המאבק על הגדרת הבלוג

בימים האחרונים אני עוקב בעניין אחר דיון שהתפתח בכמה בלוגים סביב פוסט של שליו בן ארי, שהתפרסם בחורים ברשת. הפוסט מספק שורה של עצות לכותב בלוג שמי שיישם אותם יוכל לגרום לקוראים "לקרוא את הפוסט עד סופו… גם אם הנושא שלו לא מעניין אותם". מילא שהרעיון של הפוסט לגמרי מקיוואלי, העצות שניתנות בו מופרכות.

נו טוב, קורה. העניין הוא שלרויטל סלומון ולדובי קננסיגר (או קננגיסר – מה שאחותו מעדיפה) זה העלה את הסעיף ובשני פוסטים עצבניים הם הסבירו מה דפוק בפוסט הזה. יהונתן קלינגר השתמש בפוסט של בן ארי כדי לומר משהו רחב יותר על פרובלוגרים בכלל (ובין השאר, הזכיר גם אותי) ועל חורים ברשת בפרט.

צעד אחורה.

בשבועות האחרונים גלמור (הידוע בכינויו "גל מור") מבצע מהלך מסקרן למדי במסגרתו הוא מנסה להפוך את חורים ברשת לפלטפורמה מסחרית להפצת תוכן (זו לפחות ההתרשמות שלי). כחלק ממהלך זה הוא חתם על הסכם עם MSN ישראל במסגרתו פרסם טקסטים באתר MSN לקראת השקת חלונות 7 ומאוחר יותר טקסטים אלו (ואחרים) פורסמו גם בערוץ תוכן נפרד בחורים ברשת. בהמשך, גייס שני נותני חסות מסחריים לחורים ברשת אשר מין הסתם משלמים לבעל הבית תמורת הזכות לפרסם פוסטים שיווקיים באתר (משום מה, בחר גל שלא לקרוא לילד בשמו וכיבס את ההסכמים והחוזים האלו תחת שמות כמו "שת"פ תוכן" ו"תוכנית שותפים". לא ברור לי מה הטעם בכביסה המיותרת הזו).

הניסוי של גל מעניין אותי מכיוון שמזה תקופה ארוכה אני תוהה האם דבר מה השתנה באינטרנט הישראלי וכעת ניתן להתפרנס מכתיבה בבלוג, האם הגיע הרגע שהפרובלוגינג, שהפך כל כך פופולארי בארה"ב, יעשה עליה לישראל. יאמר לזכותו של גל שהוא לוקח את הניסוי עד הקצה ובודק האם הדבר אפשרי.

דווקא מכיוון שגל מבצע מהלך פורץ דרך, הוא נאלץ, כך אני מתרשם, לבצע פשרות שמשנות מהיסוד את מהות הבלוג שלו ומבלוג אישי הוא הופך למשהו אחר לגמרי הן מבחינה סגנונית והן מבחינה תכנית. מרגע שזה קורה, מרגע שבלוג הופך לפלטפורמה מסחרית לכל דבר, הוא נשפט על פי אמות מידה אחרות ובמידת הצורך, נחבט על פיהן. על עובדה זו בדיוק הצביעה רויטל בתגובה שלה אצל יהונתן.

השינוי שעובר חורים ברשת אינו (על פי רוב) לטעמי אבל הוא לא צריך להיות לטעמי; הוא צריך להיות לטעמם של הקוראים, ומוטב שאלו יהיו קוראים רבים. בעיניי הניסיון לנזוף בגל על כך שהוא ממסחר את הבלוג שלו, על כך שהוא בוגד באיזשהו אתוס בלוגרי דמיוני, הוא ניסיון עקר. אני לא חושב שבעולם הבלוגים יש "נכון" ו"לא נכון". בלוג יכול להיות דברים שונים לכותבים שונים ולקוראים שונים. בעוד שאני לחלוטין מזדהה עם הקריאה של רויטל "לכתוב" ולא "לייצר תוכן", אני לא רואה פסול בניסיון לייצר תוכן על מנת להתפרנס ממנו. השאלה היחידה היא לא האם זה "בסדר" אלא האם זה מצליח.

אם להשתמש בהשוואה של רויטל, מהרגע שאתה "מייצר" ולא "כותב", אתה עוזב את הזירה האמנותית-אישית ונכנס לזירה הכלכלית-קפיטליסטית. אתה צריך שלסחורה שלך יהיו קונים אחרת תישאר עם הרבה ממנה ותפשוט רגל. מכאן, שחובה עליך לספק דבר מה מעניין או מועיל בתוצרת שלך. זה בעיני המבחן היחיד של חורים ברשת ולצורך העניין של כל אתר תוכן מסחרי. הפוסט של בן ארי לא עומד בקריטריון הזה (הוא לא היה מעניין או מועיל או תרם משהו למשהו) אבל זו רק ההתחלה וזה היה רק פוסט אחד.

אני מציע להמתין בסבלנות ולקוות בשביל גל שיצליח. אחרי הכל, יש מקום בשביל כולם, בשביל אלו שכותבים כדי להנות ובשביל אלו שכותבים כדי להתפרנס. מי שלא אוהב את הסחורה שמציע גל, לא חייב לצרוך אותה.

42 מחשבות על “המאבק על הגדרת הבלוג

  1. אני מניח שהביקורת על המהלך של חורימבה לא מופנית כנגד עצם השימוש בפרסום או הרצון להתפרנס מהבלוג. רוב האנשים הרציניים במילא מבינים שזאת צדקנות מזויפת לטעון טענה כזאת. אבל הנסיון להסוות את זה ולהציג את זה כ"תכני שותפים" ולא "תוכן שיווקי" הוא זה שעורר את הביקורת, כמו שבעצם אתה בעצמך טוען כאן.

    לגבי אותו פוסט, אני מניח שאם היה מדובר בתופעה בודדת אף אחד לא היה מתעצבן מזה. אבל זה הרבה יותר מזה. מדובר בטרנד שהולך ותופס תאוצה ונתפס בעיני רבים כנסיון לרדד את התכנים שמתפרסמים ברשת ולהתייחס לקורא הממוצע כאל מי שלא מסוגל להתמודד עם פוסטים שמכילים מעל 300 מילים.

    גם אני מקווה שגל יצליח, אבל אני לא חושב שזה צריך למנוע ממני או מכל אדם אחר להעלות ביקורת בונה כלפי מהלכים מסויימים שלו לגבי האופי של חורימבה.

  2. אם אפשר להתייחס שנייה לחלוקה של רויטל, לא הייתי קוראת לזה "ייצור" מול "כתיבה". המדיום הוא בכל מקרה כתיבה. זה ייצור מול שיתוף. זה מה שאנחנו עושים בסושיאל מדיה הזה, לא? אלו פלטפורמות שיתוףך ואנחנו משתפים. כשאנחנו באים מתוך כוונה של שיתוף, המלצה על מוצר כי אנחנו אוהבים אותו או כי חבר שלנו מייצר אותו ואנחנו רוצים לפרגן לו ולהכיר את זה לאנשים אחרים נראית לגמרי טבעית. כוונה אחרת פשוט נכתבת אחרת ונצרכת אחרת.

  3. הטעות שלך בפוסט הזה, וגם של גל, היא בהנחה שהתמסחרות באה על חשבון איכות.
    מאוד אהבתי את הבלוג של גל כשהוא התמקד בבחינה של מגמות באינרטרנט, והממשק הטכנולוגי – חברתי. הוא סיפק תוכן איכותי מאוד שגירה את המחשבה והיה באמת מצויין. אולם ההתרשמות שלי היא שהתוכן הנוכחי לא עומד באותו סטנדרט, נראה כי ע"מ לספק יותר תוכן גל מתפשר על איכות – פוסטים כמו הנידון כאן, ולצערי הוא לא היחיד, הם רדודים, נחותים ולא שווים את הזמן שלי.
    אני מתאר לעצמי שגל מכוון את התכנים לקהל הרחב, אבל הוא מאבד את הבסיס שבנה את הפופולריות של הבלוג שלו וחבל.

  4. רוגל – כנקודה למחשבה: כמה היית מוכן לשלם כל חודש, אם בכלל, על מנת להמשיך לקרוא את 'חורים ברשת' במתכונתו הקודמת?

  5. רוגל (3): כלל לא הנחתי ההנחה שכזו ובכלל לא דיברתי על איכות הבלוג. דיברתי על איכות הפוסט של שלו בן ארי ועל הטענה נגד התמסחרות בכלל. את איכות התוכן מותר, אפשר ולפעמים הכרחי לבקר (אפרופו הטענה של אלי בתגובה 1).

  6. אני רק רוצה לחדד ולהדגיש שבשום מקרה לא טענתי שזה לא בסדר להיות פרובלוגר, להתפרנס מהבלוג או להשתמש בו כפלטפורמה לקידום עצמי או עסקי.

    הבעיה שלי היתה עם הטקסט הספציפי ועם הרמה הכללית של הטקסטים האלה "לקהל הרחב", שלא תורמים לו כלום ואף מעודדים אותו לביצוע מעשים מגונים בטקסטים.

  7. א. קננסיגר אחותך.
    ב. אני, לפחות, לא נזפתי בגלמור על המסחור, אלא על כך שבניגוד למה שההגיון הקפיטליסטי היה אומר, הבלוג שלו נעשה פחות מעניין, ולא יותר מעניין, מאז המסחור שלו (והפוסט המדובר פשוט היה השפל האחרון שהוא הגיע אליו – יתכן שמצפה לנו גרוע מכך). יש כאן חשיפה מסויימת של הטעות העקרונית שבהמלצה לפרסם בתדירות גבוהה, שכבר יצאתי נגדה בעבר – ורויטל בתגובתה אצל יהונתן הצביעה על כך גם כן. אם הגברת התדירות באה במחיר של פוסטים שהם "פילרים" לא מעניינים, זה מתחיל לטנף לי את הרידר, ואני עשוי להסיר את הפיד כולו. אם גלמור מרגיש מחוייב לפרסום של שני פוסטים ביום אבל מסוגל לנפק רק פוסט איכותי אחד בשבוע, שיעשה פיד נפרד לקטגוריית "פוסטים איכותיים", ויתן לי להרשם רק לזה.
    ג. אבל השאלה הגדולה ביותר, מבחינתי, גם עבור פרובלוגרים, היא מה לעזאזל התועלת בעצות הללו. עזוב בלוג אישי שבו אפשר להתפזר לנושאים שונים ולכתוב מהבטן וכל הג'אז הזה. בפרובלוג, מה לעזאזל התועלת בלגרור את הקוראים שלך עד הסוף? זו חשיבה של מדיה לינארית – של תוכנית טלוויזיה שרוצה להשאיר אותך לעוד מקבץ פרסומות, אז היא דוחפת את האייטם הכי צהוב בסוף התוכנית ומפמפמת אותו לכל האורך; של עיתון שרוצה לחשוף אותך לעוד עמודי פרסומות אז הוא מפזר טקסט של 1200 מילה על פני חמישה עמודים, לא כולל שלוש כפולות של פרסומות שתקועות באמצע – בבלוג זה לא קורה. לא בכדי כל הפרסומות בטמקא מרוכזות בחלקו העליון של המסך – מי שגולל עד הסוף כמעט שלא נחשף לפרסומות נוספות – ובין כה וכה זה לא המודל של חורימבה. אז באמת שאני לא מבין מה מוסיפות ההמלצות הללו אפילו לפרובלוגרים שבין הקוראים. זה מה שהכי עצבן אותי בטקסט הזה: הוא נותן המלצות שגויות ומזיקות בעליל לכל הקוראים, גם לקהל היעד המדומיין (פרובלוגרים) ובמיוחד לזה האמיתי.

  8. סתם שאלה כללית לאלו מביניכים ששוחים בזה הרבה יותר ממני – זה יכול להיות בכלל שווה את המאמץ? אין לי מושג באיזה סכומי כסף מדובר, אבל נדמה לי שבמאמץ שגל מור משקיע במיזם הזה הוא יכל להשקיע בעבודה קלה הרבה יותר כשכיר, ועוד להשאיר זמן לעבוד על הבלוג בזמנו החופשי ובלי כל הפליק פלאקים היצירתיים האלו על מנת להוסיף את תואר ה"פרו" לבלוג שלו (שהיה מצויין גם, ואולי בעיקר, כשלא הניב גרוש). אין שמח ממני על כך שלבלוג שלי אין שותפי תוכן, לא מקדם אותי מקצועים ואפילו לא נשקלת האפשרות להוסיף לו פרסומות מגוגל.

    אם כבר פרו-בלוגרים, צריך להסתכל על אנשים כמו יאיר רווה בתפוז/אורנג'. שוב, אין לי מושג באיזה סכומים מדובר – אבל הבלוג שלו לא השתנה כמעט בכלום (מלבד הפרסומות המכוערות) מאז שהוא הפך לבלוגר בתשלום.

  9. מעבר לפוסט הספציפי, נראה שמה שמפריע לרוב האנשים זה שברגע שחורימבה הפך לפרובלוג והחליט לנסות להשיג תעבורה, הוא החליט גם לשנות את קהל היעד. מי שמתלונן זה אנשים טכנולוגיים שהפוסטים האחרונים באתר מדברים על דברים שהם כבר יודעים ולכן האתר עבורם הפך למשעמם.
    אני לא בטוח שזה אותו דבר בעבור אוכלוסיית היעד

  10. אני מסכים עם האמירות לגבי הירידה באיכות התוכן. עם זאת, על פי הנתונים שגל פרסם, נראה שכמות הכניסות לאתר עולה. אני – הניזון דרך רסס – בכלל לא נכנס לבלוג. כנראה שחורימבה נוטש את הקהל המתקדם שהיה לו (early adopters) ופונה לשוק רחב יותר, שם הסיכוי להצלחה גדול יותר (מבחינה זו, ג'מיני ממש לא במקום הנכון, אבל 5min כן).
    בינתיים אני נותן לו להנות מהספק, אך נראה שחורימבה החדש אינו בשבילי. כך או כך, שיהיה בהצלחה. אני מקנא בכל מי שמתפרנס מכתיבה.

  11. יובל, אני מסכים עם האבחנות שלך בפוסט הזה, וכנ"ל עם הדברים שכתב דובי לעיל. אני הסרתי את הפיד של חורימה מהרסס רידר שלי די בתחילת המיצוב מחדש של חורימבה, כאשר הפיד התחיל להתמלא בפוסטים בתדירות גבוהה שרובם לא היו לטעמי ונראו מאולצים. אני מודה גם כי אני נמנה עם אלה שהתעייפו עוד לפני כן מהעיסוק הסמי-אובססיבי בחורימבה בטוויטר וברשתות חברתיות.

    אם גלמור מחפש קהל יעד אחר זו זכותו כמובן, אך אם הוא מעוניין להיבנות על קהל הקוראים הקיים של חורימבה הוא עלול לגלות בדרך הקשה כי More is less

  12. אף אחד לא כותב בלי שיצא לו מזה משהו. אני ממש לא מצליח להבין מה ההבדל בין אדסנס (או קישורי אפיליאטס) שיש באתרים של כמעט לכל המגיבים, לבין מה שחורימבה עושים (מעבר לעובדה שלהם באמת יוצא מזה כסף). מי החליט שלהיות בלוגר כדי לקדם את עצמך כמומחה מדיה חברתית זה לגיטימי אבל לתת פוסטים ממומנים זה לא בסדר.
    בשורה התחתונה, אם מה שיכתבו יעניין אותי אני אקרא ואם לא אז לא. העובדה שפוסט מסוים הוא ממומן לא צריכה לעשות אותו לא מעניין. אני, רחמנא ליצלן, אפילו מנוי על כמה בלוגים של חברות מסחריות.
    לגבי הפוסט הספציפי, יקום הבלוגר שכל הפוסטים שלו היו מוצלחים, מעולם לא פרסם פילר ולא הייתה לו תקופת יובש.

  13. אני מעריך את כל מי שטרח והגיב בענייניות ומודה על הביקורת. נדמה לי שהמבקרים (לא פחות מחמישה פוסטים בעקבות פוסט בודד בחורימבה!) קצת נמהרים מדי לקשור בין עניינים שאין שום קשר ביניהם. התפרסם פוסט שלא מצא חן בעיני כמה אנשים וכבר מדברים במונחים של עצבות וחורבן הבית. אני מדגיש ומודה שייתכן שפוסט כזה או אחר יתפרסם ואינו ראוי לפרסום – זה יכול לקרות כאן או בכל בלוג אחר. גם באותם בלוגים "חובבנים" מתפרסמים לעתים פוסטים "מביכים" ברמה לא אחידה העוסקים בנושאים שונים ומגוונים ואני לא קושר את זה לחוסר רצונם להרוויח כסף מתכנים. אלה לא פרופורציות נאותות בעיני וכך לא צריך לשפוט את הדברים לטעמי. מטבע הדברים כאשר מפרסמים ביום ארבעה פוסטים במקום אחד, התכנים מגוונים יותר ולא קולעים לטעמם של כולם. הומוגניות לא תמיד מבורכת כפי שגיוון אינו תמיד שם נרדף לירידה ברמה. אנחנו לא עומדים בשורה ולא מחויבים להגדרת איכות כפי שמועצת הבלוגרים החליטה. מניסיוני הצנוע הסוד הוא בגיוון ולא כל פוסט חייב להיות כוס התה של כולם (כפי שגם יובל ציין). אני מודה על כל קורא נאמן אך מודיע מראש שגם בעתיד לא כל פוסט יתאם לטעמם של כולם. באינטרנט יש אפשרות מופלאה גם לא לקרוא.
    כל מקורות התוכן שאני מנוי אליהם, גם האיכותיים שבהם, גם מאבד תמלילים וגם הבלוג של יהונתן קלינגר, לא מפרסמים רק תכנים טובים בעיני וזה טבעי לחלוטין. על כן אני עושה מה שכל גולש מתקדם מחויב לעשות – מסנן, לא קורא ולא מגיב.
    אגב, פוסטים בנוסח של "חמישה דברים" של שליו התפרסמו בבלוג גם לפני חצי שנה ויותר (אפשר לבדוק) ולא התפרסמו פוסטים נזפניים ומקוננים כגון אלה (ואני מתייחס רק לאלה שמיהרו להשליך מאותו פוסט שלא אהבו למסקנות נחרצות). אנחנו בוודאי שנקח את הביקורת לתשומת לבנו אך מנגד אני מציע למבקרים לבדוק אצלם אם הם לא מקוננים על איזשהו אידיאל קומוניסטי תלוש שאבד להם. יש לי תחושה עמומה שגם אם אותם מבקרים היו קוראים פוסט איכותי בעיניהם בחורים ברשת הם לא היו מפרסמים פוסט תגובה בנוסח "תראו אילו תכנים איכותיים מתפרסמים בחורימבה על אף הניסיון להתפרנס מהבלוג". ביקורת כזו היא יותר ניסיון לסמן מטרה ואז לצייר עיגול מסביבה מאשר טענה סדורה ומבוססת.
    נמרוד, תודה על ההכוונה בקריירה(:
    יובל וגם אלי – אם תקראו את הפוסט המכריז על תוכנית שותפים תראו שאין שום ניסיון "לכבס" או לא לקרוא בילד בשמו. נהגנו בשיא הגילוי הנאות בעניין ואני מבקש לעשות שימוש יותר אחראי במילים.
    מטבע הדברים כל יוזמה דורשת זמן כדי לצמוח ולפרוח ומטבע הדברים גם צפויות חריקות במהלך הדרך. למרות שהאצבעות מאוד קלות על המקלדת (אני מודה), אני מציע לכולנו להמתין כמה חודשים ולשפוט את חורים ברשת מפרספקטיבה הולמת יותר ולא מגובה האייטם.

  14. אני חושב שהקשר בין "שיתוף פעולה תכני" (במקרה של חורים ברשת ו-MSN ישראל) לבין המציאות הוא איך לומר, טיפה מקרי. גם המונח "תוכנית שותפים" נשמע לי כמו דרך תאגידית לומר "יש פה שתי חברות שישלמו כסף בשביל שנפרסם את הטקסטים שלהם באתר שלנו". אבל אולי זה רק אני.

    באשר לשאר ההערות שלך, בגדול, אני מסכים.

  15. גל – תחושת העצבות שלי לא קשורה לפוסט המדובר אלא למה שקורה בכלל בזמן האחרון. הפוסט הנוכחי של יובל נתן לי הזדמנות לכתוב את זה.

    יכול להיות שהדרך הנכונה בשבילי תהיה לתת לאנשים בטוויטר שלי להפנות אותי לפוסטים מעניינים.

  16. לגבי שאלת המיברג שהופנתה לעיל כלפי רוגל – לי אישית ממש לא היה מפריע שחורימבה יעברו למודל פרסומי רגיל. אבל יש כאן שני דברים שאותם אנשים מבקרים:

    1. ההסוואה של הפרסום והצגתו כ"תוכן שותפים".

    2. הנטיה לעבור לכתיבה קצרה ותכליתית שהרבה פעמים נראית מאולצת וכפויה (תחושה שלא רק אני חש אותה לפי התגובות כאן).

    לדעתי רוב הביקורת באה דווקא מקוראים של חורימבה שאוהבים את הבלוג ונהנים – או לפחות נהנו בעבר – לקרוא אותו. זאת לא סתם התנגחות, זאת באמת ביקורת בונה ולגיטימית מאנשים שנהנו לקרוא את הבלוג ולא אוהבים את הכיוון החדש שהוא הולך אליו.

    ושוב, לא מדובר בעובדה שגל מור רוצה להתפרנס מהבלוג, אני חושב שאף אחד לא טוען שזה כשלעצמו דבר רע – השאלה היא באיזה אופן זה נעשה, והאם זה משפיע על איכות/רמת/סגנון התכנים.

    אני חושב שצריך לפתוח בפייסבוק קבוצת: "אני רוצה את החורימבה הישן!"
    🙂

  17. משתמש אנונימי המכונה טל – אני מוחה!
    רוב האנשים כותבים בלוג בלי שיצא להם מזה משהו.
    בעיניי, באופן אישי, ולטעמי האישי לחלוטין – מי שכותב בלוג בשביל להתפרנס ממנו הוא לא בלוגר. הוא משהו אחר שאני לא יודעת להגדיר כרגע.

  18. לא אמרתי להתפרנס, אמרתי שיוצא לו מזה משהו. זה יכול להיות כסף, אבל זה יכול להיות פיתוח המוניטין, קידום עסק, קבלת חיזוקים מאנשים אחרים או רק תחושת ההקלה שיש לגרפומן אחרי שכתב את המנה היומית.
    אף אחד בארץ לא כותב בלוג בשביל להתפרנס. חלק מהבלוגרים רוצים גם להרוויח מזה משהו.

  19. מעבר להכל, ההרגשה שלי שאנשים כועסים שמישהו שכותב בלוג, או מתחזק בלוג, רוצה להרוויח כסף בזכות היכולת שלו להחזיק את הבלוג המסוים הזה ולמשוך אליו קוראים. כולם שוכחים שבהרבה מאוד אתרים מובילים בעולם בתחום המחשבים והטכנולוגיה (כנראה גם בתחומים אחרים, אבל זה התחום אחרי אני עוקב) מקבלים אנשים כסף כדי לכתוב בלוגים ושהרבה מאוד בלוגים משתפים פעולה עם גורמים שונים במטרה כזו או אחרת – למשל בלוג "המציאות" של Cnet. אני לא מבין, רק בגלל שקוראים לזה בלוג זה חייב להיות שונה מאתר? לאתר מותר להרוויח כסף ולבלוג אסור? מי שלא רוצה שלא יקרא, מי שרוצה שיקרא. אתם יודעים מה? תקראו לזה מהיום האתר "חורים ברשת" ותפסיקו לקרוא לזה בלוג אם זה מה שיסדר למי שרוצה את העצבים בחזרה למקום. הרי בסופו של דבר יש מבחן אחד בלבד: מבחן האנשים שמתחברים כדי לקרוא. מי שטוען נגד גל מור ופוסט מסוים צריך להבין שאם הם צודקים יקרה לבלוג/אתר הזה דבר אחד בלבד – הוא יידרדר. אם הם טועים, הוא ימשיך לשגשג. זה המבחן היחיד שיש.

  20. גל, לפחות באשר אלי אתה טועה. אין לי שום בעיה בעצם הפיכת הבלוג לפרובלוג, ואני מאחל לך הצלחה כלכלית מכל הלב. אין בליבי שום כעס, בניגוד לפסיכולוגיה בגרוש של צביקה, על מי שמרוויח כסף מהכתיבה שלו, בין אם בבלוג או בעיתון.
    הבעיה שלי היא שההגדלה של קצב הפרסום בחורימבה לא נעשתה על חשבון היחס בין פוסטים טובים לפוסטים לא טובים – ודוק, לא בין פוסטים שמעניינים אותי ופוסטים שלא מעניינים אותי, אלא בין פוסטים בעלי איכות מסויימת, לבין פילרים. יחס הסימן לרעש התדרדר קשות מאז המסחור של הבלוג, וזה פשוט פועל נגדך. זה מעודד אותי להסיר את הפיד מהרסס שלי, ולהפסיק לבקר בבלוג.
    כן, בכל בלוג יש תכנים שלא יעניינו את כולם, אבל היחס בין האחד לשני בבלוגים שאני קורא הוא הרבה יותר טוב מאשר היחס המתגבש בחורימבה.
    אז יכול להיות שאני לא קהל היעד שמעניין אותך, וזה גם לגיטימי, אבל אז זה יסביר את העצבות הכללית, כי בלוג שפעם רבים מאיתנו אהבנו, בעצם מת והוחלף במשהו שלא מתעניין בנו ובשכמותנו יותר, אלא פונה שאיזה קהל יעד של דבילים משעממים.

  21. אני מוחה על הקביעה "השאלה היחידה היא לא האם זה 'בסדר' אלא האם זה מצליח". אסור שזו תהיה השאלה היחידה, באף תחום. קריטריון ההצלחה הופך מפלצת אם לא מתווסף אליו קריטריון ערך כלשהו.

  22. אולי אני עדיין תחת השפעת הפוסט הקודם על בוראט – סליחה על פאפאדיזי – אבל אני מתחיל לפתח תיאוריית קונספירציה שבעצם הפוסט ההוא בחורימבה של שלו היה מהלך ערמומי של שיווק ויראלי ויצירת ספין מטורף. אני עוקב כמעט אחרי כל פוסט שנכתב בימים האחרונים על חורימבה ויש לי את התחושה שבכל שנות חורימבה הם לא זכו לכזאת תשומת לב ומבקרים (טראפיק) באתר.

    Any Publicity is Good Publicity

  23. שוקי, אני חושב שהקביעה האם זה בסדר, מבחינתי לפחות, זה האם זה איכותי אין ביננו כל ויכוח בנקודה הזו. אני, כי אני מכיר רק את עצמי במידה שאני יכול להעיד עליה, לא אקרא שום דבר גם אם קוראים אותו מליון איש אם הוא לא יעניין אותי. אני לא אקרא את הבלוג הכי טוב על מכונות חצץ למרות שיכול להיות שהוא מצוין, כי זה פשוט לא מדבר אלי.
    ואם לא הובנתי נכון, אז אכתוב שוב את המשפט האחרון שכתבתי מקודם: אנשים יגיעו לקרוא כי יש מה לקרוא והוא מעניין, כי אם החומר לא יהיה מספיק איכותי, אנשים לא יבואו לקרוא ולא משנה אם זה בכסף או בחינם – זה המבחן.
    הרי דובי (אפשר להגדיל את הפסיכולוגיה שלי לשני שקל בבקשה? :), אם הרוב יהיו מאוכזבים כמוך מהפרת האיזון בין פוסטים טובים לפוסטים לא טובים, אז יתברר שגל עשה עסקה רעה בסופו של דבר כי הוא יאבד אותך ואולי גם אחרים, וגם אם לא לחלוטין לפחות באחוזים גדולים.

  24. עצם ההגדרת התרבות האינטרנטית ע"י גל מור כ"אידיאל קומוניסטי תלוש", מעידה שמעולם לא היה "חורימבה ישן" אלא "חורימבה מוסתר", שעכשיו פשוט גילה את פרצופו.
    אותו "אידיאל קומוניסטי תלוש" שאתה לועג לו מר גל מור הנכבד, לא מת. בעיני הוא המהות האמיתית של האינטרנט.

  25. @צביקה – חלק ניכר מאיתנו מתפרנס מהאינטרנט בדרך זו או אחרת, ובוודאי שאין לנו כוונות לירוק לבאר שממנה אנו שותים. ההתמסחרות כשלעצמה היא לא העניין פה.

    אבל, ברגע שבלוג מצהיר על עצמו שהפך בעצם לאתר תוכן מסחרי, הקריטריונים בהם הוא נשפט משתנים לחלוטין. זה כבר לא בלוג של החבר'ה, שיש לו לגיטימציה לקשקש ולחרטט ושאפשר להחליק לו כל מיני אי דיוקים וטעויות. עכשיו הוא צריך לעמוד בסטנדרטים מסוימים, והוא גם הופך להיות מטרה לגיטימית לביקורת על איכות החומרים שהוא מספק.

    ו@גל מור – אני בוודאי שלא מקוננת על אידאלים קומוניסטיים תלושים, אלא על פוסטים תלושים מהמציאות, עם עיצות ללא כיסוי. הפוסט לא היה "לא מעניין" – הוא היה שטחי, לא מבוסס וירוד. וזו הבעיה העיקרית, שאליה לא התייחסת.

  26. אלישע (30), אני לא יודע בדיוק איזה מהות יש לאינטרנט בעיניך, אבל בקצרה (כדי לא לכתוב ספר שלם על הנושא) האינטרנט זה בסך הכל אמצעי (כלי) להעברת מידע. בתוכו אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה: לכתוב בלוגים, למכור סחורה, להפיץ פורנוגרפיה ולהוריד באופן חוקי או בלתי חוקי תכנים שונים. מה הקשר בין זה לבין אידאולוגיה? אין לי מושג. גם קודם יכולת לקדם רעיונות "קומוניסטיים". אמנם זה דרש ממך קצת יותר משאבים, כמו לארגן פגישות, שיחות טלפון, דואר נייר וכו'. אז מה?

  27. סליחה על ההצטרפות המאוחרת לדיון, אבל אני עוקב אחרי הדיון הזה ומנסה בדיוק להבין את מהות הבעיה. באה למשל רויטל ואומרת: בלוג מסחרי לא יכול להמדד על ידי אותם קריטריונים כמו בלוג לא מסחרי.
    אז אני שואל מי בדיוק ירד מהשמיים וקבע קריטריונים למדידה ובאיזה מרתף של איזה רשות מקומית הם מצויים לעיון הקהל? איזה מכון תקנים קבע את ה-"סטנדרטים"? איזה תחושת "בגידה" עולה לקוראים בבלוג הממוסחר מחדש? עלו כאן ביטויים מאד קשים כמו למשל "מטנף לי את הרידר" וכו'. מה קרה? או שהבלוג מעניין או שלא. אני מניח שאם הטור הזה היה מתפרסם למשל בגלובס, היו עושים ממנו כאן הרבה יותר מטעמים. וכאן זה בעצם מתחבר גם לפוסט הקודם של יובל: למה למשל יובל יכול להכנס (ובצדק רב) בפרסום האווילי של גלובס על הפרסום הויראלי, אבל לא יכול להכנס (או לפחות לא נכנס) באותו הצורה בדיוק בטור של קרין ברזילי-נהון בעין השביעית לגבי המאגר הביומטרי, שסובל בדיוק מאותם חוליים כמו בטור של אורי ששון (כמו למשל גם בדיוק 10 סיבות, גם חלק מהן סתומות לחלוטין וכו')? מה ההבדל ה-"כתיבתי" בין גלובס לבין העין השביעית? זה מסחרי וזה "אידאולוגי"? אידאולוגיה מקנה חסינות מפני ביקורת כתיבה?

    כתיבה היא כתיבה היא כתיבה. מה זה משנה איפה זה פורסם? אם הכתיבה גרועה וסתמית היא תחטוף (או צריכה לחטוף) ביקורת. אז נכון. הפוסט ההוא של שליו בן ארי באמת לא ברמה שהייתי מצפה מחורים ברשת. השאלה היא האם צריך לשפוט עכשיו את הבלוג הזה לפי אמות מידה של כמה בלוגרים אחרים שבמקרה קוראים אותו. יש מצב שכמו שדובי (מצטער, לא מתכוון לנסות לכתוב את שם המשפחה) מתאר, הבלוג יהפוך לסוג של ערוץ 2 במקום שיהיה קול המוזיקה. מצד שני, רק ימים יגידו.

  28. אני חושב שהחמצתם את הרכבת – כי כבר שנתיים או שלוש יש בלוגים ברשת הישראלית שמתפרנסים מכתיבה וחיים מזה לא רע.

    הכוונה שלי לבלוגים בעיני הגולשים (כמו שציינת, זה מה שקובע) הקיימים במאות ועשרות ודואגים לייצר פוסטים שיווקים כאלו ואחרים (ויזות לארה"ב, מוצרי תינוקות, ייעוץ כלכלי וכו') שכולם מונעים מייצור תנועה למודעות גוגל או תשלום עבור תוכן מכוון. שלא לדבר על מספר בלוגים טכנולוגיים שמבקרים ומדרגים הזנקים טכנולוגים וחורצים גורלות ולא מעט מהם מוטים למדי (כבר נגעת בזה באשכולות אחרים שלך) ועל אינספור אתרים דמויי-בלוג לנושא קידום אתרים שמציפים את הרשת.

    כתבתי "בלוגים בעיני הגולשים", כי אכן אלו לא ממש בלוגים בהגדרה המילונית האינטרנטית הקלאסית שאתה מכוון אליה … הבעיה המרכזית, שגם בלוג-לא-מסחרי נדרש לא מעט פעמים למקם מודעות בסגנון גוגל וזה כבר יכול לייצור הטיה (כי אופי המודעות נקבע בהתאם לתוכן העמוד ויש לזה השפעה ישירה על מקדם ההכנסה האישי של הכותב) ולכן, למעשה, כולנו באותו ביצה (רק ברמות הדחקה שונות).

  29. יצאתי לסופ"ש גסטרונומי בצפון וחזרתי לסופת עצירות בביצת הבלוגוספירה… מה הענין אנשים? חורימבה הפסיק לדבר אלי כבר באזור מרץ, אני לא מבין מה ההתרגשות המוזרה הזו? לא טוב – לא רידר. אולי פניה למכנה משותף נמוך יותר מטרידה אתכם כי האמת העירומה היא לפעמים "לא טוב – כן כסף" או משהו.

    יש מי שכותב להרוויח, יש מי שכותב להשפיע, יש מי שכותב בשביל צומי, יש מי שכותב לחברים או רק לעצמו. אני לא מבין מאיפה השיפוטיות ולמה זה מענין מישהו… יש לכל אחד מכם מאות בודדות עד אולי אלפים בודדים של קוראים ועינכם צרה? מה הביג פאקינג דיל?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *