם ילדים אחרים כי מה כבר הוא יעשה לי היא חלק טבעי בחייהם, אני משוכנעת שהקבוצה השניה תנצח.

    ואגב הוא ממש לא טוען ששיטת לימוד הקריאה היא הגורם לבעיות קשב, למה לצטט סתם – הנה הציטוט – ולא שאני מסכימה עם כל מה שהוא טוען שצריך לעשות, אבל את זה הוא לא טוען:

    יחד עם זאת צריך להזכיר, כי גם חומר לימוד תפל הוא סיבה להפרעה. גם תלמיד משועמם עלול להפוך לתלמיד מפריע. היום נוטים למקד את הבעיה אצל התלמיד ולקרוא לזה "הפרעת קשב" – כי ההנחה היא שיש למה להקשיב, ומי שלא מסוגל סובל מהפרעה. אבל במקרים רבים פשוט מאוד לא כיף להקשיב, והתלמידים הפחות-סבלניים, אינטליגנטיים לעתים, מתנתקים מהר יותר. כי אותם זה משעמם יותר. ובצדק.

  13. יובל – אתה צריך להבדיל בין הבעיות שקורן מעלה לבין הפתרונות שהוא מציע לאותן בעיות. מדובר בשני דברים שונים.

    יש בעיית משמעת בבתי הספר, אני לגמרי לא משוכנע (בלשון המעטה) שהפתרונות שמציע קורן יפתרו אותן, לדעתי מדובר בבעיה תרבותית, והפתרון לבעיות תרבותיות לא נמצא בחוזר מנכ"ל כזה או אחר, ולא יבוא מלמעלה. (בצבא, למשל, יש למפקדים את כל הכח בעולם, ובכל זאת הצבא הישראלי לא ממש ממושמע)

    הטיעון שמתמטיקה היא לא לכולם ואינה צריכה להיות לכולם לא מקובל עלי לחלוטין, אולי מתמטיקה ברמה אקדמית תהיה קשה לאנשים מסויימים, אבל מתמטיקה ברמה של בגרות של חמש יחידות זה ממש המינימום ההכרחי ביום. לא ללמד ילד מתמטיקה זה לגזור עליו בורות כמעט ברמה של לא ללמד אותו לקרוא ולכתוב.

    הדרך שבא לימדו את הילדים לקרוא (המילה כמכלול) נחשבה מאד בעייתית, היום כבר לא משתמשים בה, ועברו לשיטה אחרת שאותה תוקפים הרבה פחות. השיטה אותה מציע קורן נוסתה בעבר ונכשלה.

    לגופו של עניין, קורן מצביע על בעיות אמיתיות, ומציע פתרונות גרועים מאד.

    בקשר לניקוד, כשאתה קורא (לא יודע עליך, אבל מחקרים הראו שזה נכון למרבית המין האנושי) אתה לא קורא אות אות ומחבר אותן למילים ואז למשפטים, אתה קורא מילה מילה (ופעמים רבות צירופי מילים). בגלל זה לאף דובר אנגלית אין בעיה לקרוא מילים כמו right זה לא שהוא קורא את ה-h ואז עושה דליט ל-g. גם בעברית אין לך שום בעיה לקרוא מילים כמו תפוח (ולעומת זאת, אם הייתי כותב "תפואח" היה לוקח לך יותרזמן עיבוד). העברית המנוקדת והעברית הלא מנוקדת הן שתי שפות שונות מהבחינה הזאת, המילה המנוקדת נראית שונה מהמילה הלא מנוקדת (לכן, וזה נתמך מחקרית, לקוראי עברית לוקח יותר זמן לקרוא טקסט מנוקד). כשאתה מלמד ילד לקרוא בשפה אחת ואז עובד לשפה אחרת, אתה מקשה עליו את תהליך לימוד הקריאה. כשהתהליך עצמו הוא המטרה, זה אולי לגיטימי, אבל אם המטרה שלך היא ללמד את הילד לקרוא (על מנת שיוכל לקרוא סיפורים), אז זה פשוט איוולת.

    בקשר לתנ"ך, לקרוא את הסיפורים כל ילד (שלמד לקרוא) יכול לעשות לבד. המטרה של בית הספר היא לתת לילד כלים נוספים.

  14. יואב – שתי הערות. יש הבדל בין "לא ממושמע" לבין "לא מבצע פקודות". אני לא חושב שאנחנו עם ממושמע כמו היפנים או הקוריאנים. זה לא טבוע בנו תרבותית ואין לי בעיה עם זה. אבל אם הצבא שלנו היה צבא שלא מסוגל לקבל, להבין ואז לבצע פקודות, מזמן לא היינו כאן.
    נכון, בית ספר הוא לא צבא, והמורה הוא לא המפקד, אבל אם אין למורה שום כלי אפקטיבי לטפל במי שבאופן שיטתי אינו מאפשר לימוד בכיתה, אין טעם ללכת לבית ספר. חד וחלק.

    ולגבי הערת המתמטיקה – אח שלי, אם אני הייתי צריך לעשות בגרות חמש יחידות במתמטיקה, לא רק שלא הייתי היום דוקטור, לא היה לי תואר שני, תואר ראשון או תעודת בגרות. עשיתי שלוש יחידות מתמטיקה וגם אותן עברתי בקושי ועל הברכיים.
    אני לא אומר שלא צריך ללמד מתמטיקה, אני לא אומר שכל ילד לא צריך לדעת מתמטיקה בסיסית. צריך ואף חייב. לחייב חמש יחידות? הנה הגדרה של איוולת מוחלטת.

  15. 40% מתלמידי צפון תל אביב אובחנו כלקויי למידה, השאר אובחנו כפראיירים

    אהבתי 🙂

  16. קשה לי להבין את הנטייה הזאת שממקדת את הבעיות העיקריות של החינוך במערכת החינוך. ילדים באים מבית מסויים, עם הורה מסויים, שההתייחסות שלו למערכת החינוך והכבוד שהוא נותן לה משפיעים בצורה מכריעה על ילד.
    כילדים רואים הורים מזלזלים במערכת, כש"מערכת ההורות" לא משדרת לילדים שמעמד המורה הוא גבוה, ההדרדרות קצרה. ועדי הורים שעומדים מאחורי הילדים ולא מאחורי המערכת פוגעים בילדים עצמם. בסוף היום, לא משנה אם משרד החינוך גם יעשה סלטות באוויר, הלגיטימציה למערכת החינוך מגיעה מהבית. וההדרדרות הכללית שלנו בקודים הכי בסיסיים כבני אדם היא זאת שמדרדרת את כל סולם הערכים.
    כך שמעבר לכל הביקורת שמופנית כלפי קורן (כמה קל להפוך כל אדם עם דעה מוצקת לאידיוט), המאמר שלו משקף הדרדרות כוללת בסולם הערכים הישראלי. מערכת החינוך היא רק עוד מראה אחת מני רבות, היא לא הדבר עצמו.

  17. בקשר לתנ"ך, לקרוא את הסיפורים כל ילד (שלמד לקרוא) יכול לעשות לבד. המטרה של בית הספר היא לתת לילד כלים נוספים –

    ותראה לי ילד ירצה לקרוא את התנכ לבד, על השפה המוזרה והכבדה שבו מול הארי פוטר –
    כן זה ידוע שגם אליהו הנביא עלה בחללית לשמים – תפקידו של בית הספר לידד את התנכ הזה על תלמידיו היהודים, זה לא יקרה לבד בשום דרך. לא פגשתי ילד שקרא מעצמו, מרצונו את סיפורי התנכ, מעולם. יקריא המורה את הסיפור וימצא דרך לפרש אותו, לתרגם אותו ללמד אותו בדרך מרתקת ומעניינת וכך, דרך הלימוד יקבל התלמיד כלים נוספים. שינון הוא רק הטכניקה, ממש לא העניין עצמו.

  18. כמתרגל במדעים באוניברסיטה אני רוצה להוסיף תובנה: הסטודנטים לא מבינים מתמטיקה ברמה של בי"ס יסודי, אין לרובם תפיסה ברורה של מושג הפונקציה, כך שההתמקדות בבגרות המתמטית (ולרובם 4-5 יחידות בתחום) לא עוזרת כלל כיוון שבכל תקופת לימודיהם הם לא נדרשו להבין מהי מתמטיקה, כל מה שהם נדרשו הוא לשנן פתרון תרגילים.

    ולכן המחשבה על ביטול התמטיקה כלל אינו מופרך, המצב האידיאלי הוא שתלמיד לומד טכניקות מתמטיות רק רק כאשר הוא נתקל בבעיות מדעיות הדורשות פתרון מתמטי.

    דרומי רושם "כיום…בלי תעודת בגרות – שלא לומר תואר ראשון – הסיכויים התעסוקתיים בקנטים" וזה משפט מאד מעניין, הרי הסיכויים התעסוקתיים נגזרים מהאיכות יחסית לשאר האוכלוסיה, כך שהקלת התנאים לתואר תוך הורדת הדרישות לא ממש משנה לסיכוי התעסוקתי. לעומת זאת היא גורמת לבזבו אדיר של משאבים אנושיים בהשגת תעודות בעלות ערך מפוקפק, משאבים שהיו יכולים לשמש להשגת כישורים אמיתיים.

    "מי ש.. להיתקע בלי בגרות " משפט ההפחדה הזה שאותו שומעים תלמידי תיכון יומם וליל כאשר את הנקודותיים אתה יכול להשלים כרצונך הוא השקר המזיק ביותר שקיים, אדם צריך לנצל את הזמן בצורה המיטבית ומי שלא יכול בשנות העשרה שלו, מכל סיבה שהיא לשבת על התחת וללמוד עדיף שינצל הזמן ללמוד מקצוע חיוני כחשמלאות, יועיל לו בהרבה מבגרות סתמית. ואם הוא ירצה לחזור ללמוד כל החיים לפניו השלמת תיכון איננה מטלה קשה מדי לאנשים מיושבים בני 30.

    "פסיכולוגים הצליחו לעשות שינוי מחשבתי…."כאשר שמעתי מסטודנט להנדסת חשמל שהוא לא מצליח לפתור את האלגברה בתרגיל פיסיקלי כי יש לו דיס-קלקולציה ואני רציני לגמרי, הפנמתי ששרלטנות הלקיה' שהפסיכולוגים המתפרנסים ממנה מוכרים לנו פשוט מסוכנת.

  19. טקסט חשוב לעניות דעתי; המלצתי עליו הלאה וגם על הדיון שכאן.

    בתור אחת שיצאה ממערכת החינוך ממש לא מזמן, הקטעים על ה"מפריעים" העלו לי זכרונות ממש לא נוסטלגיים.
    יכולתי רק לקרוא ולהנהן בעצב לזכר כל אותם ערסים משוקצים שעד היום אני מאמינה בלב שלם שלא ייצא מהם כלום, או לכל היותר מוסכניק [ובלב שלם אני גם משחררת הצהרה פרובוקטיבית כזאת]. התיכון הכפוי לא תיקן אותם ואני בטוחה שגם הצבא לא. אלה שחשים בנוח לקטוע אצבעות של מורים חשים בנוח גם לשתות ולנהוג, להוריד סטירה לבאונסר במועדון או לחברה שלהם ועוד מטעמים מהעיתונות היומית.

    מצאתי את זה מרתיח שהם קיבלו ממתק מטאפורי על העובדה שהצליחו לשבת בשקט עשר דקות, והיה לי אף מחנך אחד בכיתה ז' שהיתה לו חיבה מיוחדת למפריעים מהסוג הזה. הוא וויתר להם בלי סוף וטפח על השכם בכל "השתפרות", מה שכצפוי הפריע מאוד לתלמידים הרגילים כמוני שהרגישו שהם קורעים את התחת סתם.
    בבית הספר היסודי היו שולחים את המפריעים לעבוד עם אב הבית בפינת החי, ואני מודה שאני מצליחה להעלות אחד או שניים שפרחו שם. אבל לרוב אב הבית היה פשוט היחיד שהיה מפחיד מספיק על מנת להשתלט עליהם.

    הצחיקה אותי במיוחד התייחסות אחת, כאילו אחד מהמפריעים הסוררים ביותר אמר לו "ראינו שתנ"ך יכול להיות מעניין". זה נשמע לי כמו מסוג הרגשות שמאלצים החוצה בשיעורי חינוך המיותרים, בסגנון "איך זה גורם לכם להרגייייייש, תלמידים". אני בטוחה שאחרי שנתן את התשובה הזאת וקורן התמלא בעצמו, התלמיד התפוצץ מצחוק עם חבריו. אלה גם התלמידים שחושבים שאם יוסיפו "המורה" לכל דבר ויקראו לשירותים "להתפנות", הם ירוויחו נקודות או כבוד אצל המורה על חשבון אלו שהם מאבדים בהתנהגותם הכללית.

    לא הייתי תלמידה מצוינת בשום קנה מידה, וגם לא הרגשתי שהם הפריעו לי ללמוד או גררו אותי למטה בשום צורה. למדתי בדיוק ברמה הרגילה שלי. רק שהם כל כך מיותרים ומרעישים וחסרי תקנה, וחבל שהם שוחקים ומתישים כל כך את המורים שלנו. מישהו צריך ללחוש להם בסוד שאם יושבים בשקט וחורקים שיניים זה עובר יותר מהר, כולנו רוצים ללכת הביתה.

    יצאה לי תגובה קצת תלושה, אבל לפחות הוצאתי את זה מהמערכת.

  20. יובל – אם אתה טוען שהחלק החזק אצל קורן הוא ההצבעה על בעיות – אני מסכים איתך (וגם ניסיתי להגיד את זה). אלא שהפתרונות שהוא מציע מזעזעים, וצריך להגיד את זה.

    לגבי הבגרות (וגם לג'ו) – רמזתי שאני לא חושב שזה מצב אידיאלי. אני מלמד (במכללה) הרבה סטודנטים שלדעתי (וכנראה גם לדעתם) החיים שלהם היו הרבה יותר פוריים והרבה פחות משמימים אם לא היו מאלצים אותם ללמוד באקדמיה. אלא שעד שמה שצריך לטפל בו הוא האקדמיזציה המטורפת של שוק העבודה הישראלי. קודם שתוכל להסתדר בחיים עם בגרות או עם 12 שנות לימוד, אחר כך נדבר על לפתוח מסלולים לחינוך מקצועי. להפוך את הסדר נראה לי קצת לא הגון.

    לגבי ליקויי הלמידה – אין ספק שיש הרבה תלמידים – הרבה מדי – שרוכבים על הסוס של הפרעות הלמידה. אבל גם כאן אני אגיד את אותו הדבר בפעם השלישית – זה שיש בעיה היום לא אומר שצריך לבטל את ההקלות ולסגור עניין. יש ילדים עם ADHD, והילדים האלה הם לא סתם מופרעים, הם צריכים טיפול ספציפי ל-ADHD. יש ילדים דיסלקטים, והילדים האלה הם לא טיפשים, הם זקוקים להכוונה מאוד ספציפית בלמידה.

    חלי – לא אני ולא מערכת החינוך לא טוענים שכל תלמיד שמפריע סובל מ-ADHD. זה איש קש.

  21. בנוגע ללימודי תנ"ך בסגנון אקדמי, יואב אמר ש"לקרוא את הסיפורים כל ילד (שלמד לקרוא) יכול לעשות לבד. המטרה של בית הספר היא לתת לילד כלים נוספים" – ואני ממש לא מסכימה. כלים לניתוח ספרותי צריך אולי ללמוד בשיעורי ספרות (וגם זה אולי עצום, כיוון שמרוב כלים התלמידים המסכנים לא מבינים בכלל מה קרה בסיפור). לימוד תנ"ך נועד כדי להכיר את המיתולוגיה שלנו, על משמעויותיה הגלויות והנסתרות, ולא כדי לנתח חקיקה מקראית או תקבולות, כי אם זו המטרה של לימודי התנ"ך עדיף כבר שיבטלו אותם לגמרי.
    בנוגע לשינון: זה נראה על פניו טפשי ומיותר, עם זאת מנסיוני בבגרותם אנשים זוכרים בחיבה את הפסוקים שלמדו, ומעריכים את המורים שהכריחו אותם ללמוד (ובמקביל מודים ששנאו את זה בזמנו) – ואילו אני לא זוכרת שום דבר מלימודי התנ"ך שלי. אז מה זה אומר?

  22. דרומי אני חוזר על הנקודה שלי – האקדמיזציה של שוק העבודה היא משחק סכום אפס, כשאר לכולם תואר ראשון ברור כי תואר ראשון יהיה תנאי סף, אם הדרישות היו עולות היו פחות בעלי תואר ראשון , אולי אבל מספר המשרות לא היה קטן ולכן לחסרי התואר הסיכוי היה נשאר זהה בממוצע.

    לגבי דיסלקציה ושאר בעיות, כן נכון ישנם אנשים הסובלים מקשיים שונים ומשונים, למעשה לכל אחד יש קשיים מסוימים, אבל הדיסלקציה איננה בינארית (כלומר או שיש או שאין – ללא תחומי ביניים) אלא מדובר בסקלה נרחבת של בעיות כאשר כל אחד מצוי באיזשהיא נקודה לאורך הסקלה. הדרך להתמודד עם בעיות של תלמיד היא לעזור לו היכן שהוא צריך עזרה, 'הקלות' כמו תוספת של חצי שעה למבחן לא מוסיפה שום דבר ואילו הן סוג ההקלות המיועדות לבעלי הליקויים השונים.

    נושא נוסף הוא העלה בכתה היא האקדמיזציה המופרכת של מדעי הרוח, איך למדתי לשנוא תנ"ך וספרות בגלל כל המטונימיות והשטויות האלה, ומי לא זוכר את צמד המחלות הממאירות הקאזואיסטיות והאפודיקטיות, במקום לקרוא ולהסביר את משמעויות של ספרים, שירים ופרקים בתנ"ך, חפרו לנו עם המונחים הפסוודו מדעיים בשקל האלה. במקום שמישהו יטרח ויסביר למה לעזעזל הוא התכוון כשדיבר על היי לי אם ואחות זהה את המצלול בשירו של ביאליק, או משהו כזה. שהרי לפי האקדמיה אין משמעות למה התכוון המשורר כל אחד ימציא המשמעות שמתאימה לו אבל המצלול, אותו חייבים לשנן לבחינה.

  23. אגב בהקשר של בעיות המשמעת שבהן נתקלים המורים, מומלץ לראות את הסרט "בין הקירות", או "The Class" – כנראה שבצרפת מתמודדים עם בעיות דומות (רק ששם כל המורים הולכים עם חליפות).

  24. אחרי שכתבתי התגובה פתאום תהיתי האם בכלל יש חיה כזו 'מצלול' או שהמצאתי אותה כרגע מדמיוני הקודח? הרי נשמע חצי מוכר אבל חסר משמעות משהו. חיפשתי וזועזעתי

    קריאה בשיר "אחר הגשם" מאת זרובבל גלעד (מה??? )
    הכנה לקראת פרק שלא נלמד בבחינות הבגרות בספרות (!!!)

    http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Mazkirut_Pedagogit/Sifrut/Shira/ZrubavelGilad/LeAcherHageshem.htm

    " בולט במיוחד הבית השני, אשר בו אין התייחסות כלל לגשם, אלא לפרטים אחרים
    בנוף העירוני של ירושלים . הג'יפ והרוכל על החמור. שתי התמונות האלה אינן
    מכילות כל התייחסות לגשם. לא מבחינת היטהרות, רטיבות או כל היבט אחר.
    גם המצלול בבית השני אינו רומז למצלוליות האקספרסיבית-אונומטופאית שבבית
    הראשון, כמו נמחק -נעלם הגשם לגמרי, ופינה מקומו ליום יום."

    פעילויות לתלמיד – שאלות מנחות ליצירה שלא נלמדה בכיתה
    2. מהן התמונות העיקריות בשיר זה ומה זיקתן לכותרת השיר? 3. מהם המאפיינים הסגנוניים בלשון השיר? 4. מהי עמדת "הדובר השר" בשיר וכיצד היא מובעת?

    5. מהו נושא השיר לדעתך? ( לפחות שאלה נורמלית אחת! רק למה "לדעתך?" , למה בסעיפים האחרים יש תשובה ברורה 'מדעית' ואילו כאן יש רק דעה!)

  25. ג'ו – כאמור, אני מסכים איתך בגדול. לא ברור לי איך זה משנה את העובדה שכל עוד שוק העבודה נראה כמו שהוא נראה, מי שלא לומד לבגרות נידון למעמד הנמוך.

  26. חלק מחינוך זה משמעת. אני לא יודעת מתי זה נהיה לא פי.סי להגיד את זה. לא צריך להיות נאצים. אבל משמעת היא בפירוש כלי התמודדות חשוב בחיי אדם וארגון, ולא יזיק לאף אחד לספוג ממנו קצת בבית ספר. זה כולל כבוד בסיסי לסמכות של המורה שלפניך, כללי נימוס והתנהגות, וכן, גם לשנן טקסטים מסויימים בעל פה – כי זאת טכניקה לימודית טובה, וכי זה מטמיע דברים בזיכרון לשנים רבות.
    חלק גדול מהתגובות פה בדיוק מאופיינות בהיסטריה של חובבי המושגים המופשטים של כבוד התלמיד. כבוד זה סבבה. קודם כל לסגל. ועם תנאים. בית ספר לא אמור להיות ארגון אנרכיסטי, או דמוקרטי.
    חלק מחינוך זה גם להבהיר לתלמידים שגם להם יש מחוייבות מסויימת. והם נדרשים לעמוד בה.

  27. אפשר להרוג שתי ציפורים במכה אחת, לבטל את תעודת הבגרות.
    זה יעשה רק טוב לבתי הספר.

  28. ת'אמת, אני לא רואה איך יוצאים מהברוך הזה (וכאמור, על זה שאנחנו בברוך אין ויכוח).
    אין שום סיכוי לשום רפורמה (אני אפילו לא אכנס ללמה, אפשר פשוט לראות מה קרה עם הרפורמות ש"היו").
    מזעזע אותי יותר ויותר לקרוא תגובות (בבלוגים, בלמהנט וכו' – פרט לכאן כמובן…) אני לא מדבר על התרבות ועל השפה (אין לי כוח), אני מדבר על חוסר היכולת הבסיסית כבר של אנשים לאיית (החלפה בין א' ו ע', ב' וו', וכו').
    בעיני הפתרון היחיד הוא "שתי מדינות לשני עמים" – עם הבורים (חסר האמצעים) שימשיך ללמוד במערכת החינוך המתדרדרת והולכת, והאליטה שתוכל להרשות לעצמה לשלוח את ילדיה לבתי הספר הפרטיים (שהראשון שבהם נפתח אם אינני טועה) תמורת 30 אלף ש"ח לשנה.
    ואז באמת נהיה אמריקה… (לרע – ברור שלרע – טוב אין בזה)

  29. אוקי, בא לי רעיון. קוראים לזה קנס – אולי שמעתם על זה. זה גאוני.
    כל ילד שמפריע בכיתה, אחרי 3 בקשות מהמורה מקבל דו"ח. הדו"ח הוא דו"ח של העיריה לכל דבר ועניין, כמו דו"ח חניה. ההורים מחוייבים לשלמו (עם כל הסנקציות המשתמעות הרגילות).
    נתחיל מ 100 שקלים.
    תוך שבוע אפשר יהיה לשמוע בכיתות סיכה נופלת.

  30. לכשיהיו לי ילדים, ארצה ללמד אותם את פלאי המדע ויפי המילה הכתובה בעצמי. ייתכן ואיבדתי את האמון בהימצאות מורים טובים במערכת (גם לי נראה לא הגיוני לעבוד בשכר רעב במערכת כפויית טובה).

    זאת הייתה התחושה הראשונית שלי מקריאת הטקסט של דורון קורן.

    הרגשתי לא השתנתה למקרא מספרן הגבוה של התגובות העילגות באתר הארץ.

    נראה שלשלוח את ילדך לבית הספר בתנאים המתוארים בכתבה הוא מעשה מטורף של ברירת מחדל בלבד. לא ירחק היום ובתי ספר פרטיים עם גישות חלופיות לחינוך ישגשגו ויצוצו בכל מקום בו יבשלו התנאים להקמת מוסד שכזה. לא קשה לנחש את השפעת המצב הזה (שכבר קיים בצורה מסויימת ומצומצמת) על החברה הישראלית.

    בשבתי בגלות מרצון (אוסטרליה) כבר שבע שנים ברציפות, ולפיכך במעמד צופה מהצד, נראה לי שמישהו אכזרי וסרקאסטי במיוחד עורך ניסויים בחברה הישראלית, ופרק החינוך הוא רק חלק מהמכלול הרחב יותר.

  31. אגב יובל, בקשר ל'תופעה דומה שהתפשטה באוניברסיטה' – בתור סטודנטית לסוציולוגיה שנה א' באוניברסיטת תל-אביב קיבלתי הרגשה שהתופעה הזאת גוררת תגובה מהמרצים. לא מעט מרצים שנתקלתי בהם השנה בסוציולוגיה מרצים ברמה די נמוכה, נראים עייפים מללמד ולא מצפים מסטודנטים להסתבך עם טקסטים בכלל. שזה חבל (הנה מצאתי מקום להתלונן!).

  32. מדהים עד כמה רגשי הנושא הזה ואני בטוחה שרב רובם של הכותבים סיימו מזמן את לימודיהם בבית הספר.
    אני עוקבת בקפדנות אחר כתבות המתפרסמות על מערכת החינוך, תלמידים, הורים וכו', ומסקנתי העצובה היא שמה שיקרה שהחינוך הפרטי יפרח. ראו דוגמא בית הספר של דרור אלוני, או בתי ספר טבע/אמנות הקרובים לביתכם.
    נכון, זה לא פי סי, וזה לא נכון עקרונית, זה גם לא זול, אבל כבחירה אינטרסנטית של הורה שדואג לילדיו ולא רוצה שיכנסו לסטטיקסטיקה של האלימות בכיתות, של רמת הלימודים הירודה ושאר מרעין בישין של מערכת החינוך, אני חושבת שזו תהייה בחירה הגיונית.
    וכך הפער שגם כך קיים בין הפריפריה למרכז, בין הורים בעלי יכולת לבין כאלה שלא יגדל לאין שיעור.

  33. הבעיה היא שמטילים על מערכת החינוך את האחריות לחינוך. ולא זה המצב.

    המטרה של מערכת החינוך היא לתקן את הילדים שהגיעו מקולקלים מהבית ולחזק את אלה שהגיעו במצב טוב.

    ילד שלא קראו לו לפני השינה ולא קנו לו ספרים כשהיה קטן, לא יידע לקרוא ולא יבין טקסטים.

    במובן הזה, יותר יעיל לחנך הורים לקנות ספרים לילדים מאשר לתקן את הילדים כאשר הם מגיעים לבית הספר.

  34. יובל – בזמני היה למורה את הכלים שקורן רוצה לתת להם. שקט ומשמעת לא היתה (מצד שני אני זוכר את עצמי מבלה שעות מחוץ לכיתה רק בגלל שהעזתי לשאול שאלות בקשר לחומר הנלמד). לעומת זאת, יצא לי לראות איך מנהלים בית ספר בחו"ל, וגם כאן אין למורה את הכלים האלה, ובכל זאת הילדים מקשיבים בשקט (יחסי, בשבילי כישראלי זה נשמע שקט בלתי יאומן).

    אם היו מלמדים אותך מתמטיקה כמו שצריך היית יכול לדעת מתמטיקה ברמה של 5 יחידות (לא מדובר במשהו שבשמיים) וזה היה עוזר לך בהרבה מקומות בחיים. חמש יחידות זה בהחלט רמה בסיסית.

    חלי – הארי פוטר זה רק שבע ספרים, בסוף זה נגמר והילד ירצה לקורא עוד ספרים. אין שום סיבה שהתנ"ך לא יהיה אחד מהם. אני קראתי בעצמי את הספרים היותר מעניינים בתנ"ך (ויש ספרים משעממים, אבל קורן מדבר על שמואל א' וב', מהטקסטים הטובים שנכתבו בשפה העברית ולא פלא שהתרגום הצליח כל כך).

    ג'ו הסיכויים התעסוקתיים הם באופן מובהק לא מול שאר האוכלוסיה, כלכלה היא לא משחק סכום אפס. כשאתה משווה מדינה מול מדינה אז מדינה שתייצר יותר משכילים תעסיק יותר מהנדסים, ומדינה שתייצר יותר בוגרי כתה ג' בלבד תעסיק יותר עובדי מתפרות. השאלה היא אם אנחנו רוצים שישראל תתכנן את המחשבים שכל העולם ישתמש, או אם אנחנו רוצים שישראל תתפור את הבגדים שכל העולם ילבש. התשובה, לדעתי, ברורה מעליה. ברמה העולמית, ככל שיש יותר משכילים, יש יותר ידע והתוצרת יותר יעילה. היסטורית, הקטר הכלכלי המוצלח ביותר של המין האנושי (או של כל תת קבוצה במין האנושי) הוא ההשכלה. חוץ מזה, אנחנו לא מלמדים רק למטרות תעסוקה, אנחנו (=אני) רוצים שאוכלוסיית המדינה שלנו תהיה משכילה ככל האפשר בגלל שזה חלק מרמת החיים, ולא רוצים שתהיה לנו רק שכבה דקה של משכילים. אנחנו רוצים שכל אזרח ואזרח יוכל להבין את מה שקורא סביבו, ולא יצטרך ללכת לכומר שיקרא בשבילו.

    את המיתולוגיה שלנו כל ילד מכיר מהבית (ומהכיתות הנמוכות), זאת לא המטרה של בית הספר, ואם זאת המטרה של לימוד התנ"ך אפשר לבטל אותו אחרי כיתה ד' (ילד שרוצה להכיר את המיתולוגיה – שיקרא לבד). ילדים בני 12 כבר צריכים לעבור מהשלב של "להכיר" לשלב של "להבין" ואפילו לדעת לנתח ברמה מסויימת. אלה הכלים שאנחנו נותנים להם בגיל צעיר ושישמשו אותם בהמשך חייהם. לאנשים שזוכרים בחיבה את המורים שהתעללו בהם קוראים מזוכיסטים.

  35. אני כותב כאן בתור מי שנמצא בעיצומו של המעשה ה"דון קישוטי" כפי שאתה קורא לו, אני אכן מבין את עומק הברוך שהמערכת נמצאת בו.

    הנה כמה נקודות :

    *האשמים העיקרים לדעתי בהדרדרות הנוער הם יצרני הזבל הטלוויזיוני המשווק במכוון לילדים (הבעיה שלי היא לא עם התוכן אלא אם קהל היעד שלו) מאינטרסים כלכליים בלבד. אשמות גם חברות הסלולר שגם משווקות את המוצרים הנחותים שלהם לילדים ובני נוער, גם כן מאינטרסים כלכליים בלבד.
    מדובר פה בפושעים שהרסו דור שלם כתוצאה מחמדנות ותאוות בצע.

    *בקשר לתוכנית הלימודים עצמה, הבעיה בגדול היא שהיא לא אישית , ולא מעודדת התמקצעות של הילד בתחומים המתאימים לו, כשלמשל אין כל פסול בלימודים מקצועיים –
    בתור בוגר לימודי הנדסה אני יכול להגיד בוודאות שלרוב הבוגרים אין כל תפיסה הנדסית ומקצועית שיש לאנשי כפיים שנחשבים משום מה גם לפי חלק מהמגיבים לנחותים יותר.

    *בקשר למשמעת – אין לי ספק שאת המפריעים הכבדים פשוט צריך להוציא ולהעבירם למסגרת אחרת (בתוך בית הספר) אין בכך כל פסול כל עוד הם אכן יקבלו יחס אישי באותה מסגרת שבה ללא הלחץ של הלימודים ניתן יהיה אולי בכל זאת לגלות על יכולותיהם של תלמידים ולנסות לטפחם.

    *למי שרוצה בכלל להכנס לדיכאון (אם הכתבה לא הספיקה) הנה מספר סרטוני יוטיוב שימחישו לכם את מצב הנוער ומערכת החינוך :
    מתמטיקה :
    http://www.youtube.com/watch?v=2n1Q45rDdWE
    ספרות :
    http://www.youtube.com/watch?v=oWopqZSe06s
    היסטוריה :
    http://www.youtube.com/watch?v=O4cSzRtd3Xc
    אזרחות :
    http://www.youtube.com/watch?v=CMITWicUsYI
    תנ"ך :
    http://www.youtube.com/watch?v=tPxcUmiMM2w

    ויש עוד הרבה כאלה וזה מדכא וזה אמיתי וזה הנוער.

    [העונה הרביעית של הסמוייה זה כאן….]
    _____________________________________________________

    אז למה בכל זאת ללכת ללמד?
    כי למרות שמהפכות במערכת אני לא אעשה – לפחות אדע שניסיתי לעזור לכולם וגם אם לא אצליח עם כולם, לפעמים מספיק ילד אחד שעזרת לו בשביל לעשות לך (ולו) את היום ועל זה אני לא מוכן לוותר.

  36. יואב, הרי ברור לך, או שמה לא? שהארי פוטר היה דוגמא בנאלית לעובדה שיש ספרים מעניינים,
    גם עכשווים וגם קלאסיים שילדים קוראים בשמחה ואין שום סיבה לחשוב או אפילו לצפות מהם לקרוא לבד, בהתנדבות את הטכסטים של התנכ. אין סיבה בעולם שילדים יקראו את התנכ, הברית החדשה או הקוראן לצורכי fun, שום סיבה.

    העולם, לפחות המערבי, הולך ונעשה חילוני וטוב שכך לטעמי, אנשים דתיים הופכים את עצמם ואת צאצייהם לקיצוניים, והעולם כפי שהוא היום זקוק לכל מה שההיפך מקיצוני לכן, התנכ / הברית החדשה
    טובים בעיני כדי לשמר זהות, במקרה שלנו זהות לאומית גם, הערבוב היחודי שלנו יהודי/ישראלי/יהודי
    והכתבים האלה מקומם חשוב ללא ספק אבל במסגרת הבנת היחודיות, הזהות שלך בעולם ואין צורך
    להחליט שכתבי התנכ הם המעניינים ומהנים ביותר.

    בגיל 12 מה היית מעדיף אי המטמון או שמואל א? נשים קטנות או קוהלת?

  37. אני עוקב אחת הדיון הזה מתחילתו ולא הגבתי אבל עכשיו התחדד לי מה בדיוק הפריע לי:
    בית הספר הוא תוצר של המהפכה התעשייתית. כיום הוא נועד בסופו של דבר להפוך אותך לאזרח טוב, אדם טוב ובעל ידע שישרת אותך במהלך חייך. רבות מהפעילויות של משרד החינוך נועדו להפוך אותנו לאזרחים נאמנים, אולם בגלל הבעיות התשתיתיות במדינה, הכרעות מדיניות מושחתות ובעיות מגומגמות, רבים מן האזרחים הפוטנציאלים הללו עוזבים למקום אחר או חשים ניכור כלפי מדינתם, ומנהלים חיים ציניים שבהם הם אינם מאמינים לחדשות או למנהיגיהם. אינני חושב שבעזרת שיעור חברה או מרבית הפעולות האחרות של בית הספר, אנחנו נעשים אנשים טובים. להיפך. אני מאוד רוצה ללמד את ילדיי העתידיים בבית, בין היתר כדי להגן עליהם מפני הסביבה הגסה של בית הספר והחברה הקשה. מצד שני, אם אעשה זאת – כיצד יוכלו לשרוד יום אחד בחברה לאחר שאצטרך להוציא אותם מהבית? אבל העניין השלישי וההכי חשוב הוא המונופול על הידע. לבית הספר כבר מזמן אין מונופול על הידע. הוא לא מלמד אותך כל מה שצריך לדעת. לא בטוח שאנחנו לומדים גם כל מה שנזדקק לו כדי לעזור לילדינו לגמור בית ספר. ארהיב עוז ואומר שבניגוד אליי שבחרתי לעסוק במקצוע הומאני, רוב שעות הלימוד כלל לא משרתות את תלמידי בית הספר, וגם אלו שכן, רמתן לא גבוהה מספיק כדי לחסוך מכינות באוניברסיטה. אימא שלי שהייתה מורה אמרה לי פעם שהיא לא מבינה למה מחייבים מישהו ללמוד מתמטיקה מעבר לערך המשולש (שבו אני משתמש מדי יום כשאני מחשב מע"מ לתשלום על העבודות בעסק שלי ומעבר לזה באמת שלא. כל הנושא של גיאומטריה שפעם שלטתי בו רחוק ממני כשנות אור ולא מובן) וגם אם היא לא צודקת, וברור לי שהיא לא צודקת השורה התחתונה היא זו. בית הספר צריך ללמד לחשוב. כל נושא הדיסיפלינות הוא מטופש. אינני רואה סיבה למשל שבשיעור תנ"ך על בית המקדש לא יחשבו, נניח, את המימדים של היכל הקודש, או אם בשיעור ספרותלומדים את נילס הולגרסן או את הלב, שילמדו באותו זמן גם גיאוגרפיה. הסיבה שלא עושים את זה היא צרות מוחין ואופקים ובעיה תקציבית והכשרתית.

  38. מבלי להגן ולו לרגע על משרד החינוך, שעושה עבודה מחורבנת, צריך לזכור שהוא לא האשם היחידי במצב בתי הספר.
    בית ספר נשען על 3 רגליים שממנות את פעילותו, ומאותו רגע חיות בהרגשה שלהן יש זכות מלאה להחליט מה קורה בשטחו: משרד החינוך, הרשיות המקומיות, וההורים.
    על משרד החינוך אין לי הרבה מה לומר שעוד לא נאמר.
    הרשות המקומית, וראשי הרשות- הפוליטיקאים רואים במערכת החינוך, את האמצעי העיקרי להגיע לקהל הבוחרים שלהם ההורים. הם רואים במערכת החינוך דרך מנף את עצמם פוליטית. יש מחלקת חינוך בעירייה, בראשה עומד מנהל בית ספר לשעבר, בד"כ חבר של המנהלים הנוכחיים, ותפקידו לנסות ולדחוף תכנים לבתי הספר, למרות שעקרונית זה בכלל לא באחריות הרשות המקומית.
    ההורים- ההורים משלמים תשלומי הורים, מאות שקלים בשנה, ומאותו רגע הם מעורבים בכל הנעשה בבית הספר, כולל בתכני הלימוד, מי המורה, ומה עושה סגן המנהל בשעות הפנויות, כל זה בדרך כלל בבוטות רבה, כפי שהתרבות הישראלית יודעת להיות. יותר מזה, חלק לא קטן מההורים, מאמין שהוא משלם כסף כדי שבית הספר יהיה בייבי סיטר של הילד לכמה שעות.
    עקרונית מעורבות זה דבר טוב, אבל בפועל מדובר במסכת לחצים שלא מאפשרת לבית הספר להתנהל, אלא רק לעסוק בניהול משברים אינסופי מול כל אחד מהגופים הנ"ל.

  39. חלי – שמואל א' וב' הם ספרים מרתקים. לא פחות מאי המטמון. מלכים ומלכות, מטורפים ופרנואידים, נסיכות ונסיכים, מלחמות ומזימות… התנ"כ איננו ספר דתי, החרדים בכלל לא לומדים תנ"ך והדתיים-לאומים לומדים אותו רק מאחורי המסכה הפרשנית (שזה כמו ללמוד ביולוגיה בעזרת הארי פוטר). לימודי התנ"ך הם חלק מהמהפכה החילונית-ציונית. לא ברור לי מה זה "לשמר על הזהות שלנו" ועל אחת כמה וכמה לא ברור לי למה זה טוב.

  40. אני יודעת שזה דיון צידי, שולי ולא הסיבה להבאת הכתבה לפנינו, אבל בעיני דווקא מרתק הדיון ב"שיעור התנ"ך האידיאלי".

    מדובר בתגובה רגשית בעיקר, "מהבטן", המבוססת על חוויתי האישית כתלמידה ואני לא יודעת כמה היא תקפה לגבי תלמידים הלומדים תנ"ך כיום.

    קצת מוזרות לי חלק מהטענות שעולות בו ואני מרגישה צורך לתרום את שני הסנטים שלי לערימה מרגע שקראתי את הכתבה. תנ"ך היה אחד השיעורים המעניינים ביותר שלמדתי בבית הספר. הוא גם השיעור שהכיל תכנים שבסבירות הגבוהה ביותר לא הייתי נתקלת בהם במסגרת אחרת. אני לא מתכוונת לסיפורי התנ"ך עצמם, אליהם התחלתי להתוודע כבר בגיל מאוד צעיר פשוט מכיוון שהייתי "תולעת ספרים" וגם מי שלא קורא את הספר עצמו, נתקל בגרסאות משוכתבות, מקוצרות או מפורשות מתוכו. יש לסיפורים האלה נוכחות חזקה בחיינו, או לפחות הייתה כשאני הייתי ילדה בגילאים הרלוונטיים (לפני תשע שנים ויותר). הכוח המשמעותי של שיעורי התנ"ך עלי היה בכלל בהצגת תחום שלימים הכרתי בשמו; "חקר המקרא". היכרות עם מיתוסים מקבילים, השערות ועדויות לגבי מחברים של חלקים שונים מהכתובים וקצת היסטוריה וארכיאולוגיה לגבי התקופות המתוארות בסיפורים המתארים תקופות היסטוריות. כל אלו מספקים פרספקטיבה על הסיפורים שאי אפשר לקבל רק מעיון בתנ"ך עם פירוש רש"י ויוצרים רקע תרבותי עמוק ומסקרן לאוסף הכתבים שעשוי להיראות ארכאי ותלוש לילדה בלתי מאמינה שהגיעה מבית לא מאמין.

    דווקא שיעורי התנ"ך בבית הספר, שלא הייתי בוחרת בהם כנראה אילו לא היו חלק מלימודי הבסיס, עזרו לי לגבש את עמדתי וזהותי האתאיסטית-יהודית. יש לנו היהודים היסטוריה גם מעבר למחנות ההשמדה בפולין וראוי שנכיר לפחות חלק ממנה. אמנם ההיכרות עם הטקסט כלשונו בלבד מספיקה כדי להבין הרבה מההתייחסויות הפנימיות אליו בתרבות היהודית, אבל זה לא מספיק בעיניי. לא רק למאמינים במיתוסים אלו שמורה הזכות ללמדם ועל ידי לימוד סיפורי התנ"ך בתוך ההקשר הארכאולוגי, ההיסטורי והתרבותי אני הרגשתי את עולמי האישי התרבותי מעמיק בצורה ששום הקראה מוטעמת או שינון בעל פה יכולות לספק.

  41. מי שאינו רוצה ללמוד, אין סיבה לחייב אותו לשבת בכיתה ולהפריע.הוא לא ילמד בכל מקרה נושאים משעממים וחסרי כל רלוונטיות לחייו. הוא כן ילמד איך להפריע, איך להתחמק ואיך להעתיק במבחנים.

    יואב – אז אתה בעד ללמד מונחים אקדמיים אבל לא ללמד ניקוד או הקראה. יש לך איזושהי סיבה להעדיף אחד על השני?

    צליל – נכון. זה מקרה קלאסי של "התרופה לא עוזרת אז נגביר את המינון". משמעת היא לא דבר שניתן או צריך ללמד: כל אדם נבון יודע להעדיף להיות ממושמע כשהוא יודע שיענש אם יתפס. מה שצריך ללמוד זו משמעת עצמית, שזה דבר אחד לגמרי ובית הספר לא יכול ללמד.

    יובל, דרומי, קיפוד – אחת ההלנות על החינוך המקצועי היא בגלל הסטיגמה שהולכים אליו ילדים פחות מוכשרים. אני, למשל, לא רואה במה מוסכניק טוב נחות מדוקטור לתקשורת, ולמה אתם קוראים להם "גרועים". ילדים לא צריכים להיות מסומנים, אלא לסמן את עצמם לפי העדפותיהם ויכולותיהם.

    חלי – אני לא מבין למה אסיר-על-לא-עוול-בכפו צריך לכבד את בית הסוהר או את סוהריו.

    יואב – בקשר לניקוד, מה שמחקרים מראים הוא שיש ילדים שקל להם יותר ללמוד קריאה בצורה אחת, וכאלה שקל להם בצורה אחרת. זה נכון גם למתמטיקה וכמעט לכל דבר.

    ג'ו – מסכים לחלוטין מטרת בית הספר היא לא לחנך, אלא להעסיק את הילדים על שיגיעו לגיל העבודה, ותוך כדי להבטיח את יתרונן של השכבות המבוססות באופן שיראה לכולם הוגן.

    חנן – אני כבר זמן מנסה לחשוב על רעיון כזה, להפנות חלק גדול ממשאבי משרד החינוך לחינוך הורים.

    חלי – אני קראתי תנך להנאתי בגיל 12. שמואל א, אבל לא קוהלת. הסיבה היתה שהיו לי בבית אנציקלופדית"עולם התנך" ועוד ספרים. לא אומר שיש הרבה כמוני, אבל יש.

    האביר – ומעבר לכך, איך יכול בית הספר להכין מישהו לאיזשהו מקצוע, כשהמקצועות הנפוצים בעוד 20 שנה לא קיימים היום?

  42. מניסיון קצר של שנה ואפילו לא בתור מורה מה שבולט הוא שהתלמידים לא יודעים מה זה מחשבה עצמאית וביקורתית. הייתי צריכה להסביר לתלמידי י"א וי"ב דברים כל כך בסיסיים [ברדיו יש חדשות כל שעה עגולה חבר'ה]. שינון זה הדבר האחרון שצריך להחזיר, זה מה שהם עושים בכל מקרה. משננים חומר ו'מקיאים' אותו במבחן, בלי להבין באמת.

  43. יש בתי ספר מעולים בארץ שעובדים תחת אותו משרד החינוך. באופן אישי אני מכיר אחד, יסודי אמנם, אבל מהתבוננות בו אני חושב שאני יכול להבין למה הוא מוצלח. אפשר לבחון את אלה ולנסות למצא את התיקונים הנחוצים. באופן אישי אני חושב שקורן לא בכיוון אבל אני לא מקצוען בתחום הזה אז אני נזהר מלצאת בהכרזות דרמתיות.
    בית הספר שאני מכיר מצליח בעיקר כי יש לו מנהלת טובה וצוות מורים משובח. אני יודע שהמנהלת טובה כי אני עוקב מקרוב אחרי הניהול שלה. היא בתהליך מתמשך של זיהוי נקודות חלשות ויצירת כלים לחיזוקן וזיהוי נקודות חזקות והשענות עליהן כמנוף לתחושת הצלחה והעצמה (של מורים, תלמידים ומה לא) ויש לה ולבית הספר חזון שממש "נוכח" בתהליכי קבלת ההחלטות. זה נכון שכהורה אני משלם יותר מאשר תשלומי החובה ולמעשה על חלק ממה שביה"ס נותן – ההורים משלמים. אבל ההבדל נמצא, לדעתי, נמצא באנשים. כולל מחלקת החינוך ברשות שעוזרת מאד ומשתדלת להפריע מעט ככל שאפשר.

    השיעור שאני לומד מהתבוננות בבית הספר הזה הוא שהמורה הוא המרכז. אני חושב שאם קורן היה מלמד תנ"ך כמו שהוא אוהב וחושב לנכון – הוא היה מגדל דור של חובבי תנ"ך בבת ים. ילדים, גם בעידן התפוצצות המידע, מגיבים טוב לאנשים שיש להם תשוקה ואהבה לנושא מסוים. הטכניקה – כן לקרא בקול רם או לא – פחות רלוונטית. אני אוהב תנ"ך ומסכים שצריך לדעת לקרא בו בקול רם בשביל לחוות אותו באופן שיאפשר גם הבנה וגם קצת מעבר. אבל יש גם דרכים אחרות למורים אחרים שיעבדו לא פחות טוב.

    ומילה קצרה על משמעת – הייתי עד לא מזמן לאירוע חריג בבית הספר – מקרה של אלימות בין תלמידים. המנהלת, בלי להתבלבל, ריתקה את הילד למשרדה והתקשרה להוריו שיבואו לקחת אותו. הורה שמופרע באמצע יום עבודה – לא יעבור בשתיקה. האמא הספציפית הזו כעסה על המנהלת במקום על הילד (מה שמסביר למה דוקא הילד הזה מתנהג ככה) אבל כששאלתי אותה אם זה אפקטיבי היא ענתה שמה שצריך זה להתמיד. ההורים, גם אם יצדיקו את הילד מול בית הספר, בסוף ימאס להם להפסיד שעות וימים בעבודה על השטויות של הילד ויהפכו לשותפים. אני לא בא להגיד שזה פתרון הקסם – אני בא להגיד שאיפה שלא פוחדים, משקיעים מחשבה ומנסים – מוצאים פתרונות. לאורך זמן זה ניהיה קל יותר.

    תעודת בגרות היא ביזבוז זמן ומיותרת לחלוטין לדעתי. אני מהנדס מחשבים ובוגר הטכניון במתמטיקה ומעולם לא היתה לי תעודת בגרות. מודל הטכניון של מכינה באורך של שנה שממוקדת למה שאתה באמת צריך בשביל התואר הוא בעיני הדרך הנכונה. אבל יש גם מי שיכול ורוצה ללמוד חזק והרבה וממוקד אקדמית בתיכון – שילך על זה. אני למדתי דרמה וקולנוע וכתיבה יוצרת ועוד כל מיני שטויות שאז עוד לא היתה בהם בגרות, התעלמתי מרב מקצועות ה"חובה" מהרגע בו החלטתי לותר על הבגרות – אני לא פחות משכיל מחברי אוחזי התעודה. בכל הצניעות – אני יותר משכיל מחלקם. אני *למדתי* בתיכון, בכיף, בעניין, בלי לחצים מיותרים ורק עם מורים שהיו מעוניינים לעזור לי להתקדם ולממש את הפוטנציאל שלי. מהשאר פשוט התעלמתי.

    בקיצור – הפתרון לברוך לדעתי צריך להתמקד בניהול משאבי אנוש. מערכת כזו או אחרת, כן מקצועי או לא מקצועי, כן בגרות או לא בגרות – זה חשוב אבל משני. שר חינוך טוב צריך להתחיל לזהות את המפקחים הטובים, את המנהלים הטובים והם את המורים הטובים ולהשקיע את הגרוש וחצי שהאוצר מרשה לו בהם. ואת הלא מתאימים – לאט לאט לסנן החוצה מהמערכת. הם כבר יביאו את הפתרונות.

  44. שלום
    מטרת מערכת החינוך היא לשמרטף לכם את הילדים על מנת שתוכלו להתמיד בתשלומי המשכנתה, המערכת מצליחה במשימתה.
    מסורתית אין לרוב בתי הספר עניין בהשכלת התלמידים, ובתי הספר היום אינם חורגים מכך.
    האשליה של מוסדות חינוך נועדה לרצות את העניין המועט שהלקוח/הורה משקיע במעשי ילדיו.
    במאה ה21 הדאטה ההתפתחותית נמצאת בבית. ההליכה לבית ספר היא ענין חברתי ולא לימודי.
    החברה הישראלית היא חברה ברוטאלית וחסרת סבלנות ותלמידיה בבתי הספר אינם יוצאי דופן.
    בתי הספר המצליחים הם אלו שמטרתם האמיתית שונה.
    בתור מי שמבלה שעה וחצי ביום אני הייתי הופך את מכונאות רכב למקצוע חובה.

     

  45. אם לא נכון לחייב ילדים לקרוא בקול פסוקים מהתנך, מדוע כן נכון לחייב את אותם הילדים ללמוד מהי "אקספוזיציה"?

    ואיך ניתן ללמוד בעברית לבטא נכון מלים לא-מוכרות (להזכירכם – לילד אוצר מלים קטן והדרך הטובה ביותר להגדילו היא לעודד קריאה), בלי ניקוד? האם ניתן ללמוד אנגלית בלי להכיר את אותיות הניקוד?

    נכון שבד"כ כותבים וקוראים בעברית בלי ניקוד, ונכון שהמעבר לקריאה בלי ניקוד הוא קשה – אבל הוא אמור להתבצע בגיל בו לילד כבר יש אוצר מלים המאפשר לו לעשות זאת.

    נכון שהמעבר לחינוך המקצועי היה הרבה פעמים דרך ללא מוצא – אבל עכשיו, מה יעשה ילד עם "תעודת בגרות" מלאה ב"עובר בקושי"? במתמטיקה שלוש יחידות שלא מאפשרת כניסה לאוניברסיטה, ויותר מכל – עם תחושה של כישלון בכל מה שקשור ללימודים?

    נכון שהחברה הישראלית לא ממושמעת – אבל האם זה אומר שאפשר לוותר לגמרי על המשמעת בבתי הספר? משמעת היא כלי, לא מטרה, אבל היא כלי חיוני למורה כפטיש לנגר. האופציה להוציא ילד מפריע מכיתה לא באה להקל על המורה אלא על שאר התלמידים, שגם להם יש זכויות – ביניהן הזכות ללמוד. אם התלמיד המפריע ילך לעבוד עם השרת או לכיתה בה יעשה עבודה בתחום השיעור בהשגחת מורה תורן, זה פחות חשוב – חשוב שהוא יידע שלמורה יש סמכות להפסיק את ההפרעות שלו, שלסמכות הזאת יש שיניים.

    100 ש"ח קנס על כל הפרעה רביעית יכול להיות רעיון מענין, אבל יש הורים שפשוט לא ישלמו. לא כי הם מתנגדים עקרונית אלא כי אין להם – כבר ראיתי ילדים שמגיעים לבית הספר בנעליים קרועות של אחיהם הגדולים, שהארוחה החמה היחידה שהם מקבלים במשך השבוע היא במועדונית (ליום לימודים ארוך יש לפעמים תוצאות חיוביות לא צפויות…), שלא יוצאים לטיול שנתי כי להוריהם אין כסף לשלם. צריך למצוא פתרון גם למצב בו תלמיד מקבל קנס להורים, ואלה פשוט לא משלמים. כי הבעיה היא לא רק ההורים שלא משלמים, אלא גם אלה שרואים שיש אחרים שלא משלמים ("למה הוא לא משלם? למ אני חייב והוא לא?")

    אגב, אני לא מסכים שלא ישתנה כלום – צריך רק את הטריגר המתאים.
    לדעתי הוא יגיע כשתלמיד ירצח מורה. קורן לא עסק כמעט באלימות הנוער, אבל זה לא רחוק. אז תרעש הארץ, כולם יגלו את אמריקה ופתאום יתנו זכויות למורים – וכרגיל, כשהדברים ייעשו בחיפזון, הם ייעשו גרוע.

    (גילוי נאות – במשך מספר שנים עבדתי בטיפול בבני נוער על סף זריקה ממערכת החינוך. )

  46. הטענה כאילו חינוך צריך משמעת היא טענה מטופשת, חינוך צריך מורים כריזמטיים שמסוגלים להלהיב את התלמידים, ורצון של התלמידים ללמוד, שני דברים שלא קיימים במערכת החינוך. המצב בו התלמידים הטובים מפריעים בכיתה כי הם מתים משעמום ומהקצב האיטי ותלמידים גרועים מפריעים כי הם לא מבינים מילה פשוט לא יכול לעבוד יותר, בטח לא כשהמורים באים מבתים פחות משכילים מהתלמידים ויודעים לאיית עוד פחות מהם, לפחות פחות מהטובים שבהם. קשה ללמוד מאדם שאתה לא מעריך.

    והדבר האחרון, למה להאשים את מערכת החינוך? במה היא גרועה יותר או פחות מכל תחום אחר במשק? האם אנחנו כאלה טובים בכדורגל? תשתיות כבישים? משטרה חרוצה? משהו? החינוך הוא פשוט בבואה של כל מה שקורה בכל החברה הישראלית, וככזה, הוא לא ישתפר עד שכל היתר לא ישתפר.

  47. אני רוצה להתייחס לתגובה האחרונה.
    מורה לא יכול להיות כריזמטי כשהוא עובד עם ידיים קשורות (במובן המטאפורי) ויש עליו 350 איסורים.
    כריזמטיות יכולה להתבטא רק במצבי חופש.
    קשה ללמוד מאדם שאתה לא מעריך ? האם ערך האדם נובע מהשכלתו ? אני חושבת שאפשר ללמוד מכל אדם וערך האדם צריך לנבוע מהדיאלוג שאתה מייצר איתו.

  48. "קורא" כתב:
    "והדבר האחרון, למה להאשים את מערכת החינוך? במה היא גרועה יותר או פחות מכל תחום אחר במשק? האם אנחנו כאלה טובים בכדורגל? תשתיות כבישים? משטרה חרוצה? משהו? החינוך הוא פשוט בבואה של כל מה שקורה בכל החברה הישראלית, וככזה, הוא לא ישתפר עד שכל היתר לא ישתפר."

    זה תירוץ עלוב לא לעשות כלום. הרי
    גם המשטרה לא תשתנה עד שכל החברה תשתנה,
    וגם התשתיות לא ישתנו עד שכל החברה תשתנה,
    וגם הכדורגל לא ישתנה עד שכל החברה תשתנה,
    אז למה להתחיל איפהשהו?
    בוא נעזוב הכל וניסע לאוסטרליה…
    😛

    לגבי הטענה שחינוך לא מצריך משמעת, עם כל הכבוד, כנראה שמי שטוען זאת מעולם לא ניסה לחנך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *